מזה זמן רב (לפחות שנתיים) שאני משתעשע ברעיון לעשות סדרה של פוסטים בשם סול לשיא (שזה גם משחק מילים על סול-לה-סי). האמת שאני מאד אוהב מוסיקת סול, אבל לא מספיק שוחה בחומר. למזלי הכרתי לאחרונה את איתי כוחיי - שבטעות קראתי לו פעם איתי כוכב והוא אכן כוכב- ועכשיו יש לי הרבה דוגמאות לשירי סול גדולים. אז לא תהיה פה סקירה היסטורית של המוסיקה הזו, אלא משהו הרבה יותר אקלקטי של שירים פגזים.
נתחיל עם קלרנס קרטר שהוא המוסיקאי השחור העיוור שלא הכרתם. לא סטיבי וונדר וגם לא ריי צ'ארלס. נולד ב-1936 באלבאמה. למד תואר במוסיקה. היו לו שורה של להיטים שהבולט שבינהם Slip Away, הגיע למקום השישי במצעד הפופ האמריקאי בשנת 1967. הלהיט Patches מכר מיליון עותקים, הגיע למקום השני במצעד האנגלי בשנת 1970, וגם זכה בגראמי בשנת 1971 כשיר הטוב ביותר. למרבה הפלא הבחור עדין חי ואפילו פעיל. הוא אפילו הוציא אלבומים בעשור הקודם - האחרון משנת 2007. עוד להיט שלו, יחסית חדש נקרא 'Strokin - מדבר על לעשות אהבה עם הבולבול, ונשמע כמו ג'וני קאש על ויאגרה.
Clarence Carter - Slip Away
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה