לא יודע מה איתכם, אבל אני חושב שזו היתה Best Year Ever. בטח היו עוד שנים טובות..ויהיו עוד, אבל היתה שנה טובה מאד. כשהייתי בכיתה ה', בשנת 1980, לקראת סוף השנה, שאלה אותנו המורה המחנכת:" מה אתם רוצים להיות כשתהיו גדולים", כשהגיע תורי, עניתי שאני רוצה להיון מדען, וכשהיא שאלה אותי איזה מדען? מהרתי להגיב, ללא היסוס: "מדען בדיוני". ואני אומר לכם בתור מדען בדיוני ששנת 2010 היא העתיד. באותה שנה גם השתתפנו בתערוכה של ציורי ילדים המציירים ציורים המתארים כיצד יראה העתיד בשנת 2000, כולם ציירו חלליות, וחליפות חלל, רק ילדה אחת אמרה שהיא חושבת שבעתיד כולם ילבשו בגדים רגילים. יצאה שהיא צדקה, חליפות חלל זה כל-כך אייטיז.
שנת 2010 היא שנה ששיכללה את כל מה שנעשה עד היום במוסיקה. נולד בה סגנון חדש שנקרא צ'ילווייב ולו בן קטן בשם Witch House. היתה בה המון מוסיקה שחורה מצויינת: קנייה ווסט, דרייק, ביג בוי, הרוטס, ג'ון לג'נד וסי-לו-גרין סיפקו לנו כיף שחור ומעולה. היו בה הרבה נשים שעשו מוסיקה טובה, כמו: ג'ואנה ניוסום, לאורה מרלינג, וגם זמרות ותיקות כמו טרייסי ת'ורן, שירלי בייסי, כריסי היינד. לותיקות הצטרפו גם ותיקים שהוציאו אלבומים מצויינים כמו: בראיין וילסון, גיל סקוט הורן. ג'וני קאש הוציא עוד אלבום מהקבר, וברוס ספרינגסטין שלף אלבום גנוז שלו משנות השיבעים. חוץ מזה היה גם אינדי ויצאו אלבומים מעולים לגורילז, לארקייד פייר לפואלס ולפוריטנים הצעירים.
ה-DNA של השנה האלבומים שעשו את השנהכמו בכל העשור הקודם, גם השנה נשמעו טענות שלמרות כל המגוון העצום הקיים, אין בנמצא מוסיקה משמעותית. אז קודם כל אין שום דבר רע בכך שמוסיקה גורמת לסתם הנאה צרופה, אפילו ליום אחד בלבד, אפילו לרגע, אבל הכי כיף זה כשמוסיקה נכנסת מתחת לעור שלך והופכת לחלק מה-DNA. מוסיקה שאחרי ששמעת אותה, הרגשת שתמיד היתה חלק מהיקום, רק שמישהו היה צריך לנגן אותה. אולי יותר מהמצעד שמבטא גם את הסגנון הספציפי של רדיו פרימום להמונים, הרשימה הזו אמורה לייצג את האלבומים הכי בולטים והכי חשובים השנה. אלבומים שעשו אותה שונה מכל שנה שלא תבוא. הרשימה הזו בעצם מבטאת את מה שהייתי מצפה למצוא ברשימות של כל האתרים הגדולים כמו פיצ'פורק אבל אני לא מקבל. אז קבלו אתם את 20 האלבומים שעשו את השנה , שילוב של הייפ ואיכות פרימיום ללא פשרות (וללא דירוג).
Arcade Fire - The Suburbs
Gil Scott-Heron- I'm New Here
These New Puritan - Hidden
Brian Wilson - Reimagines Gershwin
LCD Soundsystem - This is Happening
The Black Keys - Brothers
Mark Ronson & The Business Intl. - Record Collection
The National - Hight Violet
Kanye West - My Beautiful Dark Twisted Fantasy
Neil Young - Le Noise
Small Black - New Chain
Foals -Total Life Forever
Beach House - Teen Dream
Morning Benders - Big Echo
Joanna Newsom - Have one on Me
Gorillaz - Plastic Beach
Owen Pallett - Heartland
Sufjan Stevens - The Age of Ads9
Big Boi - Sir Lucious Left Foot: The Son of Chico Dusty
jónsi – Go Do
יש כאן אלבום אחד שהתלבטתי לגביו, בגלל שחשבתי שיש עוד כמה שראויים לא פחות ממנו, ולכן אוסיף גם אותם:
Hot Chip - One Life Stand - התלבטות כי כבר ב -2008 הם עשו אותו דבר
Deerhunter - Halcyon Digest- התלבטות כי כולם התלהבו חוץ ממני
Best Coast - Crazy for You - התלבטות כי זה בעיקר הייפ
The Roots - How I Get Over - התלבטות כי זו השנה שלהם, אבל שוב אני לא בדיוק איתם
MGMT- Congratulations - כי כולם הקשיבו לו רק בגלל שאלה MGMT
וגם
Caribou - Swim - התלבטות כי כמה שזה טוב, זה נשמע לי חולף
Vampire Weekend - Contra - כי הם הוכיחו את עצמם כבר קודם
ולבסוף
Janelle Monae – Tight rope- כי כמה אפשר להתעלם מתופעות טבע
ויש גם את סי-לו גרין ורובין
המצעדהמצעד של רדיו פרימיום להמוניםובצבע ירוק האלבומים עם הכי הרבה הייפ
37. Johnny Cash - American VI [דוגמיות]:
זה אלבום רגיש, אבל אני עשיתי ממנו קצת צחוק:
קבלו את אלבום המוות של ג'וני קאש שהועלה מן האוב . שירים מהקבר שהוא הקליט לפני מותו בשנת 2003. שירים על החיים ועל המוות . יש כל-כך הרבה קלישאות שהושאלו מהשאול באלבום הזה, עגמומיות לצד פיכחון, חשבון נפש לצד השלמה, ובסופו של דבר הכנות מנצחת. אתה מקבל אמת פשוטה וקשה לפרצוף, אמת שאומרת את הקלישאה הגדולה מכל, שלמות זה גם חלק מהמוות. איך אומרים? לגסוס בכיף.
האלבומים של 2010, אפשר היה גם לתת כותרת: "הפרוייקט: האלבומים של 2010". 2010 היא כנראה השנה הכי קשה אי-פעם לסיכום, פשוט מפני שהיא היתה שנה של אוברדוז, הרבה אלבומים נדחו ליציאה מסוף העשור הקודם לעשור הזה והתוצאה היא בליץ של מוסיקה מהרגע הראשון של השנה ועד לסופה. כדי לפשט את הסיכום וגם כדי לתת לו קצת עומק, הסיכום יחולק לשני חלקים. בחלק א' של הסיכום יהיו אלבומי הרגע ואלבומים מוערכים השנה "שאחרים אוהבים". חלק א' הוא אולי ה-B Side של הסיכום אבל אני מניח שלחלקכם יהיה זה החלק הפחות צפוי והיותר מעניין של הסיכום. אם כי אני מבטיח שגם בחלק ב' - יהיו הרבה הפתעות ושכדאי לכם לחכות. האלבומים הירוקים הם האלבומים שחובה להקשיב להם בשביל להיות בעיניינים, אבל זה לא ממש חובה.
אלבומי הרגע
אלבומים שהקשבנו להם בהנאה לפרק זמן קצר
התשוקה הגדולה שלי למוסיקה, היא גם ביטוי לאיזה צורך לריגושים ולכיבושים. כל פעם שיוצא אלבום חדש אני מביט בו כמו אל בחורה נאה. הוא יכול להיות חושפני ופרובוקטיבי, ללבוש מיני או דווקא ג'ינס עם חולצה לבנה. יש אלבומים עם שמלת מקסי ויש עם קעקועים ובגדי עור. על הכל אני מסתער ובהתלהבות . לא תמיד הם נענים לי האלבומים. יש כאלה שנשארים אלבומים שרק אחרים אוהבים. וגם אני לא תמיד כזה מסור ונאמן, ולפעמים אחרי שבוע או חודש של חיים משותפים אני נפרד מאלבום אהוב ואומר לו להתראות. אלה אלבומי הרגע שלי:
בשמיעה ראשונה Pilgrims Progress נשמע נעים מידי, דווקא באופן חיובי. אח"כ הוא הופך קצת צפוי מידי, שירים בשמות כמו: אופיליה, Only Love...לא היינו כבר בשיעור הזה? אז זה לא ממש משנה, אהבתי יותר מידי שירים באלבום הזה בכדי לא להמליץ עליו, ובמיוחד את שיר הפתיחה, פיטר-פן וגם שיר הסיום המלא בגיטרות מהוללות שנקרא: Winter's Call
זו כמעט מילה גסה.. רוקנרול. בשביל מה צריך להגיד אותה כשבעצם צריך לומר אינדי. אז עוד מעט גם אינדי תהיה מילה גסה, אבל היום, בכל זאת רוקנרול.
Heavy Metal הוא הפרונוגרפיה של מוזיקת הרוק. כמו בפורנוגרפיה שבה יש לכל אחד העדפות שונות, כך ברוק הכבד יש מליוני תתי-ז'אנרים שכל אחד מהם מנסה לתת מענה לרמה הולכת וגוברת של סטייה: טראש מאטל, דאת' מאטל, בלאק מאטל, גות'יק מאטל ולבסוף גלאם מאטל שזו הסטייה הפאתטית ביותר. ועכשיו Slash הגיטריסט של Guns מוציא אלבום בכורה, שמנסה גם הוא להיחשב מספיק רוק כבד בשביל המעריצים הכבדים. על העטיפה מופיע גולגולת כמו שצריך, אוזי אוסבורן מתארח, M. Shadow המקועקע, Izzy Stradlin הגיטריסט הנוסף של גאנז, אבל כל שאר האורחים האחרים "מקלקלים" את העניין: כריס קורנל, פרגי (מבלאק אייד פי), איגי פופ, אדם לוין (מ-Maroon 5?) , ואפילו דייב גרוהל מפו פייטרס מצליחים להוציא ממנו רק מוזיקה טובה. לצערי אין כאן אף שיר שממש מפיל אותי על הרצפה, אבל לפעמים המכלול יותר גדול מחלקיו. במילים אחרות: התלהבתי מהסגנון, מהוירטואזיות, משיתופי הפעולה, והשירים בסדר גמור.
אלבום בוגר של להקה ותיקה. קצת נעלם בכל השטף העצום שהיה השנה
Antony & The Johnsons - Swanlights [דוגמית]
אין ספק שעובר משהו טוב על הבחור, אלבום אופטימי המלווה גם באלבום תמונות שהוא צייר בן 144 עמודים. מבחינה מוסיקלית זה כנראה האלבום הכי חלש שלו. בכל זאת יש בו שני שירים יפים
John Legend and the Roots- Wake Up [דוגמית]
שני אלבומים לשורשים השנה. הם פעילים ביותר וג'ון לג'נד שהוא קול הנשמה הלוהט עכשיו, עושה איתם אלבום חידושים
Sade - Soldier Of Love [דוגמיות]:
קצת כמו ריטה, SADE לא מצליחה להכניס אלבום חדש לפנתאון. אין באלבום אף שיר שהאנושות צריכה לחקוק בדברי הימים - הוא נחמד, אפשר גם להשמיע אותו בתור מוזיקת טפטים, מיד אחרי נורה ג'ונס, סטינג ו-ZERO 7. מצד שני מאז 1992 SADE מוציאה אלבום אולפן אחד לעשור. מה? אין כבר מלחינים בעולם? אין מחברי פזמונים? אי-אפשר להקליט את כל האלבומים של בילי הולידיי ו/או אללה פיצ'רלד מחדש? בינתיים נאלץ להסתפק במה שהיא בכל זאת עושה, ולהגיד תודה. יש גם כמה שירים נחמדים.
Owen Pallett - Heartland [דוגמית]:
מדובר במעבד מייתרים מהגדולים והחשובים בעולם הרוק. בכל אלבום הרי יש ברקע כינורות, צ'לו וכל מיני - אז יש מישהו שעובד בזה. הוא עבד עם מיקה, גריזלי בר ובעיקר עם ארקייד פייר (הקנדים, גם כן). ועכשיו יש לו אלבום חדש שמעניין את כולם. אלבום יפהפה ששווה את תשומת ליבכם. משהו קאמרי. זה גם פחות פשוט ממה שזה נשמע - לעשות אלבום כזה טוב ומעניין.
The Walkman - Lisbon [דוגמית]:
משהו בצליל המתכתי של הגיטרה החשמלית, משהו בתופים שלהם שנשמע כמו מצעד, משהו בהתעקשות שלהם לעשות את הכל חשוף. הם משתמשים בכלים ישנים כדי לעשות את המוסיקה שלהם, וזה מורגש.
Efterklang - Magic Chairs [דוגמיות]:
משמעות שם הלהקה הוא: reverberation, ובתרגום חופשי עד רשלני לעברית: וברציה-חוזרת. ובאמת יש משהו ויברציוני, קיצבי ומהדהד במוזיקה שלהם. מוזיקה שלעיתים קרובות מזכירה מוזיקה קלאסית
Crystal Castles - Crystal Castles II [דוגמית]:
הגדולה העיקרית של Crystal Castles היא שהם עושים מוזיקה אלקטרונית מלוכלכת, ואלקטרוניקה נטולת רטרו לאייטיז. שירים שאליס גלאס הסולנית יכולה לשיר בהופעות הפקסימיליה והמודם עברו מהעולם, ואנחנו זקוקים למישהו שיעשה לנו את הקולות המעצבנים האלה. יש משהו ב"ארמונות קריסטל", בניגוד ל"ארמונות חול", שמתאים מאד לשם הלהקה. הבניה הזו של שירים יש מאין, כארמונות של קריסטלים של סאונד: מנצנצים, חדים, קרים מהדהדים ועם רפלקטים לכל הכיווונים- זה זה.
The Dead Weather -Sea of Cowards [דוגמית]:
רצף של 'להיטים', שנשמעים כאילו החליקו באגביות מהמפרט של ג'ק וואייט, אבל כשבודקים את הקרידטים לכתיבת השירים מתגלה שעל רוב השירים חתומים כל חברי הסופרגרופ: Fertita/Lawrence/Mosshart/White. זה נשמע כמו סשן, זה נשמע כמו סטוץ לוהט ולא מחייב. מי שמחפש כאן אסמכתא נוספת לגאוניות של וואייט, עלול להסתבך עם עצמו. הפשטות הישירה של השירים משאירה אותך עם סימן שאלה לא ברור: איך זה נשמע כל-כך טוב אם זה כל-כך פשוט?
Drake - Thank Me Later[דוגמית]:אחד מאלבומי ההיפ-הופ הטובים ביותר השנה. זה גם אלבום סול נפלא, פשוט אני לא משתגע על ראפ.
Beck Record Club -Skip Spence: Oar [דוגמיות]:
כל אלבום בפרוייקט החידושים של בק הוא אלבום אינסטנט. הוא מקליט ביום, ואנחנו נהנים ליומיים. האלבום הזה הוא האהוב עליי מכל אלה שהוא הקליט מחדש גם בגלל שהוא עשה זאת יחד עם פייסט ווילקו.
Charlotte Gainsbourg - IRM [דוגמית]:
שרלוט גינסבורג, הבת של סרג' גינסבורג השחקן-זמר הצרפתי, ושל ג'יון בירקין האנגליה - בחרה בבק כמפיק וככותב של האלבום החדש שלה. זהו מפגש פיסגה מעניין שמוציא מבק את הצד הנשי צרפתי שבו. שרלוט גינזבורג היא שחקנית צרפתיה מוערכת שאך שנה שעברה זכתה בתואר שחקנית השנה בפסטיבל קאן, לפני כמה שנים היא עברה איזו אירוע מוחי שבעקבותיו נזקקה לניתוח מוח ולמכשיר ה-MRI. שם האלבום הוא סיכול אותיות של המכשיר הזה.
Morning Benders - Big Echo [דוגמיות]:
Sub Pop הלייבל של נירוונה, עשו את הקאמבק הכי גדול שאפשר היה לעשות ללהקה בלי להחתים אותה על אלבום. הפליט פוקסס התחילו עם זה, ואז באו הגריזלי ברז והשנה גם המורנינג בנדרס. מה שמוכיח (גם) ששנות השישים עדין לא מוצו עד תום, ושאנחנו עדין חיים על שאריות של טריפ LSD שמישהו אחר לקח פעם. למי שהתחיל לשמוע מוסיקה רק בשנת 2008, אז מותר לגלות שבארץ אף פעם לא ממש החזיקו מהביץ' בוייז. אולי החזיקו, אבל עמוק בבטן, בפנים, שאף אחד לא ירגיש בכלל שהם אי-פעם היו קיימים. בארה"ב הם היו תמיד נכסי צאן ברזל, אבל אנחנו העדפנו את החיפושיות, ו...החיפושיות ופול אנקה ובסוף גם נזכרנו בדלתות.
Josh Rouse - El Turista [דוגמית]:
לכוכב לכת דו-מימדי היתה ארץ שטוחה, אנשים שטוחים, בתים שטוחים, שטיחים שטוחים ובחורות שטוחות. היו להם כבשים דו-מימדיות ושוחטים דו-מימדים ששחטו אותם שחיטה שטוחה. לכוכב לכת דו-מימדי הגיע כדור תלת-מימדי, הוא הגיע מרחוק והתקרב לאט לאט אל הכוכב. כיוון שלכל יצורי הכוכב הדו-מימדי אין מימד גובה, הם לא יכלו לראות אותו עד שהגיע. וכשהגיע הוא נגע רק בנקודה אחת בכוכב הלכת הדו-מימדי, וכך חשבו כל יצורי הכוכב שהוא בעצם נקודה קטנה, בעוד שהוא כדור גדול. כל ההקדמה הזאת נועדה כדי לספר על האלבום החדש והנפלא של ג'וש ראוס. אלבום שכולו מחווה למוסיקה ספרדית, פורטגזית, קובנית, ברזילאית, ונצואלית והאזור . ג'וש ראוס שגדל בנברסקה והוציא אלבומים שנחשבים לשיא האמריקנה, התחתן עם ספרדית וכיום הוא חי בחבל קטלוניה עם בנו בן השנה. באלבום שירים מקורים וקאברים. הוא שר באנגלית ובספרדית, והוא יותר נגוע באוירה ספרדית מאשר במוזיקה ספרדית, בקיצור אין כאן כדור גדול אלא יותר נקודה. אלבום מרגיע וכייפי, שאני כמעט מתבייש לאהוב אותו, כי הוא נורא מפוייס ולא בועט בכלום (ומה אני זקנה בת שישים שמקשיבה לחוליו אגליסייאס?).
Cloud Cult - Light Chasers [דוגמיות]:
הם ממניאפוליס, מיניסוטה ארה"ב, והם עושים מוסיקה בסגנון שנקרא: בארוק-פופ או בארוק רוק. הם מוציאים אלבום, בערך כל שנה - וזה העשירי שלהם. Light Chasers מלא בכלי מיתר (צ'לו וכינור), ביטים אלקטרונים, ורוק מתקדם. הם מנסים לעשות את זה אקספרימנטלי ויוצא להם קליט, הם מנסים לעשות את זה אומנותי ויוצא להם בידורי, הם מנסים לעשות את זה בומבסטי ויוצא להם בייתי. הקול של קיירג מינואה נשמע תיאטרלי, אופראי וגם גבוה ודקיק כמו כל זמרי האינדי הצעירים. האלבום כולו מהווה משהו כמו יצירה שלמה שאפשר להקשיב לה במלואה.
Bran Van 3000 -The Garden [דוגמית]:
ויקיפדיה מגדירה אותם כהרכב אלקטרוני וזה באמת הבסיס, אך האלבום החדש שלהם The Garden מכיל: פולק, סול, Fאנק, רוק גיטרות, פופ, היפ-הופ, קאנטרי, רגאיי, מוסיקה ערבית, ספרדית ואפילו טאבלות הודיות. זה נשמע כמו מסיבת גן כייפית מלאה בהמון אורחים, שאני לא ממש מכיר אבל שבא לי להכיר.בדיעבד, אלבום די חלול.
Balkkan Beat Box - Blue Eyed Black Boy [דוגמית]:
כן הם ישראלים והם עושים מוזיקה בלקנית והיפ-הופ ומוזמנים לכל פסטיבלי הרוק שיש בעולם. יצוא תימני יהודי נוסף מישראל.
מחוץ לרשימה אלבומים שאחרים אוהבים
כמי שעוקב מידי יום אחרי מה שקורה במוזיקה האזור "המיינסטרים של השוליים", תמיד יש לי את התחושה שאני מביא לכאן בדיוק את האמצע של הטעם הטוב של מה שכדאי לשמוע. ואז כשמגיעה סוף השנה אני בטוח שכל רשימות הסיכומים תהיינה זהות, ובדיוק ע"פ הסדר שיש לי בראש. השנה יותר מכל שנה אחרת אפשר לראות שאין רשימה אחת שמייצגת את מה שכולם אוהבים: הרשימה של Spinner, אינה דומה לרשימה של NME, ואינה דומה לרשימה של ה- Rolling Stones, אני חושב שהרשימה של רדיו פרימיום להמונים, היא באמת הכי טובה בעולם, אבל אני לא רוצה ולא יכול להתעלם מאלבומים שעל הנייר היו יכולים להיות מאד שווים, היה להם המון פוטנציאל ואני פשוט לא התחברתי כי...
Joanna Newsom - Have one on Me [דוגמיות]:
לפני פחות מעשור הייתי בסופשבוע ארוך, במלון הצמוד לחוף הכינרת. בסוף החופשה, ביום ראשון בבוקר, החלטתי לצאת לשחייה אחרונה בכנרת. בחוף המלון לא היה אף אדם. לא הודעתי לאף אחד שאני יוצא לשחות. מיותר לציין שלא היה מציל. כיוון שאני שחיין לא רע (בסגנון חזה) החלטתי להתרחק עד למצוף שהיה די רחוק (כמה מאות מטרים). חשבתי לעצמי שלא תהיה לי ברירה - אני אהיה חייב לחזור. הדרך למצוף היתה די פשוטה. בדרך חזרה החלטתי לעשות את זה במהירות בסגנון חתירה, ואז... התעייפתי פתאום, ורציתי לעצור לנוח, אבל לא היה לי על מה להישען. רק אני והכנרת (שהיא בכל זאת עמוקה), בלי אף קנה רצוץ - נשמתי נעתקה. אני לבד בים, בלי אף אדם במרחק עין, בלי שאף אחד יודע שאני בכלל כאן! אזרתי כוחות, שכבתי עם הפנים למים והתחלתי לחתור חזרה לחוף, שוב בסגנון חזה. חשבתי רק על המטר הבא, וניצלתי ! מאז אני מפחד ממים עמוקים, ומשירים יותר מידי ארוכים. האלבום של ג'ואנה ניוסום הוא ים כזה.
Sufjan Stevens - The Age of Ads [דוגמית]:
שם האלבום הוא על שם יצירה של רויאל רוברטסון, אמן עם סכיזופרניה-פרנואודית (אמיתית, ולא כמו שלכם יש מהמורה למתמתיקה/בוס/חמה). הוא יוצר פוסטרים בדוגמת העטיפה של האלבום. כיאה לסכיזופרן ביצירות שלו יש חייזרים, מפלצות וסצינות מיום הדין. Age of Odds מתעסק באהבה ובפירדות ובאישה: ומה לעזאזל את רוצה אישה
The Drums - The Drums :
להקת ההייפ העונתית.
Grinderman - Grinderman 2 [דוגמית]
ניק קייב ולהקתו בקטע מחוספס. הם נראים יותר נהנים מאיתנו - חדוות יצירה...
Hurts - Happiness [דוגמית]
ניסיון נחמד לעשות נאו-רומנטיקה בשילוב ניו-וייב אלקטרוני בסגנון שנות השמונים
Yeasayer - Odd Bloodעוד להקה מוצלחת מברוקלין, שעושה רוק אקספמנטלי. הסינגל הראשון, שמופיע למעלה בוידאו היה כאן שיר השבוע בשנה שעברה. יש כאן מקצבים מורכבים כמו של TV on The Radio, וצליל אלקטרוני שמזכיר את הוט צ'יפ. בשיר אחד זה מעניין מורכב, יפה, אבל אלבום שלם מעייף אותי לגמריי. הראש מסתחרר.
The Shearwater - The Golden Archipelago[דוגמית] :
פעם התווכחתי עם מישהו שטען שרוב השירים בעולם נכתבים על אהבה. טעיתי, ןבכל זאת יש כמה שירים שהם לאו דווקא על אהבה. שירווטר, למשל, עשו אלבום שלם שמתאר את החיים על איים שונים, השיר Castaway היה כאן שיר השבוע בשנה שעברה, וכל האלבום כולו מושלם. מזכיר את אוירת הטבע של האלבומים של Talk Talk ואפילו פטריק ווטסון משנה שעברה
Seabear - We Built a Fire [דוגמיות]:
דווקא בצפון הקר, במדינות כמו איסלנד, שבדיה, נורבגיה וקנדה יש הרבה מוזיקה פופית חמה. האלבום של Seabear משובץ בהרמוניות, נגינת כינור שמחה, ובסה"כ יש אוירה של בקתת שלג סטודנטיאלית. השירה מלטפת בדיגדוג בלתי נסבל.
Best Coast - Crazy for You Röyksopp - Senior [דוגמית]:
שנה שעברה הם הוציאו אלבום בשם ג'וניור, שהיה חביב מאד, והשנה הם הוציאו כביכול את החלק השני שלו שנקרא סניור (Senior), שהוא קצת מעליב, או שככה זה בחיים: הצעיר הוא שובב והמבוגר הוא אחראי, או שהצעיר הוא מבולבל והמבוגר הוא למוד נסיון. הקטעים נושאים שמות כמו: האלכוהליסט, התרופה, הפחד, הגעה לבית
The Chemical Brothers - Further [דוגמית]:
החדש של הכמיקל ברדרס, צפוי ומפתיע גם יחד. צפוי כי , ככה זה- הם מוציאים אלבומים כמו שכריסטנה אגילרה משנה תדמיות. מפתיע - כי הוא מפתיע לטובה, וצפוי כי למרות שזה חדש, אין בו שום דבר חדש שלא שמענו עד כה
Caribou - Swim[האלבום]יש רגעים שאני מתחבר לאלבום הזה לגמריי, ורוצה לרקוד אותו עד אין-סוף, אבל קצת קשה לעמוד כשנוהגים Klaxons – Surfing The Voidהיו כאן כמה שירים יפים, לעשות אלבום בסדר זה קצת פחות מידי בשביל להקה אגדית כמו קלאקסונס.
The Roots - How I Get Over [דוגמית]
לא יודע למה לא נקלטו לי, אומרים שמעולה
Midlake - The Courage of Others [דוגמית]:
בשמיעה של השירים הראשונים מידלייק מרתיעים עם ניגנת הגיטרות הארכאית שלהם. מה זה פה? שנות השבעים? כל הפריטות המורכבות האלו עם החליל בשיר כמו The Horn יכולים לגרום לי לאטום את אוזניי, ויותר חשוב מזה את ליבי. קצת כבד עליי, ובכל זאת הרבה אנשים אהבו אותם השנה, יכול להיות שהם זוכרים להם חסד נעורים.:
Deerhunter - Halcyon Digest[האלבום]האלבום שהכי לא ברור לי למה אוהבים אותו, אולי בסוף אני אבין אותו
וגם אינטרפול, רובין ולוקאל נייטיבס ראויים לציון.
מחוץ לגדר האלבומים המפוספסים של השנה ואנחנו לא נתעכב על אלבומים של נורה ג'ונס או של פרינס.
MGMT- Congratulations[דוגמית]:
כבר בהופעה שנה שעברה בגני התערוכה היה ברור שמדובר בלהקה מבטיחה שעתידה מאחוריה. אי-אפשר לקחת מ-MGMT את היותם סמל של התקופה שבה אנחנו חיים. הם עושים מוזיקה שנשמעת בעיקר יצירתית. היא מערבבת יחד כל-כך הרבה סגנונות. יש בה את רוח שנות השישים הפסיכודלית, יש בה את רוחו של דיויד בואי, Time to Pretend הוא בעצם Walk on The Wild Side של זמננו, ובשבילי הוא גם שיר העשור. הקול של בן גולדווסר מהלך עלינו קסם, אבל Congratulations נשמע כמו החצי השני של האלבום הראשון שלהם. כלומר, החלק נטול הלהיטים, זה שאני וכל העולם פחות מתלהב ממנו. אף שיר באלבום החדש לא שבר אותי לחתיכות כמו ש- Weekend Wars, עשה. אומרים שהם עשו את האלבום הזה דווקא כזה, ואני חושב שהם נתקפו בחרדת יצירה.
Belle ans Sebastian-Write About Love[דוגמית] :
פשוט לא רלוונטים יותר.
Brian Eno - Small Craft On A Milk Sea[דוגמית]:
אלבום שנשמע כאילו תוזמר ע"י רובוטים - המלך לא ערום הוא רק לבוש נורא דק.
Of Montreal - False Priest [דוגמית] :
לכולם היו ציפיות מקווין ברנס, והוא די איכזב עם האלבום הזיבול בשכל הקודם: Skeletal Lamping . יש גבול דק בין סמל סקס לבין פרוצה, ויש גבול דק בין גאוניות לבין פסיכיות. מה שהיה אמור להיות הגירסה האינדית למיקה, הפך בעצמו לגירסה המטורללת של מיקה, ואתם מבינים לבד איפה זה שם אותו. קשה לומר שהאלבום False Priest מפתיע לטובה, יש בו כמה שירים ששווים משהו, אבל מי בכלל נשאר להקשיב להם, כשיש כל-כך הרבה דברים טובים לשמוע
Goldfrapp - Head First [דוגמית]:
כנציג הקהילה (של הבלוגרים) התנדבתי לשים את נפשי בכפי ולהקשיב לאלבום החדש של גולדפראפ. בסתר ליבי קיוויתי שרוקט (פוקט) הסינגל הראשון של גולדפראפ לא ממש מייצג את האלבום החדש שלה/שלהם (הם צמד לונדוני שנקרא על שמה). אופטימיזם, אופוריה, פנטזיה ורומנטיקה אף פעם לא מבטיחים טובות במוזיקה. אני מניח שאילו הייתי נציג קהילת ההומואים הייתי מתלהב.
Jamiroquai - Rock Dust Light Star[דוגמית]:
ההרכב והאיש שהחזירו את המוזיקה השחורה לעניינים בשנות התישעים, מנסים עכשיו לעשות משהו חדש ועדכני עם סגנון הספייס-סול שלהם. אני מאד אוהב את הקיצביות, את הדיסקו-שיק את הסטיבי וונדר סטייל, אבל השירים החדשים לא אומרים שום דבר חדש, וגם לא שום דבר ישן. אתה אמור לזרום עם אלבום כזה, אבל אין בו כלום, גם לא בהאזנה שלישית.
Janelle Monae - The ArchAndroid [דוגמית]:
אני מניח שזו יכול להיות הסנסציה של הרשימה המצומצמת של האלבומים המפוספסים, ובכן יש כאן הרבה מאד כישרון אבל מעט מאד שירים טובים. חבל על המאמץ, ובמיוחד בשנה שמלאה בכל-כך הרבה מוסיקה שחורה טובה.
The Hold Steady - Heaven is Whenever [דוגמית]:
כל השנה הזאת נשמעת כמו הדהוד לשנת 2008. כל-כך הרבה להקות שלהם אלבומים משנת 2008, הוציאו השנה אלבום גם כן. יש את MGMT וגם HOT CHIP, Foals וגם These New Puritans לכולם זה הצליח פחות או יותר, חוץ מל- Hold Steady שהוציאו אלבום משעמם ביותר השנה (בניגוד לאלבום הקודם), השיר שהבאתי לפה, הוא בסדר גמור, וזהו.
אני לא איש של עבר, אני גם לא כל-כך איש של הווה (שזה חבל מאד). אני חי כל הזמן את הרגע הבא, ובשל כך אני גם לא נוהג לאסוף חפצים, או אפילו להצטלם יותר מידי. לפתוח בלוג/אתר למוסיקה זו אספנות ורטואלית. אתה לא באמת צובר פיזית איזה דבר, לא דיסק ולא ניר מכתבים, אלא רק רעיונות רוחנים שבאים לידי ביטוי במוסיקה של אחרים.
ואלה השירים שהתלהבנו מהם ברדיו פרימיום להמונים בשנת 2010. רובם היו "שיר השבוע", או מועמדים לתואר הזה, וזה כמעט אומר הכל. "שיר שבוע" הוא בד"כ להיטי ומלהיב, הרבה פעמים קיצבי, וכמעט תמיד ממכר. יש כאלה שיאמרו "שיר כוח". בסה"כ נבחרו 74 שירים. לא מצאתי צורך או דרך לקצץ. לא מן הנמנע שתמצאו כאן כמה שירים שגם שודרו בגלגל"צ - חשבתי אפילו לערוך איזו Clean Version מכל המיינסטרים, לחובבי האינדי "הטהור" שבינכם, אבל אני חושב שיש גבול לגזענות. לחצו פליי תגלו עולם נפלא של מוסיקה מאד מגוונת, בלי מחיצות בלי מיונים, אם בא לכם לחצו Shuffle ויהיה לכם רדיו פרימיום להמוניקו:
בכל זאת בלי איזה דירוג אי-אפשר, אז קבלו את 20 השירים ששינו את שנת 2010. לא תמצאו כאן את Fuck You וגם לא את Stylo ואפילו לא שיר של בסט קוסט או ביץ' האוס:
פרימיום בומבסטי הלו ! וואו ! כשבאים לסכם את השנה המופלאה הזו, חייבים לומר שנעשתה קפיצה עצומה בכל מה שקשור לקליפים, אולי בעקבות מותו של מייקל ג'קסון, וללא ספק בהשפעתה של כוכבת הפופ הפרובוקטיבית ליידי קוואה קוואה. הקליפים השנה היו דבר בפני עצמו, מיני סרט קולנוע, והרבה מאד לזעזע. בסופו של דבר יצאנו מעושרים. קשה לי מאד לדרג מה יותר ומה פחות, קחו בחשבון שמה שלמטה שווה יותר פאוו-פאוו. חלק א' האנטי ויראלי נמצא פה
15. UNKLE - Follow Me Down יש כאן ציצים אפורים, וזה מספיק
13. OK Go - This Too Shall Pass בתכלס, נמאס מכל הקונצים של OK GO. אבל זה עשה כ-כך הרבה רעש והתפעלות, שלא ניתן להתעלם
12. Klaxons - Twin Flames - אזהרת צפייה אומנות מעולם לא היתה מפורשת כל-כך מאז שיש פוטושופ. אין צורך בדימיון יותר. הכל ישר לפנים, בלי לחשוב. זה קליפ המזעזע לא בגלל שיש בזה יותר מידי סקס, אלא בגלל העיוותים באברי הגוף. זו הגירסה המפורשת לפרסומת: "כשאתה שוכב עם החברה שלך, אז אתה שוכב עם החבר של החברה שלך (איכס), ועם החברה של החבר של החברה שלך (אחלה).."
11. Goldfrapp - Rocket האלבום בלתי מספיק, אבל הקליפ דווקא כן. תראו מה קורה כשאשה ממש כועסת, וגם מתעצבנת.
10. These New Puritans - We Want War חוץ משם השיר, זהו אחד הקליפים היותר אסתטים ונעימים שיצאו השנה
9. Devendra Banhart - Foolin' - אזהרת צפייה הטירוף התחיל
8. Mark Ronson & The Business INT - The Bike Song קליפים עם אופניים זה כל-כך אייטיז וספורטיבי
7. Hot Chip - I Feel Better זה קליפ כל-כך מוזר, והוא גם מכיל את יסוד הפלאש-כישוף שנפוץ בכל-כך הרבה קליפים השנה. כאילו שמצאו אפקט חדש שלא עלו עליו עד עכשיו.
5. Gorillaz - Stylo הויז'ואל תמיד היה חלק נכבד מהגורילז, והשנה הם התעלו. בעיקר מוסיקלית אבל גם בזה:
4. Grinderman - Heathen Child ניק קייב עוד ממציא את עצמו. לא בן טוב יותר של עצמו
3.The Black Keys - Next Girl לט מי ז'סט טרנסלייט ד'ה סבטייטלס טו יו אול: זה לא הקליפ הרשמי של השיר, זה ניסיון של הלייבל למשוך את תשומת לב האנשים לבלק קיז. להקת בלק קיז חושבים שזה לא מצחיק, שהדינוזאור מגוחך ושהחתיכות כוסיות מידי, ולמה הן הולכות מכות בכלל? אני חושב שהקונטרסט בין הציצים לשיר מאד יפה. (ויש עוד אחד משגע כאן)
2. LCD Soundsystem - Drunk Girls בתחילת השנה נדמה היה שלא יהיה קליפ מוחץ ממנו. בעיקרון, כלבים עושים ניסויים בבני-אדם. עד כמה שניתן לקרוא לזמרים בני-אדם. סוג של. (ויש עוד אחד משגע כאן)
1. Kanye West - Runaway קנייה ווסט הכין מיני מחזמר מתוך השירים של האלבום שלו- כאן תוכלו לצפות בסרט באורך 35 הדקות, תמצאו זמן ותעשו זאת.יש בו סיפור על רומן עם ציפור פניקס נקבה, בעלת ציצים ברוכים, והוא יוצא די שמוק לדעתי, עם הרצון שלו שהאישה שלו תהיה אלוהית ומיוחדת. הצד השני של המטבע הוא שקניה ווסט חושק באישה פלקטית ולא אנושית, וזה גם כן לא משהו, אכן "פנטזיה אפלה ומעוותת". הרבה אש, תמרות עשן, זיקוקי דינור וחרטא ברטה יש בסרט הקצר הזה, אבל ברגע שבו הבלרינות רוקדות, אתה מבין שהקניה הזה בהחלט מתקשר עם האלוהות.
קליפים בונוס: ארקייד פייר הוציאו קליפ מיוחד ואינטראקטיבי לשיר We Used to Wait וקליפ המבויים ע"י ספייק ג'ונז לשיר The Suburbs
If you are an artist (or represent an artist) being featured on this blog and want us to remove a song, please e-mail to us and it will we removed ASAP
סיכום האלבומים 2010
