ה-ע-ם ד-ו-ר-ש צ-ד-ק ח-ב-ר-תי !-!-! והעם לפעמים מקבל את מה שהוא צריך לקבל. ועדת טרכטנברג אמרה את דברה, הממשלה טרם הכריעה והעם יוצא בקרוב מאד לסבב נוסף לרחובות כדי לומר שוב שהוא דורש צדק חברתי. הביקורת העיקרית שיש לי כרגע לכל המערכה הזו שמתנהלת היא שהכל נסוב סביב כסף וכלכלה, שום דבר שהוא מעבר לכך. כי אם מדובר אך ורק על הורדת מחירי הדיור, אז הם כבר ירדו רק בגלל המחאה, ועוד לפני שההממשלה התחילה לבנות במסיביות, ואם מדובר רק על יוקר המחיה אז אני חושב שטרכטנברג פעל בנושא, אבל אם מדובר בשינוי תודעתי שלנו לכיוון ערבות תודעתית, אז אני מצטער אבל המחאה הזו לא עשתה אותו, ואפילו לא פעלה לכיוונו. זו מחאה שאומרת רק "מגיע לי יותר". ערבות הדדית בשבילי היא לא מדינת נתמכת יושביה, ערבות הדדית בשבילי היא קודם כל שכולם יתרמו באותה מידה ואז לכולם יהיה יותר. שכולם יעשו שירות לאומי, אם לא צבא. שכולם יעבדו. מצד שני יש שירותים במדינה הזו שאינם על סף-קריסה, הם פשוט מאד בקושי קיימים. אני הייתי רוצה לראות הרבה יותר טיפול ויעוץ לילדים ולמשפחות שמתקשות ואני לא מדבר על הנדכאים שנדרשים לשירותים סוציאלים. וזה מתקשר גם לחינוך וגם לרפואה. לא יכול להיות שכל נזלת זוכה לביקור בהול בקופת חולים, ומצד שני אנשים נושאים על עצמם מצוקות במשך שנים, ואפילו בעיות פשוטות יחסית, כמו דיכאון לאחר לידה ,לא זוכות לטיפול ראוי.
משהו חייב להשתנות בתחום הזה. צריך שיהיה פסיכולוג בכל קופת חולים שכונתית, צריך שתהיה טיפת חלב עד גיל 18 (ואני אומר את זה בתור הורה שמשקיע כל גרוש שיש לו קודם כל בחינוך של הילדים שלו), אפילו אהבה נכזבת שווה טיפול לדעתי, אפילו דיכאון שלאחר מבחן. צריך שרופאי משפחה יתעסקו בכך הרבה הרבה יותר. צריך גם רפואה מונעת בנושא. צריך לאבחן כל ילד בישראל, כל תלמיד צריך לקבל איבחון פסיכו דדיקטי. יש כל-כך הרבה מה לשפר. אני רואה איזה נפלאות אפשר לעשות בתחום הזה. אני נחשפתי לזה בשנים האחרונות בכיוון של התפתחות הילד, ויש עוד המון מה לעשות לבני נוער ולמבוגרים ונראה לי שזה חייב להעשות. אפשר ממש להציל נפשות. ולגבי דיור ציבורי- אני מאד נגד, כל שכונות העוני והמצוקה התחילו בשיכונים של דיור ציבורי ועד היום השכונות האלה הם גטאות של נחשלות. אני בעד הלוואות לזוגות צעירים ולחזק את הפריפריה (ואני מתנצל מראש שאני כל הזמן מציג עמדות לעומתיות, ודווקניות אבל אלו עמדותיי ויותר מכך כנראה שכזה אני).[תודה לעופר שדמי] וכל זאת רק לכבוד האלבום החדש והמפתיע של ג'אסטיס שהעז להיות הרבה יותר טוב מכל מה שחשדתי שיהיה. שינוי סגנוני - אין. הרבה קטעים אינסטרומנטלים - יש:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה