נבדק ונמצא פרימיום - האלבומים של מאי 2011 !

היה חודש קצת מוזר החודש הזה, הרבה אלבומים לא שיגרתים, הרבה רגעים של אושר - חלקם התנדפו, חלקם פה להישאר. דבר אחד חייב להיות כאן ברור: זה שהאלבומים האלה הגיעו לאוזנינו בחודש כזה או אחר, זה לא אומר שאי-אפשר להקשיב להם גם בעוד חודשיים ובעוד שנתיים ו/או בעוד שני עשורים. כמו תמיד, אין ממש דירוג, כולם שווים, אבל אלה שלמעלה שווים יותר. והפלייליסט .. ללקק את האצבעות (אפשר לעשות שאפל, אפשר גם לדלג שיר, אם רוצים) :



Freindly Fire - Pala בטעות מגדירים את המוסיקה שלהם כדאנס-Pאנק, כשהיא בעצם Fאנקי-לבן אלקטרוני עם מקצבים לטינים. מזכיר את ה"פופ" ההוא משנות השמונים שגם Joe Jackson ו-ABC, ניגנו. מזכיר גם את ג'ק פייאנטה. לכאורה האלבום Pala אמור להתגלש בגרון כמו כוס של מוחיטו בקיץ, בפועל זה מורכב, ולא פשוט בכלל. צריך כמה האזנות בשביל להתעמק. בדיעבד אולי האלבום הכי טוב בחודש הזה. השיר בפלייליסט Hawaiian Air  ועוד שיר. ועוד אחד.

Eddie Vedder - Ukuelel זו כנראה ההפתעה של החודש הזה. אני לא מת על פרל ג'אם, ואלבום שמנוגן כולו ביוקללי - שזו גיטרה מהוואי על 4 מיתרים - נשמע יותר כמו גימיק מאשר מוסיקה טובה.  אבל זה דווקא אלבום מאד מוצלח ואהוב עלי במיוחד. אדי ודר הסולן של פרל ג'אם ב-15 שירים  עם שמות כמו: Goodbye, Without You, Sleeping By Myself וכדומה. הרבה לילות בלי שינה יש בשירים האלה, הרבה געגוע, וגם הרבה יופי. איך מכלי כזה קטן יוצאת כל-כך הרבה מוסיקה. השיר בפלייליסט Sleeping By Myself, ועוד שיר.

Bon Iver - Bon Iver בון איבר (ג'סטין ורנון) עושה Bon Iver. את אלבום הבכורה For Emma, Forever Ago הוא הקליט כמו חיה פצועה בבקתה ביער לאחר אהבה נכזבת , הוא גם היה חולה באיזה מחלת כבד או משהו כזה. ברגעים הכי נמוכים של האדם הוא שואב תעצומות נפש גדולות, ושואף לעולמות עליונים, וזה כל הקסם במוסיקה - זה מה שזה ! האלבום החדש נקרא Bon Iver (שזה חורף טוב בצרפתית עם שגיאות כתיב) והוא קצת פחות עצוב, וקצת יותר מופק ומתוזמר, ומשתתפים בו אנשים נוספים בנגינה. יש משהו חלומי ואורירי בחלק מהשירים, יש בו סקסופון וקרן יער, קלידים וכלי קשת, לפעמים גם האלבום הזה נשמע כמו האלבום של ג'יימס בלייק. את Calgary אני אוהב ללא הפסקה, ובכלל אלבום יפה. השיר בפלייליסט Towers, ועוד שיר, ועוד אחד.

Arctic Monkeys  -Suck it and See  אלכס טרנר הוא כיום אחד הכותבים הכי מרתקים שיש במוסיקה. כשארקטיק מאנקיז יצאו רק לפני 5 שנים עם Whatever People Say I Am, That's What I'm Not, הם נשמעו כאילו הם רוכבים על גל רוק הגיטרות שהביאו איתם הסטרוקס, אבל עם הזמן הגיטרות התמתנו, התווספו מלודיות ושירה מוסיקלית שמזכירה את מוריסי והחיפושיות. האלבום השלישי Humbug נשמע כמו הורדת הילוך רצינית לכיוון של שירה ונגינה יותר מעודנת. האלבום החדש נשמע כבר יותר פופי ולהיטי, ולדעתי עם צליל יותר מכוון.  את Piledriver Waltz, אולי השיר הכי טוב באלבום, הוציא טרנר ב-EP סולו שלו שיצא השנה, השיר בפלייליסט Reckless Serendade ועוד שיר ועוד אחד.

Kate Bush - Director's Cut קייט בוש עושה רימייק לשירים נבחרים מתוך שני אלבומים The Sensual World ו- The Red Shoes. הקריירה המוסיקלית של קייט בוש היתה הרפתקאה מוסיקלית של חיפוש אחר דרך. של יצירה מחדשת, של יצירת יש מאין ממש - עד לאלבום המופתי Hounds Of Love. האלבומים שאחריו היו טובים, אבל ההפקה המלוטשת מידי פגמה ביחוד האופייני של מי שעומד מאחוריהם. עכשיו נעשה תיקון. עם יד על הלב, זה אלבום שאינו מרגיש כיצירה שלמה, אלא יותר כאסופת שירים מוצלחת. גירסת הדלוקס כוללת גם את האלבומים המקורים בעריכה דיגטלית חדשה, וזה קצת יותר מידי לדעתי בסמסטר מוסיקלי אחד. השיר בפלייליסט Lily, ועוד שיר.

Ben Harper - Give It Till It's Gone בן הרפר מוסיקאי אמריקאי די ותיק המשלב פולק, סול ובלוז לרגעים הוא נשמע כמו Creedence Clearwater Revival , לרגעים כמו הרולינג סטונס עם פסיכדליה ביטלסית, לרגעים ג'נסיס של פיל קולינס, ברגעים אחרים כמו ה-Black Keys. אלבום שאהבתי. השיר בפלייליסט Clerely Severely ועוד שיר

My Morning Jacket - Circuital האלבום מתחיל, כמו חלק גדול מהשירים שלהם, באופן שקט ולאט לאט מתעצם. שיר הפתיחה Victory Dance מתחיל את האלבום הזה בצורה אפלה, The Circuital היפהפה מדבר החיים של אנשים בלופ של עצמם, The Day Is Coming (השיר בפלייליסט) , שנשמע כמו שיר פופ צרפתי מהסקסטיז, מדבר על הזדמנויות שדופקות לך בדלת.  Wonderful חוזר לפולק קאנטרי ונותן הרגשה שלווה קצת יותר מידי שאתה שואל את עצמך: "מה העניין פה?" ואז מגיע Outta My System שמסביר לך למה הלהקה הזו כל-כך גדולה.  אלבום קונספט על גמילה -ותקנו אותי אם אני טועה.

Handsome Furs - Sound Kapital מדובר בצמד קנדי (ואנחנו אוהבים קנדים !) ממונטריאול. דן בוקנר מ- Wolf Parade ואישתו . כן, זו אישתו הפרובוקטיבית ! Sound Kapital הוא האלבום השלישי שלהם שיוצא בלייבל המהולל Sub Pop, הזוג הצטלם בהמון  תמונות פרומו פרובוקטיביות , וזה כלום לעומת העטיפה, מצד שני כולנו כבר ראינו בחורות ערומות עם קעקועים על הרגלים, במקום גרביים. לגבי המוסיקה אז באמת יש בה משהו סקסי, זה ניו-וייב אייטיזי, כולל המון סינטיסייזרים שמובילים את כל העסק. את האלבומים הקודמים שלהם פחות אהבתי, הם היו מנוכרים מידי לטעמי, באופן שהיה קשה להנות מהמלודיה של השירים, אבל הפעם הם ממש בבי.פי.אם הנכון ועם הטיפ-טיפה נשמה והיחס שהיה חסר לי עד עכשיו. השיר בפלייליסט What About Us ועוד שיר.

Pete and The Pirates - One Thousand Pictures אייל ברקוביץ' הוא לא מטומטם כמו שעושים ממנו, אבל הוא בכל זאת לא אינטלקטואל גדול. החיים לימדו אותי שמכל אדם אפשר ללמוד משהו ואתמול הוא אמר על הסנובים שלא אוהבים את ברצלונה, שזו טיפשות לא לאהוב את קבוצת הכדורגל הכי גדולה בעולם, כי הקבוצה הזו לא תישאר לנצח - זה יגמר מתישהו. אני מרגיש שהאינדי לקראת הסוף שלו, ונותן לעצמי הזדמנות טובה להנות מלהקת פופ-רוק-אינדי בריטית טובה. שיר לדוגמא

Raphael Sadiq - Stone Rollin רפאל סאדיק באלבום רטרו סול-מוטאון נוסף. האמת שזה נעשה פחות מרגש עם הזמן. בתחילת האלבום הרבה שירים טובים עם רפרנסים לסופרימס, אבל גם עם איזה חידוש עדכני, גוון מעט היפ-הופי בקצוות - זה לא באמת שכך נשמע צליל מוטאון במקור. השיא מגיע בשיר שגם היה הסינגל הראשון Good Man, אח"כ יש קצת דעיכה, אבל בסך הכל אלבום יפה. אני מקשיב לזה ונהנה. לא מתעלף. השיר בפלייליסט Go To Hell.

Death Cab For Cutie - Codes & Keys בחודש מרץ הגיע אלי בטעות השירים של האלבום בגירסאות דמו, ומה אני אגיד לכם : דמו זה מבאס ! אבל עכשיו אני יודע שזה היה רק דמו והשירים בגירסה הסופית שלהם הם פופים, ומהנים, אפילו קצת יותר מידי פופים. אלבום שקורץ חזק לאמצע. אולי לא לכל המשפחה, אבל בהחלט לכל אחד - וזו בדיוק הבעיה שלו.  השיר בפלייליסט Codes and Keys, ועוד שיר.

Danger Mouse & Daniele Luppi - Rome פרוייקט משותף של דיינג'ר מאוס והמוסיקאי האיטלקי דניאל לופי, במוסיקה סינמטית בהשראת מערבוני הספגטי. ג'ק וויאט ונורה ג'ונס שרים, ואפילו המקהלה של פסקול הסרט "הטוב הרע והמכוער". דרך-אגב, הרבה מאד מערבוני ספגטי ראיתי בחיים שלי, יותר מסרטי בורקס - פשוט זה מה שהיה אצלנו בשכונה. שיר

The Air Born Toxic Event - All At Once לא בדיוק ארקייד פייר, לא בדיוק יו-2, לא בדיוק הנשיונל,לא בדיוק קינקס אוף לאון, The Airborn Toxic Event כבר הרבה זמן מוכרים כאן בבלוג, ויש להם אלבום רוק חדש. בטעות הם נחשבים להקת אינדי, הם ממש להקת רוק. להאזנה לכל האלבום.

Jonior Boys - It's All True אלבום דיסקו נוסף אני מאד התלהבתי מהשיר Banana Ripple


בפינת הותיקים:
Thorston Moore - Demolished Thoughts הגיטריסט של סוניק יות' לא נשמע בכלל כמו סוניק יות' אלא יותר כמו סינגר סונגרייטר מתוסכל. בק מפיק לו את האלבום, שהרבה אהבו. השיר בפלייליסט Circulation ועוד שיר.

Gavin Friday - Catholic גאבין פריידיי היה הסולן של הצמד הגוטי האירי משנות השמונים The Virgin Prunes. אח"כ הוא יצא לקריירת סולו שפצחה באלבום המופת Each Man Kills The Things He Loves שזה משפט דכאוני ואסטטי להפליא מבחינה פואטית. מה שאולי מסביר את כל האהבה שהיתה לשחור בשנות השמונים. דיכאון שרק מוריסי ממשיך את המסורת שלו באופן אקטיבי, וללא כל פשרות. האלבום החדש של גאבין פריידי לא כזה קודר ולא כזה גוטי, אבל נחמד. ושיר הפתיחה יפה

The Cars - Move Like This אלבום חדש ללהקת הניו-וייב מהאיטיז. אחרי הפסקה של 15 שנים. החלק החיובי באלבום הזה שהוא לא יותר מידי צ'יזי. השיר בפלייליסט Too Late ועוד שיר.

Moby - Destroyed אלבום חלש של מובי.אהבתי את Lie Down Darkness שנמצא גם בפלייליסט. ועוד שיר

זה לא נגמר עד שזה לא נגמר - כמה אלבומים שיצאו בסוף החודש:
Digitalism - I Love You, Dude נראה שהם הגיעו כבר למחוזות המיינסטרים, רק לא בטוח שהמיינסטרים קיבל הודעה על כך. לא תמצאו את המוסיקה הזו בגלגל"צ, אבל בשביל חדר הכושר הקרוב למקום מגוריכם זו סוגה עילית. הערבוב של רוק ודאנס כבר לא מחדש - אלבום שמתחיל בנאלי ומיותר ומתקדם ל"וואלה, אחלה מגניב". באמצע הוא מזכיר את ג'יימס מרפי, קלאקסונס, Handsome Furs, ואפילו Air.  השירים בפלייליסט Just Gazin'.

Cults -Cults כמו קרטיב בבריכה, כמו גלידה בים, Cults הצמד הברוקלנאי עושים פופ-סיקסטיז לו-פיי עם המון ריוורב, יש כמה להקות שרוכבות על הגל הזה, Cults מהמוצלחות שביניהם. אלבום קליל, לאנשים קלילים. הנה שיר אחד.

לחובבי המיינסטרים, אז אתם בטח כבר יודעים שליידי גאגא הוציאה אלבום, אבל לא חסר לנו מה לשמוע, ממש לא.

מזמן לא אמרנו:
חיבוקים, נישוקים וקרציות..

פיראטים חנונים

האלבום החדש של פיטה והפיראטים, נשמע כמו קלאסיקה של מוסיקה אינדית עכשוית. לאט לאט להקות כאלו הולכות ונעלמות לי מהנוף. השוליים הסיקו מסקנות, או שאני לא מקשיב יותר מידי לסוג מוסיקה כזה אנימור. כמו שאמר מישהו לפני: הם ממשיכים להיות אנדרדוגים של אינדי-פופ בריטי. זה לאו דווקא רע, שלהקה לא פורצת אל המיינסטרים ו/או נשארת נאמנה לעצמה.

נבדק ונמצא פרימיום - Love Resurrection

פתיחה- 

Handsome Furs

יש מילים בעברית שמאבדים לגמריי את השימוש שלהם ברגע שאיזה מותג תופס עליהם בעלות. אם לא היתה להקת 'תיסלם', עד היום היינו משתמשים במילה הזו, כמו שאנחנו אומרים 'אחלה' ו'וואלה'. 'תיסלם', דרך-אגב, זה לבריאות או משהו כזה. ככל ששוכחים שהיתה להקה כזו, מתחילים להשתמש במילה חזרה - שמעתי ש'עספור' עשו לה תחיה. גם המילה 'תחיה' היא מילה שעברה מעולמנו לאחר שהוקמה מפלגה בשם הזה. במילה 'קדימה' עוד לא הפסיקו להשתמש ביום-יום (אולי בגלל שזו מפלגה וירטואלית לחלוטין) אבל במילה 'ליכוד' דווקא כן. בכל מיקרה אם יש מילה שהרגשתי אחרי הנאום של ביבי, בבית הנבחרים האמריקאי, זה 'תחיה'. כאילו קמנו מעפר, כאילו בכלל לא היינו נחשבים למועמדים, ובסוף גם הגענו לפיינל פור, וגם לקחנו את הגביע ! אנשים שמרבים לכתוב משוכנעים שלמילים יש הרבה משמעות, והרבה השפעה. אם הפלשתינאים יכניסו מילים חיוביות לספרי הלימוד של ילדיהם הם גם ישיגו עולם  חיובי יותר. אנחנו שכל תפילה שלנו מסתיימת במשפט "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עם ישראל", ממלאיים את חלקנו בנושא.

Little Majorette - Never Be The Same
השיר של מג'ורט הקטנה עשה לי כיף ורומם אותי באחד מימי השבוע שהיה (כמדומני יום שני). שיר שכיף להתעורר איתו, ואי-אפשר להרדם ממנו - ממש תחיה !

דברים טובים שהיו פה השבוע

אין כאן פינת Heavy Rotation של אלבומים, אבל זו גם כן פינה ראויה לנושא: אז בשבוע האחרון חרשתי את אלבום הבלוז-סול של Ben Harper, את האלבום השני של Bon Iver, ואלבום הניו-וייב של הצמד הקנדי (הנשוי)  Handsome Furs - הם לא דומים אחד לשני, וטוב שכך. היה פה גם השבוע איזה קליפ השנה או מועמד לזה, ששווה לראות.

Friendly Fires - True Love
האלבום החדש, Pala, של פרינדלי פיירז - ממשיך להלהיב אותי. מתוכו קליפ חופים מדליק - היה יכול להיות קליפ השבוע, אבל כאמור כבר נבחר אחר.



Blondie - Mother
הדבר הכי מוזר בגיל 41 הוא שנשים בגיל 48 הם כבר לא בגיל של אמא שלך. נזכרתי בכך כשראיתי את דבי הארי בקליפ הזה. בלונדי בתחיה לקראת אלבום חדש, התשיעי במספר. הקודם יצא לפני כשמונה שנים. מי שלא יודע אז בלונדי היו חלק מסצינת הPאנק האמריקאית של ניו-יורק בסוף שנות השיבעים, מייק צ'פמן הפיק להם בשנת 1978 את האלבום השלישי Parallel Lines בסיגנון דיסקו, ומאז הם נחשבים לניו-וייב (שיהיה). בכל מקרה השיר החדש מפתיע לטובה.



Pushing Hands - He's Still Here
אני חושב שהרבה מכם יתלהבו מהשיר הזה, הוא מתחיל שקט ומתלהב מעצמו ככל שהוא מתקדם. שיר אינדי



Swedish House Mafia - Save The World
הפוסט הזה ילך לכל מיני כיוונים, למרות שאני מוצא כאן רצף מוסיקלי.
השיר הבא יותר דאנסי



טעמתי אצל אחרים

גלי גונן כותבת על 'מחשבות על מוזיקה': " מהי המוזיקה בשביל האנשים האלה? איזה צורך בדיוק היא באה לשרת? הרצון להיות מיוחד ואחר? הרצון להגדיר עצמנו באופן מובחן? הרצון לשמוע משהו שמהווה קונטרסט למי שאנחנו כלפי חוץ? המקום שבו אנו משתחררים?"
האייפוד רעב מביאים את Pete & The Pirates - "האנדרדוגים הנצחים של האינדי-פופ הבריטי"
קנדי מביאה שיר חדש לארקייד פייר שיופיע בהוצאה מהודרת של האלבום The Suburbs. לשיר קוראים Speaking In Tongues, ועושה לו קולות רקע דיוויד ביירן. ויש עוד שיר אחד חדש.

Arcade Fire - Speaking in Tongues (feat. David Byrne) by MergeRecords

הופעות פרימיום
מלוסינקי כותבת על סדנת האומן של הבאלקן ביט בוקס שנערכה במכללת בי.פי.אם. "באנו לספר איך קורים דברים לא כמו שהם אמורים לקרות" אמר יוסף. הוא התכוון לזה שלמעשה כל אדם שני היום עושה מוסיקה (באיסלנד לדעתי מדובר בכל אדם וחצי אם לא בכל אדם ראשון) אבל רק מעט מצליחים בזה, בטח ובטח להתפרנס מזה, מהיצירה שלהם עצמם ולא מעשיית כל מיני חלטורות לאחרים. אבל לו / להם זה הצליח."
גם דיפ-פרפל היו בישראל -כבוד !

אלבום בהזרמה

רבות דובר, תואר וסופר אודות אלבום היוקללי הנהדר של Eddie Vedder ועכשיו הוא ניתן כולו להזרמה ב-NPR.  ודר מוציא אלבום של 15 שירים בשם Ukuelel, ואשר מנוגנים כמובן  ביוקללי, שזה סוג של גיטרה קטנה, מהוואי. לשירים יש שמות כמו: Goodbye, Without You, Sleeping By Myself וכדומה. הרבה לילות בלי שינה יש בשירים האלה, הרבה געגוע, וגם הרבה יופי. איך מכלי כזה קטן יוצאת כל-כך הרבה מוסיקה. וגם Cat Power מתארחת ומוסיפה הרבה בקולה באחד השירים.

 עוד לא שמעתי את החדש של Cults אבל גם הוא ניתן כולו להזרמה.

רגע של עברית

רוביק רוזנטל כותב בכל שבוע במעריב דברים יפים וחכמים על השפה שלנו. השבוע הוא כותב על חיים חפר: "הפזמונים התקופתיים של חפר מלאים שמות, חלקם אופייניים, חלקם יצירתיים, בחברה שבה האדם הוא הכינוי שהדביקו לו. זה התחיל כבר באיכרים של מסחה. ל'קורקין' אין פיננסים, אבל הוא מביא להֶניה כל יום "שק מראנסים" (תפוחי זהב). אחרי איכרי מסחה מגיעים הפלמ"חניקים המיתולוגיים. מוטי מוטי, ציפ ציפ ציפי (שאיננה ציפורה!), מוטקה ושולה מ"דחילק, מוטקה", איציק ורינה מ"היי הג'יפ", מוישה-אש (מעליש), דודו, רותי, שושנה שושנה ובת שבע בת שבע. נוסעי "היי הג'יפ מדברים: "קוראים לי חדווה, איזה יופי, שמי איציק זבנג, שמי עוזי דג, ושמי קורץ". "

אומרים שהיה שמח פה פעם לפני שנולדתי. הנה שיר שלו ששרים התרנגלים, מלא אהבה, ומלא תחיה לאהבה, "הורה אהבה" - למה לא ? סקסי !



Prince - Bob George
את הצד האפל של פרינס לא כולם מכירים. נזכרתי בשיר Bob George אחרי שמצאתי עוד אוהד שרוף לפרינס, איתן טובי . השיר מתוך האלבום "השחור" הגנוז של פרינס. אלבום שבו הוא ניסה להוכיח שהוא לא כזה פופי. אני שמעתי את האלבום הזה בשנת 1987-88 - מישהו קנה תקליט בוטלג בהופעה באנגליה והקליט לי אותו על קסטה בעד תשלום. אח"כ בשנת 1994 הוא יצא באופן חוקי. נחשו למה האלבום הזה נגנז ? רמז בשיר..

Kraftwerk - Heavy Metal Kids
עוטד מהפורום: קרפטוורק הם הלהקה שפיתחו את המוסיקה האלקטרונית בשנות השיבעים ! מה שנתן אח"כ תשתית טובה למפץ הגדול של המוסיקה הזו בשנות השמונים. הקטע הבא הוא מתוך הופעה נדירה שלהם, הוא לא בדיוק אופייני להם, ואותי הוא מאד הרשים.

Kraftwerk - Heavy Metal Kids

שיפוט מהיר: Bon Iver - חדש !

כשאני מקשיב למוסיקה אני כמו חיה - אני מרגיש אותה חודרת מתחת להכרתי (בעיקר כי ההכרה שלי עסוקה בלנהוג). אבל כשאני רוצה להסביר לכם "על מי" ו"על מה", אני נדרש לז'אנרים ולניימדרופינג, ולמען האמת אני לא חושב שאני הכי גדול בעולם בתחום הזה. יום אחד, לפני הרבה מאד שנים, הקשבתי לאיזה שיר חדש בטלויזיה, והרגשתי לראשונה שכל השירים נשמעים אותו הדבר. חשבתי שבעתיד תהיה מכונה שתחבר מנגינות, צלילים ואקורדים ותעשה קומבינציה חדשה, ויצא מזה שיר חדש. לא חשבתי על סמפלינג, וגם לא על מאש-אפ, וגם לא תארתי לעצמי שמישהו מתישהו יעשה מוסיקה במחשבים, כי עוד לא היו כל-כך מחשבים. נזכרתי בכל זה בעודי מקשיב לאלבום החדש של בון איבר. שאלתי את עצמי למה אני מקשיב דווקא לו? ולמה אני בכלל מקשיב בעיקר לאלבומים חדשים ולמוסיקאים חדשים ? הלא "הכל כבר נאמר נשאר רק לשכתב את זה". ובכן, זה לא נכון !

אני לא יכול לשייך את בון איבר לשום ז'אנר, אלא רק ליד, וממש בכללי (סוג של פולק ?) . אני לא יכול לזרוק עליו ערימות של ניימדרופינג (הייתי יכול להגיד Iron & Wine, אבל עם כל הכבוד אי-אפשר ממש להשוות). בון איבר (ג'סטין ורנון) עושה Bon Iver. את אלבום הבכורה For Emma, Forever Ago הוא הקליט כמו חיה פצועה בבקתה ביער לאחר אהבה נכזבת , הוא גם היה חולה באיזה מחלת כבד, או משהו כזה. ברגעים הכי נמוכים של האדם הוא שואב תעצומות נפש גדולות, ושואף לעולמות עליונים, וזה כל הקסם במוסיקה - זה מה שזה ! האלבום החדש נקרא Bon Iver (שזה חורף טוב בצרפתית עם שגיאות כתיב) והוא קצת פחות עצוב, וקצת יותר מופק ומתוזמר, ומשתתפים בו אנשים נוספים בנגינה. יש משהו חלומי ואורירי בחלק מהשירים, יש בו כלי נשיפה, קלידים, כלי מיתר, לפעמים גם האלבום הזה נשמע כמו האלבום של ג'יימס בלייק (ואתה אומר לעצמך אולי ג'יימס בלייק הזה עלה בכל זאת על משהו, או שבעצם הוא רק סמן ימני של תופעה). את Calgary אני אוהב ללא הפסקה. אחד משירי השנה שלי, אבל יש באלבום הזה עוד הרבה שירים טובים, ובכל מקרה השלם גדול מסכום חלקיו.

Bon Iver - Perth

שיפוט מהיר: Handsome Furs - חדש !

קצת מוזר לי הנוכחות הדלילה, אם בכלל, של Handsome Furs בבלוגיה הישראלית. מדובר בצמד קנדי (ואנחנו אוהבים קנדים !) ממונטריאול. דן בוקנר מ- Wolf Parade ואישתו . כן, זו אישתו הפרובוקטיבית ! Sound Kapital הוא האלבום השלישי שלהם שיוצא בלייבל המהולל Sub Pop, ולמעלה אפשר לראות את הזוג בתמונת פרומו לאלבום. היו עוד הרבה כאלה, וזה כלום לעומת העטיפה, מצד שני כולנו כבר ראינו בחורות ערומות עם קעקועים על הרגלים, במקום גרביים. לגבי המוסיקה אז באמת יש בה משהו סקסי, זה ניו-וייב אייטיזי, כולל המון סינטיסייזרים שמובילים את כל העסק. מזכיר לי משהו מאד טוב, וטוב לי שאני לא זוכר מהו. כי בשביל מה להשוות? את האלבומים הקודמים שלהם פחות אהבתי, הם היו מנוכרים מידי לטעמי, באופן שהיה קשה להנות מהמלודיה של השירים, אבל הפעם הם ממש בבי.פי.אם הנכון ועם הטיפ-טיפה נשמה והיחס שהיה חסר לי עד עכשיו. למטה שיר הראשון באלבום, וכאן עוד שירים.

The Vaccines - All in White (אזהרת צפיה !)

השיר מזכיר במשהו את אינטרפול או האדיטורז, אם תרצו. הקליפ מזכיר קליפים סיפורים מהאייטיז. זה מתחיל עם מדורת ל"ג בעומר, ממשיך במשהו שנראה כמו ציד מכשפות, פעלולים של אורי גלר, מיסטיקה ופארפסיכולוגיה.לא מומלץ לנשים בהריון, חולי לב, ילדים ובכלל בעבודה.

שיפוט מהיר: ארקטיק מאנקיז

לקח לי הרבה זמן להגיע למסקנה הזו, אבל אלה לטעמי 5 להקות הגדולות ביותר שיש היום (והדגש הוא על היום): אלבו, ארקייד פייר,  ארקטיק מאנקיז, הוט צ'יפ, וומפייר ויקאנד. כמובן שיש עוד הרבה טובות, כמו: אינטרפול (לא מתחבר), נשיונל (לא הכי גדולים), וילקו (בעשור הקודם), רדיוהד (בעשור הקודם לעשור הקודם), Foals (הכי אהובים אבל לא מספיק גדולים ומשפיעים), קינגס אוף לאון (לא מספיק).

אלכס טרנר הוא כיום אחד הכותבים הכי מרתקים שיש במוסיקה. כשארקטיק מאנקיז יצאו רק לפני 5 שנים עם Whatever People Say I Am, That's What I'm Not, הם נשמעו כאילו הם רוכבים על גל רוק הגיטרות שהביאו איתם הסטרוקס, אבל עם הזמן הגיטרות התמתנו, התווספו מלודיות ושירה מוסיקלית שמזכירה את מוריסי והחיפושיות. האלבום השלישי Humbug  נשמע כמו הורדת הילוך רצינית לכיוון של שירה ונגינה יותר מעודנת. אולי בהשפעת פרוייקט הצד נהדר  של טרנר The Last Shadow Puppets. האלבום החדש Suck it and See נשמע כבר יותר פופי ולהיטי, ולדעתי עם צליל יותר מכוון. אם ב-Humbug ניכר היה החיפוש אחר משהו חדש, ב- Suck it and See הכל כבר יושב כמו שצריך, צליל הגיטרות האופייני לארקטיק מאנקיז עדין שם, וגם הפואטיקה החדשה, ההולכת ומשתכללת, של אלכס טרנר. את Piledriver Waltz, אולי השיר הכי טוב באלבום, הוציא טרנר ב-EP סולו שלו שיצא השנה, ויש עוד לפחות 4 שירים נוספים שאני מאד אוהב. שורה תחתונה: גם הרבה מאד פאן, וגם שירים של משורר רוק.
היו פה כבר: Reckless Serenade, Brick By Brick, והנה עוד אחד:

Arctic Monkeys - She's Thunderstorms

דלתות הקולנוע פתוחות לרווחה

היו ימים ש-Two Door Cinema Club היו ידועים רק ליודעי דבר, כמו למשל למבקרים פה, בינתיים הם הפכו ללוהטים והקליפ הזה, למעלה, נמצפה ביותר משני מליון ומאתיים אלף פעמים. הם גבוה במצעדים הבריטים, ומציעים שילוב של מה שעושים ה-Friendly Fires וה-Foals  - מה שאומר שזה בכלל לא יכול להיות אפשרי שהם לא מעולים. מה גם שיש להם שירים נפלאים. קצת יותר פופים מהשמות שהזכרתי, אבל זה לא עושה את זה פחות טוב.

עוד לשמוע:
Something Good Can Work - שיר מ-2009, שתפס חזק רק השנה, ועוד שירים

נבדק ונמצא פרימיום: אקטיביות

פתיחה- 

אתמול בפארק יערות מנשה נתקלתי בשלט הזה שמכוון לפסטיבל אקטיביזם שמתרחש שם - בדיוק כשהחלטתי להיות אקטיבי ולחזור ולרכב על אופניים. במשטרים טואטליטרים אקטיביזם פירושו פעולות דראסטיות של השלטון, בנוסח תוכניות חומש קומניסטיות של מאו טצה טונג, או להיפך: פעולות מחתרתיות להפלת הממשל. אקטיביזם בארצנו מתלבש על הביטוי הבעייתי "אקטיביזם שיפוטי". אבל, מסתבר, שאקטיביזם במשטר דמוקרטי הוא עשייה, ולא מהפכות, שעושות יותר בלאגן, מכל דבר אחר. מדובר בפסטיבל של תנועות חברתיות סביבתיות, מכל הגוונים, ויהיו בו סדנאות בנושאים כמו:  סקס ופוליטיקה, אקולוגיה נשית, התמודדות עם מצבי לחץ ואפילו על מוסיקה מזרחית. תשלום כניסה המומלץ הוא 60 שקלים לאדם. האוכל הסביבתי והטבעוני כלול במחיר.

דברים טובים שהיו כאן השבוע

אני חושב שזה היה אחד השבועות המוסיקלים האקטיבים ביותר שיכולים להיות. שבוע שעוד נשמע את הדיו בשבוע הבא. קייט בוש הוציאה אלבום חדש שנקרא Director's Cut , וכמו שעושים בקולנוע "גירסת במאי לסרטים", אז היא עשתה רימייק לשירים טובים שלה, שגם לדעתי התפספסו בעריכה המקורית. האלבום של בון איבר כבר דלף לרשת, ומתוכו אפשר לשמוע את השיר הראשון והמרטיט Calgary. ואם חשקה נפשכם ברומבה-אינדית-בריטית אז כדאי לכם להקשיב לאלבום Pala של ה-Friendly Fires.

Reckless Serenade - Arctic Monkeys

למעלה קליפ חדש מתוך אלבום  Suck It And See הרביעי של Arctic Monkeys שגם הוא דלף אתמול לרשת.

FM Belfast - I don´t Want to Go to Sleep Either

"מיותר מידי דבש כואבת הבטן" מרוב מוסיקה איכותית לפעמים נהיה קצת כבד, וצריכים משהו קליל פחות אקטיבי להתבדר בו כמו שצריך. אני זקוק לפופ האיסלנדי המקסים הזה של FM Belfast מידי פעם, מה עוד שזה נראה כמו מסיבה.

Gavin Friday - Able

גאבין פריידיי היה הסולן של הצמד הגוטי האירי משנות השמונים The Virgin Prunes. אח"כ הוא יצא לקריירת סולו שפצחה באלבום המופת Each Man Kills The Things He Loves שזה משפט דכאוני ואסטטי להפליא מבחינה פואטית. מה שאולי מסביר את כל האהבה שהיתה לשחור בשנות השמונים. דיכאון שרק מוריסי ממשיך את המסורת שלו באופן אקטיבי, וללא כל פשרות. אה, כן.. ול-Gavin Friday יצא אלבום חדש, מתוכו שיר הפתיחה הנהדר:

Gavin Friday - Able

Calvin Harris - Bounce

גם לג'וניור בוייז יצא אלבום חדש. ואפרופו דיסקו אז נראה שגם לקלווין האריס יש הריון מוסיקלי אקטיבי ומתקדם. בינתיים שיר חדש !

James Blake - Lindisfame

בינואר הוא נשמע כמו ההבטחה (האקטיבית ) של השנה, והוא עדין נשמע טוב

לא ממש סבלתי - פינת הפולניה הבלתי מתוגמלת

האלבום החדש של מובי אפילו לא מאכזב אותי. הוא יכול לשמש כמוסיקת רקע רק שלא ברור רקע למה. הוא לא מספיק סול לבתי קפה, לא מספיק קצבי לספינינג, ויש קצת יותר מידי שירה בשביל מעליות. האלבום של מובי נשמע כמו גיבוב של טריפ-הופ, ניו-אייג' ויורופופ. השירים הכי טובים בו נשמעים כמו שירים שאולטראווקס היו מוותרים עליהם בשנות השמונים, להלן השיר After. מה שמשפר הוא השירה הנשית שמתווספת מיד פעם, כמו בשיר הכי טוב באלבום Lie Down In Darkness.

טעמתי אצל אחרים

עודד רגב כתב במוסיקה נטו סקירה ממצה של כל האלבומים של בוב דילן. לחלקם תוכלו להקשיב באתר של Radio3net שבו אפשר להקשיב לבערך 1001 אלבומים קלאסים בדיוק. זה כרונולוגי, כך שתוכלו לחזור בזמן ולעבור להווה - רק תמצאו זמן ומקום בלב לכל המוסיקה שיש שם.

עלמא מ-15% חירשות החליטה לעשות מעשה וכתבה שהיא אוהבת את בינוסה - אוהבים אותך עלמא ! "הבחורה אשכרה הטמיעה בשפה האנגלית את המושג בוטילישס. תגידו מה שתגידו, יש לה חמוקיי על והיא גאה בהם ונושאת אותם בגאווה ששמורה למשפחת המלוכה. זה מה שנקרא אישה עם דימוי עצמי בריא (ולא נדבר על זה שלידה ליידי גאגא נראית כמו ילדה בת 14 בתת משקל, או צימוק מיובש וחיוור, חסר כשרון ואופי)." ואם כבר מדברים על הצימוק המיובש אז לא תאמינו, אבל גם היא הוציאה אלבום חדש השבוע.
אור ברנע כותב ב-Ynet על האלבום החדש של קרייזי-אדי  הסולן של פרל ג'אם. הכי מעניין מתוך הכתבה הטובה הזו היא השיחה בינו לבין חברו הטוב של וודר -ברוס ספרינגסטין, כדאי לקרוא.

הופעות פרימיום

קרן אן היתה בשתי הופעות רוקריות מוצלחות בתל-אביב, ובראשון. אורלי נקלר כותבת על זה יפה בעכבר העיר. אני כל-כך אוכל את הלב שלא הלכתי (כי לא ידעתי) אז הזמנתי (באופן אקטיבי) כרטיסים להופעה שלה ב-11.7 במשכן לאומניות. זה בטוח יהיה משהו אחר. אבל אפשר לשבת ולהקשיב ברוגע, וקרן אן בכל זאת נשארת היא.

החיים שלי יותר מעניינים ממני

אני חבר בפורום. זהו ! אני חבר במשהו. אפילו חברות לשופרסל אין לי. זה לא מתוך עיקרון, סתם סוג של התחבאות לכלים (וחוסר באקבטיביזם). כל החברויות בכל החנויות שאתם רק יכולים להעלות בדעתכם, מפוקס וגולף ועד לשילב, הם על שם אישתי. שלשום יצא לי אפילו להשתמש בכרטיסי החבר האלה, במסע קניות בן שעה שאני אורך פעמיים בשנה, ושבו אני מכסה את כל צרכיי ללבוש. אבל אתמול נפגשתי עם כל חבריי הפורום. אם השם נשמע לכם כמו חבורה של מאפיונרים אשר קובעים את גורל המדינה בישיבות סודיות, אז אתם צודקים לגבי השם. אבל בתכלס זו קבוצה בפייסבוק של חובבי מוסיקה מושבעים, קבוצה שבעבר היתה ב-YNET, וחברים חביבים מתוכה הכרתי בקפה דהמרקר, ואתמול נפגשנו יחד לאחר התכתביות אין סופיות בפייסבוק. אני ממש מרגיש שאני גר שם בפורום הזה, ומה שיוצא הוא שהעולם הפיסי, עולם החומר והמפגש פנים אל פנים הופך למצרך מאד יקר בזמן האחרון. אז נפגשנו באופן אקטיבי והיה כיף נורא.

Nick Cave - Remastered

תוספת של אחרי הרגע האחרון: ניק קייב מוציא חלק מהאלבומים שלו לאחר עריכה חדשה לפורמט הדיגיטלי. מה שנקרא Remastered, וזו הזדמנות מצויינת להקשיב לכמה מהם. אני ממליץ במיוחד על Let Love In אלבום שהחזיר את ניק קייב אליי אחרי שהוא צ'עמם אותי למוות עם  ה"בן הטוב" הוא חזר לרוח של Tender Pray, ולאוירה הקודרת והטובה שהוא שולט בה כמו מדריך צופים ב'עש-לילה' . אלבום שחרשתי אותו באופן מאד אקטיבי.


שתהיה לכם פרימיום של שבת אקטיבית !

שיפוט מהיר: Friendly Fires

כשהיינו סטודנטים (כמה שהמשפט הזה נשמע טוב, רק בשביל זה שווה ללכת ללמוד - להיזכר בכך זה יותר טוב מלהיות סטודנט ממש) חברה שלי, שהיום היא אישתי, הלכה להופעה של גאנז- אנד-רוזס בלעדיי, ובכלל די אהבה מוסיקת רוק ונירוונה לפני השינה. היום די נדיר שאנחנו מדברים על מוסיקה, למרות שאתם יכולים להבין שזה חלק מחייה - חצי ברצון, חצי בעל כורחה. בכל מקרה אתמול ראינו כמה שירים משנות השמונים בערוץ הטבע של MTV, דווקא היו שירים טובים של פול יאנג, Level 42, ואז אישתי אמרה שמוסיקת פופ מפעם, נשמעת תמיד הרבה יותר מיושנת ממוסיקת רוק מפעם. שמוסיקה של U2 משנות השמונים נשמעת עד היום עדכנית. ובאמת יש בזה משהו, כל מה שהוא פופי תמיד נשמע יותר אופנתי ותקופתי, ואילו כל מה שהוא רוקי הוא יותר ניצחי (ונראה מי הגבר שיצליח להוריד את בונו מהבמה). אלא שהגעגוע הוא תמיד אל הפופ, משום מה.

בזמן האחרון אני מקשיב לאלבום החדש של Freindly Fire שבטעות מגדירים אותו כדאנס-Pאנק, כשהוא בעצם Fאנקי-לבן אלקטרוני עם מקצבים לטינים. מזכיר את ה"פופ" ההוא משנות השמונים שגם Joe Jackson ו-ABC, ניגנו. מזכיר גם את ג'ק פייאנטה.

לכאורה האלבום Pala אמור להתגלש בגרון כמו כוס של מוחיטו בקיץ, בפועל זה מורכב, ולא פשוט בכלל. צריך כמה האזנות בשביל להתעמק. את הלהיט הראשון שלהם Paris משנת 2008 שמעתי באותה נשימה יחד עם Time To Pretend של MGMT. בינתיים שתי הלהקות האלה חזרו כל אחת למקורתיה, ואי אפשר כבר לשמוע שירים של שתיהן באותו הרצף או באותו הקשר. נפלאות הן דרכי המוסיקה.

Friendly Fires - Blue Cassette

ארט ברוט - חדש !

אולי השיר הכי טוב מהאלבום האחרון ה"טרגי והמבריק" של ארט ברוט. אני לא הכי מת על הדיבור שירה הזה בתור סגנון, אבל אי-אפשר להתעלם מהאיכות וזה שיר טוב.

Bon Iver - חדששש !

 יששששששששששש !!!!! שיר חדש ופרימיום לבון איבר. בקרוב גם אלבום חדש. אחרי ההתנסויות שלו בהיפ-הופ מורגשת איזו התפתחות בצליל ובהפקה, אבל הקול והנשמה עדין שם איתנים. ובעיקר השיר הזה טוב. נקווה שגם האלבום לא יאכזב.

Ben Harper - אל תוותרי עלי עכשיו

בן הרפר בגילי. הוא מוסיקאי אמריקאי המשלב פולק, סול ובלוז.  ועכשיו יש לו אלבום חדש, וזה שיר שאהבתי מתוכו:

Ben Harper - Don't give up on me now

יש לו גם קליפ לשיר Rock N’ Roll Is Free

שיפוט מהיר: קייט בוש גירסת הבמאי !

בדיחה מוסיקלית שסיפרתי כבר פעם היא על ילד שמנגן על פסנתר ומקיש שוב ושוב על אותו התו, ואז אביו מתעצבן עליו ואומר לו: "אנחנו משלמים כל-כך הרבה כסף על שיעורי נגינה ובסוף זה מה שיוצא ממך ! תראה את הילד של השכן איך הוא מנגן יפה", אז הבן עונה לו בלי להתבלבל: "אבא, הוא מחפש.. אני כבר מצאתי !". למצוא זה כנראה לא הדבר שהכי מעניין את האנושות, אנחנו יותר בעניין של לחפש. במשך שנים האדם חיפש משמעות לחייו, וכשהוא כבר מצא את האלוהים הוא החליט לזנוח אותו. במשך שנים האדם חיפש דרך להבין ולהתמודד את העולם, וכשהוא מצא את המדע הוא חזר לידעונים, ולקמעות ,ולקוראות בקפה. במשך שנים האדם חיפש דרכים להתקשר, והוא עבר מטלפון לטלפון נייד, לאייפון ולאייפון 2 ולאייפון 3... במשך שנים האדם קיווה לפנאי, והוא מבזבז אותו על לשמוע חדשות, ועל צרות של אחרים, ודאגות של דמויות מומצאות בטלוויזיה ובסרטים.

הקריירה המוסיקלית של קייט בוש היתה הרפתקאה מוסיקלית של חיפוש אחר דרך. של יצירה מחדשת, של יצירת יש מאין ממש. עד לאלבום המופתי Hounds Of Love – הפרק הזה של הקריירה שלה, מפורט בסרט המרתק שהובא לכאן לא מזמן.

אחריו הגיע האלבום The Sensual World, אלבום שההפקה העשירה שלו, המדוייקת והמלוטשת, ביזבזה אותו לחלוטין, ובאופן פרדוקסלי רידדה אותו לכדי אלבום פלקטי ומשעמם. כמו הילד מהבדיחה שמצא את התו האחד, קייט בוש מצאה את התו הזה שחיפשה, וכשהיא התחילה להקיש עליו שוב ושוב כבר לא הייתה יותר חדוות יצירה. את האלבום The Red Shoes, אני מוכרח להודות שאפילו לא טרחתי אף פעם לשמוע. אבל יש כפרה ! יש כפרה...

קייט בוש כנראה הרגישה את מה שאני הרגשתי שהבעיה היא לא בשירים אלא בהגשה, ויצאה לתקן  קטעים נבחרים מהאלבומים האלה וזה יצא נפלא ! הלכה לחפש את האתונות ומצאה את המלוכה. היא הקליטה מחדש את השירה וחלקים מכלי הנגינה, וקראה לאלבום הזה Director's Cut. כמו שבסרטי קולנוע יוצאת לפעמים גירסת הבמאי. בהוצאה המהודרת של האלבום הזה יש שלושה תקליטאורים, שכוללים בנוסף לאלבום המקולט מחדש, גם את שני האלבומים המקורים במיקסים חדשים במיוחד לפורמט הדיגיטלי (Remastered). אני מסתפק בפינוק הזה, אבל מלחשים שקייט בוש בדרך לאלבום חדש.

טוב, התענוג כולו ניתן להזרמה ברשת. ולמטה יש קליפ ראשון לסינגל הראשון, שבו קייט בוש משתמשת בווקודר, שזה קצת מוזר לזמרת עם מנעד קולי של 4 או 5 אוקטבות. שיר שפורסם במקור לפני כעשור ורלוונטי מאי-פעם.

התשוקה לנעלים

בדרך-כלל אני לא מתלהב, ולא נופל בפח כזה. אבל נעלי Converse (בשבילנו All Star) עשו פרסומת עם שיר שנקרא Desire שמשתתפים בו הזמרים הבריטים:  Paloma Faith, Graham Coxon , Bill Ryder-Jones. השיר כשמו מלא תשוקה ולהט של רוקנרול. יש לזה גם אפשרות לקליפ אינטראקטיבי (לא ניסיתי). השיר מעורר כמו קפה. הקליפ קריפי במיוחד: יש בו נחשים, תמנוני ענק, מראות שבורות, אש בערה, לכו תחפשו בו נעלים.

נבדק ונמצא פרימיום: בכמה דוגמאות

פתיחה- 

השבוע היה יום העצמאות, וכולנו שמענו יותר מוסיקה ישראלית מהרגיל. אני די שמח שזה קורה לי כל המוסיקה הישראלית הזו, כי אני באמת אוהב את ישראל, את הישראליות (גם את התכונה וגם את הנשים), וגם מאד את העברית. גם כשאנחנו אוהבים מוסיקה מחו"ל, אנחנו עושים זאת כישראלים - בעוצמה של אומה עם בעייה חמורה של הפרעת קשב. כל פעם שמגיעה להקה לארץ, היא מתפעלת מחדש כמה אהדה יש כאן, וכמה שאנחנו קהל חם. גם אין לנו מה להתבייש ביצירה הישראלית. לדעתי אין יצירה אומנותית ישראלית שמתחרה במוסיקה הישראלית, למרות שדנה אינטרנשיונל לא עלתה לגמר של הארוויזיון. המוסיקה הישראלית הותיקה והחדשה, התוססת והמחדשת, זאת שבשוליים וזאת שמרכז, מזקיפה את הגב, ומעוררת גאווה יותר מכל מטס ומשט שבעולם, ויותר מכל מזל"ט (שזו גם המצאה ישראלית וגאווה לאומית). בסופו של דבר היא גם זו שמעצבת אותנו כעם וכבני תרבות.

Bill Callahan –Riding for The Feeling
הקליפ החדש של בילי קלאהן הוא בעיקר הזדמנות לשמוע שיר נוסף ויפהפה מהאלבום שלו, כי בתכלס לא קורה יותר מידי בקליפ הזה חוץ מהמזל"ט שבשמים האפורים (המצאה ישראלית כבר אמרתי?). אולי הקליפ הכי מינימליסטי שפגשתי בחיי, ולא שאני צופה יותר מידי בקליפים – זה יותר תירוץ להקשיב לשירים.

Battles – Ice Cream
השבוע הסתבר לי שגם אם תחפשו בגוגל "סקס עים סוסים בברזיל" תגיעו איכשהו לרדיו פרימיום להמונים. תמיד ידעתי שסקס מוכר, אבל דווקא עים סוסים, ודווקא בברזיל ודווקא "עים" בכתיב מלא. הקליפ הבא הוא הקליפ הסקסי של השבוע, מתחיל כמו סקס ממש. ומסתיים באורגיה של פירות בצבע ורוד. כי גלידה היא האלכוהול של מי שלא שותה אלכוהול.



Alex Winston – Sister Wife
עוד סרטון סקסי, פחות מסטיק בזוקה לפנים, כמו שבקליפ הקודם, ויותר פאם פאטל. הקול של וינסטון מתעקל למעלה, נשמע כזה מתפנק כמו שריטה עושה לפעמים.


Alex Winston - "Sister Wife" from stereogum on Vimeo.

טעמתי אצל אחרים

באדי הולי (Buddy Holly ולא Holy Body) היה צריך להיות בן 75 השנה, אבל הוא נפטר בתאונת מטוס כשהיה רק בן 23. קנדי מביאה שיר יפהפה שלו שמבצעים מודסט מאוס מתוך אלבום קאברים חדש וחגיגי של שירים באדי הולי שנקרא: Rave On. ויש גם שיר של באדי הולי בביצוע חדש של The Black Keys.

גלי גונן העלתה באוב את Momus או ניק קורי בשמו המקורי. שהוא מוסיקאי "סוטה עם שירים בסגנון של לאונרד כהן". האמת שהוא לא נשמע בכלל לאונרד כהן, אבל יש לו הרבה שירים יפים עקמומים וביזארים, יש לו יציאות ניק דרייקיות ואפילו משהו שדומה ללהיט. גם דוד פרץ מתלהב ממנו, ובצדק . אחד שהכי אהבתי כפי שמתארת גלי גונן: "מאחד הפרוייקטים המאוחרים של מומוס היה stars forever ובו הוא כתב פורטרטים בתשלום לכל מי שהיה מוכן לשלם אלף דולר (חנות המוזיקה הניו יורקית other music היתה אחת הלקוחות למשל). המוטיבציה היתה כיסוי להוצאות בגין תביעה שהוגשה נגדו. כל אלו ששילמו לו היו מרוצים מהתוצאה חוץ מאחד- פאולו רומי שביקש שישכתב את השיר מן היסוד. טוב שעשה זאת , כי יצא לו השיר הכי טוב באלבום. לפעמים שווה להתעקש".

Momus- Paolo Romi


רגע של עברית – טליה אליאב

הבלוג 15% חירשות כותב על האלבום החדש של טליה אליאב 'קוד הזיכרון' (למעלה העטיפה). פחות אהבתי את הסינגל "תמיד על סכינים", הקליפ שלו מטעה, כשמקשיבים לכל האלבום השיר משתלב יפה, ובכלל אלבום פצצות. כל האלבום בהזרמה – שווה האזנה !!! (ושימו לב לאייקון המזניב)

רגע של עברית – דן תורן

דן תורן מתראיין על האלבום החדש שלו "מתחת לראדר", וגם משוחח עם עמיר לב על השיר 'מצאתי אהבה', שמאוד מצא חן בעייני. דן תורן עוד יזכה לתהילה גדולה יותר בעתיד, כשכולם יזכרו לו את כל יצירתו ופועלו, אבל כבר עכשיו הוא יכול להפוך לאייקון של מוסיקת השוליים הישראלית. הייתי מת להיות בהופעה שלו.

החיים שלי יותר מעניינים ממני

לעורך הראשי היתה מסיבת יומהולדת השבוע. בגיל 5 עושים מסיבת יומהולדת בגן, בתאום מראש עם הגננת, ומסיבת יומהולדת בבית, בתאום מראש עם קוסם או הליצן. בכל מקרה יוצא שבתאריך הלידה האמיתי אין אירוע ואין חגיגה מיוחדת. בכל זאת הזכרנו לבעל השימחה שיש לו יומהולדת בתאריך יום ההולדת. העורך הראשי קרא ליום הזה: 'יומהולדת של התאריך'.

הופעות פרימיום

שבוע שעבר הייתי בהופעה של יעל דקלבאום המופלאה בתרבותא, ואתמול הייתי בהופעה של דני ליטני, הזקן הכי קול שאני מכיר בעולם (חוץ ממיק ג'אגר). הוא כזה קול שהוא באמת לא נראה זקן, זאת למרות שהוא מסתובב עם כל מיני מכשירים שעושים לו טוב, והוא לא לוגם אלכוהול, וגם כבר לא שומע כל-כך טוב. כשהוא גילה לנו את גילו בהופעה היינו מופתעים, יכול להיות שבגלל שיש לו עוד ילדים בני 12, אז הוא נראה כזה צעיר. כל-כך הזהירו אותי שהוא כזה חירש שהייתי בטוח שאני הולך להופעה של בטוהבן בן זמננו, ושזאת תהיה חוייה די קינקית לשמוע את דני ליטני מנגן ושר על "עיוור", או יותר נכון על "חירש". אבל הסתבר שעם כל הדיבורים על הנושא, זה בכלל לא מורגש בהופעה.

דני ליטני התחיל כהבטחה גדולה של הרוק הישראלי, יש לו קול בריטון סמכותי וצלול כמו של בילי קאלהן, קול שנשאר בריא יותר מכל שאר חלקי גופו. אני בטוח שהוא השיג הרבה יותר מידי נשים בזכותו (לא שיש דבר כזה יותר מידי נשים כשאתה צעיר). השוו אותו לבוב דילן, השוו אותו לג'ו קוקר, היו ימים שהוא הופיע עם יונתן גפן וביחד הם כבשו את הבמות. אבל עם השנים הוא הפך יותר ויותר למוסיקת שוליים, נשארו לו הרבה אוהדים מהעבר, והיו גם הרבה צעירים יותר, וצעירים פחות (כמוני), בקהל אתמול בהופעה. הסיבה שליטני לא הפך לשלום חנוך/שלמה ארצי היא שהוא לא הוציא מספיק אלבומים, ולא שמר לאורך זמן על מעיין היצירה. מצד שני יש לו רפרטואר מספק בשביל ערב של שעתיים והוא מוסיף קצת קאברים מפה ומשם, ובדיחות שמאלניות מהעבר, וגם בדיחות על עצמו. לפני שהוא שר את "משבר אמון" הוא סיפר לנו שלצילה, זאת שסיפרה שמילדות היתה קצת דפוקה ורצתה להיות מלכה, יש לה כבר נכדים ונינים. חוץ מזה שדני ליטני הוא יהלום של בנאדם, ומזכיר לכולם שלא צריכים להיות דתים בשביל להיות בני-אדם, אבל צריך להיות בני-אדם בשביל להיות בני- אדם, שזה לא פחות קשה. בסך הכל בתור ערב הווי ובידור.. כי זה מה שזה היה.. היה כל-כך כיף !

לאחרונה עשו לדני ליטני מופע הצדעה בצוותא, והוא גם לקראת אלבום חדש של קאברים, מתוכו השיר שהכי ריגש אותי בהופעה:

דני ליטני – עד סוף הקיץ


רגע אחרון של עברית – נועם רותם
בערב יום הזיכרון חיפשתי שירים עברים ראויים ליום שכזה. כאלה שלא שחוקים, אבל שבכל זאת יכולים להתאים לעצב, לשכול וליגון. ידעתי שנועם רותם לא יאכזב אותי, ובאמת הוא לא איכזב, הכי התאים זה המשפט: "אם יש לך את הכל אפשר רק לאבד", מתוך השיר "עולה ויורד".
לשכול אין נחמה, ולשמחתי עוד לא חוויתי מוות של מישהו מקרבה ראשונה אליי. אני רק מאחל לעצמי ולכל בני משפחתי, בכל האהבה שיש לי אליהם, שנאריך שנים בבריאות ובאושר, ושנלך לעולמנו בסדר הנכון.



שתהיה לכם פרימיום של שבת !

שיפוט מהיר: The Cars - חדש !

להקת המכוניות, The Cars - חוזרת ! למה?????????? למה עכשיו ?

האלבום האחרון שלהם יצא בשנת 1987, ועברו כל-כך הרבה שנים שבשביל לחשב ולחסר 2011 ב-1987 צריך להלוות מספרת האלפים !

טוב, אז זה לא בדיוק ככה, כי בשנת 2005 הם התאחדו, פחות המתופף והבסיסט שנפטר, תחת השם  The New Cars, ויצאו יחד לפזז בהופעות. ובכל זאת, עכשיו יש כאן אלבום חדש, וזה משהו אחר לגמריי מלנגן ביחד ולסחוט קצת כסף מאוהדים נוסטלגים, כי איחוד אמיתי אומר ליצור מחדש.

דבר אחד אני חייב לציין: למרות שהם נחשבים לחלק מהניו-וייב, ובשנת 1978עם  Just What I Needed הם היו לגמריי קול,  אי-אפשר לשכוח שהם אמריקאים, ושהם נשמעו יותר כמו ZZ-Top, מאשר ניו-וייב.
לפעמים אני חושב שמה שהופך אלבום לאיכותי הוא דווקא שאין בו להיטים. האלבום של The Cars הוא כיף מיידי, במיוחד לילד אייטיז כמוני, ובאמת שכיף להקשיב לצליל של The Cars היום, יותר משהיה פעם, בלי כל הצ'יזיות המוגזמת של שירים כמו You Might Think.חני נהנה. ולמטה אייקון חדש ושובב, חיחי.

כל האלבום בהזרמה.

Danger Mouse & Daniele Luppi - חדש !

Once Upon a Time in West Italy

Danger Mouse הוא כנראה אחד המוסיקאים הכי חרוצים ועסוקים שישנם בעולם. הוא התחיל את דרכו ב-2004 עם 'האלבום האפור' שהיה מיקס של 'האלבום הלבן' של הביטלס ו'האלבום השחור' של Jay-Z. הוא הקים יחד עם סי-לו-גרין את גנארלס ברקלי, ובלי שום קשר גם את ההרכב Broken Bells, שלא מזמן הוציאו עוד EP חדש. עכשיו יש לו אלבום חדשנוסף מפרוייקט עם דניאל לופי. זו דרך מעניינת מאד לעשות קריירה עצמאית ואינבידואלית, תוך כדי עבודה עם הרבה הרכבים שונים.

הפרוייקט המדובר נקרא Rome והכוונה היתה לעשות מוסיקה סינמטית/ קולנועית, בהשפעת מערבוני הספגטי מאיטליה. כצפוי זה מזכיר את טרניטנו ואת טווין פיקס.

הפרוייקט הזה נעשה במשך חמש שנים ומה שמקפיץ אותו למעלה הם ג'ק וואייט (הסולן לשעבר של הוויט סטרייפס) ונורה ג'ונס ששרים את השירים. הופתעתי לטובה, אם כי בסיכומו של דבר מדובר באלבום שנשמע כמו פרוייקט צד, ובאותו סגנון אתם יכולים לקבל אלבום מגובש יותר של Gruff Rhys, הסולן של סופר פארי אנימילז, שיצא השנה. שורה תחתונה: אהבתי.

Danger Mouse & Daniele Luppi Ft. Norah Jones - Season's Trees