 |
| היא נותנת לנו סטירה או שהיא מחבקת את עצמה ? |
השבוע הקשבתי לאלבום החדש של גוסיפ, A Joyful Noise, ולא יכולתי להימנע מההשוואה המתבקשת ללהקת יאזו. בשניהם יש זמרת גדולה ומוזיקה אלקטרונית, אבל ההבדלים כל-כך רבים, ודווקא מדגישים כמה שגוסיפ בעצם לא כאלה עד כדי-כך מעולים. למרות שהקול של אליסון מוריסט גדול ועמוק יותר מהקול של בת' דיטו, נדמה שדווקא אצל גוסיפ השירה שלה היא עמוד התווך של השירים - ההפקה די מצומצמת, אולי ברוח THE XX, אולי בשביל להשאיר מקום לרמיקסים. ההבדל הגדול באמת הוא שיאזו היו להקה פורצת דרך, בכל מה שקשור למוסיקה אלקטרונית. הם בעצם העבירו את מה שנקרא "ניו-וייב אלקטרוני" לעבר המגרש של הפופ והמצעדים (יחד עם הליגה האנושית ודפש מוד). גוסיפ, לעומת זאת, הם ממש פוסט-אלקטרוניקה, ופוסט-דיסקו -כך שמה שבעצם אנחנו מצפים מהם הוא למעט שירים טובים. מעבר לכך יאזו הם בריטים וגוסיפ אמריקאים, וזה מספיק הבדל בשבילי. אז יש באלבום הזה שלושה שירים שאהבתי, אחד מהם ממש כייפי ומעולה - שבגינו בכלל טרחתי להאזין לאלבום, ולכתוב את הפוסט הזה - אבל זה הכל:
I Love to Stay and Party But I Got to Go to Work
