לטפס על עצים

דפני ליף קוראת לך לדגל !

אני לא זוכר מתי הפסקתי לטפס על עצים. כשהייתי ילד היה לנו עץ שסק בחצר עם פירות טובים. היו לעץ הזה שלושה ענפים עיקרים, כל ענף היה שייך לילד אחר בבית. אני ושתיי אחיותיי היינו עולים על העץ - כל אחד יושב או שוכב על הענף שלו, במשך שעות. באופן כמעט יומיומי. חיכינו לרגע שבו יבשיל פרי שסק בחלקת הענף שלנו, ואז באמצעות האצבעות היינו מורידים את האבק ואוכלים. כשאתה יושב הרבה זמן ככה על עץ, אז אתה מבין משהו בטבע, מבין משהו בהבשלה של דברים לפי כמות החשיפה לשמש, על ציפורים שאוכלות פירות בשלים שלא קטפו אותם, על פירות גבוהים וקשים להשגה - כאלה שמצריכים ירידה מהענף, ואיגוף העץ מלמטה. פירות שבשביל לקטוף אותם צריך גם סולם, וגם עזרה מהאחרים בשביל לקטוף אותם.

המחאה הזו מלכתחילה נראתה כמו טיפוס על עץ של דפני ליף וחבריה, אבל טיפוס על עץ במובן ההוא שאני מכיר. הקליפ הבא הזכיר לי את זה. פתאום גם בא לי שוב לטפס על עצים:


Veronica Falls - Bad Feeling from Slumberland Records on Vimeo.

כמה דברים שאני חייב להגיד שמפריעים לי עם המחאה הזו:

1. זו לא באמת מחאה של הפריפריה. בפריפריה תמיד היתה בעיה של תעסוקה ולא של יוקר מחיה (גם בגלל המענקים וההטבות במיסוי של המדינה), ועכשיו כשיש שיא שלילי של כל הזמנים באבטלה בארץ, אז בכלל לא רע לחיות בפריפריה.

2. מפריע לי שמדברים רק על הדרישות של העם ולא על מחוייבויות של העם - מאד הייתי רוצה שאחת הדרישות העיקריות תהייה - שירות לאומי חובה לכל אזרח בישראל !

3. מפריע לי שאני מרגיש שהמחאה הזו מנוהלת על-ידי קבוצה קטנה של אנשים. כנראה נאיבים, שוחרי טובות אבל במהותם אולטרא שמאלנים. יש הרגשה שמתחת לפני השטח הם רוצים להפיל את הממשלה הזו.

4. ובעיקר מפריע לי שראשי המחאה שוללים את ועדת טרכטנברג שמינתה הממשלה עוד לפני שבכלל התחילה את דיוניה.

חוץ מזה אני בעד המחאה, יש בה גם המון יופי וסולדריות, ושאיפה למטרה המוצדקת ביותר בעולם: צדק חברתי !