שנה טובה - עם המון אהבות גדולות !

עד היום התעלמתי משלום גד. הייתי רוצה לומר שאין לי מושג למה, אבל יש לי מושג: א. עד היום לא קיבלתי עליו המלצה מאנשים שאני לא חושד בהם ביתר פירגון למוסיקת שוליים ישראלית. ב. זה סוג של דווקא כזה שקורה לי. דווקא בגלל שכולם כל-כך מפרגנים (כל אדם צריך להיות טיפש במשהו, הטיפשות שלי (והחוכמה שלי) היא לא ללמוד מניסיונם של אחרים, אלא לסמוך רק על ניסיוני).

אז האלבום של שלום גד "שירי ארץ ישראל" בהרכב שנקרא "העבד" הוא באמת סוג של שירי ארץ ישראל. וגם העיבודים כאלה ענטיקה, ואני מחפש במוסיקה קצת יותר - ובמשפט הזה אני גם מסכם את כל התיסכול שלי ממוסיקה ישראלית. למרות זאת, אני אוהב כמה שירים באלבום הזה. ובמיוחד את "אין אהבות קטנות" שמרגש אותי, ומעיף אותי במילים לאן שצריך.  השיר הזה גם מתקשר לי לועדת טרכנטברג ולמחאה. אני חייב לומר שאני מאד שמח שעבודת הועדה הסתיימה. אני גם שמח שתגובות הנגד נשמעות באופן הענייני שבו הן נשמעות, ובעיקר על כך ששלי יחימוביץ' נבחרה לראשות העבודה. אני באופן אישי לא רוצה לראות את מדינת הרווחה בצורה ששלי ודפני ליף רואות אותן, אבל אני שמח שיש עכשיו את האלטרנטיבה הדמוקרטית למי שרוצה בכך. אני למשל נגד דיור ציבורי, כי הניסיון מראה שכל שכונות הדיור הציבורי, לאורך ההיסטוריה של המדינה, הפכו לסלאמס ולגטאות עוני - גם לאחר שהדירות נמכרו בפרוטות לדייריהם. ודרך-אגב, המחירים של הדירות בשכונות "יוספטל" האלה עדין נמוכים מאד, אבל מי רוצה לגור שם בכלל? עדיף לתת עזרה כספית לרכישת דירות למי שמגיע, כדי שישתלב בכל מקום ולא רק באזורי נחשלות.

לכבוד השנה החדשה, אני מאחל לעצמי שרק ימשיך ככה. אבא שלי לימד אותי שבריאות ופרנסה הם הדברים היחידים שחשובים... עם כל השאר נסתדר.

שנה טובה,  ושיהיו לכם המון אהבות גדולות !