לעקוב אחר הפרימיום

יום חמישי, 24 במאי 2012

נבדק ונמצא פרימיום - לשמוע ולהתמוגג


 

פתיחה
השבוע מוריסי חגג יומהולדת והקיץ הוא גם יופיע בישראל, בשנית. פעם שניה שאני הולך לפספס הופעה שלו. בעסה.  ביום שני השבוע גם יתקיים "יום השמיעה הארצי" לא יודע אם שמעתם על כך. אני לא.  במקרה זה יצא שבדיוק באותו היום סיפרתי לאנשים בעבודה, שראיתי מישהו בסופר שבודק את הביצים ע"י שמיעה. הוא פשוט מוציא את הביצים אחת אחת מהתבנית ומנער אותם בכל הכוח ליד האוזן שלו. וכך הוא מחליט אם לקחת אותם או לא. זה היה אחד המחזות הכי מצחיקים שראיתי בחיים שלי.
The Afghan Whigs - See And Don't See
בתאריך 15 ליולי יופיעו גרג דולי וחבריו בבארבי. ובלי שום קשר (או עם קשר) הם מוציאים אלבום חדש. ישנו חשש כבד בקרב האוהדים שהאלבום, הזה יקלקל את חגיגות הנוסטלגיה, ושבמקום שירי נייטניז אהובים ובדוקים ונצורים, הם יביאו אותה בשירים חדשים, שאולי מזרימים להם את הדם, אבל לא מעמידים לנו את ההופעה. אז הנה סנון ראשון מהאלבום החדש, לא כזה נורא..חידוש נחמד, לדעתי:
The Afghan Whigs- See And Don't See

וכך נשמע המקור הנפלא. הרבה פחות יללני והרבה פחות בכייני כששרה אותו אישה:
Marie Queenie Lyons - See And Don't See

Richard Hawley - Before
ריצ'רד האוולי עם אלבום חדש. שמעתי כבר כמה שירים יפים מתוכו, אבל לא נראה לי שאני אצלח אלבום שלם שלו. אז בינתיים זה הולך ככה, בבודדת:







כיצד המוסיקה משפיעה על המוח ?
ראיון מעניין של אורי זר אביב עם פרופ' דניאל לויטין וכתבה נהדרת על איך שהמוסיקה משפיעה לנו על המוח. לויטין, בן 54, הוא פרופסור לפסיכולוגיה, מוסיקה ומדעי המחשב במחלקת הפסיכולוגיה ומדעי המוח של אוניברסיטת מקגיל במונטריאול. שם, במעבדה חדשנית שהקים, הוא חוקר לצד מוסיקאים, טכנאים, סטטיסטיקאים, פסיכולוגים וכימאים את השינויים הקוגניטיביים שמתרחשים למשמע מוסיקה. חלק גדול מהנושאים אני מכיר מכתבות אחרות, אבל הפעם יש כאן סיכום רחב יותר של התופעות, וזה בהחלט שווה קריאה. [קישור]

האינטרנט בשנת 1969
אני נולדתי בשנת 69. תמיד הייתי גאה בכך, כי בשנת 1969 האדם טס לירח ובעצם הפך להיות מודרני. קצת קשה להסביר למי שלא חווה את זה, את התאוצה הבלתי נתפשת של הטכנולוגיה שהיתה מאז ועד היום. אני מאד נהנה מכל פלאי הטכנולוגיה ולא הייתי מוותר עליהם, אבל אני גם מאד שמח שיש לי את האפשרות להיזכר בתחילת שנות השיבעים לפני המצאת הפקס והטיימר לדוד , כשכמעט ולא היו עוד מכוניות, וגם לא טלפון. היה אחרת. אבל מבפנים הכל נשאר אותו הדבר (פרטים בהמשך). אז כך נראה חזון האינטרנט בשנת 1969
The Internet in 1969 




Mount Eerie - Clear Moon




אלבום חדש ובהזרמה למאונט אירי.   [קישור]  קצת עגמומי ומלנכולי, אפילו הייתי אומר חורפי. יש לי בעיה עם הקול העכברי של מאונט אירי, וזה עוד אלבום שקשה לי לצלוח, אבל הזה הבא הקסים אותי:
 Mount Eerie - The Place I Live





מוג - אלקטורניקה עם לב


אז מי מכם ניסה השבוע לנגן על המוג שגוגל הציבו בדף החיפוש שלהם ? ומי גילה רק עכשיו שאפשר לנגן עליו, ורץ לבדוק את כל הכפתורים ? כן ! כל הכפתורים עובדים, כולל הגלגל בצד שמשנה את הטונים. אם עוד לא ניסתם אפשר כאן .

ככה מפעילים את זה, אפשר להשתמש במקלדת וזה..


זה מה שיצא לי : וואיי וואיי וואיי
ואם אתם רוצים להבין מה זה מוג ולמה, אז גלי גונן המחוננת תסביר לכם הכל אודותיו [קישור]





לזכרו של רובין גיב
רובין גיב הלך לעולמו השבוע ממחלת הסרטן. סטטיסטית כולנו נמות (כנראה) בסוף, אבל למה מסרטן ולמה בגיל כזה. יאיר יונה מעלה מהאוב אלבום סולו של רובין [קישור], ומציין עד כמה המוסיקה של הבי ג'יס ראויה הרבה יותר להערכה. אני גם מכיר את השירים שלהם מתחילת דרכם בשנות השישים. הם היו מספיק קרובים לביטלס ולביץ' בוייז והיו להם דברים מצויינים. ההצלחה הפנומנלית של הדיסקו שהם יצרו בשנות השיבעים האפילה על שאר היצירה שלהם, אבל לא מאוחר לגלות אותם:
Bee Gees - Sir Geoffrey Saved The World




The Beach Boys and Satan

סרט דוקומנטרי על מוסיקת הגולשים של קליפורניה ולהקת הביץ' בוייז. לא יודע איך חשבו להשוות אותם לשטן, אבל הם בהחלט אולי המתחרים האמיתים היחידים מתוצרת אמריקה שהיו לחיפושיות [קישור]






Slowdive - Souvlaki














היוטיוב מלא באלבומים מלאים להאזנה, ולי יש הרבה אלבומי ניינטיז שאני צריך להשלים. על האלבום הבא המליץ שרון רז. זה שוגייז דרים פופ, ואני הכי אוהב להקשיב לאלבומים האלה כשאני מנמנם, בשעות הערב, אחרי שאני שותה וודקה עם מיץ תפוזי דם. הקשבתי והתחלתי לחלום חלומות של אנשים אחרים. חלמתי שאני מכיר מישהו, ואני פוגש אותו פתאום אחרי המון זמן, ואני מתמלא ברגשי געגוע כאלה, ואז התעוררתי וחשבתי שבעצם מעולם לא הכרתי את האדם הזה, וזה בכלל לא הייתי אני בחלום הזה, ומה אני רוצה מעצמי, ומי שם לי דם במיץ התפוזים שלי ? מי ? [קישור]



25 האלבומים של מחצית 2012 ע"פ סטריאוגאם
אחד האתרים שהכי משפיעים עליי הוא סטריאוגאם, ולעיתים אני מרגיש שאני מושפע ממנו יותר מידי. ואז יוצא סיכום שכזה על 25 האלבומים של 2012 ואני מבין שתהום מפרידה בינינו.
עצה שנתתי לאחרונה לאחד מחבריי בעניין יצירתיות וחקיינות, שקשורה לנושא, אמרתי לו... "אני לא יודע מה אתה מנסה ליצור. אבל אל תתן לשום דבר לסרס אותך. להיפך, אני מציע לך לנסות לחקות דברים יפים וטובים שאתה מכיר, מניסיוני תמיד יצא לך דבר אחר חדש ומקורי, אלא אם כן אתה מוכשר בצורה יוצאת דופן בחיקויים. דווקא אז בעצם תבוא לידי ביטוי הכי הרבה אישיותך. סך כל ההשפעות שצברת כפי שהן מזדקקות על-ידך. יש לי המון דוגמאות כאלה מהחיים האישים שלי, מהמטבח של הבית שלי שתכננתי לפי מודל של השכנים שלנו מהקומה מתחת, ועד לבלוג שלי שאני מאד הייתי רוצה שהוא יהיה דומה לכמה בלוגים אחרים בעת ובעונה אחת, ובסוף יוצא מה שיוצא, וזה לא דומה לשום דבר אחר. "



החיים שלי יותר מעניינים ממני  השבוע התברברתי בדרום תל-אביב אל רגעי קסם אבודים מילדותי. הייתי אמור לצאת לאיילון ביציאה הדרומית של לה-גרדיה, והגעתי בטעות לאזור התחנה המרכזית. אז החלטתי שאם כבר הגעתי עד הלום, אז אולי כדאי שאמשיך עוד קצת דרומה, ברחוב יפו, לעבר שנת 1979. יש לי זכרונות ילדות מהאזור הזה. פעם זה היה דרום הארדקור. עדין יש שם חנויות בשם "אופנת דולר" ו- Club Mode כמו שאריות מתקופה אחרת, כשרצינו שישראל תהיה אמריקה. אני זוכר יום קיץ אחד שבו הלכתי ברחוב הזה עם אמא שלי ודודה שלי, הם חיפשו מציאות של בגדים, והיה נורא חם, והייתי נורא נורא צמא, ולא היו עוד מים מינרלים בעולם, ומיץ גזר עלה נורא יקר (מאז, דרך-אגב, אני שותה כל הזמן מים, ושונא קניות של בגדים ! במיוחד ברחוב). אח"כ חיפשתי את "החנות" של בני דודים של אמא שלי, ברחוב פלורנטין. עברו כמה וכמה שנים, מאז שראיתי את אברהם השמן ואת אח שלו מושיקו, ופתאום התגעגעתי. הם נורא אוהבים אותי, ואני אותם. זה משפחה זה..זה דם. אז נסעתי ברחוב לוינסקי, והתברברתי בעוד איזה רחוב צדדי... אני זוכר את האזור הזה בלילה מביקורי האחרון בתל-אביב. ביום הוא נראה קצת כמו ניו-דלהי. עדין יש שם את הנגריות שזכרתי, וגם את אופנים האלה שיש להם עגלה. הרגשה-הרגשה...ואז חיפשתי את החנות שלהם, ובמקום זה היה קפה-פאב, עם פרסומת של בירה מרפיס, וחשבתי לעצמי שרוחניות היא בעצם טעמים שאנחנו כבר לא יכולים לטעום. ואברהם ומושיקו ? הם כבר מזמן לא שם..הם עדין מובילים רהיטים, אבל ה"חנות" שלהם נמצאת מזמן באזור יד אליהו. לא יודע מה הם מחפשים שם, בדיוק כשכל הכוסיות הגיעו לשתות קפה לידם ?

Richard Hawley - The Ocean
עוד שיר אחד של ריצ'רד האוולי בשביל לסגור את הבסטה יפה:
Richard Hawley - The Ocean



ושיהיו לכם חיים טובים ומוסיקה פרימיום

פוסטים אחרונים וממש שווים !