לאכול או לא לאכול את הלב- זאת השאלה !

יש לי אובססיה להספיק בחיים, ותמיד נדמה לי שיש משהו אחר מעניין לעשות היכן שאני לא נמצא. מצד שני אני רוצה שיהיה לי נעים ונוח ואני לא מוכן להקריב יותר מידי רק בשביל לעשות וי. ביום שישי צפיתי בטלוויזיה בערוץ הבידור הישראלי במצעד שירי האהבה הישראלים (כתבתי כבר פעם שאין לי שליטה על הטלוויזיה בבית, אני מקסימום יכול להטות קצת את הצפייה לדברים שמעניינים אותי. חוץ מזה שטוב שיש אולמיפאדה כי הטלוויזיה בקיץ הזה, מאד משעממת). ובכן, באחד המקומות הראשונים במצעד הנ"ל היה השיר "אני נבראתי לך" האלמותי של שלמה ארצי. השיר הוא על אהבה אסורה, שנעשיית בחדרי חדרים והטרגדיה כמובן היא, שהוא "נברא לה" אבל הוא נשוי. שאלו את שלמה ארצי על מה זה נכתב. והוא אמר שחלק גדול ממה שאומנים כותבים זה על סיטואציות שהם לא היו בהם. אני לא יודע אם אני מאמין לו, וזה קצת אבסורד, כי השיר מדבר על החיים שישנם ולא של אחרים, בצורה הכי חזקה שיש. הרי הוא נקרא "אני נבראתי לך", מצד שני בשביל מה יש ספרים ושירים אם לא בשביל זה.
וכל פעם שאני קורא על עוד מסע של מבקר יינות בצרפת (היה בעיתוך 7 ימים בשבת), אני אומר לעצמי שאת זה אני בטח כבר לא אעשה, ובכלל אם היה לי הכסף והזמן לטיול בחו"ל הייתי עושה משהו אחר לגמריי. דרך אגב, היו לי כמה חוויות ביקבי בוטיק בארץ והיה נפלא בכל פעם מחדש.
את כל זה חשבתי תוך כדי האזנה להקלטה של המופע של מוריסי. ועל איך שהפסדתי. במשך ההאזנה גיליתי שיותר מידי שירים אני לא מכיר (The loop לדוגמא, שהוא דווקא נחמד). כי למרות שאני מכיר גם את קריירת הסולו שלו ואוהב לא פחות מאשר את הסמיתס, אני לא מכור ולא מכיר את הכל. מה שאני אוהב אני אוהב, ומה שלא - לא. בקיצור בשמיעה ראשונה חצי מהמופע נגע בי וחצי לא. גם חלק מהשירים הותיקים היו מיותרים בעייני. דרך אגב, אין מוסיקאי שאני מכיר את כל האלבומים שלו חוץ מאולי הביטלס, וגם במקרה הזה אני מתכוון לאלבומים הרישמיים שיצאו בבריטניה בתקופת פעילותם. מה אין לי חיים? (התשובה: יש, אבל בזמן האחרון אתה מקדיש יותר מידי זמן לבלוג הזה).
חשבתי גם על כל האנשים שהלכו להופעה של מוריסי. וכמה שמוריסי נוגע לכל-כך הרבה אנשים בארץ בנשמה. האם זה בגלל שאנחנו עם שמתייסר כל-כך. כי ביום-יום כולם כאלה קשוחים ומעצבנים, כמו סברס: קוצניים מבחוץ אבל מלאיי גרגירים מבפנים. והייסורים האלה של מוריסי, הדבר הגדול בהם שהם בעצם מודעים לעצמם. לכל אחד מאיתנו יש מנגנון פנימי שאומר שכל הפצעים בנשמה שלנו וכל הלבטים והחוסרים, הם בעצם שטויות לעומת כל הסבל שיש בעולם. וזה רק מוביל לתיסבוכים נוספים. גם אצל מוריסי יש הרגשה שהוא מבין שהוא מתוסבך, "ותקשיבו לי", אבל "בעצם זה לא עוזר לי שזה מעניין אתכם". בקיצור המוסיקה שלו לא פותרת את הבעיה, אבל נותנת לך לגיטמציה לחוות אותה כמו שהיא.

במקרה אני מכיר חלק מהאנשים שנהרגו במטוס שהתרסק ביום חמישי בחיפה. אני מכיר גם מישהו שאמור היה לעלות על המטוס והתעקש לא לעלות וניצל. וביומן שישי ראיתי את קרן ליבוביץ' השחיינית המדאליסטית הנכה שמתעקשת עם הרבה אומץ לגדל שני ילדים תאומים לבדה. ואז אני חושב לעצמי. לא נורא, אז לא הייתי בהופעה של מוריסי. ובכל זאת שמעתי את כולה בהקלטה מספר פעמים. בסה"כ היו איזה 8 שירים פרימיום עם ביצועים טובים עד גדולים, כל השאר היה בינוני באוזניות שלי. הרצף של ארבעת השירם האחרונים היה משגע.. בשורה התחתונה: בכל זאת אני אוכל את הלב, וכמו יהודי טוב נהנה מכל רגע. יצא בלי כוונה פוסט שמתאים לתשעה באב. הנה 4 שירים פרימיום מההופעה בארץ:

Morrissey -First of the Gang to Die

Morrissey - Everyday Like Sunday

Morrissey - Please Please Let Me Get What I Want

Morrissey -How Soon is Now