לעקוב אחר הפרימיום

יום שישי, 26 באוגוסט 2011

מארק רונסון - ההופעה !



רק בישראל מארק רונסון בגופיה
כמה פעמים מארק רונסון אמר בהופעה אתמול It is Fucking Incredible. כאילו שהוא יצא לדייט עם בחורה (ישראלית) מדהימה, וכל הערב הוא מזכיר לעצמו כמה שהוא בר-מזל. מבחינת אווירה ו-Vibes זו היתה כנראה ההופעה הכי טובה שהיתה יכולה להיות בעולם. יותר מסיבה מאשר הופעה. כמו פיצוי בצורת סלט פירות חינני לסוף הקיץ ההזוי הזה. אולי האנטיתזה להופעה של בוב דילן. מארק רונסון ולהקתו the business international לא הופיעו בתל-אביב - הם עשו איתנו אהבה. אולי בסתר ליבנו אנחנו יודעים כמה שאנחנו שווים (ובאמת שהיו בחורות מהממות בקהל, ואני מניח שאם הייתי בחורה, אז הייתי אומר שגם בחורים מהממים), אבל בכל זאת זה היה סופר מחמיא.
ההופעה היתה כמעט שיחזור אחד לאחד של אלבומו האחרון והמצויין Record Collection, בשינוי סדר השירים, ובתוספת מעושרת של כמה קאברים שעשו טוויסט, ושהראו שכמעט מכל שיר אפשר לעשות Fun. אלכס גרינוולד שר את Just של רדיוהד, וגם את קליפורניה של להקתו Phantom Planet והיה מאד מבסוט שאנחנו מכירים את השיר, ושרים יחד איתו את כל המילים. Stop Me של הסמיתס היה אולי השיא של המטמורפוזה שעשו לשיר - לא מאד שונה מבחינה מוסיקלית מהמקור, אבל מבחינת אווירה משהו אחר לגמריי - אפילו לא שמתי לב בהתחלה שזה שיר של הסמיתס.
מארק רונסון הוא מפיק פופ אינטליגנטי , אני אומר את זה לא רק בגלל שהוא יהודי ובן למשפחת אצולה - שגם כשהוא אומר Fuck, אחרי כל מילה שניה, זה עדין נשמע מאד נקי - אלא בגלל שההפקה שלו מודעת לעצמה. בלהיטים שהוא כתב והפיק יחד עם איימי ווינהאוס זה נשמע מאד טבעי, אבל בחלק גדול מהשירים באלבום Record Collection זה לא תמיד זורם. אני חושב שכל השירים באלבום הזה מעולים, אלא שחלק גדול מהם אני צריך לעבד דרך הפרוססור שלי (CPU בשבילכם). הדוגמא הכי חיה מאתמול הוא השיר Do you Really Want To Hurt Me ששר בוי ג'ורג': היו שלושה סטים של קלידים על הבמה, ואחרי הפתיחה הווקלית של השיר, הרי ממש מחכים לקלידים שיתחילו אותו...אז זה לא היה. וזה הפיספוס התמידי שאני מרגיש בהפקה של מארק רונסון: כאילו שחסר עוד תו אחד, עוד הדגשה אחת, עוד משיכת מכחול נוספת בהפקה. מצד שני אולי החסך הזה שדורש מהמאזין לטיפה מאמץ, הוא גם שהופך את חגיגת הפופ-סינטי—פיפטיז-סקיסטיז-סבנטיז-אייטיז הקרנבלית הזו לפרימיום.
אז זה היה ערב מדהים אתמול, FUCK ! אפילו קיבלנו את מארק רונסון מדג'יי את I Just Can Get Enough של דפש-מוד, כאילו שהוא מפצה אפילו על מה שהיה חסר בהופעה שלהם בארץ. ולסיום מושלם מחווה מיוחדת לאיימי ווינהאוס. קודם כל הוא סיפר לנו שהוא אפילו דיבר איתה על להגיע להופעה לארץ. אח"כ הוא ביקש שכל מי שאוהב את איימי ירים את קולו ואת ידיו למעלה – האולם רעד ! צ'ארלי מלהקת Rumble Stripes ניגן את Back to Black בגיטרה אקוסטית בסגנון יותר רוק-פולק קאנטרי כזה – מסתבר שווינהאוס מאד אהבה את גירסת הכיסוי הזה. את וולרי כבר שרנו כולם יחד בשירה בציבור בביצוע שנאמן למקור. רונסון גם גילה לנו שאלכס אחיה של איימי נמצא איתנו בהופעה- תגידו שזה לא מרגש.
5,000 איש היו בהופעה, שהיתה גם ההופעה האחרונה של Mark Ronson ולהקתו בסיבוב ההופעות הזה. וזו היתה בשבילו חגיגה משולשת: גם הופעה בתל-אביב, גם הופעה אחרונה וגם, מסתבר, כמות האנשים הגדולה ביותר שהיתה לו בהופעה בסיבוב הזה. לסיכום: המצב בארץ מאד קשה, וצריך לחזור עכשיו לאוהל, אבל לפחות נהנו מרגע אחד של אושר. להתראות באינטרפול.
















עוד קטע יפה מההופעה יש בוואלה.
אהבתי את ביקורת ההופעה של אילת יגיל ב-YNET.

אין תגובות:

פוסטים אחרונים וממש שווים !