באחד מלילות השבוע האחרון התעוררתי משתי עקיצות של יתושה, ואז הבנתי ..שזהו.. הקיץ כבר פה. עוד אי-אפשר ממש ללכת לים, אבל כבר חם, ואפילו מגרד. השבוע האחרון גם הייתי בטריפ על האלבום החדש של להקת Patrick Watson. מה שצנן לי את המוח מהחום. צ'יל אאוץ' על גבול הבוסה נובה שמקרר את הורידים, ונותן מרגוע לנשמה.
למי שלא מכיר: פטריק ווטסון הם להקה קנדית שנקראת על שם הזמר, והכותב של הלהקה- Patrick Watson. בשנת 2007 הם זכו בפרס ה-Polaris הקנדי כלהקה הטובה ביותרה(שווה-ערך לפרס המרקורי). אירוע שזכור במיוחד כיוון שכולם היו בטוחים שלהקת ארקייד פייר יזכו באותה שנה בפרס. קשה מאד להגדיר את הסגנון של הלהקה: זה לא בדיוק פולק, גם לא בדיוק מוסיקת עולם, זה גם לא בדיוק פאלצט. זה גם לא בדיוק ג'ף באקלי - ההשוואה המקובלת לקול של ווטסון. זה קצת קברט פופ מעורבב ברוח רופוס וויינרייט.
האלבום החדש נקרא adventures in your own backyard, והוא אמור להיות אלבום שנעים להקשיב לו בבית. לי זה נראה יותר כעניין שיווקי שבא להדגיש את ההבדל מהאלבום הקודם שלהם, משנת 2009, Wooden Arms, אלבום שהוקלט בעקבות מסע הופעות עולמי, ובו טעימות והשפעות מכל העולם: מהג'אז והבלוז של ניו-אורלינס, קופנהאגן והשפעה מיוחדת של כלי הקשה מבייג'ין.
האלבום החדש הוקלט בדירה קטנה, ואפשר לשמוע בהקלטות דלת נטרקת וכיסאות חורקים, אבל כל אלה הם רק גימיק, והעיבודים הם לא קטנים ולא לואוו פיי בכלל, אלא עשירים ותזמורתים. שיר הפתיחה Lighthouse מתחיל כמו בלדה על פסנתר, וכבר ציפיתי לאכזבה, לאיזו בינוניות, אבל פתאום מגיח משום מקום קטע עם חצוצרה של מערבון ספגטי ומכאן התחיל מסע... שיר הנושא Adventures in Your Own Backyard מלווה בגיטרת צלליות שכזאת. Into Giant הוא סיימון וגרפנקל... שקעתי בזה לגמריי... החיים יפים מאד.. עד כאב.
דרך-אגב, הם יוצאים למסע הופעות עם אנדרו בירד. למען האמת, פטריק ווטסון הרבה יותר מעניינים אותי.
Patrick Watson - Step Out for a While
Patrick Watson - Adventures in Your Own Backyard
Patrick Watson - Into Giants
