משהו קרה לכל להקות הפולק האמריקאיות השנה, כאילו בתזמור מושלם כולן ויתרו על משהו באפיון שלהן והלכו לכיוון חדש. זה קרה ל-The Decemberist שנשמעים פחות דרמטים , ל-Iron & Wine שיותר מופק, ל-Low שפחות איטיים ויותר זורמים, ועכשיו גם ל-Okkervil River שנשמעים פחות אורקביל ריבר מתמיד. שם האלבום החדש שלהם I am Very Far, מתאים מהבחינה הזו. יכול להיות שזה קשור להפקה. יכול להיות שזה חלק מזרם תת קרקעי שמוביל את האינדי אל המיינסטרים, גם אדל נשמעת יותר מריה קארי, וגם Mogwai נשמעים יותר רוק ופחות פוסט-רוק. עולמות מתפרקים ואחרים נבנים, ככה העולם מתקדם - אני דווקא מסתדר עם זה בכלל לא רע.
ההופעה של Okkervil River שהתקיימה שנה שעברה בארץ, היתה אולי ההופעה הכי טובה שהייתי בה, ושגם לא נהנייתי בה. אצל אוקרביל ריבר צריך ללמוד את המילים, אחרת זה ממש חבל על הזמן. המוסיקה היא בעיקר עטיפה, והמילים שלהם בדרך-כלל הם סיפורים ארוכים. יכול להיות שכבר הבנתם לאן אני מכוון, אבל אם לא, אז הנה זה בצורה ישירה: את האלבום I am Very Far אני אוהב, דווקא בגלל שהשירים יותר מוסיקלים מתמיד, ומופקים לעילא. ויל שף הסולן אמר על האלבום הזה: "The goal was to push my brain to places it didn't want to go. The idea was to not have any idea to keep myself confused about what I was doing," ובתרגום חופשי: " המטרה היתה לדחוף את המוח למקומות שאני לא רציתי ללכת. הרעיון היה שלא יהיה לי רעיונות, ולהיות באיזה בלבול לגבי מה שאני עושה." לקח לי יותר משמיעה אחת להשתכנע שזה אכן הם. בכל מקרה זה אלבום פרימיום, ואני מניח שאוהבי הלהקה יעריכו אותם יותר ממני...אולי בשלב הזה כדאי שבכל זאת אתפנה לקרוא את המילים.
למעלה הוידאו של הסינגל הראשון שהוא ממש להיט, ולמטה הם עושים משהו שנשמע אחרת לגמריי:
Okkervil River - Piratess
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה