נבדק ונמצא פרימיום - תיאטרלי

כותרת משנה: לא על הסמיתס לבדה
בפרקים הקודמים של "לא על הסמיתס לבדה":
Cure
Aztec Camera
The Colourfield
Prefab Sprout
The Housematrins

קראתי בעונג שבת את הקישור לאלבומי השנה הכי מושמעים בהייפ מאשין, והסתבר שזה מאד קרוב למה שבחרו קוראי העונג במצעד שלהם. אני כל הזמן מנסה בכל כוחי לחבק את ההייפ, ובכל זאת הוא חומק לי בין הידיים, לא גריזלי בר ולא דירטי פרוז'קטור ולא ג'וליאן קזבלנקס עשו לי את זה. אז גם השנה אני הולך לפרסם כל מה שאני אוהב, או מתרשם ממנו, מבלי לנסות להיות יותר מידי מקורי (למרות שזה מה שבסוף יוצא). העקרון המנחה הוא, שכל מה ששווה יגיע לפה. הקו המוזיקלי הוא כל מה שעושה לנו כיף ! או לפי נוסחת הפרימיום:
LOVE+FREEDOM+MUSIC = JOY

אז עכשיו אפשר להתחיל:
היה היתה בשנות השמונים להקה בשם ורג'ין פרונס Virgin Prunes בראשותו של גווין פריידי. כל מה אני יכול להגיד על Irrepressibles שהם מזכירים לי אותם במחוות התיאטרליות הקברטיות. מבחינה מוזיקלית ורג'ין פרונס עשו ניו-וייב גוטי אבל אלבומי הסולו של גווין פריידי היה יותר לכיוון הזה . החצי השני של האלבום Mirror Mirror של Irrepressibles הורס אותי, ומזכיר לי מאד את אנטוני והג'ונסונס.

קבלו את השיר הנוגע הזה (שהיה כבר כאן השבוע, אבל אני לא יכול להימנע ממנו):
Irrepressibles forget the past


וגם את הלהיט הזה:


אז הנה Gavin Friday מתוך האלבום הסולו שלו:


ולי מוסיפה את זה :
Gavin Friday - Apologia

אבל זה הכי טוב של גווין פריידי:


Virgin Prunes - Pagan Lovesong
וטעימה מאיך שמוזיקה נשמעה באמת בשנות השמונים


Two Door Cinema - I Can TalK
ואם כבר תיאטרליות אז למה לא קצת קולנוע. Two Door Cinema היו פה בתחילת 2009, ויש להם עוד שירים.