לעקוב אחר הפרימיום

יום שני, 24 באוקטובר 2011

מר חזה-אגוז - הקונטרה לטום וייטס

סוג של מלך
בטח שמעתם שטום וייטס הוציא אלבום חדש. אין לי כבר כוח אליו, ברגע זה המוסיקה שלו נשמעת לי כמו שטיק אחד גדול, ואני לא מוצא בה יותר מידי עניין. אבל זה לא אומר שאין לי כבוד לעכברי ברים. להיפך, אני שמח מאד לגלות דווקא השבוע את Vic Chesnutt. סינגר סונגרייטר, נכה על כיסא גלגלים בעקבות תאונת דרכים מגיל שמונה שגרמה לשיתוקו.  הוא לא חורק יותר מהנדרש, ולא מצרצר ולא מקרקר.  פשוט עושה מוסיקה אישית, שירים מלאים בכאב, יופי , אמת, כנות, אנושיות, סיפורים מעניינים ותשוקות.
הנה סיפור של זבולון שלו על הופעה של ויק צ'סנאט. סיפור שקנה את ליבי: "קניתי כרטיס. מימין מסדרון צר וחשוך. פניתי לכיוון המסדרון ומייד נצמדתי אל הקיר, לפנות דרך לשניים, כשהאחד מסייע לשני בכיסא הגלגלים לחצות את המסדרון ולהכנס מבעד לדלת. פניתי ללא היסוס אחריהם, כאילו היו זוג בלונדיניות, ממלמל לעצמי "זה ויק... לך איתו, זה ויק". באולם שהסתתר מאחורי הדלת היו עשרים איש, אם להיות נדיב, כולל הבארמן והסאונדמן. הצמד על הבמה שר בווליום גבוה, כאילו היו באיצטדיון הומה, בעוד שזה נראה יותר כמו מופע בבית אבות גריאטרי.
הטרדתי את הבארמן מאחורי השלוותא וניגשתי אל ויק, שחנה במרכז, ליד הסאונדמן. "היי", אמרתי לו מכופף כמעה, מנסה להתגבר על הצווחנית, "שמח שהגעת לכאן, מאוד אוהב את מה שאתה עושה". נבוך משהו, הוא חייך וסינן תודה, כמעט מתנצלת. פסעתי צעד לאחור, נשען אל הבאר, מחכה לתשע, שיעלה. וויק כיסה את פיו במעיל המוגבה לחמם עצמו ביום הצונן. והוא, ויק, הועלה לקראת תשע אל הבמה, לעיני כמה עשרות. העיינים שלו איכשהו נראות כאילו היו תמיד עם הכנה לדמעות. אבל זה מובן, רק מלהקשיב למילים בחשכת הלילה של הנשמה. ואז באים הצחוקים, וגם זה די מובן. שוב, רק להקשיב. לאויר נזרקות הבקשות וויק מאבד, בעל כורחו, את הקשר לסט המקורי שתיכנן. אבל למי איכפת, גם לא לויק, אם לשפוט לפי כיוון הרוח שטות. בתום השעה, המאוד קצרה, ויק רק מבקש ג`וינט שמן והגון."
הוא הוציא בסך-הכל כ-15 אלבומים במשך כעשרים שנה משנת 1990, מה שאומר כל שנתיים שלוש אלבום.  ביקשתי מזבולון, שיותר בקיא ממני המלצות לאלבומים, אז WEST OF ROME אחד הראשונים שלו מומלץ, ומ 2007  North Star Deserter, ואלבום האחרון שלו שיצא ממש עם מותו: At the Cut עם שירים מדהימים כמו Flirted with You All My Life על איך הוא פלירטט כל חייו עם המוות  או Coward מומלץ מאוד. כן, הוא מת וזה עצוב, אבל המוסיקה שלו חיה עימנו:

שיר מאד קליט שלו בשביל הסיפתח
Vic Chestnutt-Panic Pure


המלצה של מיטל שהיתה הטריגר לכל העניין
Vic Chesnutt - Sad Peter Pan


אולי תתחברו יותר לקאבר של סמאשינג פאמפקינז
The Smashing Pumpkins - Sad Peter Pan


וכאן תחושו אותו יותר. עוד ציטוט של זבולון שלו:  "אם פעם חשבתי שהקול שלו מרגש הרי שבימי היוטיוב רק הבנתי כי להסתכל עליו בעת שהוא שר, זה מרגש עוד יותר. על כל תו מתוי פניו אפשר לראות שהוא שר מכל הלב, מתכוון לכל מילה וכל כולו, בכל גופו, הוא מוזיקה. אותי הוא מאוד מרגש, ככותב, כמוזיקאי וכמבצע."
Vic Chesnutt - The Foxx and Little Vic


ואם עד עכשיו לא השתכנעתם הנה אחד שירעיד אתכם:
Vic Chesnutt - Everything I Say


המילים:
the barn fell down
since i saw it last
it's rubble now
well so much for the past

everything that i say
does me this'a way
everything,
every little thing i say
does me this'a way

some call her a thief
and some people call her a prophet
but her courage is brief
brief as little, little miss muffet

everything that i say
does me this'a way
everything,
every little thing i say
does me this'a way

she wanted to
be an inventor
but nothing new
was all she could muster

ולא רק לבד עם הגיטרה:


ותודה גם על ההמלצות לשירים של יואל

2 תגובות:

YL אמר/ה...

מסכים לכל מילה.
טום ווייטס לגמרי overrated לא צלחתי את כל האלבום.
Vic Vhesnutt פשוט יותר וגם יפה יותר לטעמי; לא נפלתי עם אף אלבום שלו (ושמעתי לא מעט).
יש לו גם כמה הופעות מוקלות ב Free Archive בלינק הבא:
http://www.archive.org/details/VicChesnutt

Unknown אמר/ה...

תודה על התגובה.
אם כי אני חייב לציין שהיום הקשבתי בכל זאת לאלבום החדש של טום וייטס ובסוף הוא הביס אותי. אולי אוברייטד וגם קצת מסחרי אבל בכל זאת טוב


פוסטים אחרונים וממש שווים !