פול מקרטני בהופעה מלאה !

להקת Archive ביטלה את הופעתה עקב "נסיבות בלתי צפויות" זה מריח יותר מידי כמו סחיטה, ומזכיר גם את ההודעות שהיו לאחר הביטולים של דבנדרה ושל הפיקסיז. זו הזדמנות טובה להקשיב לפול מקרטני בהופעה מלאה שהתקיימה זה עתה בפסטיבל Hard Rock Calling, גם סטיבי וונדר מתארח ! אני חייב לומר שההופעה הבלתי נשכחת שהוא נתן בארץ היתה הרבה יותר טובה. בארץ הקול שלו נשמע יותר טוב, ובכל זאת שווה לצפות במשהו שהוא פול מקרטני עושה רוק.

M.I.A - טאקילה

לא המרגריטה המרגיעה והשלווה, אלא 'טאקילה' הוא המשקה שיכול לתאר יותר טוב את מ.י.ה, קופצני, מתזז ונותן בראש. השיר החדש מתוך האלבום שבדרך מזכיר עוד כמה משקאות על הדרך, כמו: ג'וני וואקר, ג'ק דניאלס וכו.. ונשמע קצת מתיילד כמו משחק מחשב. מ.י.ה מבחינתי לגמריי אוברייטד, אבל בכל זאת יש בה משהו מיוחד שיוצר עניין, וגם בשיר הזה, ולכן הוא פה:


M.I.A. - Teqkilla found on Hip-Hop

Blockhead - סצינת המוסיקה

לא רק ברוקלין, ולא רק Black Keys, שימו לב ל-Blockhead מפיק היפ-הופ אמריקאי ממנהטן שעושה גם לביתו. האלבום שלו The Music Scene יצא בנובמבר שנה שעברה, אבל הקליפ היפהפה הזה, יצא רק עכשיו. יש בזה הכל: ביג-ביט, אלקטרוניקה, סול, פופ, מוסיקת עולם, פסיכדליה, צבים, קופים, צמחים עם ידיים תמנוניות וגן חיות !

צריך שניים לטנגו - Chemical Kele

שני אלבומי דאנס יצאו לאחרונה, אחד של הצמד Chemical Brothers והשני של Kele

, Kele, הוציא אלבום בהפקה של הדי.ג'יי xxxchange, כי באמת בשביל מה לעשות רמיקסים שלא עובדים אף-פעם על האלבומים של בלוק פארטי, אם אפשר ישר לגשת לרמיקס. הקול של Kele הוא אחד החזקים והטובים של תקופתנו. הוא משכנע, נוקב, שחור-לבן-אנגלי. תחילת האלבום אמורה להרעיש אותנו ברצף דאנסי שיזיז לנו את התחת מהכיסא, אבל השירים הטובים באמת נמצאים בחציו השני, וצריך סבלנות או פשוט ללחוץ Skip ישר ל - Everything You Wanted ומשם מובטחת לכם חוויה מלאה ומעמיקה יותר של מוזיקת רוק אינדי במסווה של דאנס.

Kele - Everything You Wanted


Kele - New Rules


החדש של הכמיקל ברדרס, צפוי ומפתיע גם יחד. צפוי כי , ככה זה- הם מוציאים אלבומים כמו שכריסטנה אגילרה משנה תדמיות. מפתיע - כי הוא מפתיע לטובה, וצפוי כי למרות שזה חדש, אין בו שום דבר חדש שלא שמענו עד כה, ואולי חסר להם הסקס אפיל של LCD SOUNDSYSTEM. בכל זאת אלבום עם כמה קטעים טובים, ויש אף טוענים שלא רעים בכלל.

The Chemical Brothers - Dissolve

Who Dat - בטייק לונג שוט אחד

שיר יפה של J.COLE, וגם קליפ גדול שנעשה כולו בשוט אחד ארוך של 35 דקות. בוודאי שמתם לב שיש כאן יותר מוסיקה שחורה, בזמן האחרון, כי למי שמגיע מגיע, וזה גם משתלב עם המונדיאל, כולל וובוזלות מנגנות, אז למה לא?

שוב המשיח לא בא ! או שדווקא כן?

שלום חנוך התראיין לעיתון, שוב הוא מקטר, משהו בסגנון 'הלכה המדינה'. בנאדם שהיה מרדן רוק ,שאמר בזמן שרק יצא מהשבלול שהמוסיקה שמנוגנת ברדיו היא לא לטעמו, ועשה מהפכה. עשה איזה שינוי, אבל מאז הוא כאילו תקוע באיזה צריף, באיזה קיבוץ שכוח אל בגליל של שנות השבעים - תתקדם בנאדם! תתקדם! המדינה לא 'הולכת נגד הרוח', לא 'מתעופפת לכל עבר בין משט לסגר', וגם לא 'מתרסקת'. מי שלא יכול לחיות עם חרדים ודתיים, כמו מי שלא יכול לחיות עם ערבים, צריך באמת לארוז את החפצים שלו ולרדת לברוקלין. רק שגם שם הם ירדפו אותו. בהקשר לכך, במקרה, או שלא במקרה, גון בן-ארי נשא פואמה בערב ספוקן-וורד ב'לימה לימה' על ביטול הופעה של המשיח, כאן כתובות המילים - מי שכמוני לא מצליח גם להנות ממילים חדשות שהוא לא מכיר, וגם להבין אותן תוך כדי - כדאי לקרוא. הסיבה היחידה שאני מקדיש לכך זמן, היא שאני רוצה לרדת לעומקם של דברים, דבר שדרך-אגב, אני לא בטוח שאפילו חד הלשון החלקה, עשה בעצמו בעת שכתב אותן. למי שיש לו יותר מידי גון בן-ארי פה, אז אני מתנצל מראש, אין הרבה אנשים בלי כסף שאני מקנא בהם, וככה זה בחיים, בשביל ממש להנות צריך לפעמים לאבד כל פרופורציה. 'הפואמה' של גון מסתיימת בשיר הזה.

חוץ מזה שגון בן-ארי כותב מוכשר, הוא כותב על מוסיקה, ועוד בעיתון שאני וכל המדינה קונה -אני לא יודע מה עשינו שכל הטוב הזה מגיע לנו. דפדפו עמוד 14 של 7 לילות האחרון ותבינו - כתבה שלמה שנקראיית " אופי להמונים" על מעמדן ותדמיתן מ.י.ה, לה רו, רובין, ג'נל מונה, וכרסטינה - עיתונות רוק במיטבה. בשבילי המשיח כבר כאן וקוראים לו: ג'וני סן אוף א-ליון, והוא רוכב על אריה לבן.

נבדק ונמצא פרימיום - מחטים במרתף !

כאמור, אני פצוע קל ויותר בעניין של חבישות מאשר מחטים, אבל הקליפים פה הובילו את הנושא, אני רק אמצעי. שתהיו לי בריאים:

1. למעלה להקת Bare Wire בשיר רוק מוסכים בשם - אני אוהב אותך הלילה. למה לא? יש בזה אמירה כל-כך זן-בודהיסטית של כאן ועכשיו. אני אוהב אותך הלילה. לכי על זה! מחר, זה מחר, מחר היא.. באה השמש וסימן שכבר מאוחר.

2. חם לכם? Uffie תקרר אתכם. שמעתי פתגם בערבית על אחת מארצות צפון אפריקה שאומר, שהאנשים בארץ הזאת (נחשו איזו) כל-כך חמים שאפילו העוף הקפוא בפריזר שלהם עושה אהבה. דרך-אגב, עוף בערבית נקרא "ג'יג'י" ובערבית זה נשמע יותר מצחיק.

3. להקת פנפרלו הבריטית תופסת לאחרונה מעמד של קלאסיקה, שמשווים אליה כל מיני להקות. ועכשיו יש להם קליפ חדש שאני לא אגלה לכם אם יש לו סוף טוב או רע. אבל יש לו גירסה אחרת עם סוף אחר: פה.

4. ואם כבר מחטים, סוף-סוף יש קליפ לשיר הנהדר של אינטרפול -Lights. או זה יפחיד אתכם, או שזה יגעיל אתכם (או שאתם נורא קולים וזה יראה לכם טיפשי), קליפ בסגנון וודו חדרי-ניתוח- לא לבעליי לב חלש




5. ואם כבר חדרי ניתוח, אז לקריסטל קסלס, קליפ חדש מקאברי בסגנון חברה קדישא- ממש שמח פה היום !



6. ואם כבר בתי קברות: תכננתי כמה פעמים לפרסם פוסט על Broken Bells ועל דיינג'ר מאוס ז"ל, אבל לא יוצא, אז הנה הם בהופעה:

שתהיה לכם פרימיום של שבת !

סוסים ביער האופנים

Compliments from Band of Horses on Vimeo.

הכל התחיל בכך שרציתי לרדת קצת במשקל ולעלות קצת בכושר, אז בזמן האחרון הגברתי את נסיעותי באופנים. אני רוכב בגבעות שבהן יערות ממש כמו בוידאו של Band Of Horses לשיר compliments שכאן (רק בלי שלג), ואני מאד אוהב להקשיב להם בנסיעות האלה באפנים ולאלבום Cease to Begin, ובמיוחד לשיר No One's Gonna Love You, שהוא כבר הרבה זמן מסווג אצלי כשיר האהבה הכי יפה בעולם. צריך מצב רוח בשביל מוזיקת אמריקאנה ורוק ללא כל התחכמויות. בזמן האחרון אני מקשיב יותר ויותר ל- The National, Broken Social Scene, Tokyo Police Club, ואני חושב שצריך גם לתת להם עוד במה כאן בבלוג - כי הם בין האלבומים הטובים ביותר השנה.
ביום שישי שעבר רכבתי על האופנים, תוך כדי שאני מקשיב לאלבום The Boy with No Name של Travis ומתענג על השיר Selfish Jean ואז כשהכל נראה כל-כך ורוד וחלומי, והרוח מבדרת את שערי שבקסדה, בסוף הירידה, לפני הסיבוב החלקתי הצידה ונפלתי על המרפק. אני אחסוך מכם את תמונות הזוועה של היד, ואת תמונות הרנטגן ורק אציין שיחסית לשניאור חשין (שנהרג בערך באותה שעה) יצאתי ממש בזול, אבל יחסית לשטות שעשיתי אני נמצא קצת יותר מידי זמן במעצר בית. יקח עוד חודש עד שזה ממש ירפא, למרות שכלום לא נשבר, רק שריטה מאד עמוקה (פחות עמוקה מהשריטות בראש), וביום ראשון כבר אחזור לעבודה. בינתיים אני מקשיב להמון מוסיקה. יכול להיות שאלוהי המונדיאל התערב פה, כדי שאוכל לצפות בקצת יותר משחקים (אם כדורגל זה דת, אז צריך להיות לו אלוהים, ואני לא חושב שמראדונה, עם כל הכבוד, מתאים לתפקיד). כמובן שבסופו של דבר עליתי קילו וחצי תוך כמה ימים של בטלה מול הגלידה במקרר.

פסקול המונדיאל - חלק 3 : הוובוזלות

 

כדורגל זה החיים והמונדיאל הוא החיים הטובים. כדורגל הוא תוכנית הריאלטי הכי טובה שהיתה ותהיה אי-פעם. עכשיו כשהישרדות משודרת מול המונדיאל, אפשר בקלות לראות מה אמיתי ומה במונולוגים של עידן קפון מזוייף כל-כך. אתמול, למשל, ארגנטינה כבר לא היתה צריכה בכלל לנצח את יון בשביל לעלות לשמינית הגמר, ובכל זאת ארגנטינה שיחקה בלי אסטרטגיות מפגרות את המשחק הכי ספורטיבי שיכול להיות. בלי ניצחון הם פשוט לא יכלו להראות את הפנים שלהם בשום מקום בעולם. אתם מתארים לעצמכם את דן מנו עושה דבר כזה?
גם אם אתן לא אוהבות כדורגל רוב השנה, כמוני, כדאי לכן מאד לראות את המשחקים הגדולים ואת מסי. מסי (שחקן כדורגל, ולא שם חיבה לרשות המיסים) הוא וירטואוז, הוא להטוטן כדורגל, הוא שחקן כדורגל מושלם. לא צריך לאהוב כדורגל בשביל להנות מהמשחק שלו, כמו שלא היה צריך לאהוב מוסיקה קלאסית בשביל להנות מהוירטואוזיות של מוצארט.
הדבר היפה ביותר בכדורגל הוא המיקריות שבו, ובעניין הזה הוא הפוך מהאינטרנט. אם בפייסבוק אנחנו משתדלים להיראות הכי טוב שאפשר, ולומר את הדברים הכי הגיונים ומאגניבים, הרי שבחיים האמיתים הכל מתפלק לנו, ויוצא לנו בערך ככה, ורק פעם בכמה זמן אנחנו באמת מכניסים גול. נבחרת צפון קוריאה למשל הפסידה 7 -0 לפורטוגל ועפו מהמונדיאל ועכשיו השליט שלהם הולך לשים אותם במרתף עינויים, שהאינקויזיצה פוטוגלית נראיית בדיחה לעומותו.
הדבר היפה ביותר בכדורגל (אני יודע שפתחתי כך גם את הפיסקה הקודמת), שכדורגל עוסק בחברות, יותר מהכל. בכדורגל אין רומנטיקה ואין סקס, אין טלנובלות ואין פרונוגרפיה, ואם תשימו לב אז גם אין הזניה של הספורט כמו באולימפיאדה. כי בכדורגל באמת ובתמים המשחק הקבוצתי חשוב יותר מהיכולת האישית. זה כנראה לא מקרה, שהיחיד שנתפס אי-פעם בעבירת סמים הוא מארדונה (כשעשה קאמבק כשחקן מבוגר במונדיאל 94), כי למארדונה יכולת אישית שקובעת משחקים, אבל לכל שחקן אחר סמים לא היו מועילים ברמה הקבוצתית.
שימו לב לשם המושלם של השחקן הכי טוב בכל הזמנים: "דייאגו ארמנדו מארדונה" היה צריך להמציא את זה, אם הוא לא היה קיים. גם השמות של שאר השחקנים המפורסמים עלי אדמות נשמעים מומצאים, ועל כך שר כבר פעם אריק איינשטיין: זידאן, הנרי, פלה, רונדלו, רונלדיניו, רוני, בקאם... יכולתי למשיך כך לנצח (לא באמת) - כולם נשמעים שמות מומצאים ע"י מלהק מקצועי מהוליווד של שנות העשרים.
אין ספק שזהו המונדיאל הכי מוזיקלי אי-פעם, מטקס הפתיחה, שירי הנושא (יש אפילו אחד אינדי) והוובוזלות. בד"כ אני מאד אוהב חצוצרות, ויש בזה משהו אפילו מלכותי ומהדיר. התהליך של ירידת הוובוזלות אל העם הוא מעניין. מכלי שמזמין מלכים (ובסיום המנגינה שלהם היו קוראים "הולה!), לכלי שמדרבן גליאטורים מודרנים לנצחון. אני מניח שבקרוב נמצא את הוובוזלות בכל מקום ובכל משחק כדורגל, בקרוב בכנסת ובהופעות חיות .
קצת קשה להאמין אבל טכנאי הטלוויזיה הישראלית הצליחו להוריד את כמות הרעש שהוובוזלות עושות בשידור בשיעור של 60-90%. רשתות השידור הגרמניות והאנגליות התקשרו כדי לקבל מידע, כיצד זה נעשה. למרות זאת במשחקים שבהם משתתפת דרום-אפריקה הרעש בשידור מרגיז. ובסופו של דבר הוובוזלות גם לא עזרו להם. דרום-אפריקה היא הארץ הראשונה אי-פעם שמארחת מונידאל, ולא מצליחה לעלות לשלב הבא. אני חושב שזה אומר משהו על המדינה הזו, ולא לטובה.

למעלה להקת Galactic יחד עם The Rebirth Brass Band במנגינה שהיא כולה נצחון: Boe Money מתוך אלבום חדש בשם ya-ka-may.

קוב - חמישים אנשים במקלט

גון בן -ארי כתב לי במייל:
'יו אייל! רוצה מיקס שלי לפרויקט החדש של קוב?
אני מקווה שאתה מכיר אותו. אחד האמנים האהובים עלי בארץ. הוא משחרר עכשיו את פרויקט "הונאת האמרגן", שאני מאוד ממליץ לשמוע אם אתה בעניין של דאב סטפ וכאלה. הנה רמיקס שלי - אתה מוזמן לשים אותו בבלוג או במערכת של האוטו או איפה שבא לך.'

אני: 'בשמיעה ראשונה אהבתי. אפשר לשמוע איפשהוא את גירסת המקור, היא לא במייספייס שלו '

גון:' זה המקור. שונה מאוד:
http://e.walla.co.il/?w=%2F%2F1688849 '

אני: 'שונה מאד. הרמיקס אוכל. הרבה יותר טוב מהמקור. איך זה שהרמיקס יותר אקוסטי ויותר גרובי: חצוצרות, פסנתר, מה זה הפוך על הפוך, רימייק או שפשוט זה הוסתר מתחת לכל ואתה פשוט ניקית, וקראת לזה רמיקס :-)
לא ממעיט, חלילה '

גון: (לא ענה לי יותר, התעייף. אני יכול להבין אותו: לטוס עם טייסטו במטוס פרטי להופעות בספרד, לקבל ממנו נעלי ריבוק על שמו, לשתות בקרוואן שלו שמפניה, בירות וייגרמייסטר, לרקוד כל הלילה ואח"כ עוד לכתוב על זה בשבע לילות- זה מאד מעייף)
בסוף הגיעה התשובה מגון: 'מה פתאום? הכל שלי חוץ מהקול של קוב. אפילו האקורדים שונו.'

הקשבתי לשיר הזה כבר איזה 15 פעמים, גאוני! והרמיקס (או הרימייק או וואטבר) באמת הופך את הכל להונקי-טונק וומם רק עם כלי נשיפה ופסנתר - גדול! רק מה זה לעזאזל דאב סטפ?
לשיר קוראים: "קוראים לזה תרבות", ואין כאן שום רמיזה למונדיאל.



גון ביקש להוסיף:' ואם כבר אתה מצטט אותי אני רוצה להגיד, מעל במה זו, שאיבדתי לאחרונה סוס ננסי (ננסוס) באיזור אבן גבירול. כל המוצא מתבקש לדרבנו חזרה הביתה תודה ביי '

Cure - Disintegretion

אם הסמיתס הם הביטלס של שנות השמונים, אז הקיור הם הרולינגסטונס של שנות השמונים (בטח מישהו אמר את זה לפני, ואם לא אז אני רוצה פרס פוליצר לבלוגרים על המשפט הזה). אני זוכר שהסמיתס התפרקו, היתה הרגשה כזו שבאמת הלהקה הכי חשובה בעולם התפרקה, אבל מה הם הספיקו בכלל? זה היה קצת מביך, בכל זאת לא 13 אלבומים כמו הביטלס. מוריסי בהחלט פיצה עם אלבומים שנשמעו ממש כמו המשך של הסמיתס, ובכל זאת הסמיתס התפרקו, והקיור לא. אי-אפשר גם לבוא בטענות לקיור בעניין התוצרת, הרפרטואר שלהם בהחלט עשיר. יכול להיות שהקיור לא התפרקו כי הקיור הם רוברט סמית' ורוברט סמית' הוא הקיור, וכל הניצבים שמסביב התחלפו כל הזמן מבלי שנרגיש.
אני זוכר את זה שרוברט סמית' היה לועג למוריסי בראיונות. כאשר השוו את הסמיתס לקיור הוא היה אומר שמוריסי הוא זמר של שיר אחד. אבל גם על עצמו הוא לא חסך ממש ביקורת, ואמר שהקיור הם להקה לפחות של שני שירים. רוברט סמית' גם נהג לשקר בראיונות, פשוט כי שיעמם לו. במקור הוא היה גיטריסט של סוזי והבאנשיז, והוא אף ביקר בארץ בירושלים יחד עם סוזי והבאנשיז, ולא ממש אהב את מה שהוא ראה (בלי קשר לנושא הפלשתינאי, פשוט נראנו לו פרימיטיבים וחשוכים).
כבר כתבתי כאן לפני כמה פוסטים שבמוזיקה כמו בביזנס "טיימינג איז אברית'ינג" והשאלה הזו גם עולה לגבי ההוצאה מחודש של עוד אלבום מופת ומוערך, הפעם Disintegration של הקיור. אז יש כאן משהו קצת מתעתע, מצד אחד The XX ועוד כמה להקות רטרו אייטיז מחזיקים את הצליל של הקיור רלוונטי מתמיד, ומצד שני (תמיד יש לפחות צד שני) בכל זאת צריך להיות קצת סלחנים, לא כל הרצועות עוברות את מבחן הזמן. הלהיטים בוודאי שכן, אבל מה שמסביב נשמע קצת מיושן (מה שמוכיח שאתם יכולים להיות אינדילקטואלים ככל שתרצו, אבל להיט הוא להיט וישאר כך תמיד). באופן אישי אני מעדיף את האלבום Kiss Me , Kiss Me, Kiss Me של הקיור, ואני חושב שהוא יותר טוב, ושתסלח לי ההיסטוריה על כך.

גם לאדיטורז (שלסולן שלהם קוראים טום סמית (יש פה משפחה שלמה בפוסט הזה)) ביצוע יפה ל- Lullaby ,להקה לא הכי מקורית (האדיטורז), מריחה כמו שילוב של דפש-מוד, אינטרפול, קולדפליי (שכחתי מישהו?) השיר הזה כבר היה פה פעם, בביצוע הזה. אבל יש להם אחלה מוזיקה, וכבר כתבתי פעם שמקוריות זה לא הדבר הכי חשוב, אתם יודעים כמה חיקויים של חיקויים מסתובבים כמו אורים ותומים בעולם הזה (זהו! אם אני מצטט את עצמי זה אומר שזה כבר הסוף!). בכל מקרה מגיע לאדיטורז שאפו על ההופעה המרגשת שלהם בארץ. הופעה שלא הגעתי אליה, ושהתחרטתי על-כך עוד לפני שהתקיימה, ידעתי שאני מפספס, אבל אישתי חזרה מחו"ל, ובכל זאת לא ראיתי אותה כמה ימים, ואי-אפשר להקשיב לכל-כך הרבה שירי אהבה, ובסוף לא ליישם משהו.

הקליפ הכי סקסי בעולם

נתחיל מהמוסיקה: "בלון מקסימלי" או "תנועת ריחוף מירבית של רקדנית בלט" באנגלית Maximum Ballon (מסתבר שלבלון יותר מתרגום אחד), הם להקה אלקטרו-דאנס-אינדי מלוס אנג'לס, בסינגל בכורה טרי-טרי שנקרא Tiger. הוידאו הוא של Greg Williams שבו הוא מצלם את הנמרה Daisy Lowe למגזין Esquire הבריטי . השילוב בין השיר לדייזי מושלם. מי שרואה בזה תוכן פוגעני, אז גם התמונות של מייקל לואיס, עם הקוביות בבטן, הם תוכן פוגעני עבורו, ושיעבור לאיראן- שם לנשים יש רעלה וכיסוי נאות לכל הגוף, והן לא מרגישות חפץ, אלא וילון - שזה גם כן חפץ, לא? סוג של...

כאן אתר מייספייס של Maximum Ballon, אבל אני מאמין שעוד תמונות פרובוקטיביות של דייזי, יעניינו אתכם יותר.

Daisy Lowe for UK esquire HD from Greg Williams

אני ואתה נשנה את איראן

מותר לשנוא את השילטון באיראן. יש גם מחאה נגד מה שקורה שם. תודה לאל שיש אנשים שמבדילים בין עיקר לטפל. השיר נקרא Neda, והוא של The Airborne Toxic Event. שיר יפה - חדש !

הפסקול של מונדיאל - חלק 2: נצחונות ומוסיקה

Breakbot - Baby I'm Yours

המונדיאל הזה מעורר בי הרבה מחשבות (האמת שזו לא חוכמה, כל דבר מעורר בי הרבה מחשבות - יכולתי לרדת עליי בנושא הזה, אבל למה?), למשל: נצחונות ומוסיקה. הליגה האנגלית נחשבת לאחת הליגות הטובות ביותר בעולם ובצדק, והנה היא לא מצליחה לנצח. למרות זאת, מאד נהנתי מהמשחק בין אנגליה לבין אלג'יריה, התיקו 0 היחיד שנהניתי ממנו אי-פעם. הייתי מתוח, לא בטוח מה רציתי יותר: שהאלג'יראים ינצחו, או שהאנגלים, שכל-כך השתוקקו לשער, יבקיעו אחד. אני מאד מעריך כוח רצון וכואב לי על 40,000 אוהדים אנגלים שלא קיבלו שום תמורה...ואולי לא ממש מגיע ללבנים המתנשאים האלה לנצח, למה הם יותר טובים? כי יש להם נסיכים בקהל (באמת היו שם הילדים של דיאנה חנוטים בחליפות), מצידי שיעופו מהמונדיאל ושלא יגיעו לשמינית גמר. הרי מי שעושה להם את הליגה האנגלית זה העובדים הזרים, סליחה, השחקנים הזרים שהם מייבאים.
גם במוסיקה מה שעושה את זה לליגה זה העובדים הזרים שלה. מהו רוקנרול בלי הרית'ם אנד בלוז השחור, מהו דאנס בלי מוזיקה לטינית, מהו הדיסקו בלי מקצבים אפריקאים, מהו סול קיטשי בלי נגנים שחורים. והאם יש ניצחונות במוסיקה? אני חושב שיש, כל להיט הוא נצחון, וכמו שאפשר להנות ממשחק כדורגל בלי נצחונות, כך גם אפשר להנות ממוסיקה בלי נצחונות. לפעמים גם כששמים אחד כמו רוני ומסורת וריפים של גיטרות הכי נכונים, לא יוצא מזה כלום.

למעלה Breakbot בשיר וקליפ חדש שהוא כולו נצחון, I'm Your Baby, והנה כמה אנגלים שמנסים להיות מעניינים עם שירים חדשים ולא מנצחים כלל:
ג'ימי לידל - I wanna be your telephone - הקשבתי לזה כבר כמה פעמים, מה זה אומר?
מרק רונסון עם Q-TIP - Bang Bang Bang - קליפ מדליק !
We Have Band -Oh! - היה להם שיר אחד ווידאו אחד יפה וזהו.

נבדק ונמצא פרימיום - זה עובד בויז'ואל!

לפעמים כל מה שצריך זה קצת רעב, וזה עובד! כמה קליפים היו השבוע שאתם חייבים ממש חייבים לשמוע:

1. למעלה MGMT בקליפ חדש, באמת שהרעיבו אותנו בויז'ואל, אבל זה השיר הכי טוב באלבום החדש שלהם, לטעמי, אז זו לא ממש חוכמה שיצאתי מבסוט. אתם יכולים גם לראות את הוידאו הגנוז והפסיכי של Flash Delirium- מהר מהר לפני שיגמר.

2. עוד קליפ חדש שהוא תזכורת לאלבום המצויין של הגורילז. להקה שהויז'ואל הוא התירוץ שלה לעשות מוסיקה טובה (אני מצטט את גון בן-ארי)



3. עוד וידאו אקרובטיקה של OK GO, מקליפ לקליפ אולי תשתכנעו בסוף שזו להקה מצויינת, ושיש להם אלבום מעולה.



4. הקליפ החדש של מארק רונסון מלא בויז'ואל גם כן, שילוב של רטרו לשנות השבעים עם פעלולים יפנים.

5. ל-Big Boi עוד שיר חדש



6. רק לפני שבועיים הגיעו שני שירים של קניה ווסט ושל ג'יי זי ועכשיו הנה קטע מהופעה שבו הם מופיעים יחד. תראו איזו התלהבות!



7. ואם כבר אנחנו בהופעות אז קבלו את סינדי לאופר המופלאה. אחת הזמרות הכי טובות והכי מבוזבזות שיש בעולם. כל-כך הרבה אוקטבות וכל-כך מעט רפרטואר. אלבום הבכורה שלה ישרא לעולם קלאסיקה אבל מה מז ילדה?

8. תוספת של אחרי הרגע האחרון: הבוס, ברוס ספרינגסטין, בשיר No Surrender (מתוך Born In USA) יחד עם להקת Gaslight, עם השורה האלמותית: " למדנו מתקליטון בן 3 דקות, יותר משלמדנו אי-פעם בבית הספר" (נא לא לנסות בבית! יש דברים שלומדים ממוסיקה ושאי-אפשר ללמוד בבית הספר, אבל יש גם מספיק דברים שלומדים בבית הספר ולא ממוסיקה, והכי חשוב יש דבים שלומדים מבנות ושאי-אפשר ללמוד מתקליטון)



9. ולסיום, שיר חדש לפרינס שנקרא Hot Summer לא מסעיר במיוחד, אבל גם לא מזיק
שתהיה לכם פרימיום של שבת!

Arcade Fire -Suburbs

אי אפשר ממש להתעלם מזה ש- Arcade Fire עומדים להוציא אלבום חדש. יש לה כבר 3 שירים ברשת, והשאר בדרך. מעניין. למי שמאוהב בלהקה, אז גם חובה.

Arcade Fire - The Suburbs


Arcade Fire -Ready to Start
RTS by a435927

Arcade Fire - We Used to Wait
Used by a437915

הביטול של דבנדרה

הביטול של ההופעה של דבנדרה בנהארט מעליב, בעיקר את האינטיליגנציה. אחרי שהוא התראיין ואמר בכל מקום שהוא אוהב את ישראל, ושהוא בא להעביר משהו אנושי ולא פוליטי הוא נוקט בקו פוליטי, ולוקח צד. ברור מהמקרה הזה וגם מהמקרה של הפיקסז שמדובר בסחיטה ובטרור תרבותי המופעל על המוסיקאים, כדי שיבינו שלא כדאי להם אחרת. זה שיש ישראלים שעוזרים ושותפים ל"שיכנוע" הזה, שמבוצע ע"י ארגונים פרו-פלשתינאים מוכיח שלא רק מלאכתם של צדיקים נעשיית ע"י אחרים, אלא גם מלאכתם של רשעים נעשיית על-ידי אחרים.
הביטול הזה מעליב את האינטליגנציה גם בגלל שהוא פונה לקהל שברובו חושב אחרת ממה שחושבים שהוא חושב. ביטול ההופעה הזו אפילו לא משכנע את המשוכנעים כי ממילא מי מכיר דבנדרה? או אפילו את אלביס קוסטלו - אני ואתם ועוד קומץ ישראלים (אמא שלי לא מכירה את הפיקסז למרות שהיא שמעה אותם לא מעט).
ביטול של ההופעה של אלטון ג'ון חו"ח יהיה משהו אחר, ובגדר מכה מתחת לחגורה. נקווה שזה לא יקרה. בעצם אלטון ג'ון לא הבריז לנו כבר פעם? יש מצב שגם הביטול של דבנדרה לא היה קורה אם לא היינו כל-כך נעלבים מהביטול של הפיקסיז. בכל מקרה זה לא כזה נורא, בכל זאת רק טרור תרבותי, אף-אחד לא מת מזה...בינתיים.
אני לא נרתע מלהביע את דעתי הפוליטית גם בבלוג המוסיקה הזה: אני חושב שאנחנו לא מושלמים, במקרה הטוב, בהתייחסותנו לאוכלוסיה הערבית בארץ ישראל, אי-אפשר גם לא "להקיא" וגם לא "לבלוע" 3.5 מיליון איש. במילים אחרות, או שנותנים להם אזרחות או שנותנים להם מדינה (אפשר גם אוטונומיה, State ולא Country, רשות פלשתינאית.. משהו!). מצד שני אי-אפשר לשחרר את הפלשתינאים מאחריות מלאה למצבם, ולכן לחץ על ישראל לא מוביל להתקדמות בנושא. מצד שלישי כל מדינות העולם יכולות לעזור לפלשתינאים גם עכשיו. למשל במתן אשרות עבודה זמניות באירופה לעשרת אלפים פלשתינאים מעל גיל 40, למשל בפיתוח הבריאות, מערכות החינוך, הכלכלה. ומצד רביעי, עכשיו כשיש מונדיאל באפריקה, אנחנו יכולים לראות מקרוב שיש בעיות יותר גדולות ויותר כבדות מה"בעיה" הפלשתינאית. בעיות שגם ביטול האפרטהייד בדרום אפריקה לא ממש עזר לטפל בהן. אז די עם ההלקאה העצמית !

הקליפ למעלה הוא אחד הקליפים הכי גדולים והכי מצחיקים שראיתי מעודי, והוא גם זכה במקום הראשון במצעד הקליפים פרימיום 2008.

Exile on Main Street - הוצאה מחודשת

לפעמים אתה צריך לחיות בתקופה מסויימת בכדי להבין על מה כל המהומה. למשל, העולם המוסיקלי שאנחנו חיים בו כיום, מורכב מלהקות צעירות וחדשניות (?) מברוקלין, גל חדש שעוד לא קראו לו בשמו - יכול להיות שיקראו לזה המוסיקה שניגנו החברים של השכנים של להקת MGMT - ובלי שום קשר, ובאופן שקצת מפתיע לגלות באלף השלישי, ו/או תחילת המאה ה-21 (יו ניים איט), עדין יש מוסיקאים צעירים שמנגנים מוסיקת פולק: קונור אוברסט, בק, ג'ף טווידי מוילקו, הם הבולטים שבהם.

Exile on Main Street, האלבום העשירי (!) של הרולינג סטונס לא יכול להיות מובן כראוי, מחוץ להקשר של התקופה שבו הוא הוקלט. יש אלבומים שהסיפור שלהם יותר גדול מהמוסיקה שמנוגנת בהם. Exile on Main Street הוא אלבום שהוא סיפור כזה. אלבום כפול נטול כמעט כל להיטים, ושנחשב עד היום כיצירת מופת. אני מרשה לעצמי לומר שגם בשנת 1972 לנגן רית'ם אנד בלוז, לא היה הדבר הכי חדשני בעולם - דיויד בואי, פינק פלוייד, הוולווט אנדרגראונד כולם כבר היו מעבר לעמדת הזינוק עם פסיכדליה, רוק כבד, וארט רוק. כש Exile on Main Street יצא חלק מהמבקרים היללו אותו, אחרים קטלו, אבל לאחר מכן חזרו בהם (אלה שקטלו). יכול להיות שתצטרכו יותר מכמה האזנות בשביל לקלוט אותו. יכול להיות שקצת יותר ממה שאתם רגילים לתת בימים אלה של קבצי מוסיקה קצרים וזמינים יותר מחיי מין עם ליידי גאגא.

איך אני אוהב להסתכל על מיק ג'אגר כשהיה צעיר. הוא המכוער הכי יפה בעולם. בשנת 1971 הרולינגסטונס היו על סף פשיטת רגל , וזאת למרות שרק שנה קודם לכן הם הוציאו את האלבום, Sticky Fingers, שכלל את להיטי הענק Brown Sugar ו-Wild Horses. בכדי להתחמק מתשלום המיסים לממשלת אנגליה, הם גלו לפריז, ושם הם הקליטו במה שנשמע כמו מסיבת סמים בלתי מרוסנת (מכל המיסים שהם לא שילמו), במרתף של וילה בשם Nellcôte את Exile On Main Street. מיק ג'אגר בדיוק התחתן, ונעדר הרבה מההקלטות בפריז, קית' ריצ'ארדס היה חזק בהרואין. אנחנו נוטים לשכוח את זה, שהרולינג סטונס הם אנגלים במקור, ולא אמריקאים, לכן זה לא לגמריי מובן מאליו שהחלק השני של ההקלטות של Exile on Main Street נעשה בלוס אנג'לס. שם כנראה נעשתה רוב עבודת ההפקה, ומה שנשמע כאלבום מוקלט היטב בסופו של דבר.

עוד עלילת משנה מעניינת של סיפור האלבום: רוב השירים של Exile on Main Street נכתבו בשנת 1969-1970, אבל הרולינג סטונס לא רצו להקליט אותם לפני שהם מחליפים את האמרגן שלהם, Allen Klein, שהיה, גם האמרגן של לא פחות מהחיפושיות, זאת לאחר התאבדותו של בראיין אפשטיין. מהלך שהוביל ג'ון לנון, ושפול מקרטני אף פעם לא השלים איתו. מהלך שלא פחות מיוקו אונו גרם לפירוק החיפושיות. פירוק החיפושיות מהדהד לי ברקע של כל הסיפור הזה. גם בגלל התחרות שהיתה תמיד בין הביטלס והחיפושיות, ושבפעם הראשונה בשנת 1972 לא היתה רלוונטית עוד, הרונלינג סטונס לבד בלי אף אלטר –אגו להאשים אותו. Exile on Main Street מזכיר לי בסגנון, באופן ההקלטה, שנעשתה בחלקה הגדול כסשן שבו מנגנים כל מיני נגנים, וברוחב היריעה - את אלבום הבכורה המשולש של ג'ורג' האריסון. עוד אלבום שהוא מסיבת אפטר פארטי של שנות השישים.
היום כשתחנות המוסיקה ברדיו משתדלות ככל האפשר שלא להפריע את מנוחתנו, קצת קשה לזכור שהכל התחיל מסקס-דראגז אנד רוקנרול.

למטה מיק ג'אגר ברחובות לוס אנג'לס על רקע לקט שירים מהאלבום, וכאן Happy בהופעה חיה.

Andreya Triana - עיר שנקראת Obsolete

עיר שנקראיית Obsolete. יש כל-כך הרבה מילים באנגלית שאין בעברית, למשל: Obsolete- זה דבר שכבר אינו נחוץ. אנדריאה טרייאנה מדרום מזרח לונדון, בסינגל שני קצת יותר קיצבי, היא עושה רגאיי פופי, מרפרף לי על כל כל-כך הרבה זמרות: שאדיי, אריקה באדו ושות'. הקליפ של הסינגל השני (למעלה) יותר שווה, אבל גם הסינגל הראשון (למטה) ממש יפה. בהתחלה קצת הפריע לי ששני השירים מתלבשים אותו הדבר בהפקה, אבל אח"כ כבר לא. איזה כיףףף...מרגריטה בבקשה !

אינדי דיסקו

קצת ציני מצידי לשים את השיר Indie Disco של ה-Devine Comedy מיד אחרי כל פסטיבל שירי המונדיאל הצבעוני והשמח שהיה כאן אתמול. אני מניח שיש כמה מכם שצריכים קצת שקט מזה, אז הנה הדבר המתאים ביותר. לי באופן אישי מפריע ההדרה של הנושא, כולה אינדי דיסקו, אבל שיר יפה. גם הקליפ מעניין.

נבדק ונמצא פרימיום- פסטיבל המונדיאל!

אני מתכונן למונדיאל: כבר העליתי שני קילו, קניתי בירות ופיצוחים, ואני בתנוחת בהייה מתמדת במסך. אני מותח בעדינות את פרקי האצבעות, למקרה של גול שבו אצטרך לזנק ולצעוק: יששש! וגם: מראדונה יה אפס!!
פיפ"א רוצים שאנחנו נחווה את גביע העולם בכדורגל בדרום-אפריקה כמו הסרט "מלך האריות" של וולט דיסני, אבל במקום להיות מקורים כמו וולט דיסני, הם השתמשו בשיר המופלא של קיינן, האהוב עליי כל-כך, וגם עשו לו איזה עיבוד שמח, לטינו אפריקאי - אין תלונות. Waving Flags הוא אחד השירים הכי אהובים על הילדים שלי, אבל קליפ הכדור הכי אהוב אליהם, הוא: זה.

אני אוהב כדורגל, ואני רוצה אותו טוב, כלומר פרימיום, אז יש גביע האלופות של אירופה, ויש גביע העולם, וזה גם המינון המתאים לי. יותר מזה לא נחוץ לי. יש מספיק איכות, דרמה ועניין בכדורגל בטורניר שכזה, ואני מתכוון להתמסר לזה ככל שאוכל. דרך-אגב, לשחק כדורגל ממש ברגלים, זה בכלל לא רע. למי שפספס או שרוצה לצפות בו שוב,טקס הפתיחה המרהיב ומלא כוכבים ומוסיקה טובה, באינטרנט באיכות מעולה: http://worldcup.vevo.com/

מה שמיוחד במונדיאל הזה, שהוא נעשה בדרום אפריקה, וזו הזדמנות טובה להפנות את תשומת הלב עולמית למקום הזה בעולם, וליבשת אפריקה בכלל. יש שם יופי, ומשאבים ופוטניצאל אדיר, וגם עוני, ופיגור טכנולוגי, וכמובן מחסור חמור בהשכלה. העולם התיקשרותי שבו אנחנו חיים נע בין אייטם לאייפון החדש של אפל, ובין אייטם על הפלשתינאים, אפריקה לא קיימת בכלל בתודעה (גם לא הודו, בורמה, ומדינות נוספות במרכז אסיה ודרום אמריקה). זה חור שחור שהתקשורת העולמית חושבת, משום מה, שהוא לא מעניין אף-אחד. יכול להיות שבגלל שלא נראה שום פתרון מעבר לאופק, ואין טובים ואין רעים. אין גם את מי להאשים במצב, ולכן אין סיפור, אלא רק דיכאון של כתבות שנראות כמו סרט תיעודי על אנטילופות. מה שמוכיח שוב שהתקשורת אינפנטילית ועדין לא מוכנה לראות דברים כל-כך פשוטים, בצורה פשוטה. היו ימים שמיסיונרים עזבו את כל עולמם הנינוח, והקדישו את כל חייהם למען אנשים אחרים. תגידו מה שתגידו על הדת, אבל אני לא רואה שום ארגון הומניטרי שבא לעשות מהפכות שקטות כאלה באפריקה, הרבה יותר קל להם לתפוס טרמפ על אוניות לעזה.

ונעבור לפרסומות (הפרסומת של נייק אכן מטורפת להפליא):

חוץ משלושת השירים היפים שלמעלה, יש עוד שירי פסטיבל למודניאל הזה, שכיף להקשיב להם לפחות פעם אחת:

Jessica Lenkunga - We are One - זמרת קמרונית

Rumbar Girls

R. Kelly - Sign Of A Victory

מפעל כפיים

בדיחה מאקברית: מה יותר גרוע מתינוק במאה פחיות קולה? 100 תינוקות בפחית קולה אחת. הקליפ הזה היה יכול להיות ממש מזוויע אם הוא לא היה אנימציה נחמדה כזאת. בעיקרון אני די שונא וולגריות, טעם רע ואלימות, אבל במקרה הזה, זה לא נראה כל-כך מזיק.

ליידי גאגא- רק היום! טרי-טרי, 9 קילו קליפ!

רק היום! רק היום! 9 קילו קליפ של ליידי גאגא! טרי טרי! הפעם אפשר לראות שאין לה שום
דבר במכנסיים וגם שום דבר בחזה. מה שמאפשר לה לעשות חיקוי עוד יותר דומה למדונה. אני לא ממש מצליח לצפות בקליפים, רק להאזין למוסיקה (סוג של הפרעת קשב? סוג של הפרעת ראייה?) ובכל זאת אני לא מרגיש שבמקרה הזה, זה עושה אותי יותר שיטחי. זה קליפ שמופיע בכל אתרי מוסיקת האינדי (משום מה) אז גם לכם מגיע. מי שנגד, שיכתוב תגובה זועמת, או סתם תגובה.

ההשפעה של ליידי גאגא על קליפים בזמן האחרון היא אדירה. כנראה שטעם רע זה באמת מה ששובר לנו את גבולות השיעמום. כנראה שהמודל של OK GO שמושכים תשומת לב עם סרטוני וידאו אקרובטים מסובך מידי לרוב המוזיקאים. הרבה יותר קל לעשות קליפים שמושכים תשומת לב עם טעם רע בנוסח טרנטינו. Foals עשו קליפ של מכות בין טרנוונסטיילים לבין מרימי משקולות, בלק קיז עשו קליפ עם בובת דינוזאור ושחקניות פורנו, ריאהנה רוכבת על קטע לסבי, גם Unkle הלכו על סקס סאדומאזו, אני חושב שהוכחתי את טענתי.

אם בא לכם דווקא שני סרטוני וידאו תמימים ונהדרים לכו על זה:

Ramona Falls - Russia
Malente&Dex feat. Spoek&Gnucci Banana - Doo Doo Dance

דאסטי ספרינגפילד - לשיר כמו ונוס

זה היה רק עניין של זמן עד שאני אכתוב על דאסטי ספרינגפילד. דאסטי ספרינגפילד עשתה לסול מתוצרת מוטאון 'הלבנה' בריטית, כמו שעשו הביטלס והרולינג סטונס 'הלבנה' לבלוז ולרית'ם בלוז. קצת קשה להאמין שהיא בריטית, כמו שקצת קשה להאמין זאת על הרולינג סטונס. בשנת 1963 היה לה להיט פופ ראשון היסטרי I Only Want to Be with You, בשנת 1967 השיר The Look of Love היה שיר הנושא של הסרט קזינו רויאל מסדרת ג'יימס בונד, שיר שגם היה מועמד לאוסקר באותה שנה. חלק גדול מהשירים שלה בתחילת דרכה, נכתבו ע"י Burt Bacharach, יבל"א - אדם שכתב 70 להיטים שנכנסו ל-40 המקומות הראשונים במצעד האמריקאי, ו-52 להיטים שנכנסו ב-40 המקומות הראשונים במצעד בבריטניה. אני יכול להבין למה לסרטיי ג'יימס בונד אין יותר מקום בעולם הזה - הם התאימו לימים יותר תמימים שהעולם היה מחולק לטובים ורעים, ימים שבהם טכנולוגיה היתה ביג דיל, אבל כשאני מקשיב היום לחלק מהשירים והאלבומים של מוזיקה שחורה, אז אני מוצא שיש שם הכל: הפקה, קצב, אנרגטיות, יצירתיות, רק חסר מישהו כמו ברט באקרק שיכתוב שיר טוב שמסביבו יעשו את כל ההו-הא. בשנת 1969 דאסטי ספרינגפילד הוציאה את אלבום המופת Dusty in Memphis, אלבום שזיכה אותה במועמדות לגראמי. אחרי שתקשיבו לה קצת, תבינו גם מה היתה ההשראה לצליל של האירווזיון בשנות השבעים.
עם כל שירי האהבה האלה קצת קשה להאמין שהיא נולדה למשפחה אירית קתולית תחת השם Mary Isabel Catherine Bernadette O'Brien, היא נפטרה בגיל 59 בשנת 1999. למעלה שיר הפתיחה של Dusty in Memphis וכאן עוד שירים שיעשו לכם טוב:
you don't have to say you love me
I Just Don't Know What to do With Myself
Wishin' and Hopin'
ain't no sunshine
בפינת מלאכת הבית: היה לה גם להיט בספרות זולה שטחנו אותו- חפשו אותו בעצמכם.

ביטול הפיקסז - די עם ההלקאה העצמית!

אז הביטלס ביטלו את הופעתם בישראל. אופס.. סליחה... הפיקסז ביטלו את הופעתם בישראל. זה סיפור של תדמית, אנחנו לא רצינו את הביטלס פה בשנת 1965, כשהיינו צעירים ויפים, ועכשיו הפיקסז לא רוצים אותנו בשנת 2010, כשמדינתו הקטנטונת עברה את גיל השישים.
היום בבוקר (יום ראשון) התקשרתי סוף-סוף להזמין כרטיסים, מסיבות אידיאולוגיות כלכליות אני לא מזמין כרטיסים כל עוד אני יודע שאין בעיית מקום, והביטול יכול לחכות לי בפינה. בכל מקרה התאכזבתי מאד לגלות שכולם מבקשים ממשרד הכרטיסים את הכרטיסים חזרה, בגלל שבוטלה ההופעה, ורק אני כמו טמבל רוצה לרכוש כמה (סתם..רק אחד, פשוט הסתדר לי המשקל של הכתיבה).
אני מעריך מאד את העובדה שהפיקסז מודיעים לכולם שהם מופיעים בשביל הכסף, אני גם חושב שיש בכך צדק היסטורי: מגיע להם תשלום על תרומתם לאנושות, וזו דרך מכובדת לקבל אותו. באותה מידה אני מעריך את האופן שבו הם הודיעו שהם ביטלו את ההופעה בגלל גורמים שאינם תלויים בהם. זה מנחם אותי מאד שהם לא ממש רצו לבטל את ההופעה. (טרור תרבותי זה גם מה שעלה לי בראש כשחשבתי על כך לראשונה).
קראתי גם השבת את המאמר של בראיין אינו בעיתון 7 לילות. הוא גם רוצה להיות אנטי-ישראלי וגם להנות מכך שהוא לא ייחשב אנטישמי. כששואלים אותו למה דווקא הפוקוס על ישראל, כשיש כל-כך הרבה עוולות בעולם, אז הוא עונה תשובה בסגנון: אתם דמוקרטיה ולכן וזה מפריע לנו. בהמשך הוא אומר שאנחנו לא סתם דמוקרטיה, אלא דמוקרטיה פשיסטית. נו, באמת?

אני אעשה למענכם קצת סדר בדברים:
יש כאן 3.5 מיליון פלשתינאים שלא מסוגלים לכונן משטר נורמלי (לאו דווקא דמוקרטי). אנחנו מוכנים להחזיר להם את השטחים, רק אם ימצאו מבוגר אחראי שמוכן לקחת עליהם אחריות. ללחוץ עוד על ישראל, לא יביא שלום לאף אחד. כדי להראות את רצינותנו החזרנו כבר את עזה, ומיד קיבלנו על כך יריקה בפרצוף וגשם של קאסמים. אנחנו לא רואים שום סיבה מדוע ארצות ערב לא מנסים לעזור לפלשתינאים ולקלוט חלק מהם. אם יש למישהו בקהיליה האירופאית בעיות של נקיפות מצפון, אז הם יכולים לנקות אותם (את נקיפות המצפון) עם אשרות עבודה (זמניות) לכמה מאות אלפי פלשתינאים. אם אנחנו מייבאים עובדים זרים טורקים, אז גם האירופאים יכולים להעסיק כמה פלשתינאים. אין שום סיבה שלא.

ולידיעת בראיין אינו (הבריטי): בשנת 1893 היו בארץ רק 92,000 לא יהודים, ו-60,000 יהודים בשנת 1695 היו בה רק כמה אלפי אנשים - רוב הערבים הגיעו לארץ הזאת מירדן וממצרים בעידוד המנדט הבריטי, ובזכות השגשוג הכלכלי שהביאה העליה היהודית - לא גנבנו את הארץ הזאת מאף אחד. אם בריטניה היתה מחליטה על חלוקה הגיונית של הארץ, נניח: בין ירדן הערבית לישראל היהודית (כמו שהפרידו בין פקיסטן המוסלמית להודו האינדית), ולא בצורת שח-מט כפי נראיית תוכנית החלוקה, אז לא היו היום צרות לאף אחד.

כמה מילים שלי על הפיקסז: אני אוהב את הטירוף של בלאק פרנסיס. אם מישהו יחפש את הפרופיל שלי בבלוג הזה, הוא יגלה את הפיקסז כחלק מאבות המזון. יצא לי שאחותי קנתה לי את סרפר רוזה בשבוע שהוא יצא, היא קנתה לי את התקליט בגלל העטיפה. קניתי גם את דוליטל רק כשיצא (גם כן תקליט), מאד התלהבתי, וזאת למרות שעד אז רוק גיטרות לא עשה לי את זה. הייתי משמיע את זה לאנשים ומתמוגג מהשלמות. הייתי מתאר להם כינורות שמתנגנים שם רק עם גיטרות במקום כינורות. לא הייתי היחיד מבין המיוחדים, אבל זה היה בהחלט פינוק להכיר להקה מעולה, שאין יותר מידי הכרה בה. תוך שנתיים זה התפוגג והיא כבר היתה מוכרת לכל מי שאוהב מוסיקה טובה. לקראת סוף שנות התשיעים הסתבר לי, בסרט תיעודי עליהם, שגם דיויד בואי מת עליהם. פתאום הם הפכו לוולווט אנדרגראונד של הדור שלנו, פתאום הם הפכו למאד מיוחדים.. ואני כבר לא.

Stars - חדש !

גם Stars הקנדים הם חלק מהקולקטיב Broken Social Scene, ויש להם שיר ווידאו חדש לקראת צאת אלבום חדש. מזכיר לי יותר מכל אינדי אנגלי, הקול של Amy Millan הסולנית הוא הקול האופייני של שירת אינדי נשית 'תקנית', הזכיר לי את kirsty maccoll . בדרך נתקלתי בזה.

נבדק ונמצא פרימיום - שחור של יום חדש

זה לא תוכנן מראש, אבל כך יצא שנבדק ונמצא פרימיום הפעם הוא כולו שחור:

1. ווא וואה ווי וואה - Big Boi מה-OutKast הוא גאון! ויש לו עכשיו שיר חדש: Shutterbug. גדול-גדול-גדול!

2. היה לי העונג להביא לכאן את Janelle Monae עוד כשהיה לה רק מתאבן בצורת EP וסרטון וידאו שהציג הרבה מאד אנרגיות וכישרון. עכשיו יש לה אלבום חדש, עמוס באורחים מביג בוי מהאאוטקאסט ועד חברים מאוף מונטריאול. ההתלהבות ממנה חוצה גבולות. למי שאוהב מוזיקה שחורה, או סתם פופ טוב. למי שמתגעגע קצת לסופרימז אבל רוצה את זה עתידני וקליאופטרי, אז The ArchAndroid הוא אלבום בשבילו. למשל הסינגל הראשון בקליפ למטה, אחרי 4 דקות הוא רק מתחיל להלהיב באמת.




3. לריאהנה האדירה יש קליפ חדש ושווה ביותר - שהודלף לרשת בטעות, בסגנון לה ביסלה בונטיה. קצת מצטער שלא הייתי בהופעה שלה בישראל . בקליפ רמיזות מיניות לסביות, אבל אם אתם לא בקטע, אז עזבו, למה לראות: Rihanna-Te Amo

4. אני אוהב מאד את השיר של ג'יי זי שמשתף פעולה עם Drake

Drake Ft JayZ -LightUp


5. עוד ענק שיש לו שיר חדש הוא קנייה ווסט. השיר נקרא: Power- כוואח.

Kanye West - Power


6. ללילי ויין יש וידאו חדש לשיר עם Nicki Minaj, שנשמע כמו האלבום החדש של B.E.P. - עוד וידאו מתגרה.

Lil Wayne - New Music - More Music Videos

7. ולבסוף, Kelis שעושה פופ קצת יותר פשוט וטוב, משהו בין ריאהנה לליידי גאגא.



שתהיה לכם פרימיום של שבת שחורה !

מיסטרי ג'טס -חחדשש!

אני חייב להודות שלאחרונה אין לי כוח לשמוע את המילה 'אינדי', וגם אני לא מוצא שירים חדשים בסגנון המוסיקלי הלא מוגדר הזה, שמחדשים או מרגשים. ואני מבדיל בין אינדי במובן הצר של המילה, לבין כל עולם המוסיקה האלטרנטיבית. ו..אז בא שיר כמו השיר הזה Dreaming of another World של המיסטרי ג'טס, שמרגיש כזאת התרוממות רוח. אני מוכן להישבע שלא ידעתי שבכלל מדובר ב-Mystery Jets כשנפלתי בקיסמו של השיר הזה, אבל כשגיליתי זאת שמחתי עוד יותר. למיסטרי ג'טס נגיעות אייטיז נחמדות, והם עושים את זה כל-כך חמוד, שבא לצבוט את הלחיים של השיר הזה, אם רק היו לו.

קיילי מינוג בעירום

נראה לי שהכותרת תספק את כמות הצפיות הנדרשת לפוסט הזה, ועם עודף. בזמן שהאירופאים מגנים אותנו ושולחים אלינו את השייח ראיד סאלח באוניות (זו גירסת המעפילים הצינית של העולם כלפינו, כאילו שהשייח ראיד סאלח צריך טיול באוניה שתגיע דווקא לעזה. אני מציע שיסע לטיול באיטליה, ישתה קצת קיאנטי ויהנה. אם האירופאים ממש אוהבים אותו, אז אנחנו יכולים להשאיל להם אותו, שיעשה קצת הפגנות ומהומות). במקביל לכך הם (האירופאים) משתגעים על הסינגל החדש של קיילי מינוג All The Lovers. הקליפ מלא בצעירות חטובות המתפשטות ברחובות לוס אנג'לס (וגם בבחורים). ועוד אומרים שהישראלים אסקפיסטים. אנחנו אסקפיסטים? די עם ההלקאה העצמית! אם זה מה שהאירופאים עושים אחרי שהם שולחים אלינו תומכי טרור באוניות, אז גם לנו מותר להנות.

תומש סטנצו- Tomasz Stanzo

בועז כהן ממליץ על האלבום החדש של תומש סטנצו Dark Eyes, אני לא ממש רוצה לגלות לכם שהוא מוזיקאי ג'אז פולני, כי זה עושה חשק להאזין לזה, בערך כמו לאכול רגל קרושה, אבל הקטע הזה שלו פה למעלה ממש יפה; והוא בכלל לא פולני, אלא ממזרח איטליה, והוא לא מנגן ג'אז אלא מוזיקה מודרנית מאולתרת. האמת - מוזיקאי גדול.