לעקוב אחר הפרימיום

יום שבת, 14 במאי 2011

נבדק ונמצא פרימיום: בכמה דוגמאות


פתיחה- 
השבוע היה יום העצמאות, וכולנו שמענו יותר מוסיקה ישראלית מהרגיל. אני די שמח שזה קורה לי כל המוסיקה הישראלית הזו, כי אני באמת אוהב את ישראל, את הישראליות (גם את התכונה וגם את הנשים), וגם מאד את העברית. גם כשאנחנו אוהבים מוסיקה מחו"ל, אנחנו עושים זאת כישראלים - בעוצמה של אומה עם בעייה חמורה של הפרעת קשב. כל פעם שמגיעה להקה לארץ, היא מתפעלת מחדש כמה אהדה יש כאן, וכמה שאנחנו קהל חם. גם אין לנו מה להתבייש ביצירה הישראלית. לדעתי אין יצירה אומנותית ישראלית שמתחרה במוסיקה הישראלית, למרות שדנה אינטרנשיונל לא עלתה לגמר של הארוויזיון. המוסיקה הישראלית הותיקה והחדשה, התוססת והמחדשת, זאת שבשוליים וזאת שמרכז, מזקיפה את הגב, ומעוררת גאווה יותר מכל מטס ומשט שבעולם, ויותר מכל מזל"ט (שזו גם המצאה ישראלית וגאווה לאומית). בסופו של דבר היא גם זו שמעצבת אותנו כעם וכבני תרבות.
Bill Callahan –Riding for The Feeling
הקליפ החדש של בילי קלאהן הוא בעיקר הזדמנות לשמוע שיר נוסף ויפהפה מהאלבום שלו, כי בתכלס לא קורה יותר מידי בקליפ הזה חוץ מהמזל"ט שבשמים האפורים (המצאה ישראלית כבר אמרתי?). אולי הקליפ הכי מינימליסטי שפגשתי בחיי, ולא שאני צופה יותר מידי בקליפים – זה יותר תירוץ להקשיב לשירים.

Battles – Ice Cream
השבוע הסתבר לי שגם אם תחפשו בגוגל "סקס עים סוסים בברזיל" תגיעו איכשהו לרדיו פרימיום להמונים. תמיד ידעתי שסקס מוכר, אבל דווקא עים סוסים, ודווקא בברזיל ודווקא "עים" בכתיב מלא. הקליפ הבא הוא הקליפ הסקסי של השבוע, מתחיל כמו סקס ממש. ומסתיים באורגיה של פירות בצבע ורוד. כי גלידה היא האלכוהול של מי שלא שותה אלכוהול.



Alex Winston – Sister Wife
עוד סרטון סקסי, פחות מסטיק בזוקה לפנים, כמו שבקליפ הקודם, ויותר פאם פאטל. הקול של וינסטון מתעקל למעלה, נשמע כזה מתפנק כמו שריטה עושה לפעמים.


Alex Winston - "Sister Wife" from stereogum on Vimeo.

טעמתי אצל אחרים
באדי הולי (Buddy Holly ולא Holy Body) היה צריך להיות בן 75 השנה, אבל הוא נפטר בתאונת מטוס כשהיה רק בן 23. קנדי מביאה שיר יפהפה שלו שמבצעים מודסט מאוס מתוך אלבום קאברים חדש וחגיגי של שירים באדי הולי שנקרא: Rave On. ויש גם שיר של באדי הולי בביצוע חדש של The Black Keys.
גלי גונן העלתה באוב את Momus או ניק קורי בשמו המקורי. שהוא מוסיקאי "סוטה עם שירים בסגנון של לאונרד כהן". האמת שהוא לא נשמע בכלל לאונרד כהן, אבל יש לו הרבה שירים יפים עקמומים וביזארים, יש לו יציאות ניק דרייקיות ואפילו משהו שדומה ללהיט. גם דוד פרץ מתלהב ממנו, ובצדק . אחד שהכי אהבתי כפי שמתארת גלי גונן: "מאחד הפרוייקטים המאוחרים של מומוס היה stars forever ובו הוא כתב פורטרטים בתשלום לכל מי שהיה מוכן לשלם אלף דולר (חנות המוזיקה הניו יורקית other music היתה אחת הלקוחות למשל). המוטיבציה היתה כיסוי להוצאות בגין תביעה שהוגשה נגדו. כל אלו ששילמו לו היו מרוצים מהתוצאה חוץ מאחד- פאולו רומי שביקש שישכתב את השיר מן היסוד. טוב שעשה זאת , כי יצא לו השיר הכי טוב באלבום. לפעמים שווה להתעקש".

Momus- Paolo Romi


רגע של עברית – טליה אליאב
הבלוג 15% חירשות כותב על האלבום החדש של טליה אליאב 'קוד הזיכרון' (למעלה העטיפה). פחות אהבתי את הסינגל "תמיד על סכינים", הקליפ שלו מטעה, כשמקשיבים לכל האלבום השיר משתלב יפה, ובכלל אלבום פצצות. כל האלבום בהזרמה – שווה האזנה !!! (ושימו לב לאייקון המזניב)


רגע של עברית – דן תורן
דן תורן מתראיין על האלבום החדש שלו "מתחת לראדר", וגם משוחח עם עמיר לב על השיר 'מצאתי אהבה', שמאוד מצא חן בעייני. דן תורן עוד יזכה לתהילה גדולה יותר בעתיד, כשכולם יזכרו לו את כל יצירתו ופועלו, אבל כבר עכשיו הוא יכול להפוך לאייקון של מוסיקת השוליים הישראלית. הייתי מת להיות בהופעה שלו.

החיים שלי יותר מעניינים ממני
לעורך הראשי היתה מסיבת יומהולדת השבוע. בגיל 5 עושים מסיבת יומהולדת בגן, בתאום מראש עם הגננת, ומסיבת יומהולדת בבית, בתאום מראש עם קוסם או הליצן. בכל מקרה יוצא שבתאריך הלידה האמיתי אין אירוע ואין חגיגה מיוחדת. בכל זאת הזכרנו לבעל השימחה שיש לו יומהולדת בתאריך יום ההולדת. העורך הראשי קרא ליום הזה: 'יומהולדת של התאריך'.

הופעות פרימיום
שבוע שעבר הייתי בהופעה של יעל דקלבאום המופלאה בתרבותא, ואתמול הייתי בהופעה של דני ליטני, הזקן הכי קול שאני מכיר בעולם (חוץ ממיק ג'אגר). הוא כזה קול שהוא באמת לא נראה זקן, זאת למרות שהוא מסתובב עם כל מיני מכשירים שעושים לו טוב, והוא לא לוגם אלכוהול, וגם כבר לא שומע כל-כך טוב. כשהוא גילה לנו את גילו בהופעה היינו מופתעים, יכול להיות שבגלל שיש לו עוד ילדים בני 12, אז הוא נראה כזה צעיר. כל-כך הזהירו אותי שהוא כזה חירש שהייתי בטוח שאני הולך להופעה של בטוהבן בן זמננו, ושזאת תהיה חוייה די קינקית לשמוע את דני ליטני מנגן ושר על "עיוור", או יותר נכון על "חירש". אבל הסתבר שעם כל הדיבורים על הנושא, זה בכלל לא מורגש בהופעה.
דני ליטני התחיל כהבטחה גדולה של הרוק הישראלי, יש לו קול בריטון סמכותי וצלול כמו של בילי קאלהן, קול שנשאר בריא יותר מכל שאר חלקי גופו. אני בטוח שהוא השיג הרבה יותר מידי נשים בזכותו (לא שיש דבר כזה יותר מידי נשים כשאתה צעיר). השוו אותו לבוב דילן, השוו אותו לג'ו קוקר, היו ימים שהוא הופיע עם יונתן גפן וביחד הם כבשו את הבמות. אבל עם השנים הוא הפך יותר ויותר למוסיקת שוליים, נשארו לו הרבה אוהדים מהעבר, והיו גם הרבה צעירים יותר, וצעירים פחות (כמוני), בקהל אתמול בהופעה. הסיבה שליטני לא הפך לשלום חנוך/שלמה ארצי היא שהוא לא הוציא מספיק אלבומים, ולא שמר לאורך זמן על מעיין היצירה. מצד שני יש לו רפרטואר מספק בשביל ערב של שעתיים והוא מוסיף קצת קאברים מפה ומשם, ובדיחות שמאלניות מהעבר, וגם בדיחות על עצמו. לפני שהוא שר את "משבר אמון" הוא סיפר לנו שלצילה, זאת שסיפרה שמילדות היתה קצת דפוקה ורצתה להיות מלכה, יש לה כבר נכדים ונינים. חוץ מזה שדני ליטני הוא יהלום של בנאדם, ומזכיר לכולם שלא צריכים להיות דתים בשביל להיות בני-אדם, אבל צריך להיות בני-אדם בשביל להיות בני- אדם, שזה לא פחות קשה. בסך הכל בתור ערב הווי ובידור.. כי זה מה שזה היה.. היה כל-כך כיף !
לאחרונה עשו לדני ליטני מופע הצדעה בצוותא, והוא גם לקראת אלבום חדש של קאברים, מתוכו השיר שהכי ריגש אותי בהופעה:

דני ליטני – עד סוף הקיץ


רגע אחרון של עברית – נועם רותם
בערב יום הזיכרון חיפשתי שירים עברים ראויים ליום שכזה. כאלה שלא שחוקים, אבל שבכל זאת יכולים להתאים לעצב, לשכול וליגון. ידעתי שנועם רותם לא יאכזב אותי, ובאמת הוא לא איכזב, הכי התאים זה המשפט: "אם יש לך את הכל אפשר רק לאבד", מתוך השיר "עולה ויורד".
לשכול אין נחמה, ולשמחתי עוד לא חוויתי מוות של מישהו מקרבה ראשונה אליי. אני רק מאחל לעצמי ולכל בני משפחתי, בכל האהבה שיש לי אליהם, שנאריך שנים בבריאות ובאושר, ושנלך לעולמנו בסדר הנכון.



שתהיה לכם פרימיום של שבת !

פוסטים אחרונים וממש שווים !