ג'יימס בלייק הוא התופעה היחודית של השנה הזו. החיתוכים וההדבקות שהוא עושה לצלילים, מרכיבים יחד צליל חדש שממשיך באופן טבעי את מה שעושים בשנים האחרונות המנימליזם של The XX, הנשמה של בון איבר והניסיוניות של סופיאן סטיבנס. ברגעים שהוא לבד עם הפסנתר, אז הוא פתאום אנטוני הגרטי. לא לגמריי מנותק מהמציאות המוסיקלית העכשווית, ובכל זאת יוצר דבר חדש. בתחילת השנה הוא הוציא אלבום בכורה שיהיה לדעתי לקלאסיקה, אבל אני לא מקשיב לו כל-כך הרבה. האי.פי. החדש Enough Thunder קצת יותר מרגש. להאזנה בחסר-תרבות.
יום ראשון, 9 באוקטובר 2011
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
2 תגובות:
כל האמנים שמנית הוציאו אלבומים נהדרים השנה שאני לא מאזין להם יותר מדי. הנה הבעיה עם כולם: הם פשוט לא מתאימים למזג האוויר פה. מה לאווירה החורפית הנהדרת הזו ולשמש הישראלית..?
יש בזה משהו. אז אולי צריך להקשיב לזה בלילה.
הוסף רשומת תגובה