הופעות פרימיום - מינימל על האש

ההופעה של מינימל קומפקט אתמול היתה כל מה שהינו יכולים לאחל לעצמנו שהיא תהיה. ואפילו יותר מכך. ניכר היה שכולם הבינו את ההזדמנות הגדולה שנפלה בחלקינו. ואם שכחנו זאת לרגע, אז פורטיס זכר להזכיר לנו את זאת שוב ושוב. היה ערב בלתי נשכח. זו לא היתה נוסטלגיה, אלא כמו שהוא אמר 'הווה מתמשך'. הכל היה מושלם. מלא אנרגיות. עשינו אהבה בבארבי. השירים היו רק תירוץ. אהבנו את פורטיס המשוגע, את ברי סחרוף האומן, את סמי ברינבך המשורר, את מלכה המלכה, את קולין ניומן שעשה כבוד, ואת מקס פרנקן שחגג יומהולדת שישים והראה לכולם איך צריך להיות בגיל הזה: בלי חולצה עם שני מקלות תופים, ושיער עד הכתפיים. והם החזירו לנו אהבה. לא יודע כמה אנשים נכנסו לבארבי  אבל נראה לי שאף אחד לא יצא מאוכזב. בדרך החוצה קניתי שלושה דיסקים שלהם. ואני שוקל ללכת להופעה במוצ"ש.

זו היתה מוזיקה קרה שהגישו אותה כמנה חמה. הייתי אפילו אומר שהגישו אותה כציזלר (למי שיודע על מה מדובר). לא היה שם ניכור כמו בהופעה של אינטרפול. לקח זמן עד שהלהקה נכנסה לעניינים, אבל אחרי 4-5 שירים הם פתחו מבערים ומאז זה היה מצויין. היה צריך לבוא להופעה הזו עם לב חם. וכשעומד מולך פלא בריאה כמו הלהקה הזו אז אני באמת לא מתעסק בדיוק של הנגינה. העיקר הוא הכנות, והעוצמה. ומבחינתי מהרגע הראשון היה שם כל מה שצריך.

הדבר שהכי מרגש אותי בהופעות חיות הם זוגות אוהבים. שני מטרים מימני, היה זוג צעיר כזה שנראה מאוהב מאד. הוא חיבק אותה מאחור, שניהם עם הפנים אל הבמה. היא עם עיניים עצומות מתענגת לה עם חיוך מרוצה, והוא עם הראש שקוע בצוואר שלה. האולם היה שייך להם. אנחנו היינו רק התפאורה. בסוף ההופעה  הם נשארו קצת, היא ישבה על הבמה הוא עמד לידה..הלכתי..מבלי להביט עוד. אפילו שהם לא הבחינו בי. זה היה הרגע שלהם.