יש בתמונה הזו הרבה פאטיש (אני אוהב גופיות, נשים , ציצים וכל הגישטל), אבל לא בגללה נמצאת כאן Kaki King, (כן באנגלית זה נשמע יותר טוב), אלא בגלל שיש לה אלבום חמישי שאמור לצאת בקרוב ושנקרא Junior. אלבום שאמור להיות יותר אפל, אבל בקטנה - אני מניח. השיר המוביל Betrayer והוא מושפע מספר בשם "סוכן זיג-זג" שיצא בשנת 2007 ומספר על סוכן כפול נאצי, בריטי וואטאבר. ועוד שיר אחד עם שם מוזר.
נבדק ונמצא פרימיום היא מהדורת סופהשבוע של הבלוג, וכמו תמיד מלא מוזיקה לתיאבון. השבוע היו פה MGMT, She & Him, Jonsi , אסתר עופרים, ו-The Temper Trap !!!
אני מקווה שאתם נהנים לבוא לפה ולהקשיב למוזיקה, אני מצידי מחזר אחריכם בכל הכוח, רק כמה שאני יכול, ואם אתם נהנים אז למה שלא תצרפו אחרים? הדרך הכי טובה היא להמליץ לחברים דרך הפייסבוק, אבל אפשר גם בטוויטר, בדהמרקר וגם הרסס עובד. רק תביאו חברים !
והפעם בנבדק ונמצא פרימיום:
1. למעלה וידאו חדש ל- Delorean להקת סינטי-פופ אינדי (הכל הולך עם אינדי- אחרת לא תקשיבו?) מברצלונה ! לקראת אלבום חדש.
2. וידאו חדש ל- These New Puritans !!! לשיר Music Attack, נראה כמו המשך ישיר לוידאו של We Want War רק בלי.. מים
6. Quadrom הם צמד מדנמרק שעושים מוזיקה עם עם נגיעות ג'אזיות. בוידאו משהו מאד פאנקי שלהם, משהו במינימליזם שלהם מזכיר את THE XX, הקשיבו לכל האלבום
Pressure by Quadron from Daniel Kragh-Jacobsen on Vimeo.
7. ואם הגענו עד הלום אז מי שאוהב ומעריך שירת נשים, אז יש כאן צמד אחיות אנגליות שעונות על השם The Unthanks, והן עושות מוזיקת פולק כזאת עם הרמוניות. אני מתאר לעצמי שמי שאוהב את ג'ואנה ניוסום ואת לאורה מרלינג ימצא פה עניין. וכל האלבום החדש שלהם להאזנה חינמית גם ! נפלא !
8. ואפשר להקשיב גם להופעה של ג'ואנה ניוסום בחינם: כאן.
9. ומשהו אחר לגמריי: שיר חדש לרובין המיקי מאוס השבדית וגם הזמרת הכי בולטת שם, לך תבין... האמת שהיא משכנעת כל פעם מחדש, עם הפופ המתוק שלה.
10. Beck אינו יודע מנוח ומקליט עם St. Vincent, Liars וגם Os Mutantes את INXS שיהיה בריא. המסגרת מועדון הקלטות האינסטנט שלו לאלבומים שלמים. אני אהבתי את החידוש הקודם שלו לסקיפ ספנס.
יש עוד, אבל בפעם הבאה ! לי קוראים אייל ואני הייתי המארח שלכם הפעם,
שתהיה לכם שבת פרימיום - ותביאו חברים !
מציאות אחרת זה מה שאנחנו מחפשים באומנות. זה מה שתרבות נותנת לנו: התעלות מעל השיגרה הפונקציונלית של חיינו, מוד של הרגשה, אוירה, לפעמים זה קצת כמו אלכוהול, משהו שמחזק את הרגש, לפעמים זה כמו ריצה שמריצה את האנדרנלין, לפעמים זה כמו מים שמרווים את הצימאון, ולפעמים זה כמו כרית שאפשר להניח עליה את הראש. כבר כמעט שחשבתי שלא לכתוב על האלבום החדש של יונסי מסיגור רוס. הוידאו של הסינגל הראשון שלו כבר הופיע פה, וחשבתי שמיצינו. אבל אחרי MGMT אני חושב שמגיע לו.
כל החבר'ה של סיגור רוס יצאו להפסקת התרבות במטרה להוליד ילדים, ורק יונסי החליט להוליד אלבום של שירים שנשמעים כמו מסיבת האפטר פארטי של הלידות. יונסי עשה אלבום שמח, קיצבי אבל שנשמע המשך ישיר של להקת האמאות והאבות. הקול של יונסי מזכיר לי עם הקול שלו את זמרת האופרה החייזרית שבסרט "האלמנט החמישי". השירים נאספו לאורך פעילותו בסיגור רוס, והוא התכוון לעשות אלבום אקוסטי פשוט, אבל החלילים, כלי מיתר, כלי הנשיפה וההקשה התפוצצו לו במופע זיקוקי דינור (עד כאן תאור שלו) של מוסיקת פרפרים, שבצירוף עם השפה האיסלנדית נשמעים כמו מוזיקת עולם, אבל מעולם אחר.
נכון שאחרי עשור שסיגור רוס בשוק, זה נשמע כמו עוד שלב בהתפתחות ולא כקפיצה קוונטית ממש, אבל בכל זאת, יש כאן משהו שונה וטוב, שאי-אפשר להשוות אותו עם שום-דבר אחר, אז לא צריך לקחת אותו כמובן מאליו. מעבר לעניין הסגנוני המיוחד, השירים יפים בצורה מספקת ביותר.
הסידרה הזו "לשיר כמו ונוס" אמורה להיות על זמרות בינלאומיות, ובאמת אסתר עופרים היא זמרת בינלאומית, אבל משלנו. השם שלה כמו שמות מהונדסים של זמרים ישראלים קנונים נוספים: שלמה ארצי, יהורם גאון, שושנה דמארי, יפה ירקוני ואפילו שלום חנוך - מעורר בי מחשבה שאולי אנחנו כולנו משובטים, ובכלל חיים במציאות מדומה כמו במטרקיס.
Temper Trap - Fader //The Knocks Remix ft. Samuel .
אפרופו זואי דשנל (שהיתה כאן אתמול), השיר הבולט בסרט '500 ימים עם סאמר' היה Sweet Dispositions, ומאז משמיעים אותו אפילו בגלגל"צ. שנה קודם לכן, בנובמבר 2008, יכולתם להקשיב לו כבר פה. יש עוד המון שירים שלא נכנסים לפלייליסט, רק בגלל שהם לא מופיעים בסרטים שהולכים אליהם העורכים, אבל אתם יכולים להקשיב להם כאן ! ברדיו פרימיום להמונים :-)
5. אנגוס וג'וליה הם צמד של אח ואחות אוסטרלים והם עושים מוזיקה מתוקה כמו שעושים THE XX, אבל אפילו יותר נחמדה לטעמי. אפשר להקשיב לכל האלבום שלהם כאן.שתהיה לכם שבת פרימיום !
אני מקשיב לאלבום של שרלוט גינזבורג, הנסיכה, שהופק ע"י בק, ולאלבום של בק יחד עם וילקו, פייסט וג'ימי לידל שבו הם מחדשים את האלבום Oar של Skip Spense משנת 1969, ונדמה לי שמכל מה שעשה בק לאחרונה, אלה הדברים הכי יפים. הייתי מעדיף אילו לא הכל היה נשמע עם אותו סאונד בדיוק, אבל חוץ מזה יש כאן שתי יצירות יפיפיות.
Beck Record Club -Skip Spence: Oar
הכל מתחיל מבחירות שאדם עושה בחיים. בק בחר להקליט באינסטנט אלבומים שלמים של אחרים, חוץ מזה שזה עושה אותו מאד חרוץ, לי זה לא ברור עד הסוף מה הרעיון. האם זה תרגיל ביבש? האם זו דרך ללמוד על אחרים, על עצמו? האם זה סוג של אתגר? בכל זאת מקליטים הכל ביום. האם זו דרך להיפגש עם בחורות? (פייסט ושרלוט גינזבורג נראות די שוות) על הרבה מוזיקאים אחרים אפשר היה לומר שפרוייקטים כאלה הם יומרנים, אבל לבק כמאמר אלון מזרחי " אין מה להוכיח, והוא כבר הוכיח את זה על המגרש".
האלבומים הקודמים שבחר בק להקליט היו של וולווט אנדרגראונד ושל לאונרד כהן. יכול להיות שבגלל שאני מעריך ואוהב את המקור של שני האלבומים האלה יותר מידי לא יכולתי ממש להתלהב מהחידוש של בק. אבל האלבום של ספנס הוא בחירה אחרת, שמעירה מתרדמה אלבום אוף-ביט פולק רוק (אני רק מצטט, אין לי מושג מה זה אומר) חמוד ביותר ושאני לא ממש מכיר, ובשדה הזה נעים לי לטייל עם בק. מיותר לציין שהשתתפותם של וילקו ופייסט בהקלטות היא בחירה שעושה הבדל עצום. כאן אפשר להקשיב לעוד שירים מהאלבום. נסו את War in Peace.
Charlotte Gainsbourg - IRM
שרלוט גינסבורג, הבת של סרג' גינסבורג השחקן-זמר הצרפתי, ושל ג'יון בירקין האנגליה - בחרה בבק כמפיק וככותב של האלבום החדש שלה. זהו מפגש פיסגה מעניין שמוציא מבק את הצד הנשי צרפתי שבו. שרלוט גינזבורג היא שחקנית צרפתיה מוערכת שאך שנה שעברה זכתה בתואר שחקנית השנה בפסטיבל קאן, לפני כמה שנים היא עברה איזו אירוע מוחי שבעקבותיו נזקקה לניתוח מוח ולמכשיר ה-MRI. שם האלבום הוא סיכול אותיות של המכשיר הזה. חוץ מכל אוירת הסלבס שמסביב לאלבום, יש כאן המון שירים מעניינים באנגלית ובצרפתית שמשלבים בין הגשה בצרפתית, לאלבום המשך באוירה של Sea Change. למעלה דואט שלה יחד עם בק. ויש עוד הרבה שירים שווים אפילו יותר באלבום.
ג'וני הנדריקס מוציא אלבום חדש! איך זה יתכן? ומי זה בכלל ג'וני הנדריקס? האב, הבן או רוח הקודש? האמת שרוב השירים באלבום פורסמו בעבר בדרך כזו או אחרת, אבל למה לקלקל חגיגה? יש כאן אלבום מלא של שירים שלא הופיעו באלבומים המקורים של ג'ימי הנדריקס, חלקם הוא הקליט בתחילת 1969 לאחר הוצאת אלבומו האחרון. אם יש מוזיקאי שאני מעריץ כמו אל, זהו ג'ימי הנדריקס. לפני שנרד לנושא האישיות וחייו הקצרים מידי של הנדרקיס. משהו על המוזיקה שלו: היום הגיטרה של ג'ימי הנדריקס נשמעת מובנת מעליה. הייתי צריך להסביר לבת שלי מה כל-כך מיוחד במוזיקה שלו. לאוזני ילדה בת 11 ג'ימי הנדריקס נשמע מעניין, אבל רועש מידי. ג'ימי הנדריקס עשה מוזיקה למבוגרים. יש במוזיקה שלו יסודות מהרית'ם אנד בלוז, האילתורים של הג'אז, הכאסח של הרוק הכבד, הזעם של הפאנק, הטריפים שלו מתכתבים עם כל לילות הפול מון של מוזיקת הטכנו- לטעמי הוא אחראי למפץ הגדול הרביעי במוזיקת הרוק ( אחרי אלביס פרסלי, הביטלס ובוב דילן).
יש! יש! לאורה מרלינג באלבום חדש ומעולה !
כל-כך השתדלתי לאהוב את האלבום הבכורה שלה, ולא הצלחתי. בגיל 18 היא כבר הספיקה לפרוש מנוח והלויתן שלו ולרגש את כולם באלבום שכולו שירי פולק אישים. היא אפילו היתה מועמדת בגינו לפרס מרקורי. אבל אותי לא קונים בפרסים.
עכשיו היא כבר בת 20 ויש לה אלבום חדש שנקרא I Speak Because I Can, לא סיבה מספקת, אבל שיהיה. אז מה בכל זאת השתנה? אני שונא את המילה הזו, אבל כנראה שבכל זאת יש כאן יותר בגרות, יותר בשלות. יכול להיות שפשוט ההפקה של Ethan Johns שעבד גם עם לראיין אדמס, קינגז אוף לאון, ורופוס ויינרייט עושה את כל ההבדל. לא בטוח מה בדיוק, אבל השירים יותר זורמים, יותר קליטים, יותר חמודים ופחות מרירים. עכשיו מה הפלא? ומה כל-כך נחמד? אלבומי בכורה נפלאים ONE HIT WONDERS יש בשפע, נראה שלאורה מרלינג פה בשביל להישאר. ויכול להיות, שפשוט מאד ג'ואנה ניוסום עשתה לי כזאת פעולת ריכוך, שאני קולט את לאורה מרלינג כאילו היתה דיסקו?
Laura Marling - Goodbye England -Covered in Snow
Laura Marling - Hope in The Air
בקרוב אלבום חדש לנשיונל. בינתיים, הם הופיעו בטלוויזיה עם שיר הפתיחה של האלבום, שנקרא "אהבה נוראית". שיר פתיחה סוחף. כל פעם שלמישהו נשבר הלב יוצאת לו אחלה מוזיקה. אני פונה בפנייה נרגשת לכל בני הזוג של המוזיקאים: "ערלי לב שכמותכם, רק על עצמכם אתם חושבים. עיזבו את אהוב לבכם ותנו לו לעבוד סוף סוף ! האהבה שלכם חונקת. ניטשו אותם לאנחות, טירקו את הדלת מבלי לחזור, ותראו כמה תעצומות נפש פתאום יהיו לו, ואילו יצירות מופת הוא ישיר לנו ולכם."
לפני הכל: אני בעצם לא יודע למה לא עשיתי את זה עד עכשיו, אבל הנה אני בפייסבוק. אז בואו ונהיה חברים !
כל העדכונים לאתר יעברו לשם, ועוד לינקים להמון דברים שווים.
כמו בכל סופשבוע, אחרי שבוע עמוס באלבומים חדשים וטובים כמה קליפים מגניבים (הפעם מגניבים במיוחד), בכדי לאוורר את הראש:
1. להקת OK GO ממשיכים עם הקליפים המגניבים שלהם, אבל אני מציע לכם גם להקשיב לאלבום המצויין שלהם.
2. [תודה להדר] הפטנט של OK GO לעשות קליפים מושקעים בחצי שקל, עובד גם ללהקת We Are Scientists .
3. לפעמים בשביל לעשות משהו באמת חדשני צריך לחזור לקלאסיקות למשל הוידאו הבא של להקת Hold Your Hourse לשיר שנקרא 70 Million- שיר לא רע בכלל.
4. גולדפראפ בוידאו לשיר הדיסקו המדליק רוקט פוקט
שבת פרימיום לכולכם ! להתראות בפייסבוק !
כותרת צפויה, אפילו יותר מידי, אבל הנה, אני הראשון שכותב אותה. כל מורי ומלמדי גמרו את ההלל על האלבום החדש והמשולש של המוזיקאית, הרב מיתרית הפורטת על הנבל: ג'ואנה ניוסום. אלבום שאורכו שעתיים ואני נאחז שיתוק לאור אורכו וגם לאור הביקורת של גון בן-ארי בשבע לילות האחרון (תקראו, זה מאסטרפיס, "קריאות ייחום של עץ" זה ציטוט אחד מתוכו).
לפני פחות מעשור הייתי בסופשבוע ארוך, במלון הצמוד לחוף הכינרת. בסוף החופשה, ביום ראשון בבוקר, החלטתי לצאת לשחייה אחרונה בכנרת. בחוף המלון לא היה אף אדם. לא הודעתי לאף אחד שאני יוצא לשחות. מיותר לציין שלא היה מציל. כיוון שאני שחיין לא רע (בסגנון חזה) החלטתי להתרחק עד למצוף שהיה די רחוק (כמה מאות מטרים). חשבתי לעצמי שלא תהיה לי ברירה - אני אהיה חייב לחזור. הדרך למצוף היתה די פשוטה. בדרך חזרה החלטתי לעשות את זה במהירות בסגנון חתירה, ואז... התעייפתי פתאום, ורציתי לעצור לנוח, אבל לא היה לי על מה להישען. רק אני והכנרת (שהיא בכל זאת עמוקה), בלי אף קנה רצוץ - נשמתי נעתקה. אני לבד בים, בלי אף אדם במרחק עין, בלי שאף אחד יודע שאני בכלל כאן! אזרתי כוחות, שכבתי עם הפנים למים והתחלתי לחתור חזרה לחוף, שוב בסגנון חזה. חשבתי רק על המטר הבא, וניצלתי ! מאז אני מפחד ממים עמוקים, ומשירים יותר מידי ארוכים.
האלבום של ג'ואנה ניוסום הוא ים כזה. אומרים שהוא אלבום פרידה, אומרים שהוא אין-סוף, אני מאבד את עצמי. צריך אולי לקרוא את המילים. לא יודע...אבל דבר כזה, בלי מבנה, בלי פזמון, בלי..זה אפילו לא נשמע כמו מוזיקה קלאסית. שעתיים הארוכות בחיי.
מחשבה נוספת שעוברת לי בראש היא ההשוואה לקייט בוש. שוב.. כנראה שזה רק אני, אבל משהו בסגנון המוזיקלי ובקול הגבוה מזכיר לי אותה. רק שאצל קייט בוש יש דרמטיות מכוונת שלא נותנת לך אפשרות להישאר אדיש ולו לרגע.
כולם אומרים שאלבום משוללש זה שיגעון לא ברור (זה היה נכנס גם לשני דיסקים). יכול להיות שבעולם כמו שלנו הדרך היחידה לעשות מאלבום אישיו הוא להגדיל את העטיפה. יש שלושה דיסקים - נו אז זה כבר הרבה חומר פה, וגם עטיפות וחוברת ומה לא!? זה כבר כמעט קופסה- אז חייבים לקנות!
מחשבה אחרונה: בפורים (הגשום) יצאתי עם ילדי לתור אחר פריחת הקניונים בארצנו. בקניין איילון היו פעילויות בהשראת יון העתיקה, כולל אישה המנגנת בנבל עם טוגה וזר דפנה על ראשה. הילדים שלי התעלקו עליה (אני מזכיר לכם שבתי מנגנת על כינור וכל ילדיי מנגנים על פסנתר), האלבום של יואנה ניוסום נשמע אחרת לגמרי. למעשה הוא גם בפסנתר וגם בנבל. אבל המבנה הוא ארוך כ-47 מתרים.
האלבום הזה שנחשב כיצירת מופת (לא פחות !) גדול עלי. אולי כשאגדל :-) למעלה ניוסום מנגנת בלייב- וזה נשמע די משכנע. ולמטה השיר הכי קליט באלבום, שמהאזנה להאזנה הולך וגדל:
Spanish Sahara
FOALS | MySpace Music Videos
"ת'תקדם !" זו תרומתה האחרונה של תרבות הטלוויזיה לעברית. זה באמת נעים לגלות שיש לנו תמיד עוד מה לחדש בשפה הענתיקה שלנו. מצד אחד ה- "תתקדם !" הזה הוא לא קללה, מצד שני בניגוד לביטויים כמו "חבל על הזמן", "מגניב", "סוף" ו"עולם" (שלא תפס), שכל מטרתם לתת לנו דרך לבטא את התלהבותנו מהחיים - "ת'קדם!" הוא הצורה הבהמית, והלא ערסית, לציין באופן בוטה ובלתי נסבל את חוסר סבלנותנו מהאחר. הצרה שהביטוי הזה חינני וקליט, וגם די כייפי, ולכן הוא כנראה יכנס בגדול לז'רגון הישראלי. אז אני מעדיף את "אקסייט"- קצת יותר מידי פרובנציאלי, ובעיקר לא ממש עברי, אבל בכל זאת ביטוי חיובי. אני רק לא מוצא את עצמי אומר מילה כזאת מבלי להיראות מגוחך, או לפחות מבלי לצחוק על עצמי.
עצוב לגלות שרגע אחרי שנגמר האח הגדול, נוצר פתאום ווקום בטלוויזיה, הלכה התחרות, הלכה מדורת השבט, הלכה לנו הטלנובלה. בעולמנו הרב ערוצי, והרב תרבותי - אהבתי לגלות את הדמויות הישראליות החדשות בנוף ארצנו, אלה שאני לא מכיר (כי אני גם לא חרש, גם לא ג'ולנצ'יק וגם לא מבלה יותר מידי במספרה) ומהבחינה הזאת זו תוכנית טובה.
קשה לי שיש סדרה כמו חטופים, לא רק בגלל שזה נושא טעון מידי (מה הדבר הבא- סדרות על פיגועים?), אלא בגלל שמרוב מלודרמות דה-לה שמטה בטלוויזיה, אם נשאר משהו אמיתי, שאני מרשה לעצמי להתרגש ממנו באמת אלה ארועים אמיתים מהחיים, ולעשות מזה מלודרמה הופך את זה לדבר זול.
לסייחים, אלבום חדש בדרך !!! בינתיים יצא ממנו סינגל חדש. הסגנון השתנה, הניו-רייב מת, יש כאן איזה רוק מתקדם כזה, משהו שמזכיר את השינוי של הניו-פוריטנס. מצד אחד אני מת על האלבום הבכורה של FOALS, הוא אחד האהובים עלי ביותר בעולם, והייתי רוצה לשמוע עוד אחד כמוהו - מצד שני אולי עדיף להתקדם ! אבל ממש במובן אחר.
גרובבב ארמדה, למרות שמם, הם דווקא צמד אלקטרוני מאנגליה ולא איזו להקת קצב עם חצוצרות. עכשיו יש להם אלבום שישי שכולו ניו-וייב עם זמרים אורחים כמו Nick Littlemore מלהקת Pnau האוסטרלית, ו.... בראיין פרי (יפייייי). אלבום שמחזיר אותנו לחגיגות הדאנס של 2008. מכל אלבומי הדיסקו שיצאו בשנים האחרונות - נראה לי שהאלבום הזה הולך להיות אחד האהובים עליי ביותר. אני ממליץ גם לבעלי רגלים שמאליות להקשיב לו מיד - יואנה ניוטון והגורילות יכולים לחכות קצת. לטעמי, הסינגלים שיצאו מ-Black Night עד עכשיו לא מייצגים את כל בטוב שבו: I Won't Kneel נחמד מאד, אבל קבלו את הדבר המבטיח הבא (מי שלא נהנה אני מחזיר כסף):
Groove Armada ft. Bryan Ferry - Warsaw
Groove Armada - Cards to Your Heart
וכל האלבום להאזנה חינמית כאן !
ובהמשך ישיר לפוסט המלנכוליה הקודם, קבלו את אלבום המוות של ג'וני קאש שהועלה מן האוב . שירים מהקבר שהוא הקליט לפני מותו בשנת 2003. שירים על החיים ועל המוות . להלן תקציר האלבום- משפטים שאתם יכולים לקחת גם לקבר שלכם:
"אין קבר שיכול להחזיק את גופי...יש רכבת שנוסעת לשערי גן-עדן...אל תראי כה עצובה, אני יודע שהכל נגמר..אין צורך לצפות בגשרים בינינו נשרפים...היכן העוקץ שלך, מוות?..החיים הם נתיב זוהר אליו..כסף לא יכול לקנות לך את הנעורים ולא יכול לקנות חברים..לא כואב לי יותר, כל הדמעות יבשו, רציתי למות כשאמרת שזה נגמר בינינו..בלילה חלמתי חלום מוזר על מיליון אנשים שחתמו שהם לא ילחמו יותר...אלואה- עד שנפגש שוב "
אז ג'וני קש הזה חושב שהוא נוסע לחופשה בהוואי או משהו כזה? לא בדיוק. יש כל-כך הרבה קלישאות שהושאלו מהשאול באלבום הזה, עגמומיות לצד פיכחון, חשבון נפש לצד השלמה, ובסופו של דבר הכנות מנצחת. אתה מקבל אמת פשוטה וקשה לפרצוף, אמת שאומרת את הקלישאה הגדולה מכל, שלמות זה גם חלק מהמוות. איך אומרים? לגסוס בכיף. זה לא אלבום של בכי וקינה (כאן לא יון), זה יותר אלבום פרידה פילוסופי. משהו כמו: "טוב יום מותי מיום היוולדי". ג'וני קאש הוא אדם מאמין, אבל זה לאו דווקא נשמע אלבום דתי. "למות בכבוד", "למות בפאר" זה הביטוי הראוי ביותר.
כמה עובדות מעניינות לגבי האלבום:
א. למרות הנימה האישית והקונספט של האלבום כמעט כל השירים הם חידושים.
ב. זהו האלבום השישי מתוך סידרה של אלבומים בשם "אמריקן רקורדינגס" שהוא הקליט עם המפיק ריק רובין.
ג. אשתו של ג'וני קש נפטרה כמה חודשים לפני שהוא נפטר (רק בשביל לוודא שהוא לא מתפרפר?)
ד. אילו ג'וני קש היה חי היום הוא היה רק בן 78 (לי הוא נראה בתמונות בן מאתיים לפחות).
מכמה סרטונים שראיתי מתקבל ג'וני קאש מעניין ביותר, למעלה הוא מופיע בכלא, ומאידך בחבובות, הוא אפילו עושה חיקוי מזלזל ומצחיק של אלביס כאן, וקבלו גם שיר משירת הברבור שלו....אלבום מעולה, כבר אמרתי? למות עליו! מה אתם לוקחים את הכל כל-כך קשה? חיים-מתים וזהו זה.
יותר מידי ימי גשם, ויותר מידי שעות שנת צהרים, ומלנכוליה מחלחלת לעורפי. כל חיי עברו על פני בימים האחרונים, אני מסכם אותם לעצמי - בראשי, כאילו שאני עומד ל... בערב שישי הייתי במסיבה וחיבקתי אנשים שלא חיבקתי שנים. בערב פורים פגשתי את משפחתי המורחבת, דבר שפעם היה עניין שבשיגרה, אפילו לנטל לפעמים, אבל בימים אלה הוא חזרה לעורי, לחייקי לנשמתי. במסגרת הריווינד אל מחוזות הזיכרון, חזרתי לאוסף של שירי פול סיימון. השיר Late In The Evening של פול סיימון זכור לי מהיותי ילד בגן חובה. אני זוכר אותו יחד עם "נתתי לה חיי" של כוורת.
את השיר Leaves That are Green כתב פול סיימון כשהיה בן 21. אני מכיר אותו בערך מאז שאני בן 20. זה שיר שהוא ביצע באלבום סולו הראשון שלו משנת 1965, ואח"כ הופיע גם בוצע ע"י הצמד "סיימון וגרפנקל". למטה גירסה אקוסטית המנוגנת כמו הגירסה המקורית.
נזכרתי בפול סיימון בעקבות הטור של ג'קי לוי על הרב מרדכי אלון, בעיתון סופהשבוע של ישראל היום. בטור הוא כתב (ג'קי) שכל מהות היהדות היא איפוק. איפוק מיני, ואיפוק יצרי, איפוק שמטרתו לרסן יצר אלימות, ואם ברגע האמת, רב כמו מרדכי אלון מתנהג כמו גוי- אז מה הטעם בכל זה? הוא מזכיר בדבריו את ההבדל בין זמרי הרוק היהודים לזמרי הרוקנרול הגויים, ומציין את פול סיימון, רנדי ניומן ובוב דילן (המאמר אינו מול עייני, ואני לא זוכר אם הוא הזכיר גם את לאונרד כהן), שלא מוכרים את יצירתם ואת עצמם בעטיפה של סקסיות, ופאליות גברית -בניגוד לאלביס פרסלי, ברוס ספרינגסטין, החיפושיות, רוברט פלאנט.. בעצם מי לא? (התשובה היא מרק קנופלר - לא!).
ועל כך אני עונה לג'קי לוי כמה דברים:
א. זה נכון מה שכתבת על פול סיימון, בוב דילן ורנדי ניומן ותודה שהארת את עינינו.
ב. המילה יצירה והמילה יצריות, הן מאותו השורש, ולא בכדי. זה לא שאומנות היא כל דבר שאנשים יוצרים (כפי שזרמים מסויימים באומנות מנסים לטעון), אבל יצירה יכולה להתקיים רק בעולם גשמי, ואני לא צריך להסביר את זה לשומר שבת שיודע יותר טוב ממני, ממה נובע האיסור "לא תעשה כל מלאכה" (בשבת). מצד שני יצירה היא מותר האדם מן הבהמה, והיא כל מה שרוחני באדם - בשבילי שני השירים בפוסט הזה בדיוק מייצגים את העניין הזה. Late in The Evening הוא המסיבה האגדית שלעולם לא אהיה בה, ו- Leaves That are Green הוא ההתבוננות הפנימית וההתבוננות בטבע, בעולם, אם תרצו- התבוננות ביצירת האל, באופן שנותן משמעות פואטית לקיום הפתטי שלנו עלי אדמות.
ג. אם יש דבר שהוציא את כל החברה המערבית והמפותחת ממעגל האלימות והמלחמה, הוא השיחרור המיני של האישה, והפמיניזם. כשיש שיחרור מיני, אז אין אגרסיות מיניות, ואין צורך להוציא אותן איפה שלא צריך. ואם יש מישהו שיש לו מניות עיקריות בשיחרור המיניות, הרי זהו מרן אלביס פרסלי, והרוקנרול הוא הפסקול של כל זה.
