משינה הם גם חלק מהפסקול של חיי. אף-אחד כבר לא זוכר להם שהם היו להקת הרוק הישראלית הראשונה שחצתה את מחסום האלבום השלישי. משינה גם ידעו להיות מיינסטרים, וגם היו להקה שעשתה ממש מוסיקה ולא רק שרו שירים. אפשר להאשים אותם שהם רכבו על אופנות מוסיקליות מחו"ל, שהם חיקו את מאדנס, שהם חיקו את הגראנג' של נירוונה, אבל אי-אפשר לקחת מהם את זה שהם התאמצו כל הזמן להישמע שונים. כבר ברכבת לילה בקהיר עם הגילה-גילה בוצ'ה בוצ'י (שזה בשפת האוייב הפרסי שלנו), ובהופעה אתמול הם גם ניגנו טראנס. אני זוכר כמעט כל יציאה של אלבום שלהם, חלק גדול מהם עבר תחת ידי. בשבילי האלבום הכי מושלם שלהם הוא "העמותה לחקר התמותה". אבל אני שמח שמיד אחריו הם יצאו בבעיטה של מפלצות התהילה.
להיות להקה של אנשים, כל-שכן להקה של מוסיקה, זה מכיל המון אהבה או לפחות המון יחסי אנוש. ומרגישים את זה כשמשינה מנגנים. הדבר הכי מדהים הוא איך שהם עושים את הכל בכזו מקצועיות ועם המון רגש כך שזה נשמע אמיתי וכייפי כל-כך. גם השירים מחזיקים מעמד כל השנים האלה. הם לא ניגנו את "שלומית עושה סוכה" אבל הם שרו את "אין מקום אחר" ואת "תחזור תחזור". יובל בנאי אמר שאת השיר הזה הוא כתב בכוונה מסויימת, והוא לא האמין שבסוף זה יהפוך למציאות אחרת, והקדיש את השיר הזה בעצם לגלעד שליט
אפילו הייתי שרוף על השיר הזה שהיה סינגל ראשון שהוציאו משינה אחרי שמיצנו את האלבום הראשון שלהם. ממש בקרוב יוצא להם אלבום אוסף חדש בשם "עסקי הרוקנ'רול"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה