השורד האחרון

פול מקרטני הוא השורד האחרון. פעם היתה תוכנית ברדיו שקראה "מסע הקסם המיסתורי" שהכין יואב קוטנר על החיפושיות. והיה שם פרק שלם שנקרא "פול מקרטני חי". בשנת 67 בערך נפוצה שמועה כי פול מקרטני מת מתאונת דרכים וכי בתפקיד פול מקרטני משמש כפיל. זה נבע בגלל שינוי המוסיקלי והשפמים שעיטרו פתאום את פניהם. בתוכנית "פול מקרטני חי" הסבירו מהן הרמזים לכך שהביאו את "המעריצים" לחשוב שהוא מת, ולמה זה בעצם שטויות. הדוגמא הכי נפוצה היא, שאם משמיעים אחורה את הסוף של השיר "שדות תות לנצח" שומעים את ג'ון לנון אומר "Paul is Dead Now, Miss Him", ניתן לעשות את זה עם תקליטון או תקליט, זה עובד.

בכל מקרה האירוניה היא שג'ון לנון מת, ג'ורג האריסון מת, רינגו סטאר חשוב מאד לבני משפחתו אבל לא לנו, ופול מקרטני חי ובועט. נזכרתי בו כי שבוע שעבר הוא הגיע להסכם ממונות עם גרושתו, ממנה יש לו ילדה. 30 מיליון פאונד, לא הולכים ברגל, מצד שני הונו מוערך ב- 835 מיליון פאונד.

אני לא יכול להפסיק להעריך את פול מקרטני, בלי קשר למוזיקה, רואים שהוא בן אדם טוב, עם לב מאד גדול. אני מזכיר את זה שהוא חי באהבה גדולה עם אשתו לינדה עד שהיא נפטרה ממחלת הסרטן, ובעצם הקלפטה הזאת לא הגיע לו. כאב לי הלב גם על שהוא הפסיד את זכויות היוצרים של השירים של הביטלס, לאחר משפט של 14 שנה לחברת התקליטים, ולאחר מכן הוא גם לא הצליח לקנות את זכויות היוצרים כי מישהו אחר קנה אותם (נחשו מי - תשובה 1. בסוף המאמר). סתם בשביל השכלה כללית סטינג ניצח במשפט דומה של על הזכויות של השירים של "פוליס", אני גם זוכר למה (תשובה 2 בסוף המאמר).

אני חייב להתעכב מעט על האהבה שלו עם לינדה. לפחות מהסיבה שאני חושב שראוי יותר לתת לה תשומת לב, מאשר לכשלון האחרון שלו בתחום. מה שיפה בסיפור האהבה שלהם שהוא גם מאד רומנטי, ומצד שני הוא אמיתי ולא אגדתי. הם הכירו כשהיתה גרושה ועם ילדה, היא נצר של משפחה ניו-יורקית עשירה, הגיעה ללונדון לצלם את האנימלס (מי???) לעיתון, הם נפגשים במועדון לילה לרקע השיר "בהיר מחיוורון" (מהפרסומת של המלאך לאל-על), ומאז 30 שנה של שותפות אישית כולל מוזיקלית.

אחרי שירדתי על אלביס פרסלי שבוע שעבר אני חייב לציין שבלי המוסיקה של אלביס פרסלי הביטלס לא היו קיימים, אבל מה שהביטלס עשו למוזיקה זה ביה"ס הכי גדול שהיה יכול להיות, ולפחות רבע מהזכויות, אם לא חצי, שייכים לפול מקרטני. נכון שיש שאומרים שאחרי פירוק החיפושיות פתאם ראו את הבדל הכישרון בינו לבין ג'ון לנון, אבל אני לא מסכים עם זאת, למרות שאני מאד אוהב את ג'ון לנון.

השבוע יהיה ברדיו פרימיום שבוע הצדעה צנוע לחיפושיות, בגלל פול מקרטני. אולי הוא לא מקבל כסף מזה שקונים חיפושיות אבל אנחנו חושבים עליו כשאנחנו שומעים את המוסיקה. כי מי זוכר עורכי דין, בנקאים, מנהלי חשבונות, אנשי מכירות ..אנשים שמתעסקים בכסף. וחוץ מזה לפול מקרטני יש הרבה כסף, ומה הוא מבקש בסך הכל, אהבה.

בשנים האחרונות פול מקרטני הוציא לפחות שני אלבומים, שמעתי אחד מהם, היה בו כמה שירים נחמדים, הנה אחד מהם:



והנה אחד הסרטונים הקלאסיים של כל הזמנים. פול ולינדה מקרטני מגלמים תזמורת שלמה באחד השירים המרנינים ביותר בחיי. אתם יודעים, כאלה שמזמזמים אותם כל היום




והנה השיר שמוקדש ללינדה מקרטני, שהוא כתב כשהוא התחתן עם זאתי, (ממש לא חשוב מה שמה), ובגלל שהוא אהב עדין את לינדה, הוא היה צריך לעשות משהו עם הזיכרון שלה. תראו מה זאת אהבה גדולה..שיר יפהפה

ועוד שיר יפה מפעם

ולמי שהגיע עד כאן, הנה דברים של לינדה על ג'ים מוריסון מהדלתות, על דמותו כמשורר. היא היתה שם ויודעת מה היה נכון, ויש לה הערות על הסרט הדלתות

ויש גם סרטון של החתונה שלהם ביוטיוב .

והנה קישור לאתר שנותן עוד הוכחות לכך שפול מקרני מת. ויש גם בויקיפדיה.

תשובה 1: מייקל ג'קסון.

תשובה 2: בגלל שסטינג הצליח להוכיח שההסכם של חברות התקליטים עימו היה לא הוגן, וניצל את מצוקתו הכלכלית באותה תקופה. לצורך הוכחה הוא הציג את היומן האישי שלו.

אפריקה הקלאסית

הפוסט הזה היה אמור להתפרסם ביום חמישי, אבל אז הגיעו ה- TEENAGERS. אז הנה הוא עכשיו:
אחת התוצאות של מה שעשה פול סיימון זה האלבום "באך באפריקה" של LAMBARENA. שילוב של מוזיקה אפריקאית עם מוזיקה של באך. הולך כמו שוקולד מנטה, כמו תות שמנת, כמו אננס מילון, כמו קמפרי אשכוליות.. טוב הבנתם את הרעיון.
אח"כ עשו לזה המשך מוצרט בלא יודע איפה.
בכל מקרה היצירה הזאת מופת, ועושה המון כבוד לבאך ולמין האנושי באשר הוא. בתענוגות.

אז בכל זאת גלובליזציה זה טוב.


ואפרופו אפריקה וג'ונגלים מחר נגלה לכם מי השורד האחרון.

יום שישי את יודעת- יש בעיר מסיבה!

מרוב שאני מעריץ את האדמה שדורכים עליה אביעד ואוהד מהאייפוד רעב, הייתי בטוח שהם כבר כתבו עליהם, אבל לא!!! יש להם שם כמה אלבומים לא רעים בכלל, באייפוד רעב, ואני נמנע מלכתוב עליהם עכשיו.. אולי יותר מאוחר.

בכל מקרה יוריקה-מצאתי!!! THE TEENAGERS (גיליתי השבוע גם את SHE & HIM לפני כולם! -ראו שיר השבוע ולמטה). איזה יופי ואיזה תענוג. בעצם כבר הבאתי לכאן, לפני שבועיים במיקסטייפ את אחד השירים שלהם, Starlett Johansson, וחשבתי שאני אוסיף עוד איזה שיר בעתיד, ככה בקטנה.. כי כבר כתבו עליהם הכל, אבל לא!

אז זו שלישיה צרפתית ששרה באנגלית, הם בעצם בני 20, אבל הם אוהבים את גיל ההתאהבות וכו'... של גיל העשרה. לא ברור למה? לא עדיף לעבוד מהבוקר עד הערב? לגדל ילדים, לשלם משכנתא..לא?

מוסיקת רוק אינדי שמתערבלת עם יורופופ דאנס צרפתי, לא חשבתי שיצא כל-כך יפה. פשוט חלומי. מזכיר קצת את WORDS DONT COME EASY , אבל בגרוביות .

בתכלס המילים לא כאלה נקיות, יש אוירת עשרה אבל לא תמימה. ככה זה בצרפת במקום לעשות צבא מתרפקים על המיזמוזים.

האלבום כל-כך טרי שאני הראשון באמזון שפתח לקרוא פרטים על האלבום ולשמוע דגימות. דיסק מושלם. הנה כמה שירים:

The Teenagers - Starlett Johansson

The Teenagers -Homecoming

The Teenagers - Make it Happen


והאתר שלהם במייספייס.

הארץ המובטחת (ומי אשם בירידות בבורסה)

זה לא חוכמה להשוות את האלבום החדש של Vampire Weekend לגרייסלנד של פול-סיימון, אבל הם נתנו תירוץ טוב להיזכר באלבום הזה. ככה שאנחנו עדין בקריביים.

גרייסלנד הוא אלבום של אחד ממיליון, מסוג היצירות האנושיות המושלמות (ואני נמנע בד"כ מלקרוא לאלבומים יצירות), שניתן להציג אותן יחד עם הקפלה ססטינה. וחוץ מזה, או אולי זה הולך ביחד, גרייסלנד הוא מהפכני ובעצם פתח שער למוזיקה של יבשת שלמה (אפריקה), וגם לכל מה שנקרא "מוסיקת עולם", אל תוך עולם המוזיקה של מה שאנחנו קוראים "העולם", אבל הוא למעשה ארה"ב אירופה והחצר האחורית שלהן (לדוגמא אנחנו), שזה רק חמישית מאוכלוסיית מהעולם.
פול סיימון גדול, גם בשירים הכי פשוטים שלו. גם בלי גרייסלנד הוא כתב לפחות 20 שירים שהם ניצחיים ומושלמים, גם מבחינה מוזיקלית וגם מבחינה לירית. כשאני שומע שירים של פול סיימון אני חושב איזה אנשים טובים יש בעולם הזה, כמה שהעולם הזה יפה, כל מיני מחשבות נעימות כאלה.
למי שלא יודע, גרייסלנד היא האחוזה של אלביס פרסלי. מבחינתי אלביס פרסלי לא נכנס לכיס הקטן של פול סיימון. אלביס פרסלי היה אמן מכונן שהוא תופעה, אבל הוא בעצם העתיק סגנון, רכב עליו, ונגרר אחרי האירועים, המהפכה היתה מתרחשת גם בלעדיו. פול סיימון הוא יוצר ממציא דגול. אלביס פרסלי זה אחד שלא הבין שלא כל יום פורים (ראו תמונה של החקיינים שלו למעלה), ובסוף מת מהאגו שלו.

מה שמשותף לאלביס פרסלי ולפול סיימון הוא הגלובליזציה. אלביס פרסלי התחיל אותה עם הרוקנרול, ובכך הפך לא רק את אמריקה לארץ המובטחת, אלא גם את התרבות שלה. למעשה הרוקנרול היה השגריר הראשון של התרבות האמריקאית לעולם ושהפך למזוהה ביותר עם אמריקה, ובסופו של דבר הפך את מוזיקת הפופ למוסיקה של העולם. מהבחינה הזו פול סיימון , עשה אותו הדבר אבל בהפוך. הוא הביא את המוזיקה של כל העולם לאמריקה ולפופ, וכך בעצם בחזרה לכל העולם. גולבליזציה ירוקה.
גלובליזציה זה נושא מאד אקטואלי היום עם כל הבורסות הרותחות בכפר הקטן שלנו. תזכרו הכל התחיל במוסיקת רוק, רוקנרול. אז הוא אשם בנפילות בבורסה, ואחראי לדולר הנמוך, אבל גם לכך שבמדינה קטנה בקצה העולם, מייצרים ומפתחים מעבדי מחשב לכל העולם, ושיש דבר כזה רילוקיישן, ל"ארץ המובטחת" כמובן.

שמעתי את גרייסלנד לפחות 1000 פעמים. ועכשיו בפעם ה-1001 הנה שיר הנושא הבלתי נשכח (אין בעברית מספיק ביטויים אדירים לדברים טובים).

Paul Simon- Graceland

עוד בחופשתנו בקריביים

וומפייר וויקאנד הוציאו אלבום חינני ומושלם, אף שיר לא מיותר. באוירה סטודנטיאלית מאווררת (כבר שכחנו כמה זה היה קשה), אלבום רוק אבל במגניבות של המקצבים האפריקאים, קצת רגאיי, הרבה פול סיימון. איזה כיף שפתאום משום מקום באים ועושים אלבום כל-כך טוב. אם כי לא ברור מה הקשר בין שם הלהקה לבין סגנון המוזיקה שהם שרים.

ולמי שתהה גג מנסרד בעיקרון סגנון גגות של בתים של אחוזות. ככה זה כשאתה ילד עשיר גם כשאתה מקים להקת רוק אתה בסבבבה, לא כדאי יותר מידי למרוד, אחרת תתחיל לשלם משכנתא. (מה הם יעשו עם קלידים באי- עדיף היה להביא מצ'טה)

האלבום מתאים גם לרכב, גם לבית וגם לחופשה באיים הקריביים שיצאנו אליה אתמול. אין טעם להרבות מילים כי אנחנו הרי בחופשה וכבר נגמרה לי הבירה . היה קצת קשה לבחור שיר כי רציתי משהו שונה משיר הנושא.. אבל כיוון שהוא הכי טוב ויש כאלה שלא מכירים אותו, אז הנה שני שירים. מחר מאמר השבוע.

Vampire Weekend- Mansard Roof


Vampire Weekend - Oxsford Comma

מבזק חרום: אהבה באויר

אנחנו השבוע בקריביים. יש תוכנית אומנותית מלאה לכל השבוע, והיא תמשיך מחר. בינתיים נפלה לי מהשמיים מתנה שלא אומרים לה לא. צמד שנקרא She & Him, פרוייקט של שירי אהבה, מושלמים.
אי אפשר לתאר את המוסיקה חוץ מניחוחות העולים מיין משובח. תארו לעצמכם אתם ביקב בוטיק, בעל היקב הצעיר הוא גם בעל הכרמים, הוא ירש אותם מאבא של סבא שלו . הוא התאהב בבחורה ישראלית שהתמחתה ביינות באוסטרליה, הם נפגשו בכרמים שלו (זה אמיתי) ביחד הם פותחים יקב צנוע שמייצא גם לאמריקה. הם פותחים לכם בקבוק לטעימות, מיד עולה ריח של דובדבנים, פירות יער ותבלינים, ובטעימה הראשונה- בום טעם של שוקולד משובח (זה קרה לי ביום שבת ביקב "סומק" בזכרון). וכך באמת נעשה האלבום הקליטו עשרות סקיצות ומהם בחרו את המשובחים ביותר.

ולזמרת קוראים זואי דשאנל. מתאים לה. הנה דוגמא שבגללה נפלתי.

She & Him - Why Do You Let Me Stay Here

וזו הכתובת שלהם במייספייס

She & Him

חופשה בקריביים? גם אתם יכולים!

מסיבות פורים הסתיימו, אפילו שושן פורים עבר. אבל הילדים עדין בחופשת חג. אז למה אנחנו לא? בכל מקרה אפשר להמשיך להרגיש שמחים וקלילים. החלטתי לצאת לחופשה בקריביים (בדימיון) ולשמוע מוזיקה ברזילאית (ראו גם מיקסטייפ), כי מה יותר מתקשר לפורים מאשר הקרנבל בברזיל, ומוזיקה ברזילאית.

בדקתי בויקיפדיה הקרנבל הוא חג דתי כמו שחשבתי, ונעשה כחגיגת התהוללות של ארבע ימים לפני צום ממאכלי בשר של 40 ימים לפני חג הפסחא. הצום נעשה לכבוד ישו, הקרנבל לכבוד תאוות הבשר ותאוות הבשרים - יופי של חג.
שמתם לב שאצלם קודם כל אוכלים ואח"כ מתנזרים. אצלנו קודם תענית אסתר ואח"כ פורים. שמתם לב שכולנו שמענו על הקרנבל ואף אחד לא שמע על "צום הבשר" (גם כן צום.. בתכלס חג שבועות ארוך). אני דווקא מכיר את הצום מחבר ערבי נוצרי מהעבודה, אבל לא ידעתי שזה קשור לקרנבל. דרך-אגב תדעו לכם שכמו שאנחנו לא יודעים כלום על החגים שלהם, גם הם לא יודעים על מי ומה החגים שלנו. אבל אני מכיר גם כמה יהודים שחשבו ששבועות זה חג של טנא, וביכורים ולא ידעו שהוא חג מתן תורה ואחד משלושת רגלים (כלומר חופשה בחוק לכולם, ולא כמו פורים).

בכל מקרה שנה שעברה יצא אלבום יפהפה של מוסיקאי ברזילאי בשם טוקו. מצד אחד סמבה, מצד שני מעודכנת, ותוך שמירה על פשטות. כלומר לא סמבה עתידנית, פלצנית, מסונטזת, מתחנפת, מטופשת וכו'.. אלא יופי של דבר.

זה עושה מסז' טוב למוח, הנה דוגמא.

הוראות שימוש: יש לדמיין שאתם בחופשה בקריביים, חוף טרופי, מים כחולים-ירוקים, עצי קוקוס, מיטות שיזוף, רק בלי משה.

Toco - Bom Movito

שירים משוגעים לפורים

כל שנה אנחנו בעד-דלא-ידע בחולון, השנה חגגנו את פורים בדרך היין בזכרון. הבת שלי ניגנה בכינור בקונצרט, פגשנו ליצנית על קביים, תזמורת מצחיקה, הילדים התרוצצו, אכלנו ארוחת בוקר מעולה, שתינו קפה, וקינחנו בגלידה האיטלקית הכי טובה בעולם- זה בדוק.. אתם חייבים להגיע לזכרון לפחות בשביל זה. מי שרוצה לטייל בסביבה אז יש גם את גן הנדיב, פארק ז'בוטינסקי, אפילו שביל התפוזים, בית שערים, דליית אל-כרמל לא רחוקים. וכמובן עמק השלום ונחל עין השופט ועוד ועוד..
בעונג (הבלוג של גיאחה הגדול) מכינים מיקסטייפ שרשרת של שירים משוגעים. גם אני משתתף עם שיר אחד. בדרך ליקטתי עוד כמה להנהתכם:

1.The EELS -Last Stop In Town
שיר זה מוקדש במיוחד להמן הרשע וכל צוררנו באשר הם. הוא מתחיל "אתה מת והעולם ממשיך להסתובב", כמו שכתבתי כבר פעם כאן, מתאים לבלוג של מחבל פלסטינאי


2. Primal Scream- Country Girl
למי שראה את הוידאו, הבחורה הזאת בטוחה שפורים כל השנה,
היא מביאה אותה בעד-דלא-ידע הארד-קור. הכל הולך שמה, מרעין בישין שלא נדע.


3. Apsole Hustel- 24 Robbers
שיר אינדי לילדים המתאים ביותר לפורים. כן, יש דבר כזה. חבורה של ילדים משחקים משחק אסור של שודדים..
בסוף הם גם לא סיפרו למורה. הילדים שלי מתים על השיר למרות שהם לא מבינים אנגלית.


4. Crazy Duda- Diplo
יש כאלה שלקחו את השיר ברצינות והפכו אותו למשוגע על אמת. טרלול פורים נחמד. לשמוע בלופ עד להשגת חירפון טוטאלי.

5. ולבסוף שיר אינדי עברי שנקרא "אני אוהב אותך" הוא כנראה שיכור עד-דלא-ידע והיא צוחקת: ממנו, מההומור, מזה שהוא אוהב אותה ואולי מאושר. שיר שיש בו גם אהבה וגם צחוקים. תקשיבו מה זה אהבה עד כלות... רומנטיקה עכשווית.

ונקנח בגלידה הכי טובה בעולם (מוכנה במקום מרכיבים טבעיים בלבד, בטעמים עשירים בטירוף: תות-שמנת, לימוננה, שוקולד מנטה, מלון, קוקוס, שוקולד קינדר, קמפארי אשכוליות וגם רגילים..ויש אפילו מנת חצי-חצי - שני טעמים בכדור אחד. לא שילמו לי על פרסומת אני רק רוצה שיהיה לכם טוב- לרוץ לזכרון לטעום)

מסיבת קליפים מרהיבה לפורים

פורים 1981 זה מה שהשמיעו ברשת ג'. ולחשוב שעברו כמעט 30 שנה, ולחשוב שמהפכת הדאנס הגיע רק 15 שנה אח"כ. דווקא עכשיו כשאנחנו בפוסט-דאנס וברטרו-דיסקו, זה נשמע כאילו הקליטו את זה אתמול בבוקר. ובכלל גם הקליפ מגניב ומתאים לפורים.




הקליפ החם והאינטראטיבי של Mgmt ניתן להוריד אותו באתר הזה ולשחק כמה שרוצים. הוא גם נראה כמו מסיבת הפורים שאתם רוצים ללכת אליה. איך אני שמח שגילית את זה לפני כולם.



טוב, אני לא מקורי בזה. אבל אני חושב שהייתי מספיק מקורי עד עכשיו (ראו מאמר השבוע). קליפ האורות של ג'סטיס, חובה לראות. מתאים ביותר לפורים.




ולבסוף, מהשנה שעברה, אבל עדין עובד. למי שלא ראה זו ההזדמנות. קליפ החולצות של ג'אסטיס, מאז מותחן של מייקל ג'קסון לא דיברו על קליפ ככה. חג שמח.

התחפשתי למען עתיד ילדיי

עם כל הכבוד לאיפור של אמי וינהאוס, אמן התחפושות הוא ללא ספק, דיויד בואי. התלבטתי איזה שיר לשים שקשור לפורים: "זיגי סטרדאסט" - התחפושת האולטימטיבית, "גיבורים"- כי זה הרי חג של גיבורי-על, או "שינויים" - כי הרי כל הענין בפורים הוא שינויים, או "בנמל באמסטרדם" שהוא הקליט שיכור עד-דלא -ידע .אפילו התלבטתי האם לשים "בוא נרקוד" כי חג. " Ashes to ashes" נראה לי הכי מתאים כי בקליפ בואי מחופש לליצן עצוב, וגם בגלל שהוא בעצם מדבר על תחפושות העבר שלו למשל "מייג'ור טום". אבל זהו שיר לא מספיק שמח. למי שביקר כאן כבר שמע את רוב השירים במיקסטייפ לפורים.

החלטתי לשים את "אהבה מודרנית" כי זה השיר הכי שמח שלו, וזה גם מתקשר למוטו של הבלוג. עד היום אני לא מבין למה הוא התכוון, האם יש אהבה מודרנית ? בכלל, אחרי שעברנו את המשבר הפתטי של באג 2000, ואנחנו במילניום השלישי, אף אחד כבר לא מתלהב מהמודרנה ומהעתיד. איך אפשר עם האינטרנט, הפקס, האייפוד והאייפון, וכאשר אנחנו יכולים לשלוח תמונות וסרטונים, ועוד מעט את עצמנו, באופן מיידי ממקום למקום. ולחשוב שלפני עשרים שנה לא היה טיימר לדוד (בויילר).

כשחושבים על זה, כל העניין של התחפושות ושינויי הדמויות של דיויד בואי היה תמיד לכיוון של דמויות עתידניות, וחיפוש, או משאלה, או מחשבה ודימיון - איך יראה העתיד. הייתי יכול לכתוב לכם, שכל זה לא קיים בעולם שלוקח את עצמו ברצינות תהומית, כמו הקומוניזם והאיסלם, וכמה חשוב שבתרבות שלנו יש מקום לתחפושות ולקלילות ולשינויי, ושבעצם האפשרות לצחוק על עצמנו, ולהתחפש למשהו אחר, היא גם האפשרות להתקדם, להשתנות, להשתפר ולהגיע לעתיד טוב יותר- אבל למה לקלקל את החג. עכשיו כשאתם עושים שטויות יש לכם תירוץ ממש טוב. רק לך תסביר את כל זה לשוטר, כשאתה נוהג שיכור :"אני נוהג שיכור, כי אני מנסה להשתחרר, ובכך לתת לי אפשרות להתשנות למשהו טוב יותר, ובכך להבטיח עתיד טוב יותר לילדיי" (לא לנסות בבית).

משום מה, תחפושות כולל אלה של ונציה מתקשרים לדקדנט, ניוון ושקיעה. לכן לא כל יום פורים - הכל עניין של מידה.

ואם יש מישהו שיכול לחשוב שגם אהבה אפשר לאהוב אחרת, בצורה עתידנית, זה דיויד בואי. פורים זה זמן לחשוב על זה, על אהבה שהתחפשה למשהו אחר, יותר קולית, יותר קלילה, יותר מגניבה, יותר אביבית וטרנסגלקטית. קדימה, שבט טאיינו, המשימה שלכם להיום: כל הבנים להתחפש לערפדים, כל הבנות להתחפש למשרתות צרפתיות, ובהצלחה במשימה.

חג שמח.

ליצן החצר

החיים לא היו שלמים בלי מוריסי. החודש הוא הוציא אוסף חדש. מוריסי מגלם בעצמו ובמוזיקה שלו כל-כך הרבה דברים שנוגעים לליבי: רוק בריטי, אינדי, פוסט מודרניזם (כלומר הכל חשוב וגם לא, אם אין אני לי מי לי, אך אני כשלעצמי מה אני).
אבל מוריסי הוא בעיקר ליצן החצר אך במהופך. הוא כזה מסכן וכל-כך קשה לו שהיום היינו אומרים "אוי יוי יוי", אבל בכל ההתערטלות הדכאונית שלו הוא בעצם מעניק לנו כנף להיכנס תחתיה. כי מי מאיתנו לא מרגיש שהוא צריך שיאהבו אותו.
הנה שיר שמדגים זאת.זה חידוש, האמת שלא הייתי מאמין שמישהו ישיר שיר של מוריסי ואני כל-כך אהנה.
אבל לא רק שזה ביצוע טוב, הוא גם מכניס לו רעננות כאילו אני שומע אותו בפעם הראשונה, בכל פעם מחדש, וזה כבר לא עניין של מה בכך..

The Lucksmiths- There is a light that never goes out

נבואה מרהיבה- ממג'מנט

Mgmt- Electric Feel

Oracular Spectecular - Mgmt הוא כנראה אלבום השנה שלי. אני יודע שעוד מוקדם מידי, הכל יכול גם להתהפך. האמת השנה הזאת התחילה דרדלה, זה דווקא התאים לי , כל חודש ינואר ופברואר התעסקתי בסיכומים של 2008, האזנתי לאלבומים שלא הספקתי (נותרו לי עוד שניים). אבל בינתיים התחילו להצטבר אלבומים שכדאי לשמוע.

אומרים ש- Mgmt מחקים כל סיגנון שיש, שהם עושים מוזיקה חייזרית וגלאם רוק- אלקטרו-גיטר- פאנק -סבנטיז-עתידני. לי הם מזכירים את הרולינג-סטונס ואת דיויד בואי. אבל אנחנו מה איכפת לנו. אם יש ארבעה שירים שאי-אפשר להפסיק לשמוע, כל השאר לא חשוב. כבר הבאתי כאן שני שירים, הנה השלישי. הקליפ הבא מוכיח שכל מה שאומרים עליהם נכון. הוא גם נראה כמו מסיבת הפורים שאתם רוצים ללכת אליה.
ומי אמר ששיר אהבה צריך להיות קיטשי

שבוע פורים התחיל היום

מסתבר שיש גימיק שלא הייתי מודע לו. הקליפ של אלקטריק פיל הוא אינטראקטיבי. ניתן להוריד אותו באתר הזה ולשחק כמה שרוצים. יש בזה משהו פילוסופי, תודו.

הוא הבוס

ברוס ספרינגסטין הוציא השנה אלבום חדש שנקרא MAGIC. האלבום זכה לביקורות טובות מכל עבר, גם אצלנו (בארץ- (ישראל לא העיתון)), אך הוא נעדר מכל רשימות הסיכום של האלבומים של שנת 2007.

הסיבה לכך, לדעתי, היא שלמרות שהאלבום טוב, ומעודכן בקצב, אך נאמן לסאונד של ברוס ספינגסטין, היא שזה לא אלבום שדומה למה שנעשה עכשיו. את האלבום הזה אפשר היה להוציא מבחינה מוזיקלית גם ב- 1996.

זה מצחיק שקוראים לו הבוס, כי הוא כזה צנוע ובהתחלה הוא לא רצה להופיע בכלל בסרטוני וידאו..ובראיונות איתו הוא נשמע כזה לא בטוח בעצמו (אני מדבר על פעם), ובכל זאת ברוס ספרינגסטין גדול והוא גם הבוס.

אני חייב להודות שלא האזנתי לאלבום הזה מספיק כשהוא יצא, אבל בסוף חזרתי אליו והוא ממש מצויין. הבעיה היחידה שלו הוא שהצליל שלו קצת צפוף ודחוס מרוב כלי נגינה. או כמו ששלמה ארצי אומר "העולם מתמוטט מרוב אמביציות". בהופעה חיה זה נשמע הכי טוב, הרבה נגנים באולפן זה קצת בעייתי. זה קרה לווטרבוייז, וגם לארקייד פייר בשנה שעברה, לג'ורג האריסון באלבום הראשון המופתי שלו, וגם לברוס ספרינגסטין בעצמו ב- Born to Run, וב- Revir שנחשבו האלבומים הכי טובים שלו עד ל- Born in the USA. למי שמתחיל עם ברוס אני מציע גם את נברסקה ולבסוף את Tunnel of Love (אני ברוסולוג מוסמך).

הנה קטע אחד ממש טוב מהאלבום האחרון. שוב על הקשר בין מציאות, ולאסקפיזם. (אני מרגיש שהבלוג הזה מתחיל להיות במקום טיפול פיסוכלוגי).

Bruce Springsteen -Livin' in The Future

אוהבים מוסיקת איצטדזיונים?

בעברית זה נשמע כמו, "אוהבים נקניקיות?" מארץ נהדרת. ועכשיו תאמרו: כן, כן? כן! ובכן, יצא אלבום חדש, בומבסטי, כמו פעם, של מוסיקת איצטדזיונים, של להקה עם שם בומבסטי "BRITISH SEA POWER", שנקרא "DO YOU LIKE ROCK MUSIC". ובכן, האלבום עונה על הציפיות ועשוי היטב. האלבום אמור להיות גם אלבום קונספט, שבו הכוחות הטובים הם כוחות הרוק, והכוחות הרשעים הם הכוחות האנטי-רוק - לא הרגשתי בכל העניין. זה מזכיר את המלחמות הפוריטניות בתחילת המאה שעברה נגד אלוויס פרסלי.

ומזכיר גם שלפני כשנה הייתה סידרה בריטית בענייננו שנקראת "Seven Ages of Rock", שבה שבעה פרקים, הסורקים את תולדות הרוק. יש גם פרק מיוחד למוסיקת איצטדיונים, היחיד שלא ראיתי (מה באמת חשבתם שהיתה פה שגיאת כתיב במקרה). נראה לי אידיוטי מוסיקה באיצטדיונים למרות שלא חוויתי את העניין. בעצם גם כדורגל באיצטדיונים נראה לי אדיוטי, למה לא בטלוויזיה פלסמה בסלון עם 16 זויות צילום, אם מישהו צריך שירקו עליו גרעינים, אפשר לסדר גם את זה.

למען האמת, האלבום נשמע במקרים רבים כאילו "אצטקה קאמרה" עושה רוק איצטדיונים, שזה דבר והיפוכו (מי שיודע אז אצטקה קאמרה זו להקה שעשתה מוזיקה אקוסטית טהורה, בזמן שכולם ניגנו מוזיקה אלקטרונית בשנות השמונים), מבחינתי זה רק מוסיף להם. בכל מקרה האלבום מצויין, הנה שיר יפה שמדגים את העניין.

BSP- No Lucifer

אדל בת 19

אדל היא התגלית הטרייה של 2008. באלבום החדש והראשון שלה היא מוכיחה שני דברים:

א. שמוסיקה צריכים להתחיל לשמוע מבילי הולידיי או אלה פיצ'ראלד (טוב לא חובה, אבל כדאי).

ב. שאפשר לכתוב מוסיקה נפלאה בגיל 19 (לתשומת לב מקסמילאין בלומין).

הלהיט מהאלבום הזה הוא Chasing Pavements. אני לא יודע מה יש לאנגלים ממדרכות אבל זה לא השיר הראשון שאני נתקל בו עם מוטיב הרחוב. אצלנו כבר אי-אפשר לכתוב על רחובות, כי אנחנו מסתובבים רק בקניונים.

למי שהיא מזכירה בסגנון הוינטאג' את נו.. מה שמה.. איך קוראים לה.. אמי ווינהאוס - זה לא בטעות. ככה זה, במוסיקה כמו בפרוזן יוגורט, אם זה הולך אז פותחים סניף נוסף. וחוץ מזה היא והיא וקייט נאש למדו יחד באותו בי"ס לאומניות סטייל "תהילה". בכל מקרה לנו מה איכפת העיקר שאנחנו מרוויחים ונהנים.

התלבטתי אם להביא את השיר Daydreamer, כי הוא שיר פשוט, ונפלא, וכי לחלום בהקיץ זו חוויה שמזמן שכחתי מה היא, והיא נדמיית דומה לאסקפיזם, אבל היא דווקא להיות כאן ועכשיו, בלי למהר ובלי לעשות יותר מידי, פשוט להיות. טוב תצטרכו לשמוע את האלבום.

Adele -Chasing Pavement

האשה שאיתו (וקליפ מדהים)

ביום שבת התקיים יום האשה הבינלאומי, וזה מזכיר לי שוב את הילרי קילנטון והמרוץ לבית הלבן. הילרי קילנטון ויוקו-אונו הן שתי נשים שהן מאד מצליחות, ובדרך המוזרה ביותר שאפשר לעלות על-הדעת, בדרך של להיות "האישה שאיתו". מה שעוד מוזר מאד הוא שהן כנראה הנשים שהכי פחות ראויות בעולם לתואר הזה, ולא רק בגלל שיש להן אישיות משל עצמן, אלא בראש ובראשונה כיוון שנראה שאין להם כל-כך קשר עם הבעלים שלה. הילרי וביל קלינטון חיו בשנים האחרונות במרחק גדול כל-כך, שאני לא יודע איך אפשר לקרוא להם זוג. לדעתי גם כל ההתנהגות הנעלבת שלה בזמן הפרשה של מוניקה לוינסקי היתה הצגה אחת גדולה - וכולם בלעו את זה.
יוקו אונו כבר חיה כל-כך הרבה שנים בלי ג'ון לנון, ובכלל מתוך סך-כל-חייה, כמה זמן היא היתה איתו? חוץ מזה שאם היו לי אשליות כשהייתי יותר צעיר, היום אני די משוכנע שהיא פשוט התחברה אליו מתוך רצון לחשיפה ופרסום. די לשמוע את האלבום "פנטזיה כפולה" כדי להבין איזה הבדל יש פה בכשרון. למי שלא יודע היא גם בהתחלה לא רצתה להביא לו ילד, ובכלל גירשה אותו מהבית לשנה ללוס אנג'לס למה שקרוי "סוף-שבוע האבוד" יחד עם המשרתת שלה שהיתה בעצם המאהבת של ג'ון באותה תקופה- ממש גיישה, ועם אלטון ג'ון, שכנראה התאהב בו וכתב לו את השיר ג'וני. אתם לא יודעים מזה? זה מופיע גם בסרט אימג'ן.
מה שמשותף לשתי הנשים האלה בפירוש הוא האמביציה הבלתי נלאיית, שלהן. ומול זה עומד השיר "Watching the Weels", של ג'ון לנון שנכתב לאחר שנולד בנו שון (הדפוק), ולאחר תקופה של משפחתיות והורות מאושרת. עד היום השיר הזה מעצב את חיי, הוא לימד אותי לחיות בפרופורציות, שלא לומר הירפה את ידיי.

לדעתי כדי שיהיה סוף-סוף שיוויון ושחרור לנשים צריך שזמן העבודה שלהם יהיה שווה לשל גברים (וכמובן שההשכלה שלהן תהיה שווה לשל גברים , אבל זה כבר הושג בעולם "המערבי"). ולשם כך גברים צריכים לעבוד פחות (אני לא מדבר על חרדים, אצלם הנשים צריכות לעבוד פחות והגברים יותר). ואל תגידו לי שזה לא אפשרי כל העובדים ברמת הפועלים עובדים 8 שעות, כולל סינים, כי הם עובדים לפי שעה. ואני מכיר מספיק מנהלים בכירים, ואף מאד, שעובדים 8-9 שעות. ובקיצור גברים הביתה לעשות אמבטיה לילדים, נשים לעבודה.

ולכן השיר הזה של ג'ון לנון הוא הכי פמינסטי שיש.

John Lennon- Watching the Weels

אני מזכיר כאן גם את Womam, אולי השיר הכי יפה שנכתב אי-פעם לאישה. ואישה אמיתית. עכשיו תסתכלו על תמונה למעלה של יוקו-אונו (מטעמים אסתטים לא הבאתי תמונה שלהם בעירום) ועל הקליפ שלמטה, ותגידו שג'ון לנון הוא לא הפמינסט הכי גדול אי-פעם. (שימו-לב למסר בסוף הקליפ).

בלוג של מתאבד פליסטנאי (או: החיים כבר התחילו)

אני מנסה להזכיר לעצמי בכל בוקר שהחיים כבר התחילו. שזה-זה, שאין חיים אחרים כמו שאין צה"ל ב'. בתכלס אני לא יודע מה לעשות עם זה, כי להגיד שאני לא נהנה, אני לא יכול להגיד, השאלה עד כמה. להגיד שאני לא ממצא, אני לא יכול להגיד, השאלה עד כמה.
פעם היה סרט טלוויזיה על אדם שנותרה לו שעה לחיות - אז הוא ניסה להספיק לחוות את כל יצירות האומנות הגדולות, ולצורך העניין הוא ראה העתק של המונה ליזה, וקרא את תקציר שבגב הכריכה של "מלחמה ושלום" וכו'... בסוף כמובן שהרופא גילה שהוא טעה, ויצא לחפש אותו ברחוב. כשמצא הרופא את "החולה" הוא ניסה להודיע לו זאת מעבר לכביש..ובעוד "החולה" חוצה את כביש לעבר הרופא, "החולה" נדרס ונהרג (זה סרט אנגלי ולא צרפתי- למה ציפיתם בדיוק, לסקס סמים ורוקנרול?).
הסיפור הזה הוא הקדמה לאוסף החדש של ה- Eels, שהוא מלא שירים מלודיים ונעימים, אך עם טקסטים שמזכירים את התחושות שיש בסרטים של קוונטין טרנטינו. יש שם שירים כמו "יום המזל שלך בגיהנום", או שיר שמתחיל במילים "אתה מת אבל העולם ממשיך להסתובב" בקיצור הרבה שירים שמתאימים לבלוג של מתאבד פלסיטנאי.
אבל אנחנו אוהבים את החיים ורוצים לחגוג אותם בכל הזדמנות, ובאוסף גם הרבה שירים שמחים כמו "אני אוהב ציפורים", "הרגשה רעננה" שמתאים במיוחד לאביב, והשיר האופטימי והשטותי , אבל הכייפי הזה (שמתקשר גם לכותרת בסוגריים):

The Eels - Hey Man ,Now you're realy living

The Eels - That Fresh Feeling

(מתאים לקראת צעדת יקנעם בשבת הקרובה)

למעלה תמונה מראש פינה, זה קשור לזה שעשיתי חיים שבת שעברה, וגם כדי להזכיר לכם את הפוסט הראשון השבוע וכל שאר הפוסטים ששווה לחזור אליהם לפחות בשביל השירים - כי אצלי הם עדין נטחנים.

כל העולם זה קסם, ואין קסמים בעולם

הזכויות לניסוח הכותרת שייכים לבת שלי. למעשה הפוסט הזה נכתב בגלל המשפט הזה שהיא הגתה. רואים שהיא בת של מהנדסים, אין לה אשליות בחיים וזה עוד לפני שהיא קראה את דיקארט, שפינוזה וקאנט. בכל מקרה זו הזדמנות טובה להודות על הקסמים שקרו לי פה השבוע. להגיד תודה-רבה לגל אוחובסקי שכתב את התגובה הראשונה בבלוג (במייקל ג'קסון והנערה). דרך-אגב, ניתן לכתוב עכשיו תגובות בחופשיות, סידרתי את ההגדרות. ותודה-רבה לגיאחה ופופ-טארט שנתנו לי קישור בבלוג שלהם.

והנה שיר של פסטיגל שירי ילדים מלפני שנתיים "אהבה היא קסם", שקשור לכל זה וגם למוטיב האהבה, אושר, שמחה של הבלוג, שמוכיח שגם היום ניתן לכתוב שירי ילדים טובים, אפילו לפסטיגל. אני אהבתי. יכול להיות כי ראיתי את יעל בר-זוהר שרה את זה.

נ.ב. בדרך כלל יהיו כאן 4 פוסטים בשבוע (1 אלבום, 1 להיט, 1 אקטואליה, 1 קלאסיקה). לפעמים יותר, לפעמים פחות, השבוע יותר. אני מציע למי שמבקר פעם בכמה ימים לבדוק מה היה קודם.

יעל בר-זהר- האהבה היא קסם.

מחר יהיה פוסט פחות קיטשי.

אנחנו נגוון, פעם מתוק, פעם חריף, פעם מר, פעם חמוץ...

שחור או אשה

הכותרת "שחור או אשה", לפי החדשות של אתמול הכותרת יכולה להיות גם "שחור או נס".
באמריקה פריימריס. במפלגה הדמוקרטית קורה דבר שלפני שלושים שנה (שזה ממש אתמול בבוקר) אף אחד לא היה מעלה על הדעת. או שתהיה מועמדת אישה לנשיאות או מועמד שחור (פעם היו אומרים כושי וזה לא היה מעליב אף אחד -זה מהתנ"ך).
אתם יודעים מה, למה ללכת רחוק, הנה שיר של מוריסי מלפני שלוש שנים שאומר שזה לא יקרה אף-פעם. מתוך האלבום הכי טוב שלו אי-פעם You are the Quarry. (לאחרונה יצא אוסף שלו, אבל דווקא השיר הזה לא כלול.)

America- Morrissey

אני לא יודע מה יותר טוב לנו, אבל ברור שמשהו מאד מוזר קורה בעולם. מצד אחד במערב עוברים אבולוציה חברתית במהירות שיא, מצד שני... איראן, חיזבאללה וחמאס. איך שהוא זה קשור גם לאבולוציה טכנולוגית. יש כאלה שיגידו שלא ברור מה הביצה ומה התרנגולת, לדעתי הסיבה לשניהם נמצאת במקום אחר לגמריי...והיא במקום שנקרא השכלה. יכול להיות שגם קצת יין לא היה מזיק להם.

אני רק לא מבין למה אנחנו חייבים להיות באמצע של כל זה.

אושר של חולים

גולדפראפ הוציאה אלבום חדש וחמוד שכולו אושר. בעיקרון מתאים יותר לבלוג של מורנינג קאנדי. אבל כיוון שעדין חורף, ניתן להיסחף במערבולת החושניות הנעימה שבו. צריך שמיכה טובה, שוקו או תה... רצוי לשמוע כשחולים.

הנה שני שירים של אושר. אחד מהאלבום של גולדפארפ והשני ממקום אחר לגמריי, ולא קשור. זה רק בכדי להראות שיש 70 פנים לאושר, ויש כאלה שיודעים בדיוק מתי הם מאושרים (איזה כיף להם) הם מתעטשים (איזה באסה, איזה עונש).

Goldfrap-Happines


A-Ko Soul69

מלחמות סוף השבוע

אנחנו חיים במקום מאוד יצרי (חשבתי בעוד אני ואישתי חוגגים סוף-שבוע רומנטי, לכבוד יום הנישואים שלנו). חוץ ממזג האויר והאוירה הים תיכונית (וזה החלק הטוב) יש לנו קונפליקט לאומי וקונפליקט דתי. בעוד שהמוסלמים הופכים יותר יותר דתיים כשהם נלחמים, דווקא היהודים ברגע שהחליטו להילחם על שלהם, הורידו מעצמם את נשל הדת. אהוד ברק נראה יותר כמו מצביע רומי או יווני מאשר נחמן מברסלב.

אבל אני דווקא מבין את האימרה של חאלד משעל, הארור האנטישמי, אנחנו באמת עם שלא אוהב להילחם. אנחנו פחדנים, פוחדים למות, בעצם אנחנו נלחמים בשביל לא למות, לא יותר מזה. הוא חושב שזה רע.

לכן דווקא התלפאתי לגלות בצפת תמונה של נחמן מברסלב עם האימרה "ניצחתי ואנצח". בצפת בתים ישנים יפים, ובתים חדשים מכוערים. הקדושה, העוני והעליבות משמשים בעירבוביה. מתחת לכל זה נמשכים שבילים לקברי צדיקים, מסביב עצי שקדיה בתפרחת לבנה משגעת, וכפור. ואולי מעל הכל קיימת איזו רוחניות.

בראש פינה, החילונית, היה חם, הגלריות פתוחות, נשים מבוגרות עם שיער לבן לא צבוע, וזוג צעיר ברכב אדום, קטן. היא בוכה על כתפו, בכי של צער, על מי יודע מה. גשרי עץ , מפלוניי מים, מסעדות עם סטייקים משובחים ואלכוהול, גשמיות נעימה, עם טבע ונוף ונוי נעימים.

ובחדשות שלנו ידיעות שאי אפשר לברוח מהם.

במקרה קוראים לשיר הזה "מלחמות סוף השבוע", מתוך הדיסק החדש של Mgmt. במקרה אני שומע אותו בימים האחרונים. הוא נחמד מאד, המצב לא!

Mgmt- Weekend Wars