בלעדייך אני חצי בנאדם

כל הקיץ הזה אני שומע את השיר Without You. הוא לא חדש ולכן לא מיהרתי להביא אותו לכאן אבל עכשיו סוף החופש הגדול, אז...המרענן הרישמי של היום הזה היא להקת El Presidente, בשני שירים כיפיים, שתופסים אותך מייד. וגם נמאסים באותה מהירות. שירי רדיו קלאסים לקיץ.

אני מבטיח לכם שתרצו לעלות על השולחן ולרקוד...אם אתם יכולים למה לא? אני מתכוון גם למצב הרגליים, וגם למצב מסביב.
שיהיה לכם שמח!!!!!

El Presidente- Without You

El Presidnte -Count on Me

נבדק ונמצא פרימיום- אמריקה של אובמה

אמריקה עוברת משהו, זה בטוח. לקראת חילופי השלטון הצפויים שם, או בלי קשר בכלל ישנה תכונה של שינוי, רעננות, רננה ודיצה, מוסיקה שלא היתה שם עד כה. רק בברוקלין מתקבצים כל-כך הרבה כישרונות שכולם פרצו בשנת 2008 בבת-אחת די אם נזכיר את MGMT ו-Vempire Weekend. לכן רוב "נבדק ונמצא פרימיום" יוקדש לרשימה שערכו NME של 25 הלהקות המדליקות כיום באמריקה. אבל לפני כל זאת, קרו כמה דברים השבוע שאני לא יכול להתעלם מהם:

1. אייבי נתן נפטר השבוע. מעבר לכך שזו ידיעה מוסיקלית בגלל תחנת הרדיו הרעננה שהוא הפעיל פה בשנות השמונים, הוא היה אדם שפעל בכל מעודו לעשות טוב לבניי אדם ולבני עמו ומגיע לו על-כך תודה. אני חושב גם שכוונתו בנושא השלום היתה מאד טהורה ודרישתו בטיסה שלו למצרים ב- 1966 שהערבים יכירו בישראל ושירצו לחיות בשלום עימה מעוררת הערכה. אני חושב שזה מאד שונה מרוח שלום עכשיו שקיימת היום. יהי זכרו ברוך.

2. השבוע התקיים פסטיבל הג'אז באילת ובהזדמנות זו אני ממליץ לכם על הדיסק של להקת "התפוחים". שמעתי אותו באינטרנט בסטרים, ואתמול רציתי לקנות אותו בחנות אבל הוא אזל. מי אומר שדברים טובים לא נקנים.

3. שתי מילים על אירועי יום שלישי: כוכב נולד והילדה רוז. לכוכב נולד היה קשה להתמודד עם אירועי האולמפידה בגרנדיוזיות אך בכל זאת הם הצליחו, ובסופו של דבר ישראל, המנצח, הביא אותה בשיר אינדי של סינגר-סונגרייטר. אם יהיו לו עוד כמה שירים כאלה, אז "מעז יצא מתוק". לגבי הילדה רוז זה מזעזע וגורם לכל מי שיש לו או אין לו ילדים צער רב. אני לא מקבל את רוח המאמרים של היום שאחריי שאומרים "איפה היינו, ואיפה גורמי הרוווחה ומשטרה". עם כל הביקרות שלי למשטרה ולמדינה, אני לא חושב שזה המקרה. העולם לא בנוי על מדינה שהיא "אח גדול" שמפקח על הכל, אלא על המצפון והמוסר האישי של כל אזרחיה. במדינה של פושעים אף חוק ואף משטרה לא יעזרו. כנ"ל לגבי שחיתות. זה עניין של תרבות ולא של חוקים.

4. לגבי האלבום של דיוויד ביירן ובראיין אינו: מתאים לו השם שלו:Everything that Happens Will Happen Today אני ציפיתי לצליל של העתיד, וקיבלתי את הצליל של היום. זה נשמע כמו אלבום דמדומים של דיויד ביירן, שבראיין אינו הפיק. אין סינרגיה באלבום. כל אחד מביא את מה שהוא יודע לעשות היום, וזהו. מצד אחד האזנתי לו לפחות 30 פעמים, מצד שני לא נראה לי שאני האזין לו בעתיד. נגיד בעוד שנה.

5. ברשימה של NME נמצאים גם Amazing Baby האהובים עליי כל-כך, שבימים כתיקונם הם מופעים עם MGMT, ואף אחד לא מכיר אותם בעולם בכלל חוץ מאיתנו- איזה כיף! (מה זה למה? כי לנו מגיע ולהם לא) אז תתענגו על ה-EP החדש שלהם שאפשר להוריד אותו בחוקי: כאן.

6. והנה הקישור לרשימה 25 most_exciting_bands_in_america . שימו-לב שלמרות שיש בארץ הרבה מאד מודעות מוסיקלית שבאה לידי ביטוי גם בבלוגים המוסיקלים הטובים שקיימים פה. אנחנו בכל זאת לא פועלים ברפלקס מותנה ואוטומט, אני חושב שבסה"כ עושים כאן, לפחות הבלוגרים, עבודה טובה ומסננים באמת את הבסט שבבסט. או במילים שלי את הפרימיום. לדוגמא אף אחד לא הזכיר אפילו את Girls Talk שיש הייפ היסטרי סביבם באינטרנט, ובצדק הם אובר -רייטד, אבל אתם מוזמנים לטעום, מהכל ולשפוט בעצמכם.
מתוך הרשימה הזו מספר להקות שמועמדים לבדיקה. למרות שאת חלקם כבר שמעתי פה ושם והם לא מושלמים בשבילי. בכל זאת הנה הם כאן, במדור "ההדרן" של הבלוג, להנהתכם:

Boy Crisis - Dressed to Digress LIVE

Iglu & Hartly In This City

white denim: let's talk about it

Black Lips - Bad Kids

Jay Reatard

Glass Candy - "Life After Sundown"

שבדיה זה לא רק אבבא ואיקאה

עם השנים אני מעריך יותר ויותר את החלק ששבדיה תופסת בחיינו. אומה שאין לנו כל קשר איתה ותפסה חלק כל-כך משמעותי בחיינו, ודי אם אני אציין את איקאה ואבבא. חוץ מזה שיש לנו איזה פנטזיה בראש ששבדיות הן נשים בלונדיות יפות וסקסיות. אני שמעתי שנשים בשבדיה עובדות בכביש, הכוונה בסלילת אספלט והן ממש בריוניות. עוד שמעתי שהכלכלה הסוציאליסטית בשבדיה היא לא פשוטה, כיוון שאמנם לא חסר לך כלום והאונברסיטה בחינם, עם מילגת מחייה, אבל כמו בקיבוץ לקנות פחית או ארוחה בחוץ זה ממש יקר בשבילך. בכל מקרה השנה אהבתי את ליקה לי ואת אמנדה מנסן עם השיר Do You Love Me. ויש עוד אחת שכבר מוציאה אלבום שני Frida Hyvönen אני לא בטוח שזה בדיוק הכוס תה שלי (ידעתם שאנגלים שותים תה רק איזה מאה שנה, לפני זה הם שתו קפה), אבל השירים האלה יפים. מומלץ לבעליי טעם מעודן.

אחד מהאלבום החדש:

Frida Hyvönen - Enemy Within

ואחד חידוש של REM, בביצוע יפהפה:

Frida Hyvönen - Everybody Hurts

קרלה ברוני

אני לא יכול להתעלם מהאלבום החדש של קרלה ברוני (ראיתם את התמונה שלה, איך אפשר להתעלם?). כתבתי עליה כבר פעם. אני מאד אוהב את האלבום שלה הקודם No Promise. יש לה קול בין עתיק חרוך לשטוח סדוק. באלבום החדש זה קצת בעוכריה. כל הכבוד לה שהיא ממשיכה בשלה גם כאשת נשיא צרפת. כל הכבוד לנשיא צרפת שהוא לוקח לו לאישה את קרלה ברוני. יכול להיות שזה סידור נוח לשניהם ואין שם כזאת אהבה גדולה? לא יודע. למה לקלקל לי כזה מצב אידאלי. מה שבטוח זה שמאז שסרקוזי בשלטון אני מרגיש שיש פחות עם אחד ששונא אותי, ולי זה נעים במיוחד כי אני דווקא אוהב את התרבות הצרפתית. אני מתכוון יותר לגבינות ויין ולשפה, ולנשים הסקסיות, ולנהנתנות ולחדוות החיים, לאו דווקא לפיקסו וכדומה שאני דווקא אוהב (ואני יודע שהוא היה ספרדי, אבל הוא פעל בפריס). בכל זאת יש שירים נחמדים באלבום הזה, אני חושב שלישיבה נעימה בבית קפה מול הים, או במרפסת, או מול תמונה של קרלה ברוני זה אלבום מושלם, הנה שיר אחד יפה:

Carla Bruni -Tu Es Ma Came

מטרונום

שיר השבוע שעבר שעבר Heartbreaker היה של Metronomy. להקה מברייטון באנגליה. ואוטוטו הם מוצאים אלבום חדש. בזמן האחרון יש להקות רבות שעושות גם רמיקסים לאחרים, לצד מוסיקת רוק-פופ-אינדי מקורית כמו: טינאייג'רס, HAUNTS וגם Metronomy. למען האמת נראה שגם כל השירים של Metronomy זקוקים כל הזמן לרמיקסים, את השיר Heartbreaker שמופיע בסרטון למעלה לא אהבתי עד ששמעתי את הרמיקס שלו, ועכשיו אני מכור לו.
זה באמת מוזר כי יש להם צליל מאד גולמי במיוחד הקלידים וכל השירים שלהם נשמעים כמו גירסת מתנ"ס או אריס-סאן, אבל כשהם עושים רמיקסים לאחרים הם מביאים משהו מיוחד משלהם, אם כי לא תמיד זה מצליח.
בשורה התחתונה הם מסקרנים אותי, יש להם שירים טובים. השם מטרונומי מאד מתאים להם, זה באמת נשמע מאד מושפע מהמטרונום (הבס הקלידים, המקצב, הכל), יש להם דברים שאני ממש אוהב, ויש להם דברים שנשמעים בעייתיים.
והנה דוגמא שאני מאד אוהב, לשיר חדש שלהם A Thing for Me ברמיקסים שונים וטובים. כל רמיקס הוא בקצב הולך ועולה. הרמיקס הראשון בקצב סול מוטאון, השני דיסקו והשלישי דאנס האוס. נהדר ! לא רק כניסוי כלים, זה גם יפה:

Metronomy -A Thing for Me- breakbots B-LIVE Miami Remix

Metronomy - A Thing for Me - Friend's B-LIVE Miami Remix

Metronomy- A Thing for Me-Mad Decent's B-LIVE Miami Remix


והנה גירסת "המתנ"ס" המקורית. ככה ניגנו קלידים בשנות השבעים:


ורמיקס מצויין שלהם לשיר של גולדפראפ עם הטינאג'רס שמברברים ברקע בצרפתית, שווה:

Goldfrapp- happiness-metronomy-remix-feat-the-teenagers

מגפיים קטנות ולוהטות!!!

לפעמים יש דברים שקורים ואתה יודע שהם ממש ממש לוהטים וכייפיים, ויכול להיות שמחר הם כבר לא יהיו יותר רלוונטיים בכלל. אבל בינתיים זה חובה להנות. כי מי שרק נהנה מ"נצח נצחים" מפסיד את ה"כיף חיים". וכזאת היא Little Boots, בעיקרון עד היום היא עשתה רימקסים, וגם השתעשעה מול המחשב שלה עם כל מיני מכשירים אלקטרוניים (למרות הניק שלה זה לא מה שאתם חושבים), ראו את הסירטון למעלה. אבל עכשיו יש לה שיר חדש ולוהט: את חייבים לשמוע!!! כאן למטה:

Little Boots - Meddle

איים אבודים - הביקורת שלא נכתבה

בשבוע שעבר הלכתי עם אישתי היפה (כן היא האישה שלי, והיא לא רק בת-זוגתי) לקולנוע וראינו את הסרט איים אבודים. לפני הכל אני רוצה לומר שאני נהנתי והסרט כייפי ומומלץ לכל אחד.
הסרט אמור להיות על קורתיה של משפחה ישראלית בת 5 בנים בין השנים 80-81 ובמיוחד אודות הבנים התאומים שלפני גיוס ובזמן הצבא, והנסיכה שהם התאהבו בה שניהם, בשם "נטע". הסרט משופע בשירים משנות השמונים וזה החלק היותר כייפי בו. ועכשיו אני אפרט את כל הדברים שאני נהנה לרדת עליהם בסרט הזה (וזה חלק מההנאה שלי, האפשרות האחרת היא שאני אסבול מאותם דברים ממש):
1. לא ברור למי הסרט נועד, כי מי שחי בשנות השמונים יודע שככה זה לא היה, ומי שלא חי אז מה זה מדליק אותו? (רק עכשיו הבנתי שזה בעצם סוג של אסקימו לימון, ואיזה ענתיקה אני)
2. כל השירים האלה לא היו בשנת 80-81 אלא רק מאוחר יותר וגם לא ביחד באיזו שנה ספציפית, אלא לאורך כל שנות שמונים. לא הייתי מציין את זה אם המוסיקה רק היתה ברקע אבל הם ממש שרים שירים שעוד לא נולדו.
3. רוב השירים לא היו בביצועים מקוריים, אלא בביצועים יותר מעודכנים לימיינו.
4. בשנות השמונים היתה מוסיקה הרבה יותר מגוונת, והרבה מוסיקת אינדי וגם פרינס ומייקל ג'קסון ו- U2 וברוס ספרינגסטין וסיימון גרפנקל עם גרייסלנד, היו גם שירים ישראליים ואפילו מדליקים. אבל כל זה נסלח לעומת זה שאין אפילו שיר אחד של דוראן-דוראן, בשביל מה סבלתי אותם עשור שלם? מי יזכור לי את זה? ואולי זה העונש שלהם.
5. בשנות השמונים כמעט כולם כל הזמן לבשו שחור כשיצאו לבלות, במיוחד למעדונים. יאיר לפיד פשוט נתקע עם זה עד היום. אני זוכר שהייתי בהופעה של הרזידנס בסינרמה בת"א, וכל הקהל בלי יוצא מן הכלל לבש שחור מכף רגל ועד ראש. אפילו הג'ינסים היו שחורים. הלוק של הסרט הוא לעומת זאת וינטאג' סבנטיז, ולא ספייסמן אייטיז.
6. בשנות השמונים היו הרבה, אבל המון, ממש מיליוני מכוניות סובארו, ובסרט אף לא אחד. והיו עוד מכוניות ישנות אבל כולן נראו חדשות, ולא כמו בסרט.
7. בזמן שהכור העירקי הופצץ אף-אחד לא צעק "יש!", כי ממש לא ידענו שיש כור עיראקי, כל העניין היה כמו נחיתה על הירח, ולקח זמן לעכל בכלל מי נגד מה, כמה ולמה, ואיפה זה עיראק בכלל. זה היה רחוק כמו גאורגיה.
(סעיף 8 ספויילר קטן, אפשר לדלג בביטחה לסעיף 9)
8. יש בעלילה כמה דברים לא הגיוניים, מכונית שבקושי נוסעת במהירות 30 קמ"ש, נתקלת בלוח מודעות בתוך העיר כתוצאה מפנצ'ר ועושה תאונה ? אבל ניחא... זה קאמפ. נקבל אותו ככזה. גם נדנדות גן לא היו- תבדקו בכתר פלסטיק. ועל נדנדה כזאת התרחשה סצינה מרכזית, ממש מכוננת בסרט.
9. ולבסוף, והכי חשוב: כל מילה בתסריט לא היתה יכולה להתקיים בשנות השמונים, זו טרמינולוגיה, ושפה, והתנהגות, וסגנון דיבור שכולם קיימים בקושי 10 שנים במקרה הטוב. זה הכל פוסט ערוץ 2, ופוסט "סקס והעיר הגדולה". בזמן ההוא לא רק הטלפון היה חוגה, הכל היה יותר איטי ובעיקר הרבה יותר פוריטני. אני חושב שהכי קל להבין את זה אם רואים מופעי סטנדאפ מתקופות שונות. ואני חושב שמופעי סטנדאפ בעצמם תרמו לסגנון ולמנטליות שקיימים בסרט ובימינו, אך לא היו קיימים בשנות השמונים. בשנת 81 עוד לא ידעו בכלל בארץ מה זה סטדנאפ, ושמעו רק הגששים, שאז עוד נקראו "שלישיית הגשש החיוור". אני חושב שזה מסביר הרבה.

דרך אגב, הסדרה איים אבודים שודרה בקביעות כל תחילת קיץ, ובאמת התמכרנו אליה. גם ספינת האהבה היתה קאלט עם הצחוקים המוקלטים לבדיחות קרש. מאבקת זיפ הכנו את משקה האלים בטעם מיץ תפוזים . בתחילת שנות השמונים כל המשקאות נמכרו בבקבוקי זכוכית, בקושי היו פחיות, ולמי שהיתה פחית אז הוא צירף אותה לאוסף של הפחיות שלו בצורת פירמידה, לצד הפוסטרים מעיתון להיטון. בקבוק טמפו של ליטר שקל שני קילו: קילו המשקה וקילו הבקבוק, והם גם התנפצו לפעמים (היה על זה פרק בכלבוטק) . משקה דיאט עלה בערך פי שניים ממשקה רגיל, ואני גם כן לא בטוח שהיה בכלל דיאט אפילו עד סוף שנות השמונים. ולסיום פרק המשקאות אני נזכר בפרסומות: "החום בוטל שותים קריסטל", והלהיט: "עם קינלי כיף להיות..כיף להיות צמא, אני שותה לי קינלי ונהנה".
סרט יפה וכייפי, כבר אמרתי. שיעשו עוד סרט כזה שיהיה מה לראות, ועל מה לרדת. אני חושב שיצרו ז'אנר חדש: סרטי פנטזיה נוסטלגית ישראלים. או סרטי בורקס מחומם במיקרו. ואני תמיד מרגיש שאני כזה שופע טוב-לב:) בדיעבד, אני לא יודע מאיפה זה בא לי?
והנה שיר משנת 1982 שאני מאד אהבתי, ואוהב עד היום, ושלא היה בסרט.

נבדק ונמצא פרימיום - בלק קידס, מורנינג ג'קטס, וילקו ועוד

וגם הפעם בנבדק ונמצא פרימיום להקות אהובות עם שירים חדשים, וסוכריה בסוף:
1. וידאו חדש ל-Black Kids, בשיר Look At Me - When I Rock Wichoo. אחת הלהקות שלאט לאט נכנסות אל לב המינסטרים ובצדק. איך יודעים? חובביי האינדי מתחילים למאוס בהם (אה זה אתם ? סליחה).

2. וידאו חדש ל- My Morning Jacket. למי שעדין לא שמע את האלבום שלהם השנה. אסור לפספס.
"Touch Me I'm Going To Scream Pt. 2"

3. עוד שיר חדש לוילקו, מהופעה חיה:
Wilco - Sunny Feeling.

4. יש שתי סיבות עיקריות שבגללם פתחתי את הבלוג הזה: א. בגלל שאני שומע הרבה מוסיקה מצויינת וזה קצת עצוב להנות ממנה לבד, ב. בגלל שרצית שיהיה לי איזה תבלין, טעם נוסף ועניין בשיגרת החיים, חוץ ממשפחה וקריירה. ההשראה היתה הבלוגים שמופיעים בעמודה בצד תחת הכותרת "נותנים כבוד למוסיקה". אני לא מפסיד בהם אף פוסט, ומבחינתי זו הצ'כונה, כולם גם ידידיי האינטרנטיים ובהזדמנות זו אני מודה להם על שקיבלו אותי בברכה (חוץ מאחד). אני ממליץ לכם לקרוא בהם גם כן, ולטעום שם מוזיקה טובה. אם כי, כאשר יש שיר שפורסם בבלוג אחר וממש מדליק אותי, אני מביא אותו לכאן. לדוגמא השיר הבא ש"מטריד" אותי בחלומות בלילה, ומזמזם לי באוזן בעת שאני שומע את Pomegranates.

lodger - the_good_old_days

דרך אגב, האלבום של The Lodger די מאכזב, ואני תמיד ממליץ על אלבומים שאני אוהב, גם אם מופיעים בבלוגים אחרים.

כבוד כבוד !

שחר צוברי עשה לנו כבוד גדול וזכה במדליה באולימפיאדת בייג'ינג. ולי יש כמה תובנות בנושא:

1. מי אמר ששחר זה שם רק של בנות (לדוגמא שחר פאר).
2. מי אמר שתימנים יודעים רק לשיר ולזכות באירוויזיון (הם יודעים גם להכין ג'חנון).

3. מי אמר שיש תימנים גבוהים.

4. מי אמר שהוא רוצה לדבר עם אולמרט אחריי הזכיה.
5. מי אמר שישראלים יודעים להשיט רק חאסקה.
6. מי אמר שאי-אפשר להבריז כל יום מבית הספר לים, ובכל זאת לעשות את אמא מאושרת.
7. מי אמר שאין מה לעשות באילת.
8. מי מכיר עוד איילתי שעשה עם עצמו משהו בחיים.
9. מי אמר שאיילתים הולכים לים רק בשביל התיירות.

10. מי אמר שחם. קר מאד בבייג'ינג, יחסית לאילת (מזל שאוגוסט).

11. מי אמר שלגלוש אפשר רק באינטרנט (אפשר גם במרחב הקבירנטי העולמי).
12. למה אי-אפשר לעשות תחרות גלישה באינטרנט.
13. איפה מרגול שצריכים אותה להענקת המדליה והברכה: "כפרה עליך!".
14. לאן צריך לקפוץ כששחר חוזר אחרי הזכיה :
א. לכיכר מלכי ישראל, ב. כיכר רבין, ג. כיכר המדינה, ד. לים, ה. לאילת.

אם למישהו יש עוד משהו להוסיף בתגובות, זה יתקבל בברכה. וזה יצורף לפוסט המשך:)

את השיר הבא של Daft Punk חרשתי בתחילת השנה. שיר האולמפיאדה האולטימטיבי שמתאים גם לחדר כושר, והוא דווקא מהופעה חיה, מתוך אלבום שיצא בסוף שנה שעברה. מי היה מאמין שאי-פעם יהיו הופעות למוסיקת דאנס.

Daft Punk- Harder Better Faster Stronger


התשובה הנכונה לשאלות 1-11 בפוסט הזה היא: לא אני.
והזוכה : אותו אחד.
הערה כללית: לא צריך לשלוח אמבולנס, אני כבר מאשפז את עצמי.

רימונים

רימונים, תאנים, תמרים, חרובים ואשכולות של ענבים... ויין ושמן זית עם פיתה וזעתר ולבנה עיזים... וזהו! אלו הדברים הטובים שהיו בתקופה הקדומה בארצנו. ומה רע? ככל שרמת החיים עולה אנחנו יותר מעריכים את הדברים הפשוטים האלה. כי הם לא פשוטים בכלל. זה שהם כאן מזה עידן ועידנים, זה לא אומר שהם לא פרימיום.
קחו למשל את הרימונים, איזה מתת אל הם. גם מבחינת המבנה הפנימי וגם מבחינת הצורה החיצונית, גם מבחינת הטעם וגם מבחינת הערכים התזונתיים. כשאתה צעיר נדמה לך שלשתות בירה ולעשן כמו חזיר זה סקסי (תרתיי משמע), אבל אחריי שאתה קצת גודל ומבין שהגוף הזה הוא האחרון שנתנו לך בחיים האלה, ושאין החלפה יש רק החזרה, אז אתה מתחיל להנות יותר מיין אדום מלא טאנינים וגם מרימונים.

Pomegranates הם להקה מאוהיו ארה"ב, ובחודש מאי השנה הם הוציאו אלבום בכורה שנקרא Everything is Alive, כמה מתאים. המוסיקה שלהם היא רוק אמריקאי אבל צעיר, תוסס ויצירתי. לי זה נשמע יותר כמו רוק בריטי. הלב שלי נפתח בהתרגשות כששמעתי אותם. אולי זו נגינת הגיטרות. אולי כי קיץ. אולי כי השירים שלהם נשמעים פשוטים ומורכבים בעת ועונה אחת. אין אף להיט גדול, אבל בכל זאת זה מרענן ואהוב עליי כמו מיץ רימונים טרי.

Pomegranates - Whom_Who

Pomegranates -In the Kitchen

ויש עוד במייספייס.

וכאן יש קטע מהופעה חיה משיר מה-EP שהם הוציאו ב-2006.

זה קורה היום !

הכל קורה היום. כלומר כל מה שקורה, קורה היום. במיוחד שדיוויד ביירן ובראיין אינו הוציאו אלבום חדש לאחר 27 שנים, ואפשר לשמוע אותו בסטרימניג בחינם. וגם לקנות באתר שלהם. חגיגה!

Young Coyotes

בכל זאת יש איזה צליל שמתגבש בסוף העשור הראשון של המאה ה-21. הנה עוד להקה מדנוור קולרדו. מסתבר שגם שם קורים כמה דברים טובים במוסיקה. וזה כבר מתקרב יותר ל-MGMT. ול- Vampire Weekend. מבקרי מוסיקה יהגו בנושא בעתיד. יש משהו במקצב של השנה שמסכם את הקריזה של העשור הזה. יש בו הרבה רטרו, אבל אפילו בכל הרוק שיש בו, יש גם איזה ערך מוסף שלא היה עד כה.

ובעיקר אני חושב שיש איזה כנות וגולמיות שהביאו אותה הסטרוקס בפתח העשור וזה מקרין עד כה. ויכול להיות שזו רק אשליה. תמיד ההווה נראה כל-כך נורמלי ומובן מאליו, ובעיקר לא מאולץ. ובדיעבד אתה שואל את עצמך מה פתאום כריות בכתפיים (אפילו דיויד בואי הלך עם ג'קטים כאלה).

כאמור הם מדנוור והם לא מופיעים בארץ בקרוב. אבל הם ממש טובים אז בו נקשיב להם סוף-סוף:

Young Coyotes -Momentary Drowning

ויש להם עוד כמה שירים במייספייס לא פחות טובים

הסיפור שלנו

המציאות עולה על כל דימיון. אף כותב מחזות סוראיליסטים לא היה יכול לעלות על דעתו לכתוב שבאמצע האולמפידה שמתקיימת בסין תפרוץ מלחמה בין רוסיה לגאורגיה, בזמן שספורטאים מגאורגיה ורוסיה מתחרים זה בזה. כל-כך הרבה דברים היכו בנו פתאום בבת-אחת. פתאום מסתבר שאין יותר גרוזיה יש רק גאורגיה. ואחרי שהתרגלנו משלום אסייג לפחד כל-כך מהגרוזינים עם שיני הזהב, מסתבר שהם בכלל ידידים שלנו ובעלי לב זהב. על הדרך מסתבר שלצורך הידידות האמיצה הזאת מכרנו את אמא שלנו, ואת כל תורות הלחימה שלנו בעד נזיד עדשים. עוד תוצאה עגומה של מלחמת לבנון וספיחיה (ראו גל הירש).
עוד הסתבר שמדינות יותר נורמליות מאיתנו לא מכירות בעיקרון החשוב ביותר שלנו "להגיב בזמן ובמקום הראוי", ופשוט מגיבים בזמן ובמקום הראוי, כשהאירוע קורה! (איך לא חשבנו על זה קודם) ולא איכפת להם מאולימפידה שמאולימפידה, ושכל העולם ואישתו מעבירים עליהם ביקורת.
מסתבר גם שאפילו שאתה התוקפן ואתה החזק (רוסיה) אתה יכול להמציא סיפור (נרטיב) שדווקא תקפו אותך ושכל התקשורת הבינלאומית תאמין לך. אתה יכול על הדרך גם לבזוז, לזרוע הרס וחורבן ואף אחד לא יעשה לך כלום. ומסתבר שאף אחד בעולם לא עומד לצידך כשנכנסים בך, אפילו אנחנו עם כל הסימפטיה לא יכולנו להושיט יד לגוארגיה. בקיצור הנרטיב של דוד וגוליית נשבר, ואני חושב שאם נהיה חכמים (אין סיכוי) נוכל לתעל זאת לטובתנו. סוף-סוף אפשר להיות חזק וצודק. במקרה של רוסיה זה אפילו חזק ולא צודק. ואני לא מציע לנו את זה, כי אנחנו פשוט לא כאלה. אנחנו בכל זאת רגישים מספיק לבני אדם, אבל זה הגבול. מותר ואפשר להיות חזק וצודק. ואפשר להיות חלשים ולא צודקים ואפילו רשעים גמורים (ראו חיזבאללה, ראו חאמס).
נראה לי שהרגישות שלנו לבניי אדם העבירה אותנו על דעתנו. אנחנו יכולים לדאוג לצד השני רק כמה שהוא מוכן לדאוג לעצמו. לא יכלו להיות שאנחנו נהיה יותר צדיקים מהאפיפיור (ולו בגלל העובדה הפשוטה שאנחנו לא נוצרים, ובוודאי שלא קתוליים ואין לנו אפיפיור).
את כל זה אני כותב דווקא בגלל שכבר הגענו בינינו לבין עצמנו להסכמה (ימין ושמאל ומרכז) מה נכון ומה לא נכון לעתיד שלנו עם שכנינו. כל מה שנשאר לנו הוא להיצמד לסיפור שלנו, ולאמת שלנו. ומספיק עם המסחרה.
Takka Takka היא עוד להקה מצויינת מברוקלין. למעלה אפשר לראות את הקליפ החדש של השיר Silence מתוך האלבום Migration שיצא לפני שלושה שבועות, וטרם 'הספיקותי' להאזין לו. בקליפ יש אנימציה של חיילי צעצוע וכלי מלחמה מצעצוע - וגם איזה מסר חבוי (אבל ממש חבוי טוב). עדיף ממלחמה ממש, בעצם עדיף אולימפיאדה. לגבי השיר עצמו: מאד יפה ונעים, וגם פרימיום.

צלילים מוזרים להמונים

היום דיויד ביירן (Talking Heads) ובראיין אינו עומדים להוציא את האלבום השני שלהם שנקרא Everything That Happens Will Happen Today. בפעם הקודמת שהם הקליטו את האלבום My Life in the Bush of Ghosts זה היה לפני 27 שנה ב-1981. אני האזנתי לו לראשונה איזה 10 שנים מאוחר יותר וגם אז הוא עדין היה רלוונטי.

ללא ספק בראיין אינו ודיויד ביירן הם מהמוסיקאים היותר מאתגרים את עצמם ואותנו, אשר עושים ניסיון מתמיד למתוח את הגבולות והאפשרויות הגלומות במוסיקה בכל פעילות שלהם. המוזיקה שלהם "אינטליגנטית" ומודעת לעצמה, ניסיונית ולעתים לא קלה, המשלבת בתוכה אלמנטים אתניים מכל העולם, לצד שימוש בדגימות וטכנולגיות מחשב, שבזמנו היו הרבה יותר מהפכניים וחלוציים. יחד עם זאת הם יודעים לתעל את הכישרון שלהם לצדדים מסחריים ולמוזיקה להמונים. ויש להם גם הומור , במיוחד לדיויד ביירן, אם-כי לא כזה שכל אחד מבין. אם הסינגל הראשון שיצא מייצג את האלבום החדש, אז הוא הרבה יותר קליל וקומניקטיבי מ My Life in the Bush of Ghosts. הנה הוא לפניכם, אני מאד אהבתי ושמעתי שוב ושוב.

David_Byrne_and_Brian_Eno-Strange_Overtones

נבדק ונמצא פרימיום - ההדרן השבועי

להזכירכם "נבדק ומצא פרימיום" הוא הדרן שבועי. אמנים שכבר כתבתי עליהם. דברים אחרים שאני לא מספיק להעביר וגם רמיקסים וכדומה. אני ממליץ לכם לקרוא גם את הפוסטים השוטפים שהיו השבוע. אני עוד לא מיציתי את Plajia. והשבוע בנבדק ונמצא פרימיום:
1. החודש הוציאו The Airborne Toxic Event אלבום חדש, למעלה יש בוידאו גירסה אקוסטית של "הלהיט" החדש שלהם. לא בטוח שהם המציאו משהו, או כמו שאומרת מרגול: "אף אחד לא המציא את האופן ואפילו לא את הריבוע", ולא בטוח שהרמה אחידה. אבל השיר הזה טוב והגירסה הזאת מקסימה.

2. קונור אוברסט הלוא הוא Bright Eyes , הוציא אלבום סולו. אני מאזין לזה. זה נחמד אך אותי זה לא סוחף. יש בזה איכויות דילניות. משהו בקול של אוקונור נשמע כאילו הוא אוכל איזה סנדביץ' תוך כדי שהוא שר. השיר הבא אהוב עליי, וזה בכלל לא פתיחות מצידי, זה להיט:

Conor Oberst - Danny Callahan

4. קליפ חדש ל- Mystery Jets, שהוציאו את אחד באלבומים הכי כיפיים של השנה. הקליפ הוא לשיר Half In Love With Elizabeth . הוא מזכיר לי את Come on Eileen אמור להיות עצוב אבל עשו את זה מצחיק בקליפ, שופו:

5. שבוע שעבר יכולתם לשמוע פה שירים מהופעה חיה של וילקו מפסטיבל לולהפלוזה (נשמע כמו שם של יצאנית פוזלת). כתבתי שזה "הורס אותי לגמריי" כמו שצדי אומר. אז למי שלא קלט הנה אותם שירים מההופעה ההיא הפעם בוידאו. תענוג !!!!

Plajia

Plajia - Beating The Charms

Plajia היא שלישיה של בנים מקנדה (כמדומני ששם עוד לא היינו בבלוג הזה). הם הוציאו בסוף שנה שעברה אלבום בכורה בשם Beautiful Explosion בסגנון המכונה Trip-Rock. את האלבום ניתן לשמוע במלואו כאן. האלבום מגוון מאד, מעניין, וזכה לתשבוחות של המבקרים בקנדה. שירים שנשמעים כבר משמיעה ראשונה קליטים אבל בהחלט "לא מכאן". קשה להסביר לפעמים למה הרוק אמריקאי נשמע כמו שהוא, הרוק הקנדי נשמע כמו שהוא, בוודאי שלרוק האנגלי יש ייחוד משלו, ויכול להיות שגם לאוסטרלי יש איזה גוון שעדין לא עליתי עליו לגמריי. לא שאני מתיימר לזהות כל דבר מייד, אבל כמו שכשאני טועם יין ואומרים לי שיש לו ריח של דובדבנים ובדיעבד אני מסכים, כך כשאני שומע רוק מקנדה אז בדיעבד אני שומע את הייחוד שלה. וכמובן ש-Plajia הם פרימיום, מה השאלה בכלל? (מי שאל? אתה חופר פה בלי הפסקה ואנחנו בסך הכל באנו לטעום וללכת).

Jolie Holland

כל יום יוצאים סרטוני וידאו חדשים ושירים חדשים. ובכל המרחב הקבירנטי העולמי יש כל-כך הרבה מוזיקה (אני לא יודע מי המציא את המושג הזה ומה הוא אומר אבל זה נשמע טוב) , וצריך לברור את המוץ מן התבן. אבל זה די כיף. ג'ולי הולנד עובדת על תקליט חדש. הסגנון שלה הוא ג'אזי, פולקי וקאנטרי גם יחד. משהו חדשני אבל עם טעם של פעם. נורה ג'ונס למתקדמים. מצד אחד יש כל-כך הרבה מורכבות סגנונית במוזיקה שלה, מצד שני השיר הזה יחסית פשוט ולכן כל-כך מספק. זהב טהור.

Jolie Holland - Mexico City

כאן אפשר לשמוע עוד כמה שירים שלה ולקרוא עליה.

The Airborne Toxic Event

אקסיומה: כל עוד יש מוסיקה בעולם, יש אושר בעולם (ולהיפך).

למרות ההצהרות שלי שבוע שעבר על רוק אנגלי. כפי שאוזניכם נוכחות, אני שומע בזמן האחרון מוסיקה אמריקאית בלי סוף. זה לא היה מתוכנן. דברים קורים. יש גלים בחיים. עכשיו גיליתי את The Airborne toxic Event אשר מלוס אנג'לס. הם הוציאו אלבום בכורה החודש. הצלחתי לשמוע רק כמה שירים במייספייס ואת הלהיט שלמטה. אבל זה ממש יפה.

The Airborne Toxic Event - Sometime Around Midnight

ועוד שניים מה-EP שלהם שיצא שנה שעברה:

The Airborne Toxic Event - Does this Means You're Moving on

The Airborne Toxic Event-The Girls in Their Summer Dresses

Teenagersintokyo

Teenagersintokyo, לא זו לא טעות כך כותבים את שמם, הם להקה של כמה בנות ובן מסידני אוסטרליה, וגם הם באו לעשות לנו שמייח. הוידאו למעלה של השיר Very Vempyr הוא יחסית חדש ומדגים את הרוקיות שלהם.

והשיר למטה מדגים את הדנסיות שלהם. ככה זה היום הכל מעורבב רוק ודאנס ואנחנו מרוויחים.

Teenagersintokyo- Robocat-Knife Machine Mix

לאכול או לא לאכול את הלב- זאת השאלה !

יש לי אובססיה להספיק בחיים, ותמיד נדמה לי שיש משהו אחר מעניין לעשות היכן שאני לא נמצא. מצד שני אני רוצה שיהיה לי נעים ונוח ואני לא מוכן להקריב יותר מידי רק בשביל לעשות וי. ביום שישי צפיתי בטלוויזיה בערוץ הבידור הישראלי במצעד שירי האהבה הישראלים (כתבתי כבר פעם שאין לי שליטה על הטלוויזיה בבית, אני מקסימום יכול להטות קצת את הצפייה לדברים שמעניינים אותי. חוץ מזה שטוב שיש אולמיפאדה כי הטלוויזיה בקיץ הזה, מאד משעממת). ובכן, באחד המקומות הראשונים במצעד הנ"ל היה השיר "אני נבראתי לך" האלמותי של שלמה ארצי. השיר הוא על אהבה אסורה, שנעשיית בחדרי חדרים והטרגדיה כמובן היא, שהוא "נברא לה" אבל הוא נשוי. שאלו את שלמה ארצי על מה זה נכתב. והוא אמר שחלק גדול ממה שאומנים כותבים זה על סיטואציות שהם לא היו בהם. אני לא יודע אם אני מאמין לו, וזה קצת אבסורד, כי השיר מדבר על החיים שישנם ולא של אחרים, בצורה הכי חזקה שיש. הרי הוא נקרא "אני נבראתי לך", מצד שני בשביל מה יש ספרים ושירים אם לא בשביל זה.
וכל פעם שאני קורא על עוד מסע של מבקר יינות בצרפת (היה בעיתוך 7 ימים בשבת), אני אומר לעצמי שאת זה אני בטח כבר לא אעשה, ובכלל אם היה לי הכסף והזמן לטיול בחו"ל הייתי עושה משהו אחר לגמריי. דרך אגב, היו לי כמה חוויות ביקבי בוטיק בארץ והיה נפלא בכל פעם מחדש.
את כל זה חשבתי תוך כדי האזנה להקלטה של המופע של מוריסי. ועל איך שהפסדתי. במשך ההאזנה גיליתי שיותר מידי שירים אני לא מכיר (The loop לדוגמא, שהוא דווקא נחמד). כי למרות שאני מכיר גם את קריירת הסולו שלו ואוהב לא פחות מאשר את הסמיתס, אני לא מכור ולא מכיר את הכל. מה שאני אוהב אני אוהב, ומה שלא - לא. בקיצור בשמיעה ראשונה חצי מהמופע נגע בי וחצי לא. גם חלק מהשירים הותיקים היו מיותרים בעייני. דרך אגב, אין מוסיקאי שאני מכיר את כל האלבומים שלו חוץ מאולי הביטלס, וגם במקרה הזה אני מתכוון לאלבומים הרישמיים שיצאו בבריטניה בתקופת פעילותם. מה אין לי חיים? (התשובה: יש, אבל בזמן האחרון אתה מקדיש יותר מידי זמן לבלוג הזה).
חשבתי גם על כל האנשים שהלכו להופעה של מוריסי. וכמה שמוריסי נוגע לכל-כך הרבה אנשים בארץ בנשמה. האם זה בגלל שאנחנו עם שמתייסר כל-כך. כי ביום-יום כולם כאלה קשוחים ומעצבנים, כמו סברס: קוצניים מבחוץ אבל מלאיי גרגירים מבפנים. והייסורים האלה של מוריסי, הדבר הגדול בהם שהם בעצם מודעים לעצמם. לכל אחד מאיתנו יש מנגנון פנימי שאומר שכל הפצעים בנשמה שלנו וכל הלבטים והחוסרים, הם בעצם שטויות לעומת כל הסבל שיש בעולם. וזה רק מוביל לתיסבוכים נוספים. גם אצל מוריסי יש הרגשה שהוא מבין שהוא מתוסבך, "ותקשיבו לי", אבל "בעצם זה לא עוזר לי שזה מעניין אתכם". בקיצור המוסיקה שלו לא פותרת את הבעיה, אבל נותנת לך לגיטמציה לחוות אותה כמו שהיא.

במקרה אני מכיר חלק מהאנשים שנהרגו במטוס שהתרסק ביום חמישי בחיפה. אני מכיר גם מישהו שאמור היה לעלות על המטוס והתעקש לא לעלות וניצל. וביומן שישי ראיתי את קרן ליבוביץ' השחיינית המדאליסטית הנכה שמתעקשת עם הרבה אומץ לגדל שני ילדים תאומים לבדה. ואז אני חושב לעצמי. לא נורא, אז לא הייתי בהופעה של מוריסי. ובכל זאת שמעתי את כולה בהקלטה מספר פעמים. בסה"כ היו איזה 8 שירים פרימיום עם ביצועים טובים עד גדולים, כל השאר היה בינוני באוזניות שלי. הרצף של ארבעת השירם האחרונים היה משגע.. בשורה התחתונה: בכל זאת אני אוכל את הלב, וכמו יהודי טוב נהנה מכל רגע. יצא בלי כוונה פוסט שמתאים לתשעה באב. הנה 4 שירים פרימיום מההופעה בארץ:

Morrissey -First of the Gang to Die

Morrissey - Everyday Like Sunday

Morrissey - Please Please Let Me Get What I Want

Morrissey -How Soon is Now

נבדק ונמצא פרימיום- היא והוא ובק

להזכירכם "נבדק ונמצא פרימיום" הוא "הדרן" שבועי של הבלוג. למי שלא ביקר כאן השבוע אני ממליץ לעבור גם על הפוסטים השוטפים. וגם השבוע נבדק ונמצא פרימיום מיוחד לכבוד התאריך 8.8.08 (ותעריכו הוא נמחק לי וכתבתי אותו פעמיים):
1. נתחיל בסרטון נחמד למעלה של נגינת פסנתר על טלפונים. למי שלא יכול להרשות לעצמו פסנתר אבל בכל זאת רוצה לתת חינוך מוסיקלי לילדים שלו. יש פתרון!

2. שני שירים גרוביים ומדליקים כדי לעשות לכם נעים ושמח. לשיר הראשון יש כותרת מספיק פרובוקטיבית כדי שתשמעו אותו. זהירות זו פצצת ריקודים. למי שרוצה לראות את הסרטון יש אצל קנדי. השיר השני של זמרת בשם Janelle Monae. שיר מרענן וקייצי קצת לילי אלן, קצת איימי ווינהאוס, וקצת משלה.

Katy Perry -I kissed a Girl -Remix

Janelle Monae -Many Moons

3. Back to Beck- יש בדיחה על יהודי שנקלע לאי בודד, וכשבאו להציל אותו סוף-סוף לאחר שנים, ראו שהוא בנה לו בית וגם שני בתי כנסת. שאלו אותו למה שניים? אז הוא ענה: " באחד אני מתפלל ובשני כף רגלי לא תדרוך לעולם". ובכן, האלבום החדש של בק הוא אלבום שהיה ברור לי מהשמיעה הראשונה שהוא אלבום מצויין אבל לא בשבילי. בפעמים הראשונות ששמעתי אותו הוא היה בלתי נסבל. השבוע חזרתי אליו, הייתי חייב לתת לו צ'אנס נוסף (בגלל גיאחה), ושמעתי אותו מספר פעמים ואפילו התחברתי לשעה קלה ונהנתי. אני דווקא אוהב את בק, במיוחד את Sea Change המופתי. הבעיה לדעתי באלבום החדש Modern Guilt היא ההפקה. אני גם לא אוהב אלבומים אחרים של המפיק הזה. אני חושב שאם מוריסי היה שר את אותם שירים ועם אותן מנגינות, עם הקול הבוטח אבל האישי שלו, עם מנגינה ברורה אבל פרטית, אני חושב שזה היה עובד. דימיון פרוע? אולי (מה אני אומר אולי השתגעתי לגמריי).. לא לנסות בנהיגה.

4. ל- Ladytron יש וידאו חדש לשיר Runaway מתוך האלבום החדש Velocifero. הן נראות קצת תקועות במזרח אירופה בשנות השמונים או התישעים. בכל מקרה זה עדין טוב. אפילו מאד.
Ladytron-Runaway (Myspace Exclusive)

5. הצמד She & Him האהובים עליי כל-כך התחילו סיבוב הופעות באמריקה. למזלנו הם עצרו להתרעננות ונתנו כמה שירים בהופעה בתוכנית טלוויזיה. הסוד שלהם הוא הפשטות המושלמת. שירים שהם בין פולק לקאנטרי בלי מניירות מיותרות, א'לה ג'ואן באאז, או דולי פרטון.

לטפס לאברסט

כהמשך טבעי לפוסט של וילקו שהופיע אתמול, ולהולד סטאדי ולגרייס פוטר, אני שומע את האלבום של אברסט שהוא יותר רגוע אבל עדיין רוק אמריקאי משובח. וזה בכלל לא פשוט רוק אמריקאי משובח. קל ליפול למניירות. קל להגזים עם בומבסטיות בגיטרות. קל להפוך אותו למאוס ובנאלי. אבל כשהוא פרימיום הוא נפלא.
אני רוצה להדגיש בפניכם, לפני שאני מפרט קצת על אברסט, שהאלבום של The Hold Steady ממש מופתי, יכול להיות שאפילו אלבום השנה. כן, עד-כדי-כך. רוצו לשמוע אותו. הוא גם יותר מפותח ממה שכתבתי. זה אמנם "רק רוק" אבל מעודכן, מגוון ומשודרג, יחד עם זה שהצליל של השירה והגיטרות מאד דומנינטי.

לעומת זאת, האלבום של אברסט ,Ghost Notes, הוא יותר מינורי, אבל גם כן יפה. אברסט היא להקה של נגני הופעות שניגנו בלהקות שונות ( Sebadoh, the Folk Implosion, Earlimart, Mike Stinson, Slydell, eels, John Vanderslice, and the Watson Twins) ושהתחילו לנגן ביחד בכיף ולכתוב שירים. המפיק מייק טרי שעבד בין השאר עם הנשרים גיבש אותם להקליט "תקליט", על העיקרון "שפחות זה יותר". האלבום כולו הוקלט בחי באופן אנאלוגי כדי לתת לו צליל יותר חם, וזה די עובד. יש אלבום מופתי של Cowboy Junkies שהוקלט בשנות השמונים בחי בכנסייה בתקציב של 200 דולר, והרעיש את כולה דעלמא (אתם מכירים את הביצוע של Sweet Jane מתוכו). זאת בזמן שההפקות של אלבומים הפכו יותר ויותר יקרות ולדוגמא Tears for Fears הקליטו באותה תקופה את Sowing the Seeds of Love (הנפלא גם כן) במיליון דולר. יכול להיות שבמקרה של Everest התקציב השפיע על סוג ההפקה, אבל התוצאה מבורכת. הצליל והשירים באמת מזכירים את וילקו, יש אומרים את רייאן אדאמס, והתענוג צרוף. אלבום יפהפה ונופל על האוזן כל-כך טבעי ונעים. אפילו העטיפה מצביעה על מה שנמצא בפנים. ודרך אגב, הם יהיו להקת החימום של My Morning Jacket, במסע ההופעות הקרוב שלהם. כמה מתאים.

Everest- Rebels in the Roses

Everest - Trees

פיק-אפ

Dash & Will -Pick You Up

אני מת על השחרור הזה של בנות מאז אלי מקביל, וסקס והעיר הגדולה (שלצערי פספתי אותו). פתאום יש פיק-אפ בר'ס. הבנות יותר חופשיות ומרשות לעצמן, לפחות להתבטא. כי בתכלס מתחת לפניי השטח, אני לא יודע אם משהו השתנה. אולי חוץ מזה שיותר בנות מעיזות להתחיל עם בנים, אולי. כי עדין הבנים רוצים בנות שרוצות, והבנות רוצות בנים רציניים. בעצם אני כבר לא יודע אם יש בכלל שינוי, אמנם לא יצא לי להיות בפיק-אפ בר'ס כי כבר הייתי נשוי בשלב הזה, אבל גם לפניי המהפכה הנ"ל אפילו איתי התחילו. אני סתם כותב אפילו, אני דווקא נראה בסדר (למי שדמיין אותי מכוער).

בשיר למעלה הבנות בסוף מורידות חולצות, אז כדאי לכם לראות (אבל יש קאטש).

וילקו - חדש !

אני די מעוך על וילקו (אין מספיק מילים בעברית לתאר דברים אדירים - למי שיש לו להלוות לי קצת ביטויים אני אשמח, כי אני כל-כך מתלהב ואין לי מילים). וילקו הוציאו שנה שעברה את האלבום Sky Blue Sky שנשמע בהתחלה מאכזב שאי-אפשר לתאר. אחרי שקראתי שעידן אלתרמן הכתיר אותו כאלבום השנה שלו, ושגם הוא בתחילה התאכזב, החלטתי לתת עוד צ'אנס ובאמת גיליתי אלבום נפלא. יש עוד כמה אלבומים של וילקו שאני אוהב. אבל האמת שלא הייתי מזהה את הפנים של ג'ף טווידי הסולן והרוח החיה של הלהקה ממטר. בניגוד נגיד למוריסי. בכל מקרה הנה שיר חדש מהופעה בפסטיבל לולפלוזה בארה"ב. השיר ממש חדש, לא רק הביצוע בהופעה חדש. וגם יפה.

Wilco -One Wing -live at Lollapalooza

ועוד שירים מההופעה הנ"ל שהפילו אותי. לבריאות, תהנו:

Wilco- I'm Trying to Break Your Heart

Wilco - You are My Face

Wilco - Pot kettle Black

Wilco - Jesus, Etc

איך אומר צדי צרפתי "אני הרוס לגמריי" (כן אני רואה כוכב נולד, גם כי אין לי ברירה וגם כי זה לפעמים נחמד, במיוחד לגלות שיש להקות חדשות, צעירות ומרעננות בארצנו, וגם הספיישלים עם טריפונס ועברי לידר היו די נחמדים).

Of Montreal - חדש!

Of Montreal עומדים להוציא אלבום חדש. אפשר היה לחשוד שהלהקה המשוגעת הזאת מושפעת מ-MGMT אבל כבר שנה שעברה היא הוציאה אלבום משגע שרבים חושבים שהוא מופתי. בינתיים הם גם כן הצטלמו בחצי עירום (כמו MGMT וסיגור רוס ואפילו אמייזינג בייבי) והוציאו סינגל גרובי דאנסי שאפשר גם לשמוע אותו בכובד ראש, וגם לרקוד אותו. הנורמליות תחזור לכאן מתישהוא, אני מבטיח (אולי).

Of Motreal -Id Engager

Thomas Tantrum

אם לוחצים אותי לקיר ושואלים אותי תחת איומים איזה סגנון מוסיקה אני אוהב, אז אני אומר שבגדול (בעיקר למי שלא מבין בכלל) שאני אוהב "רוק אנגלי" אבל מיוחד. כזה שיש לו איזה טוויסט. קליל ופופי ומצד שני רוקי, וכזה שבעצם כל הזמן משתנה ונשאר אותו דבר.
טוב אני לא שחר ממונקרייב שגר שם בלונדון ובאמת מביא אותה בלהקות אנגליות שחבל על הזמן. אבל אני יכול לשמוע בבלוג שלו. וזה הזמן להודות לו על-כך, וגם על שהוא ידיד טוב. ויש עוד עולם שלם של אינטרנט שבו מתגלים להקות מגניבות כמו Thomas Tantrum, שהביאו אותה בשיר שהוא כל הנ"ל. בצורה מתמתית ממש.
ומה יותר מתאים לכך משיר בשם "למה האנגלים הם ראביש" (שזה בעברית חרטא ברטא).

Thomas Tantrum -Why the English are Rubbish


ועוד כמה שירים במייספייס

אח.. יה שרה..

היתה תקופה שמוסיקה ברזילאית היתה דבר מאד חזק בישראל. אלי ישראלי עשה מזה קריירה. נשאר מזה בעיקר האהדה שלנו לנבחרת ברזיל בכדוררגל, והאלבום "ארץ טרופית יפה". אני חייב להודות שבזמן אמת לא סבלתי את זה. מה שמוביל אותי למסקנה שאני יותר סנוב ממה שאני מודה. היה לזה גם קצת טעם של משהו אנכרוניסטי, של הדור הישן, שבשבילם (אנשים שהיום הם בני 70), זה היה שיא הבעיטה בתחת (זה פוסט על מוסיקה בריזלאית, צריך להזכיר תחת לפחות פעם אחת או פעמיים)..ושוב שיא הבעיטה בתחת במוסיקה של "ארץ ישראל הישנה הטובה" ויחד עם זאת להישאר בקונצנזוס. אני מדבר מתוך חוויות ילדות שלי. זה לא משהו מדעי מה שאני אומר.

אבל היום אני מאד אוהב מוסיקה ברזילאית, וכמו כל דבר היא צריכה להיות פרימיום, בכל זאת אני גם סנוב וגם מפונק. אז הנה משהו חדש של זמרת ברזילאית בשם Da Cruz, הסגנון המוסיקלי זה בוסה נובה, ויותר ספציפי Fado, שמושפע גם מיורופופ אלקטרוני. Fado (שזה באנגלית Faith ובעברית תקווה) קיים כזרם מוסיקלי משנת 1820 ומקורו בפורטוגל ואומרים שהוא מושפע ממוסיקה ערבית . אחרי שבילבלתי לכם את המוח תקשיבו ותהנו. זה הרבה יותר תמים ופשוט מכל ההסבר הזה. בסה"כ עוד שיר (יפה) על שרה.

Da Cruz- Sarah