איים אבודים - הביקורת שלא נכתבה

בשבוע שעבר הלכתי עם אישתי היפה (כן היא האישה שלי, והיא לא רק בת-זוגתי) לקולנוע וראינו את הסרט איים אבודים. לפני הכל אני רוצה לומר שאני נהנתי והסרט כייפי ומומלץ לכל אחד.
הסרט אמור להיות על קורתיה של משפחה ישראלית בת 5 בנים בין השנים 80-81 ובמיוחד אודות הבנים התאומים שלפני גיוס ובזמן הצבא, והנסיכה שהם התאהבו בה שניהם, בשם "נטע". הסרט משופע בשירים משנות השמונים וזה החלק היותר כייפי בו. ועכשיו אני אפרט את כל הדברים שאני נהנה לרדת עליהם בסרט הזה (וזה חלק מההנאה שלי, האפשרות האחרת היא שאני אסבול מאותם דברים ממש):
1. לא ברור למי הסרט נועד, כי מי שחי בשנות השמונים יודע שככה זה לא היה, ומי שלא חי אז מה זה מדליק אותו? (רק עכשיו הבנתי שזה בעצם סוג של אסקימו לימון, ואיזה ענתיקה אני)
2. כל השירים האלה לא היו בשנת 80-81 אלא רק מאוחר יותר וגם לא ביחד באיזו שנה ספציפית, אלא לאורך כל שנות שמונים. לא הייתי מציין את זה אם המוסיקה רק היתה ברקע אבל הם ממש שרים שירים שעוד לא נולדו.
3. רוב השירים לא היו בביצועים מקוריים, אלא בביצועים יותר מעודכנים לימיינו.
4. בשנות השמונים היתה מוסיקה הרבה יותר מגוונת, והרבה מוסיקת אינדי וגם פרינס ומייקל ג'קסון ו- U2 וברוס ספרינגסטין וסיימון גרפנקל עם גרייסלנד, היו גם שירים ישראליים ואפילו מדליקים. אבל כל זה נסלח לעומת זה שאין אפילו שיר אחד של דוראן-דוראן, בשביל מה סבלתי אותם עשור שלם? מי יזכור לי את זה? ואולי זה העונש שלהם.
5. בשנות השמונים כמעט כולם כל הזמן לבשו שחור כשיצאו לבלות, במיוחד למעדונים. יאיר לפיד פשוט נתקע עם זה עד היום. אני זוכר שהייתי בהופעה של הרזידנס בסינרמה בת"א, וכל הקהל בלי יוצא מן הכלל לבש שחור מכף רגל ועד ראש. אפילו הג'ינסים היו שחורים. הלוק של הסרט הוא לעומת זאת וינטאג' סבנטיז, ולא ספייסמן אייטיז.
6. בשנות השמונים היו הרבה, אבל המון, ממש מיליוני מכוניות סובארו, ובסרט אף לא אחד. והיו עוד מכוניות ישנות אבל כולן נראו חדשות, ולא כמו בסרט.
7. בזמן שהכור העירקי הופצץ אף-אחד לא צעק "יש!", כי ממש לא ידענו שיש כור עיראקי, כל העניין היה כמו נחיתה על הירח, ולקח זמן לעכל בכלל מי נגד מה, כמה ולמה, ואיפה זה עיראק בכלל. זה היה רחוק כמו גאורגיה.
(סעיף 8 ספויילר קטן, אפשר לדלג בביטחה לסעיף 9)
8. יש בעלילה כמה דברים לא הגיוניים, מכונית שבקושי נוסעת במהירות 30 קמ"ש, נתקלת בלוח מודעות בתוך העיר כתוצאה מפנצ'ר ועושה תאונה ? אבל ניחא... זה קאמפ. נקבל אותו ככזה. גם נדנדות גן לא היו- תבדקו בכתר פלסטיק. ועל נדנדה כזאת התרחשה סצינה מרכזית, ממש מכוננת בסרט.
9. ולבסוף, והכי חשוב: כל מילה בתסריט לא היתה יכולה להתקיים בשנות השמונים, זו טרמינולוגיה, ושפה, והתנהגות, וסגנון דיבור שכולם קיימים בקושי 10 שנים במקרה הטוב. זה הכל פוסט ערוץ 2, ופוסט "סקס והעיר הגדולה". בזמן ההוא לא רק הטלפון היה חוגה, הכל היה יותר איטי ובעיקר הרבה יותר פוריטני. אני חושב שהכי קל להבין את זה אם רואים מופעי סטנדאפ מתקופות שונות. ואני חושב שמופעי סטנדאפ בעצמם תרמו לסגנון ולמנטליות שקיימים בסרט ובימינו, אך לא היו קיימים בשנות השמונים. בשנת 81 עוד לא ידעו בכלל בארץ מה זה סטדנאפ, ושמעו רק הגששים, שאז עוד נקראו "שלישיית הגשש החיוור". אני חושב שזה מסביר הרבה.

דרך אגב, הסדרה איים אבודים שודרה בקביעות כל תחילת קיץ, ובאמת התמכרנו אליה. גם ספינת האהבה היתה קאלט עם הצחוקים המוקלטים לבדיחות קרש. מאבקת זיפ הכנו את משקה האלים בטעם מיץ תפוזים . בתחילת שנות השמונים כל המשקאות נמכרו בבקבוקי זכוכית, בקושי היו פחיות, ולמי שהיתה פחית אז הוא צירף אותה לאוסף של הפחיות שלו בצורת פירמידה, לצד הפוסטרים מעיתון להיטון. בקבוק טמפו של ליטר שקל שני קילו: קילו המשקה וקילו הבקבוק, והם גם התנפצו לפעמים (היה על זה פרק בכלבוטק) . משקה דיאט עלה בערך פי שניים ממשקה רגיל, ואני גם כן לא בטוח שהיה בכלל דיאט אפילו עד סוף שנות השמונים. ולסיום פרק המשקאות אני נזכר בפרסומות: "החום בוטל שותים קריסטל", והלהיט: "עם קינלי כיף להיות..כיף להיות צמא, אני שותה לי קינלי ונהנה".
סרט יפה וכייפי, כבר אמרתי. שיעשו עוד סרט כזה שיהיה מה לראות, ועל מה לרדת. אני חושב שיצרו ז'אנר חדש: סרטי פנטזיה נוסטלגית ישראלים. או סרטי בורקס מחומם במיקרו. ואני תמיד מרגיש שאני כזה שופע טוב-לב:) בדיעבד, אני לא יודע מאיפה זה בא לי?
והנה שיר משנת 1982 שאני מאד אהבתי, ואוהב עד היום, ושלא היה בסרט.