בדיחה מוסיקלית שסיפרתי כבר פעם היא על ילד שמנגן על פסנתר ומקיש שוב ושוב על אותו התו, ואז אביו מתעצבן עליו ואומר לו: "אנחנו משלמים כל-כך הרבה כסף על שיעורי נגינה ובסוף זה מה שיוצא ממך ! תראה את הילד של השכן איך הוא מנגן יפה", אז הבן עונה לו בלי להתבלבל: "אבא, הוא מחפש.. אני כבר מצאתי !". למצוא זה כנראה לא הדבר שהכי מעניין את האנושות, אנחנו יותר בעניין של לחפש. במשך שנים האדם חיפש משמעות לחייו, וכשהוא כבר מצא את האלוהים הוא החליט לזנוח אותו. במשך שנים האדם חיפש דרך להבין ולהתמודד את העולם, וכשהוא מצא את המדע הוא חזר לידעונים, ולקמעות ,ולקוראות בקפה. במשך שנים האדם חיפש דרכים להתקשר, והוא עבר מטלפון לטלפון נייד, לאייפון ולאייפון 2 ולאייפון 3... במשך שנים האדם קיווה לפנאי, והוא מבזבז אותו על לשמוע חדשות, ועל צרות של אחרים, ודאגות של דמויות מומצאות בטלוויזיה ובסרטים.
הקריירה המוסיקלית של קייט בוש היתה הרפתקאה מוסיקלית של חיפוש אחר דרך. של יצירה מחדשת, של יצירת יש מאין ממש. עד לאלבום המופתי Hounds Of Love – הפרק הזה של הקריירה שלה, מפורט בסרט המרתק שהובא לכאן לא מזמן.אחריו הגיע האלבום The Sensual World, אלבום שההפקה העשירה שלו, המדוייקת והמלוטשת, ביזבזה אותו לחלוטין, ובאופן פרדוקסלי רידדה אותו לכדי אלבום פלקטי ומשעמם. כמו הילד מהבדיחה שמצא את התו האחד, קייט בוש מצאה את התו הזה שחיפשה, וכשהיא התחילה להקיש עליו שוב ושוב כבר לא הייתה יותר חדוות יצירה. את האלבום The Red Shoes, אני מוכרח להודות שאפילו לא טרחתי אף פעם לשמוע. אבל יש כפרה ! יש כפרה...
קייט בוש כנראה הרגישה את מה שאני הרגשתי שהבעיה היא לא בשירים אלא בהגשה, ויצאה לתקן קטעים נבחרים מהאלבומים האלה וזה יצא נפלא ! הלכה לחפש את האתונות ומצאה את המלוכה. היא הקליטה מחדש את השירה וחלקים מכלי הנגינה, וקראה לאלבום הזה Director's Cut. כמו שבסרטי קולנוע יוצאת לפעמים גירסת הבמאי. בהוצאה המהודרת של האלבום הזה יש שלושה תקליטאורים, שכוללים בנוסף לאלבום המקולט מחדש, גם את שני האלבומים המקורים במיקסים חדשים במיוחד לפורמט הדיגיטלי (Remastered). אני מסתפק בפינוק הזה, אבל מלחשים שקייט בוש בדרך לאלבום חדש.
טוב, התענוג כולו ניתן להזרמה ברשת. ולמטה יש קליפ ראשון לסינגל הראשון, שבו קייט בוש משתמשת בווקודר, שזה קצת מוזר לזמרת עם מנעד קולי של 4 או 5 אוקטבות. שיר שפורסם במקור לפני כעשור ורלוונטי מאי-פעם.
2 תגובות:
איזה כיף! על זה שכתבת על אחת הזמרות האהובות עלי. מהמעט ששמעתי, יש לי הרגשה שאני לא אשתגע מהאלבום הזה, אבל ניתן לו האזנה מלאה ואז נחליט.
מה שאני באמת שמח לגביו, זה שכתבת ווקודר ולא Auto Tune. ראיתי כמה תגובות שמגנים את השימוש שלה באוטו-טיון וזה פשוט לא נכון. הווקודר הוא אפקט ותיק שנועד לעוות את הקול האנושי ולגרום לו להישמע לא מהעולם הזה. השימוש בו לא נועד לתקן טעויות בשירה או להישמע "מגניב" (שזה עיקר השימוש באוטו-טיון) אלא לתת אווירה הזויה ומיוחדת, וזה בדיוק מה שהיא עשתה כאן. אפשר גם לשים לב שזה קורה בחלקים מסוימים של השיר, לא בכולו.
אם זה מה שעושה אותך שמח :-)
אני מאד מתלהב מהאלבום ומהחזרה שלה למרכז הבמה. יש שמועות שהיא תצא למסע הופעות, זה יכול להיות פנטסטי.
הוסף רשומת תגובה