נמאס לכם מסיכומים... גם לי ! אז זה לא יהיה עוד סיכום, ובטח שלא מצעד, אפילו קצת להיפך: את רוב השירים והקליפים הטובים של השנה אתם יכולים לשמוע ולראות בסיכום של האלבומים של 2011, או באלבומי הרגע של 2011, אבל אני לא רק איש של אלבומים, אני אוהב סינגלים והרבה פעמים היו סינגלים שעשו לי הרבה יותר כיף מהאלבום מעצמו, ובא לי לשמוע אותם עכשיו כשנגמרה השנה - סינגלים שאהבתי ושאני לא רוצה לשכוח : תלחצו PLAY
אחרי 4 שנים שאני מנסה לעשות את זה, הגיע הזמן להודות שלסכם שנה זו משימה בלתי אפשרית ! זהו, אני מודה. בקושי שבוע אני מצליח לסכם פה במדור "נבדק ונמצא פרימיום". אני לא יודע מה עבר עלי כשהחלטתי לערוך סיכום חודשי של האלבומים החדשים, זה התחיל כאירוע חד פעמי, ואח"כ הרגשתי מחוייב. בסופו של דבר אני חושב שהסיכום החודשי הוא הפורמט הנכון ביותר בשביל לעבור על אלבומים שיצאו ולבחור נכון. אני חושב שזה עושה סדר, ושכל, ואני מאד מקווה שגם אתם נהנים, כי מעבר למאמץ זה בהחלט כיף. אז הנה הם הסיכומים החודשים:
ובכל זאת אי-אפשר בלי סיכום שנתי. רק איך עושים את זה נכון ? איך עושים סיכום שגם מביא את האלבומים הטובים וגם לא מפספס את הבולטים. כשאני צריך לדרג את האלבומים של שנת 2011 אני מתלבט מה כדאי להכניס לרשימה: את האלבומים שהקשבתי אליהם הכי הרבה, את אלה שריגשו אותי, או את אלה שעשו לי סתם כיף צרוף, אפילו אם זה רק לשבוע. קשה לי לענות על כך ואני חושב שצריך לשלב גם וגם, אחרי שקראתי אין-סוף רשימות באתרים אחרים, הגעתי למסקנה שאני צריך לעשות שתי רשימות, "ה-DNA של השנה", שזו הרשימה של האלבומים שאפיינו את השנה הזו, ולאלבומים שאני הכי אהבתי. כמובן ששתי הרשימות האלה הן אישיות ונובעות בעיקר מדעת הכותב בבלוג הזה, אבל הרשימה הראשונה נסמכת גם על דעות של אנשים אחרים אז הנה שתי הרשימות.
ה- DNA של השנה - 30 האלבומים שעשו את השנה
ברשימה הזו תמצאו את האלבומים שאפיינו את השנה הזו לטוב (את הפחות טובים השארתי בחוץ). אלה אלבומים שהכי הרבה דיברו עליהם, אבל זה לא מספיק, מדובר על אלבומים שמהווים איזה שיא של היוצר שלהם, או איזו פריצת דרך, משהו שהשאיר חותם וגם עיצב את השנה הזו. ציפיתי שלפחות אחת מהרשימות של המאגזינים והאתרים הגדולים תהיה דומה לרשימה הזו, אבל כיוון שזה לא כך החלטתי להכין אותה בעצמי. אז זו בעצם רשימה של האלבומים ש"כולם הקשיבו להם"? לא ממש, כי אני מניח שאין אדם שהקשיב לכל האלבומים האלה.. רשימה היפסטרית? גם, אבל גם רשימה אלטיסטית. לא תמצאו כאן הרבה אלבומים שאולי אהבתם. למשל של אורקביל ריבר, פול סיימון, טימבר-טמבר, סטרוקס, אר.אי.אם, טי.וי. און דה רדיו, מיי מורניניג ג'קט, ארט ברוט, נוח והלוויתן, פייסט, רד הוט צ'ילי פפר, דאוס או ג'יינס אדיקשן, ועוד רבים אחרים, כי בכל זאת צריך להתמקד. את אלה תוכלו למצוא בסיכומים החודשיים. דרך-אגב, אני גם מאד ממליץ על הסיכומים של אורית@, האייפוד רעבוגלי גונן, שנותנים זווית אחרת לגמרי.
קצת טיפשי לערוך לזה דירוג (ובאמת אל תיקחו את הדירוג כתורה מסיני), אבל בכל זאת אם עוד לא הקשבתם לאף אלבום השנה אז תתחילו מלמעלה למטה. אם זה אלבום אחד אז זה יהיה של בלייק, לא שאין דברים יותר טובים אבל זה האלבום שהוא גם מאד טוב והוא גם הכי של השנה. ותלחצו PLAY (רק כשתקשיבו תדעו איך השנה הזו היתה באמת - כל השאר דיבורים):
1. James Blake - James Blakeאלבום הבכורה של השנה, פוסט דאב-סטפ ובעיקר הדרך החדשה לעשות מוסיקה על-ידי סינגר סונגרייטר.
ואלה האלבומים שאני הכי אהבתי להקשיב להם השנה ! וגם אם לא חשבתי שהכי אהבתי יצא שהקשבתי להם הכי הרבה. יש לי תמיד ברכב ערימה גדולה של בין 50 למאה דיסקים, והדיסקים הבאים הם אלה שהיד נמשכה אליהם באופן טבעי, אלה אלבומים שבמשך השנה שלפתי אותם הכי ברצון, בתחושה שלמה שהם יעשו את העבודה. קצת ברפלקס מותנה פבלואידי. ועוד דבר שחייב להאמר: מדובר בסיכום שנתי, ויש כאן דברים שיותר השפיעו עליי בחצי הראשונה של השנה, ועכשיו הם קצת נראים מרחוק, אבל נתתי להם ביטוי הוגן למרות שאולי דעתי השתנתה לגביהם. ותלחצו PLAY
1. Bright Eyes -The People's Key אני לא ממעריציו הקבועים. קונור אוברסט חוזר לעוד סיבוב אחרון על השם ברייט אייז, ומוציא אלבום פרימיום מתחילתו ועד לסופו. אלבום פולק-רוק קליט, המופק להפליא בידי מוסיקאי מחונן. אלבום שכל תו בו, וכל צליל בו נופלים בדיוק במקום. אבל זה לא העיקר, אלא המסע הפילוסופי שאוברסט לוקח את הנפש שלנו, ובמילים שלו: You got a soul, use it. כשמישהו שר לך Stay a while my inner child, אז אתה לא צריך יותר כלום ממוסיקה. מיום ליום יש יותר ויותר אנשים שמשווים את אוברסט לבוב דילן, גם אם זה קצת מוגזם, זה שווה ציון.
2. Friendly Fire - Pala בטעות מגדירים את המוסיקה שלהם כדאנס-Pאנק, כשהיא בעצם Fאנקי-לבן אלקטרוני עם מקצבים לטינים. מזכיר את ה"פופ" ההוא משנות השמונים שגם Joe Jackson ו-ABC, ניגנו. מזכיר גם את ג'ק פייאנטה. לכאורה האלבום Pala אמור להתגלש בגרון כמו כוס של מוחיטו בקיץ, בפועל זה מורכב, ולא פשוט בכלל. צריך כמה האזנות בשביל להתעמק. בדיעבד אולי האלבום הכי טוב בחודש הזה.
3. Glasvegas - Euphoric Hearbreak הלהקה הסקוטית האהובה עליי, בעוד אלבום מלנכוליה אופורי שנותן מקום לרחמים עצמים בריאים, וקצת רגשות של גברים חזקים. 4. Fleet Foxes - Helplessnes Blues אלבום שני ללהקה שהצליחה לעשות הייפ ללבוש חדש של צלילים עתיקים. נערי המקהלה נשמעים כבר פחות ביץ' בוייז ויותר סיימון וגרפנקל. השאלה הגדולה שעולה היא איך זה שצליל הסיקסטיז הרוקי הזה כל-כך מצליח בשנת 2011 ? כנראה שהעולם זקוק לאיזה סיבוב על משהו אקוסטי כל כמה זמן. ככל שהמודרנה והטכנולוגיה מתקדמים, אנחנו כמעים לפשטות, לחזרה לשורשים ולטבע. את אלבום הבכורה שלהם, היה לי קשה יותר לעכל. הוא נשמע לי מאולץ, אבל בסופו של דבר נכבשתי, קצת אחרי כולם. עוד לא התרגלתי לכל השירים ב- Helplessness Blues, אבל אני יודע שאני אוהב אותם (בלשון עתיד). קודם כל מפני שאני אוהב את סיימון וגרפנקל, וחוץ מזה בגלל שהשירים יפים. חוץ מזה שאני אוהב את שם האלבום, והוא מאד מתאים להם.
5. Bon Iver - Bon Iver בון איבר (ג'סטין ורנון) עושה Bon Iver. את אלבום הבכורה For Emma, Forever Ago הוא הקליט כמו חיה פצועה בבקתה ביער לאחר אהבה נכזבת , הוא גם היה חולה באיזה מחלת כבד או משהו כזה. ברגעים הכי נמוכים של האדם הוא שואב תעצומות נפש גדולות, ושואף לעולמות עליונים, וזה כל הקסם במוסיקה - זה מה שזה ! האלבום החדש נקרא Bon Iver (שזה חורף טוב בצרפתית עם שגיאות כתיב) והוא קצת פחות עצוב, וקצת יותר מופק ומתוזמר, ומשתתפים בו אנשים נוספים בנגינה. יש משהו חלומי ואורירי בחלק מהשירים, יש בו סקסופון וקרן יער, קלידים וכלי קשת, לפעמים גם האלבום הזה נשמע כמו האלבום של ג'יימס בלייק. את Calgary אני אוהב ללא הפסקה, ובכלל אלבום יפה.
6. Cut Copy - Zonoscope הלהקה האוסטרלית שעושה אינדי-דיסקו עם רפרנס לניו-אורדר. אם אתם בקטע של LCD Soundsystem נסו אותם. אלבום שני שלא מבייש את הראשון, אולי אפילו יותר טוב מבחינה אינטלקטואלית, מכיל כאילו ציטוטים סגנונים מכל-כך הרבה דברים שזה ממש Another Level. גם פילטווד מק, גם וולווט אנדרגראונד, גם יאזו, גם ELO. גם Air, גם בננה רמה, וגם הלהקה הגרמנית הזאת שני לא זוכר את שמה.
7. Kate Bush - 50 Words For Snow האגדה אומרת שלאסקימוסים יש 50 מילים לשלג. מה שקייט בוש ניסתה לעשות הוא ליצור 50 דימויים בשפה האנגלית לשלג. פעם זה דימויי לרוחנו, פעם אחרת לאבק, לנפילה, ללידה, לטוהר, לחיות שעשועים, לקדרות של יער, לצמרות עצים. קחו למשל את המילים של שיר הפתיחה: "נולדתי בענן ומאז אני נופלת, אני רוצה שתתפוס אותי, תביט למעלה ותראה אותי, אתה יודע שאתה יכול לשמוע אותי, העולם כל-כך רועש, ממשיך ליפול, אמצא אותך, אנחנו מעל היער, יש מיליוני פתיתי שלג, אנחנו רוקדים, העולם כל-כך רועש, המשך ליפול ואמצא אותך, אני קרח ואבק, אני השמיים שמעל.." השיר המרכזי Wild Man מספר על משלחת שניסתה להעפיל בשנת 1905 לפיסגת ההר Kangchenjunga שנחשב פעם להר הגבוה ביותר בעולם. 8. Laura Marling - A Creature I Don't Know שמעתי כבר מכמה אנשים שההופעות שלה קצת משעממות, אני יכול להבין שאם היא באה רק עם גיטרה לשיר את השירים המינורים האלה, זה יכול להיות בעייתי. אבל באלבומים שלה יש עיבודים כל-כך טובים עם הדגשים בכל המקומות הנכונים, ומלא כלים: פסנתר, תופים, באנג'ו ומה לא? באלבום החדש היא מזכירה לי את ג'וני מיטשל בתקופה שבה היא עשתה ניסיונות ג'אזים, רק שמיטשל הגיע לשיא ההוא כשהיא מנוסה, מרלינג מאד צעירה, וכבר היא די גבוה באלבומים. אני אוהב אותה, וגם הכרתי מישהו שמכיר אותה מאז שהיא היתה ילדה קטנה. פשששש .
9. Foo Fighters - Wasting Light התלהבות של רוקנרול. האלבום של הפייטרס נשמע כאילו תלוש ממה שקורה היום, צריך לעשות סוויץ' מהפליט פוקסס מ-TV on The Radio בשביל להקשיב לרוק-גארז' שהם עושים. לרגעים זה נשמע כמעט רוק כבד, הסינגל הראשון White Lemo אפילו נשמע יותר רוק כבד, משאר האלבום. לדעתי זה בכוונה, בגלל שלרוק כבד יש קהל גדול ומתגמל. אבל יש הבדל בין הרוק גארז' של הפו-פייטרס לבין רוק כבד, והוא בטראש ובמידתיות. הרוק הכבד תמיד מסלסל ומחזר אל ההמונים בקיטשיות, ואילו הרוק גארז' הוא צנוע ומוגבל במניירות. האלבום כולו הוקלט באמצעים אנלוגים בלבד והוא בעיקר כיף.
10. The Rapture – In The Grace of Your Love אפשר לבוא בטענות ל-The Rapture שהם לא החליטו באיזה סגנון מוסיקלי הם בדיוק מנגנים. אפשר לבוא גם בטענות דומות לבעל הבלוג הזה. אני אוהב אותם בדיוק בשל כך. הם להקה ניו-יורקית ואלבום הבכורה שלהם הופק על-ידי, לא אחר מג'יימס מרפי. יש כאן תערובת של סול, האוס, דיסקו-Pאנק, אינדי דיסקו, קמצוץ של צ'ילוויב, וניו-וייב אם תרצו. אלבום שהוא בעיקרו פאן וגרוב נכון.
מקום 11-15
11. Arctic Monkeys -Suck it and Seeאלכס טרנר הוא כיום אחד הכותבים הכי מרתקים שיש במוסיקה. כשארקטיק מאנקיז יצאו רק לפני 5 שנים עם Whatever People Say I Am, That's What I'm Not, הם נשמעו כאילו הם רוכבים על גל רוק הגיטרות שהביאו איתם הסטרוקס, אבל עם הזמן הגיטרות התמתנו, התווספו מלודיות ושירה מוסיקלית שמזכירה את מוריסי והחיפושיות. האלבום השלישי Humbug נשמע כמו הורדת הילוך רצינית לכיוון של שירה ונגינה יותר מעודנת. האלבום החדש נשמע כבר יותר פופי ולהיטי, ולדעתי עם צליל יותר מכוון. 12. Handsome Furs - Sound Kapital מדובר בצמד קנדי (ואנחנו אוהבים קנדים !) ממונטריאול. דן בוקנר מ- Wolf Parade ואישתו . כן, זו אישתו הפרובוקטיבית ! Sound Kapital הוא האלבום השלישי שלהם שיוצא בלייבל המהולל Sub Pop, הזוג הצטלם בהמון תמונות פרומו פרובוקטיביות , וזה כלום לעומת העטיפה, מצד שני כולנו כבר ראינו בחורות ערומות עם קעקועים על הרגלים, במקום גרביים. לגבי המוסיקה אז באמת יש בה משהו סקסי, זה ניו-וייב אייטיזי, כולל המון סינטיסייזרים שמובילים את כל העסק. את האלבומים הקודמים שלהם פחות אהבתי, הם היו מנוכרים מידי לטעמי, באופן שהיה קשה להנות מהמלודיה של השירים, אבל הפעם הם ממש בבי.פי.אם הנכון ועם הטיפ-טיפה נשמה והיחס שהיה חסר לי עד עכשיו. 13. Gruff Rhys - Hotel Shampoo גם על הסופר פרי אנימלס אני לא משתגע (שומע פה ושם, אבל לא משתגע). אני מניח שגם לא הייתי מקשיב בכלל לאלבום של גרף רייס (הסולן של סופר פרי אנימלס), אלולא הקליפ של השיר הזה. לקח לי קצת זמן להתרגל לטון המינורי, אבל בסופו של דבר המוסיקה הקולנועית שלו תפסה אותי. יש באלבום הזה השפעות של מוטאון, ELO והביץ' בוייז, והוא מהאהובים. 14. Elbow - Build a Rocket Boysזה מתחיל כבר בשיר הפתיחה The Birds בן שמונה הדקות (!), שיר שרק בדקה 3:26 מתחיל להתפתח. אלבו מזכירים לנו שמוסיקה צריכה לקבל את הקשב הראוי לה, את ההתעמקות והאזנות החוזרות הנדרשות. מה שהכי יפה וראוי להערכה, הוא שהאלבום הזה הגיע אחרי ההצלחה הפנומנלית של האלבום The Seldom Seen Kid שהיה אלבום פלטינה כפול. Elbow כנראה הלהקה שהכי קרובה למה שנקרא רוק קלאסי, מבלי להישמע סבנטיז. הכי הם נשמעים לי, כמו בנים של פיטר גבריאל.
15. Digitalism - I Love You, Dude בשביל חדר הכושר הקרוב למקום מגוריכם זו סוגה עילית. הערבוב של רוק ודאנס כבר לא מחדש - אלבום שמתחיל בנאלי ומיותר ומתקדם ל"וואלה, אחלה מגניב". באמצע הוא מזכיר את ג'יימס מרפי, קלאקסונס, Handsome Furs, ואפילו Air.
מקום 16-20 16. Beth Ditto - Deconstruction הסולנית של גוסיפ, ב-EP דיסקו רקיד. כל פעם שנדמה שהדיסקו משעמם טיכו, בא מישהו ועושה אותה מספיק טוב וחדשני שלא חייבים לרקוד אותו בכלל, מספיק להקשיב.
17. Wilco - The Whole Love וילקו באלבום חדש והטוב ביותר שלהם מאז Yankee Hotel Foxtrot. אחרי רצף של ארבעה אלבומים אהובים, ואחרי שהכרזתי עליהם כלהקת העשור שלי, הגעתי להאזנה של האלבום הזה עם המון סלחנות וסובלנות. הייתי מוכן לפשרה. אבל כאמור הוא אלבום פרימיום, יש גם חזרה גם לניסיונות בסאונד שנזנחו מאז יאנקי הוטל. המון רגש יש לג'ף טווידי הזה, וזה העיקר. באלבום הזה אני מגלה צד ביטלסי בלהקה הזו. שמעתי בפיצ'פורק לא התלהבו - אני לא סופר אותם.
18. Apparat – The Devil's Walk יש כאלה שקיוו שהוא לעולם לא יתחיל לשיר. סשה רינג הגרמני, באלבום אווירה אלקטרוני סיגור-רוסי קרחוני. הרבה פעמים יש הרגשה שמוסיקה אלקטרונית היא קיצור דרך להפקה לוואו-פיי שתישמע טוב. במקרה הזה מדובר במנה מלאה, ולא תחליף לשום דבר אחר. Black Water היה כאן שיר השבוע, והוא אחד האהובים ביותר השנה. אם אתם מחפשים רגעי קסם, או סתם מתגעגעים לחורף.. גם Ash/Black Veil שמתחיל עם מה שנשמע כמו נגינה קצובה על כלי מיתר, ותופים בליווי מעודן של פסנתר – מהמם ביופיו.
19. Florence and The Machine - Ceremonials - בסופו של דבר גם אני קצת מאוכזב מהאלבום הזה, אבל הקשבתי לו רבות עד שהגעתי למסקנה הוז. הנה מה שחשבתי עליו כשהוא יצא: Ceremonials, האלבום השני של "פלורנס והמכונה", הוא דווקא הוכחה לכך שמדובר כאן בכישרון אמיתי, וביוצרת ולהקה שראויים להצלחה גדולה. לא פחות מ-14 שירים טובים יש כאן, שעובדים גם בגירסה האקוסטית שמצורפת כבונוס לאלבום. פלורנס חיה בעולם אגדות קסום, וזה בא לביטוי לא רק במילים, אלא גם בלחנים ובעיבודים הפסטיבלים. ש לה גם קול מדהים !
20. Kaiser Chiefs – The Future is Medieval הגימיק השיווקי הוא רק חלק אחד במשוואה של האלבום הזה. מדובר באלבום של "הרכב זאת בעצמך", יש 20 שירים שמתוכם אפשר לבחור 10 קטעים להורדה ישירות מהאינטרנט, וגם לעצב את העטיפה. אם נתעלם מכך לרגע, אז מדובר באלבום המושפע מכל הטוב של במוסיקה הבריטית כולל Pאנק, סקא וניו-וייב. יש בו שירים שלא היו מביישים את הספיישלס ואת בלר. אלבום שהוא אבן דרך ללהקת קייזר צ'יפס. למרות הפורמט השיווקי החדשני, שמתייחס לאלבום כאסופה לא אחידה של שירים, לי האלבום הזה דווקא מזכיר במידה רבה את Exile on Main Street של הרולינג סטונס, במובן הזה שיש בו הרבה מאד שירים שאף אחד מהם אינו להיט, אבל דווקא ביחד הם מהווים אלבום טוב מאד.
אני לא לגמריי סגור על זה, כי הוא יחסית חדש
Childish Gambino - Camp הבחירה של אובמה כנשיא ארה"ב, וגם מותו הטרגי של מייקל ג'קסון, יצרו אשליה מתוקה שהצרות של השחורים בארה"ב נגמרו. לא נשאר על מה לדבר חוץ מהבוטילישס של ביונסה. שירי ראפ והיפ-הופ עוסקים בעיקר ביחסים שבינו לבינה, ובריקבון של חיי ההוללות של זמר ראפ. חיים שכוללים יותר מידי כוסיות, יותר מידי סמים, תחושת ריקנות, פחד במה וחרדת יצירה. ואז מידי פעם צץ איזה ראפר שמחזיר את כולם לפרופרציות ומדבר על מה שכואב באמת. צ'יילדיש במבינו באלבום מסחרי ראשון, שבו הוא מביא את הקשיים של חיי השחורים באמריקה. את שם הבמה שלו הוא מצא במחולל שמות רנדומלי מהאינטרנט. שמו האמיתי הוא Donald McKinley Glover והוא אפילו משחק בסידרה "קהילה" של NBC.
הדבר הכי טוב שקרה עם מהפכת האינטרנט הוא הדמוקרטיזציה שהוא החדיר לעולם התוכן של חיינו. ואני לא מתכוון רק במובן הצר של עולם תוכן בידורי, אלא על כך שכל מכלול חיינו נשלט על ידינו. זה לא עידן של ריבוי ערוצים (כמו בסרט כבלים של אריק אינשטיין), זה עולם של אין סוף תכנים עצמאים שלא חייבים לאף אחד פוליטיקות.
הדבר הכי טוב שקרה לי השנה הוא הצטרפות לקבוצה בפייסבוק של חובבי מוסיקה שנקראת "הפורום". הבסיס שלה הוא פליטי "פורום מוזיקה אלטרנטיבית" שהיה קיים בעשור הקודם ב-Ynet. יש שם כשלושים חברים פעילים שאוהבים מאד מוסיקה, מתוכם כחמישה שמכירים את כל המוסיקה שיש בעולם. זה מקום מצויין להכיר בו מוסיקה אחרת, שאני לא מכיר. לא יודע עד כמה שמתם לב, אבל זה גם שינה לי במידה לא מבוטלת את האוריינטציה בכל מה שקשור למוסיקה. במשפט אחד: קצת פחות הייפ, קצת יותר אלנטרנטיבה.
מידי פעם אנחנו נפגשים בהופעות, ואתמול היתה מסיבה שבה נפגשנו כמעט כולם. זה דבר שמייצר אין-סוף אנרגיות חיוביות, ואהבת חינם שקשה לתאר. אמרתי לעצמי כמה פעמים אתמול שהחיים שלי לא רק יותר מעניינים ממני, אלא גם יותר טובים מכל מה שאני יכול לאחל לעצמי. זה היה היום הכי הקצר בשנה, אבל עבורי זה היה היום הכי ארוך - הוא התחיל בטיול בירושלים עם הילדים והסתיים בשלוש לפנות בוקר. הייתי גם בכותל, ולא רציתי לבקש דבר..רק שימשיך ככה. אמרתי לבן שלי: שנהיה בריאים, שנהיה ביחד, עם כל השאר נסתדר.
כבר הרבה זמן שאני צובר שירים טובים שאני שומע בפורום, ושאני רוצה לשים כאן, אז היום זו הזדמנות ראויה. מתוך אלפי שירים (לא חדשים) שנוגנו שם בחרתי בפינצטה את אלה שאני אוהב הכי הרבה. וזה בעצם עוד איזה סיכום של השנה הזו מבחינתי. תלחצו PLAY
שיר ששמעתי לא זוכר ממי:
לפעמים נדמה שרק בשביל אהבות נכזבות המציאו את המוסיקה ואת השירה. רוב השירים הם על לבבות שבורים. השיר הבא הולך חד וחלק: עזבת אותי ואני מתה. היה יכול להיות עצוב אילולא היה שיר כל-כך מושלם ויפהפה. נדמה שאין כלי מוסיקלי שלא מקבל במה בשיר הזה: כינורות, חצוצרה, גיטרה חשמלית והקלידים שנותנים קצב. Dana gillespie - Dead Peter Gordon & Love of Life Orchestra - Beginning Of The Heartbreak / Don't Don't
בקרוב מאד יפורסם פה הסיכום של האלבומים של 2011, ובו רשימה מפוארת של אלבומים שעשו את השנה הזו. אבל כמדי שנה אני רוצה להקדיש מקום גם לאלבומי הרגע. זה מעין B-Side של הסיכום, גם האלבומים הבאים עשו לי את השנה הזו, אבל כמה שאהבתי אותם (ואת חלקם אהבתי מאד!) לא ממש חזרתי אליהם. יש כאן כמה אלבומים שלא תמצאו באף סיכום אחר, אחרים דווקא מככבים בסיכומים של אחרים, ובכל מקרה כדאי מאד להכיר או להיזכר. כי מהם החיים אם לא רצף של רגעים. תלחצו PLAY
Peter Bjorn & John -Gimme Some חברי הלהקה מתארים אותו, כאלבום "פופ-רוק טהור", וזה ממש כך. אוירת סיקסטיז אפילו פיפיטיז עולצת, לרגעים זה מזכיר לי במקצבים את הומפייר וויקאנד, לרגעים את Prefab Sprout משנות השמונים.
Tokyo Police Club - 10X10X10 חדש שכולו קאברים שנקרא: Ten Songs, Ten Years, Ten Day שזה אומר שהם הקליטו 10 שירים ב-10 ימים מהעשור האחרון. הכי בולטים הם השיר של מובי שבו מורגן קיבי מ- M83 התארח והחידוש לשיר קים וג'סי של M83. סתם רוקנרול מדליק וכייפי.
The Kills -Blood Presures בהתחלה התאכזבתי מהאלבום הזה, הסינגל הראשון מתוכו, Satellite, היה כל-כך טוב, הצליל המנסר של הגיטרות שנשמע חדש, למרות שזה גיטרות, ובכלל שיר טוב. ואז האלבום נשמע לי סתמי. בזמן האחרון חזרתי אליו והוא ממש סבבה לי
Bill Callahan - Apocalypse ביל קלאהן ממשיך להפנט אותנו עם הקול עמוק שלו בשירים שהולכים למקום עמוק יותר. אלבום מרגש עם כמה שירים עצובים ששוברים את הלב
D - White Denim עוד להקה עם איכויות וינטאג' של גריידפול דד. וואייט דנים עושים רוק שמערב בנוסף לבלוז ולאיכויות של סול מחוספס, גם מורכבויות של ג'אז ופרוג רוק. מבנה השירים אינו שגרתי, וברגעים מסויימים הם גם מזכירים את סטילי דן, את ג'תרו טול, ואולי גם כל להקה אחרת טובה משנות השיבעים
Eddie Vedder - Ukuelel אלבום שמנוגן כולו ביוקללי - שזו גיטרה מהוואי על 4 מיתרים - נשמע יותר כמו גימיק מאשר מוסיקה טובה. אבל זה דווקא אלבום מאד מוצלח ואהוב עלי במיוחד. אדי ודר הסולן של פרל ג'אם ב-15 שירים עם שמות כמו: Goodbye, Without You, Sleeping By Myself וכדומה. הרבה לילות בלי שינה יש בשירים האלה, הרבה געגוע, וגם הרבה יופי. איך מכלי כזה קטן יוצאת כל-כך הרבה מוסיקה.
Clem Snide - Clem Snide Journeyהכל התחיל מקאבר אקוסטי ביוקללי שנעשה לשיר Faithfully - במקור של להקת Journey משנת 1983. אף ברזיליי הוציא מהשיר הזה משהו שלא היה בו קודם - ממש מטאמורפוזה. וכך נולד איפי שלם של קאברים אקוסטים לשירים של להקת Journey.
Marianne Faithfull - Horses And High Heels יש אגדות שעדין חיות בקירבנו. "סוסים ועקבים" הוא האלבום ה-23 שלה (מי היה מאמין) והוא יוצא לאחר שהחלימה ממחלת הסרטן, כשהיא סבתא בת למעלה משישים. מאד התרגשתי מ-Past, Present And Future במקור של שנגרי-לה. וגם Love Song של אלטון ג'ון משנת 1970, מפתיע. השיר The Old House נכתב במיוחד בשבילה, וכל האלבום הוקלט בכיף, בניו-אורלינס, עם נגנים מקומים.
Low - C'mon נשמע כמו קאנטרי בהילוך איטי, אבל זה כבר מתפתח לסוג של רוק. יש אפילו שם לסגנון הזה: Slowcore. השיר הפותח Try to Sleep אולי רומז משהו, אבל הוא מספיק מעניין בשביל שתרצו להקשיב לו עוד ועוד. You See Everything הוא כבר הרמוניות שמזכירות לי חלון אפור שדמעות של גשם מתדפקות עליו. Witches הוא גלי גיטרות איטיים הנשברים אל החוף, Nothing But Heart הוא מסע אל העורקים הראשים, אוטוסטרדות הדם וחדרי הלב- אני מניח שהבנתם איזה סוג של יופי יש פה.
Keren Ann - 101 קרן אן משלנו - היא אפילו גרה עכשיו (גם) בתל-אביב עם בן-זוג ישראלי.אלבום שהוא כמו ציור אבסטרקטי על בד קאנבס בצבעים רכים.
Sasndro Perri - Impossible Space. סנדרו פרי הוא קנדי ! הוא כבר הוציא איזה עשרה אלבומים, בתחילת דרכו תחת השם Polmo Polpo ומשנת 2006 בשמו כסנדרו פרי. קצת קשה לתאר איך נשמע האלבום החדש שלו, Impossible Spaces, משהו כמו פולק אקספרמנטלי עם נגיעות של בוסה נובה ואלקטרוניקה.
Blondie – Panic Girls אלבום קאמבאק ניו-וייב חביב, לצד כמה שירי הרגאיי ולטינו שמהווים חלק אינטגרלי מהאלבום.
Jay-Z Kanye West – Watch The Throne. הבעיה עם שיתוף הפעולה של ג'יי זי וקניה שהוא נשמע מראש כפרוייקט מסחרי שנועד לסחוט עוד קצת את ההצלחה שלהם. קניה תורם לאלבום את הביטים וההפקה שלו, ג'יי זי את הטקסטים והנשמה, אבל ביחד זה נשמע יותר מכל כמו פשרה מפאיניקית. קצת קפה וקצת תה ומה יוצא ? האמת שחוץ מהשיר Otis הגרוע, שמשום מה יצא כסינגל הראשון באלבום, שאר האלבום די חביב. לא מרעיש, לא מפיל, בעיקר לא מחדש שום דבר (וחבל !!!) אבל אכיל.
Drake - Take Care דרייק הוא ממשיך דרכם של המיינסטרים של ההיפ-הופ, מפאף דאדי לקניה ווסט. דרייק נשמע יותר מלנכולי מהם, יותר עמוק, יותר סול, וגם יותר צ'יזי. הוא לא מקפיץ כמו פאף דאדי, ואין לו את הגאונות של קניה ווסט, הוא חם, הוא זועם, ויש לו הרבה מה לומר, ויש לו גם שירים טובים. זה מספיק בשביל להקשיב, ולהנות. השיר בפלייליסט: Shot for Me
Robbie Robertson - How To Become Clairvoyant אלבום חדש לרובי רוברטסון שנעשה בשיתוף עם אריק קלפטון אחרי הפסקה של 13 שנים. בעיקר בלוזים, אלא מה? משתתפים גם הגיטריסטים של רייג' אגיינסט דה משין ושל ניין אינצ' ניילס. אני אוהב את רוברטסון גם אם הוא לא עושה משהו מבריק. פשוט אוהב אותו
Dolly Parton –Better Days המוטו של האלבום הזה הוא: The greatest days we've ever known are the days we're livin' in שזה ממש ניו-אייג' יפה. דולי פארטון היא הליידי של הקאנטרי, למרות שאני בטוח שיגידו שזו פסטי קליין, או משהי אחרת, אפשר לעשות לה כבוד כבר עכשיו לא צריך לחכות שהיא תמות. שירים להאזנה
יש אנשים באינטרנט שבכל יום שעובר אני אוהב אותם יותר. כן המסכים הקרים האלה די מרחיקים בינינו אבל המילים והמוסיקה מקרבת מאד. מידי שנה באייפוד רעב יש סיכום של השירים של 2011 ושל האלבומים של 2011. משנה לשנה הם הופכים יותר ויותר אישיים, ויותר ויותר נשמעים כמו יום חורף מרהיב. בנוסף לסיכומים של גלי, ושל אורית, זה הסיכום שאני הכי אוהב. סיכומים כאלה זה כמו להיות בסרט טוב ולהתמוגג מהפסקול. למרות הרוח הצעירה שנושבת פה, למיטב ידיעתי מדובר גם בבלוג המוסיקה הותיק ביותר בישראלי.
לפעמים כל מה שצריך בשביל להתקדם ממקום למקום זה לעלות על העגלה של מישהו אחר ולהגיע איתו למקומות שבדרך-כלל אתה לא מגיע אליהם לבד. זה קורה הרבה בבלוגים של מוסיקה, זה כבר לא קורה הרבה ברדיו, כי אין כברר כמעט תוכניות רדיו אישיות שמתעסקות במוסיקה, ואת מה שיש (ראו: הקצה), גם כן מורידים. אז סוף שנה זו הזדמנות לקלוט דברים ממקומות אחרים, למשל 20 הטראקים האלה מתוך הבלוג ALTERED ZONES, למעשה האוסף הזה נקרא "20 הטראקים שאולי פספסתם", לא התכוונו דווקא אלי או אליכם, אלא אל קוראי הבלוג AZ כי שווקא הטראקים האלה לא פורסמו מספיק. בכל מקרה זה מיקסטייפ פנסטסטי. לא בטוח כמה כל טראק עמוד בפני עצמו, אבל ביחד זה נהדר
בכלל לא טרוייאלי שאני אוהב את אייר. היה צריך להיות מאד סלחני בהאזנה לאלבום הקודם שלהם LOVE 2, שהיה יותר מידי מתקתק, אבל השיר הבא הוא משהו אחר. אולי בגלל ששרה בו ויקטוריה לגרנד, סולנית הביץ' האוס. לשיר קוראים Seven Stars והוא חלק מאלבום שיצא בשנה הבאה והמהווה פסקול חדש לסרט אילם צרפתי משנת 1902 שנקרא Le Voyage Dans La Lune. עותק צבעוני של הסרט נתגלה לפני כמה שנים ועכשיו הוא יצא מחדש.
פתיחה
או.קיי, אני מקווה ששמתם לב לארגון מחדש של הבלוג, המטרה היתה לצמצם את הבלגן בעיניים, מבלי לאבד את התכנים. נכנס גם אלמנט חדש לנגן המוסיקה של הבלוג, מעכשיו תוכלו ללחוץ על המשולשים הקטנים האלה ולא רק לשמוע שירים עם נגן הצד אלא גם לראות אותם, ברצף. חבל על ההסברים נסו ותווכחו זה לא נושך
The War on Drugs- Brothers
אני כל-כך אוהב להתלהב, אז השבוע נורא התלהבתי מהסיכום של שנת 2011 שנעשה ע"י גלי גונן [קישור]. סיכום אישי ויוצא דופן . בזכות הסיכום הזה הכרתי את האלבום הזה, לא לגמריי מתחבר אליו, אבל לשיר הבא מאד: The War on Drugs- Brothers
Idiot Wind - Canary Bird
[תודה למייק בוגאן] Amanda Bergman brengt שבדי באי.פי ראשון מתוכו שיר נפלא בשם ציפור קנרית. Idiot Wind - Canary Bird
Blonds - 206 - אזהרת צפיה
להקה חדשה עם שיר וקליפ סקסי במיוחד
Royal Baths - Darling Divine
[ושוב תודה למייק] בלוז רוק פסיכדלי בגוון המסורתי - אלבום שני לאמבטיות המלכותיות Royal Baths - Darling Divine
Of Montreal - Wintered Debts
אחרי שלוש שנים של אכזבות אנחנו עדין מתרגשים משיר חדש של עוף מונטריאול. גם אחרי 3 שמיעות לא החלטתי מה אני חושב עליו, אבל יש לו קטע אינסטרומנטלי קצת ארוך באמצע. Of Montreal - Wintered Debts
Sleigh Bells - Born to Lose
ובאווירה שונה לגמרי שיר חדש ומדליק לסלייג' בלס
החיים שלי יותר מעניינים ממני כמה כיף לגלות שאתם אוהבים את הפינה הזאת. ובכן, השבוע פגשתי בעבודה בחור בשם אייל. אני עובד בענף שנחשב ללוו-טק אבל אנשים לא מבינים ולא יודעים שבעצם מחשבים מגיעים לכל מקום, ואני לא מדבר רק על מיילים ולוחות זמנים ממוחשבים, אלא גם על התכנון והייצור עצמו. בכל מקרה אייל הזה הוא ירושלמי לשעבר, וכששאלתי אותו איך הוא הגיע להתעסק במחשבים ומה הרקע שלו, אז הוא סיפר לי שהרקע שלו קצת שונה, ושהוא היה 5 שנים בחו"ל מתוכם שלוש בטיול במזרח הרחוק. הסיפור שלו מתחיל מזה שהוא ניצל משמונה (!!!) פיגועים בירושלים. אנשים שהיו לידו מתו והוא נשאר חי, אנשים שהיו חצי מטר ממנו איבדו את הלחי שלהם, הוא שכבר במיטה עם חברה שלו ופתאום כל החלונות של הבית התפוצצו וזכוכיות עפו עליהם, והשיא היה בפיגוע כפול שבו רגע לפני הפיצוץ נפתח לו השרוך בנעל, ולפני שהוא התכופף לקשור אותו, הוא החליט לעבור לסימטה צידית כדי לא להיות חשוף לרוח ברחוב הרחב שבו הוא עמד. ההחלטה הזו הצילה שוב את חייו. "דקה אחרי יש שקט של הלם, עוד דקה מתחילות זעקות שבר וצעקות, עוד כמה רגעים הסירנות ,ואח"כ כבר מגיעים כוחות ההצלה ומתחילים הכריזות של זק"א להתרחק מהמקום." לאחר שצפה בשדה הקטל הזה הוא החליט באותו הרגע לאסוף את עצמו ולסוע לחו"ל. שלוש שנים הוא בילה במזרח, באחד הימים הוא פגש הודי עשיר מידי שעשה אותו שותף לעסקים שלו בספרד, שם הוא בילה עוד שנתיים. מה שמוזר באמת בכל הסיפור הזה שאת כל השנים בחו"ל הוא עשה עם חברה שלו, שלימים הפכה לאישתו. אני לא אמשיך לפרט על השתיה של השותף ההודי ועל נערות הליווי, את זה אני אשאיר לדימיון שלכם. השיר הנפלא הבא של סליי נשמע לי מתאים:
אין שום דבר חדש מעניין בתקופות האלה של החגים בחו"ל, מקסימום עוד איזה שיר כריסטמס, או אלבום חדש שבלאו הכי צריך לצאת רק בשנה הבאה. אז אני שם את השיר הזה כי לא הכרתי אותו, הוא יצא לפני שנה בדיוק ויש לו 79 מיליון ציפיות ביוטיוב ! שרובם ככולם היו השנה. בקיצור יש פה להיט בינלאומי היסטרי שאני בכלל לא מודע לקיומו. אם גם אתם תמשיכו לצרוך את מוסיקה שלכם בעיקר מהאינטרנט, מאזורי האלטרנטיבה/אינדי, גם לכם זה יקרה. האם זה רע ? אני לא חושב, לפעמים מפספסים שירים כאלה (כי זה דווקא שיר טוב), אבל בסוף, לא עזור כלום, זה גם יגיע אליכם.
בסופו של דבר אני הייתי עם הילדים שלי אתמול ב-i בפסטיגל, ואפילו נהנתי. זה אמור להיות בחנוכה אבל לצפון זה מגיע שבוע קודם. זה היה מופע בידור המשלב מחזמר, אקרובטיקה, ברייקדאנס, לייזר, גרביוני רשת, חלקם אפילו קרועים (הייתי בשורה ראשונה אז יכולתי לראות), ואת אנה אהרונוב עם מכנסונים קצרים. יהודה לוי היה מאד מרוצה מזה שבנות ה-12 עוד מתלהבות ממנו. אני אף-פעם לא הבנתי איזה סקס אפיל יש בגבר שנראה כמו טיח פלסטינאי לא מגולח. השיא של הערב היה המחווה לאריק איינשטיין, מאד התרגשתי לראות את הילדים שלי מכירים את השירים, הם שרו ביחד "אני ואתה נשנה את העולם" שזה בעצם האימאג'ן שלנו. כשיש לך שחקן מפתח כמו אריק איינשטין בקבוצה אז אתה גם יכול להיות גאה שאתה ישראלי. חוץ מזה המוסיקה והשירים לא היו העיקר, וחבל. כל-כך הרבה שירים יפים וטובים יצאו בפסטיבלי שיר הילדים במתכונת הקודמת. איך אהבתי את השיר הזה כשהייתי בכתה א':
כל העולם עושה סיכומים: NME, רולינג סטון, סטריאוגאם, האמת שכולם מסקרנים אותי, אבל לא מעניינים אותי. הם מייצגים את המכנה המשותף שאני לא שותף לו. מה שכן מעניין אותי זה סיכומי שנה של חובבי מוסיקה, חברים שלי, שאני מכיר ויודע שיש להם הרבה שעות האזנה למוסיקה. מי לרוחב ומי יותר לעומק. אז כבר היה כאן סיכום תענוג של האלבומים של 2011 שנעשה ע"י אורית@ אור [קישור], ועכשיו יש גם את הסיכום של גלי גונן (המכונה גם שוגייזר - כשהיו כינויים באינטרנט). שלושתנו ביחד עשינו את פרוייקט סיכום העשור [קישור]. ובדיעבד אני חושב שזה היה שיתוף פעולה נפלא. שנתיים אחרי אנחנו אפילו יותר חברים טובים, איזה כיף !
מה שאהבתי במיוחד בסיכום של גלי גונן הוא את הטעם המיוחד שלה, וגם את הפורמט. לעשות סיכום בפודקאסט זה אחלה רעיון. אני הקשבתי פעמיים ברצף. תמצאו כאן את האלבומים יוצאי דופן ואת המוסיקאים היותר יצירתיים. הרבה רגש וגם הרבה שכל יש במוסיקה שגלי מקשיבה לה. מה שעוד ניכר הוא ההתעמקות בהאזנה. בקיצור יש לכם הזדמנות חד פעמית להקשיב לשנה הזו מזווית נהדרת וקצת אחרת.
הפודקאסט הזה פורסם במקור בבלוג של גלי גונן"לגדול אחורה" איזה שם נפלא לבלוג.
לכו לבקר, תנו שם איזו תגובה לבבית [קישור]
התחלתי להכין את סיכום השנה שלי, וזה תמיד מפתיע אותי שלמרות שאני אחד שאוהב את המוסיקה שלו באנרגיות גבוהות, אני מקשיב גם די הרבה לדברים היותר שקטים ואיטיים. אתמול גיליתי עוד אלבום שלא הקשבתי לו השנה, בזכות ארז סובל, הנה מה שהוא כתב: "בן צ'סני עושה כאן את שלו, המון אקספרימנטל, לא לכל אחד. אבל זה אגף שאני אוהב במיוחד, מונוטוני אך באותו זמן מרתק ומסחרר. הייתי שמח אם האלבום היה קצת יותר בועט, אבל Asleep in the Floodplain זה אלבום נפלא "
פתיחה- השבוע הייתי בהופעה של הארקסטרה של סאן רא. שם פגשתי באלה (במילרע כמו Goddess), היא היתה בעבר מנהלת הפורום הישראלי ב-YNET ולא מזמן היא עברה לחיפה. הופעות ישראליות אלטרנטיביות לא חסרות שם, ובכלל היא מאד מרוצה בחיפה, בעיקר בגלל שחיפה "כי היא עיר שפויה". אני מסכים איתה לגמריי, ואפילו כתבתי על כך פעם. סיפרתי לה שיש לי בלוג, והיא לא הכירה. כשהיא שאלה איזה מוסיקה יש ברדיו פרימיום להמונים, אז מיד התחלתי, עם המון בטחון עצמי, לגמגם: "זה בלוג כזה.. של מוסיקה מיינסטרים.. אבל בעצם לא". אח"כ בעצם הבנתי שזה בלוג שהוא פחות כותב על מוסיקה ויותר משדר מוסיקה, בדיוק כמו שהתכוונתי מלכתחילה...שזה יהיה כמו רדיו, ופתאום הייתי מאד מרוצה (הייתי יכול לכתוב גרם לי לקורת רוח, אבל זה סתם פלצני). הפעם בנבדק ונמצא פרימיום איכות פרימיום:
Mark Lanegan Band - The Gravedigger's Song [תודה למייק] סינגל ראשון מהאלבום הצפוי בפברואר - האיש החייכן
Mark Lanegan Band - The Gravedigger's Song
Baxter Dury - Hotel In Brixton
בקסטר דיורי עשה פריצת דרך רצינית השנה, הרבה אנשים אוהבים אותו, ולטובתנו הוא מגיע להופעה בארץ בזאפה ב- 4.1.12 - תרשמו ביומנים. ככה הוא נמשע בהופעה עם Madelaine Hart [ותודה למשוררת שהמליצה על השיר הזה]
Madelaine Hart It Doesn't Snow Here
מדליין הארט נשמעת נהדר, גם כשהיא לבד ולא כדאי לוותר
Electrelane - Two for joy
ממש חמודות הופעה לא מזמן של הלהקה הנשית הזאת. שיר טוב:
אלבום להזרמה The Roots. אובמה מסתער שוב על מלוכה, לא נראה שמישהו באמת יביס אותו. אני לא בטוח כמה התפקוד שלו טוב או רע, לי מאד קשה לשפוט, אבל אני חושב שסמלים כמוהו לא יורדים כל-כך מהר, וזה לא משנה איזה פוליטיקאי הוא. משהו קורה בזמן האחרון בעולם ההיפ-הופ, משהו טוב. אהבתי את דרייק ואת צ'ילדיש גמבינו ועכשיו גם השורשים מגיעים עם הצרות האמיתיות של אמריקה. האלבום החדש שלהם UNCUT מספר סיפור על איך נער הופך לפושע. ויש לזה גם קליפ מפורש: זה מתחיל בסיבוב בשכונה, אחרי דקה וחצי הוא פוגש את הכפיל של מיילס דיוויס ואחריו מישהו כורך על ידו רצועה והיא לא של תפילין. אחרי שתי דקות הנאפאס, ואח"כ שוד ואח"כ רצח ואח"כ כנסיה. זה גם נשמע טוב. וכל האלבום להזרמה
The Jameses - 5th Dimension
משהו שמזכיר לי את הארקסטרה של סאן רא. שיר חדש:
החיים שלי יותר מעניינים ממני השבוע התקשרתי למנהל עבודה באחד המחלפים שאני עובד בהם, ואז באמצע השיחה הוא שואל אותי: " אייל, אתה חושב שזה הגיוני שבן אדם בגיל 52 פתאום מתאהב? ". שאלתי אותו:" מוסא, במי התאהבת ? " והוא אמר לי: "בבחורה..". עניתי לו: " מוסא, אני לא יודע, אבל תשתדל להתרכז יותר בגשר ופחות בעבודות גינון". הסיפור על מוסא אמיתי. הוא קרה לי אחרי שהלכתי עם הבן שלי, שחולה עם שילשולים, לחדר כושר לבדוק אם נפל לי שם הדיסק-און-קי עם כל הקבצים המגובים שלי. בגלל זה נתקעה לי המילה "לגבות" היום כל היום. ואז מנהל חדר הכושר הודיע לי באופן חגיגי שזה לא יעזור לי שאני אמשיך להתאמן 4 פעמים בשבוע, וזה לא פלא שרזיתי רק 80 גרם בחודש האחרון, (וגם זה רק בגלל שקניתי נעלי ריצה קלות). אם אני רוצה לרדת במשקל, אז אני חייב להפסיק לאכול טעים, ולהתחיל לאכול בריא, ובמילים שלו: "אוכל בריא לא טעים, ככה זה". זה כמו שהוא יגיד לבחור צעיר: "זה לא פלא שלא הולך לך עם נשים, עד עכשיו לא ניסית בכלל את המכוערות".
אני חושב שהשיר הזה מתאים לסיפור אהבה. אומרים שהיה תור ממש ארוך להופעה שלו באוזן אתמול. ושהיה פרימיום
לפני איזה עשור, כשהאינטרנט היה עוד בראשית דרכו ,אני זוכר דיון בתוכנית "פופוליטיקה" המיתולוגית, עם דן מרגלית ואמנון דנקנר, שבו נשאלה השאלה: "האם האינטרנט משחית את בני הנוער או שאנחנו סתם זקנים מהחבובות ?" מישהו ציטט שם ביקורת דומה שנשמעה לפני מאה מאתיים שנה, על השחתת הנוער בקריאת ספרים; איזה נער עמד וסיפר איך הוא לומד המון דברים חכמים מהאינטרנט ולא צופה בכלל בפורנו (טוב, הוא לא אמר "פורנו"); וטומי לפיד פשוט גיחך על הכל מעל, כי זה באמת מצחיק לקיים דיונים האם אנחנו בעד או נגד הקידמה "הנאורה". נראה שמאז התקדמנו קצת, אבל לא ממש, כי הנה רק השבוע הכנסת אישרה בקריאה ראשונה חוק נגד הטוקבקים. הטוקבקים הם באמת תופעה בעייתית, אבל גם טלפונים סלולרים, וספות. אם לא היו ספות אז לא היינו רובצים חסרי מעש שעות על גבי שעות.
נזכרתי בכל זאת בגלל החברה אורית@ שאותה הכרתי ברשתות החברתיות המושמצות לרעה. זה נכון שברגע שאתה מתחבר לרשתות החברתיות האלה, אתה לא יכול להיגמל. מהבחינה הזו זה בדיוק כמו סלולרי ודואר אלקטרוני, אי-אפשר להשתמש בזה רק קצת. אבל, מצד שני, מכירים שם אנשים נפלאים. את אורית@ הכרתי בקפה דה-מרקר ויחד איתה ועם גלי גונן הכנו את "פסטיבל סיכום העשור" 2000-2010 [קישור]. יש לה טעם שונה משלי, יותר נכון דגשים שונים משלי, אני לא חושב שהטעם שלנו עד כדי כך שונה. גם היא אוהבת מוסיקה שהיא בסך הכל די קומניקטיבית, אבל החשיפה שונה. אני אוהב את ה- Common Sense שלה. את נקודת המבט והתובנות שלה, ומאד סיקרן אותי לדעת מהם האלבומים שהיא הכי אהבה השנה. זו גם הזדמנות טובה לעבור על אלבומים שלא הקשבתי להם. מה שאני חושב שעוד מאפיין את הטעם שלה, כמי שבילתה בפינגווין המיתולוגי, הוא הגוון הניו-וייבי, דארק-אייטיזי, אלקטרוני. אני אשתדל לתת ביטוי לאלבומים שלא הוזכרו כאן השנה.
הבהרה חשובה : הרשימה אינה מדורגת אלא מובאת בסדר אלפאבתי 1. Amon Tobin – ISAM
מדובר במוסיקאי אלקטרוני, מולטי מדיה ברזילאי, הנה הטריילר לאלבום, שאורית הכתירה כאלבום השנה שלה.
2. Architecture In Helsinki - Moment Bends
וזה אחד הקליפים המפורסמים השנה (שלא הובא לכאן):
3. Arctic Monkeys - Suck It And See 4. Baxter Dury - Happy Soup 5. Bill Callahan – Apocalypse 6. Colin Stetson - New History Warfare Vol.2
סקספוניסט אוונטגרדי. זה לא נשמע בדיוק כמו ג'אז. זה להיט הרבה יותר טוב ממה שחשבתי.
7. Danger Mouse and Daniele Luppi – ROME 8. David Lynch - Crazy Clown Time 9. Death In Vegas - Trans-Love Energies
את דת' אין וגאס אני מכיר בזכותה
10. Elysian Fields - Last Night On Earth
להקה ניו-יורקית שהמוסיקה שלה מוגדרת לפעמים כ- Noir Rock. אמרתי שחור הוא הצבע:
11. Fink - Perfect Darkness
בעיקר גיטרה רגישה
12. Haus Arafna - New York Rhapsody
בר מינן
13. Hindi Zahra- Handmade
סופט רוק נשי כזה. צרפתי-מרוקאי באנגלית
14. James Blake - James Blake 15. Kasabian – Velociraptor! 16. Low - C'mon 17. Lower Heaven – Today Is All We Have 18. Magazine - No Thyself 19. Nicolas Jaar - Space Is Only Noise
אמביינט צרפתי
20. Peter Murphy – Ninth 21. Pj Harvey - Let England Shake 22. Psychic Ills - Hazed Dream 23. Radiohead - The King Of Limbs 24. The Boxer Rebellion - The Cold Still 25. The Flaming Lips - Strobo Trip 26. Thurston Moore - Demolished Thoughts 27. Timber Timbre - Creep On Creepin On 28. Tom Waits - Bad As Me 29. Wire- Red Barked Tree
שווה לכל נפש:
30. Zola Jesus - Conatus
שמעתי את השםזולה ג'יזס כל-כך הרבה פעמים, אז הגיע הזמן לנסות. זהו שם הבמה של המוסיקאית האמריקאית ממוצא רוסי Nika Roza Danilova. הנה שיר שקט לסיום:
מממ..שום אלבום חדש ומיוחד לא צפוי לצאת בחודש דצמבר, כל האתרים וכל המגאזינים לא ממתינים וכבר יצאו עם הסיכומים השנתים של אלבומים של 2011, וזה מצליח מאד לבלבל אותי. איפה טעיתי ? אני שואל את עצמי. הרי חודש אחר חודש אני עוקב אחרי כל האלבומים שיוצאים, איך זה יכול להיות שפיספתי כל-כך הרבה ? אז קודם כל לא פיספתי כל-כך הרבה, פשוט יש הרבה דברים שהם לא הסגנון שלי, אבל צריך לראות בכך גם הזדמנות להכיר דברים חדשים. אז את Gentle Spirit של ג'ונתן וילסון לא פגשתי ברשימות האחרות, אלא דווקא כהמלצה של חבר, ובכל זאת אלבום שעבר מעלי ולא שמתי אליו לב. זה שילוב של דיוויד קרוסבי וגרידפול דד, וזה יצא השנה וזה נפלא:
אני יודע שהסיכוי שמישהו יקרא או יאזין לפוסט הזה הוא מינימלי, ובכל זאת את האלבום החדש של The Necks אוהבים הרבה אנשים, וגם אני. זאת אומרת הקשבתי פעם אחת ובסובלנות ונהנתי, אבל לא נראה לי שאני אקשיב לזה הרבה פעמים, בעיקר בגלל המאמץ והתחשבות בשכנים. המושג "מוסיקה אקספרמנטלית" או בעברית "מוסיקה ניסיונית" קצת מטעה, כי בניגוד לניסוי רגיל שהמטרה שלו היא להגיע למסקנה כלשהיא. במוסיקה נסיונית המטרה היא לנסות. אז תנסו גם אתם. מה כבר יכול להיות ? זה קצת נוייז עם מוסיקת רעש גשם בג'ונגל - מקסימום תרטבו.
אמש הייתי גם בהופעה של הארקסטרה של סאן רא. סאן רא הוא אחד ממוסיקאי הג'אז המפורסמים בכל הזמנים. הוא כבר נפטר, אבל התזמורת שלו עוד חיה (בערך, הם די מבוגרים) ומנגנת. מי שמנצח על הארקסטרה הוא מרשל אלן, הסקספוניסט בקליפ למטה. על הבמה היה כסא ריק ועליו ערימה גדולה של תווים, כמו כיסא של אליהו הנביא לסאן רא. "ביבופ, סווינג, פרי ג'אז, Fאנק וPאנק בערבוביה מענגת." "פאקינג מרהיב, זה מה שזה היה, היו שם גרובים וסאונדים שרק אפריקאים בני 100 יכולים להוציא, החברה האלה לא ניגנו, הם פשוט נשמו בקזואל ויצאה מוסיקה. מדהים." - אלה היו רק חלק מהתגובות הנלהבות. יש משפט שאומר שמי שמרבה מלאכות, אין לו בעצם שום מקצוע (ביידיש זה נשמע יותר טוב). אני אוהב את כל הסגנונות, אבל ממש לא נסחפתי. זה גם מאד מאד קל לרדת על מה שהיה שם, ובכל זאת נראה שכל הקהל שבא נהנה באופן מיוחד. אני לא חושב שמי שאוהב מוסיקה כזאת לא יכול להיות נורמלי :-) במשפט אחד: ג'ון קולטריין הוא האלוהים - סאן רא פסיכי אמיתי. אח"כ התברר לי שקולטריין הושפע מסאן רא. ואז חשבתי שאולי הוא בכלל הפרנק זאפה של הג'אז. אחד שמבין ענה לי:" אני אגיד לך למה לא נראה לי-- זה נהיה לי די ברור שמה שהיה אתמול הוא לא בדיוק 'אוונגארד'. אני לא חושב שיש שם קונספט 'אומנותי'... זה הרבה יותר דומה לפסיכדליה, או אפילו ניו אייג' עם שיניים. אני לא חושב שאתה יכול ממש להקשיב לרעש הזה ולנתח אותו... יש לזה פשוט עוצמה פיזית ורגשית. קולטריין יותר אינטלקטואלי אמנם, אבל הוא גם מאוד רגשי.
ולזאפה אין לב, רוב הזמן. לסאן רא יש המון לב. אני לא יודע אם הקטע של התחפושות זה מתוך איזה אמריה רוחנית, או שזה פשוט כדי ליצור אווירה שמחה, אבל זה לא הכי משנה. סאן רא בחיים (ובמוות) לא היה עושה אלבומי קונספט על מין אנאלי עם מכונות"
If you are an artist (or represent an artist) being featured on this blog and want us to remove a song, please e-mail to us and it will we removed ASAP
