בכל זאת MGMT ? לא בדיוק..

כבר הסתיו עכשיו

נדמה שלכולם נמאס קצת מ-MGMT, הצ'ילווייב נכנס לחלל שהם הותירו בתום העשור הקודם. יחי המלך החדש ! אבל היום בבוקר כשחיפשתי משהו נעים לשמוע בסתיו נתקלתי באוסף הזה שהכינו MGMT. זה למעשה מיקסטייפ שחברי הלהקה חיברו ובו מוסיקה שהם אוהבים / הושפעו ממנה ואשר מתאימה ביותר להאזנה בלילה. אולי אנחנו כבר לא סובלים את מה שהם עושים, אבל אי-אפשר להגיד שאין להם טעם טוב. יש כאן שמות כמו וולווט אנדרגראונד, Disco Inferno, דורתי קולם, ג'ולייאן קופ, וכל מה שהופך סתם יום אפרורי ליום סתיו מלכותי, אחלה אוסף. למטה יש טיזר וכאן וכל האלבום להזרמה.

נבדק ונמצא פרימיום - המוסיקה הכי טובה ברדיו

פתיחה

הלו זה רדיו ? לא זה לא רדיו. כאן קול התקווה להמונים. כאן קול התקווה לשנות השמונים, כאן קול התקווה לרינגטונים, שלא ישמעו ככה בכלל. שמעתי את דורי בן-זאב ברדיו לפני איזה שבוע. לא הצלחתי למצוא בדיוק איפה ומתי הוא משדר, אולי זה היה חד פעמי, אוליי חלמתי חלום. התגעגעתי אל השטות האינטליגנטית שלו, אל הקפיציות של ההתבטאויות שלו שלוקחות אותנו מעלה מעלה עם טעם טוב של עוד שיר ועוד שיר, כי כמה כובד כבר אפשר וצריך שיהיה. אח דורקה דורקה הזה הוא בדיוק השדרן האולטימטיבי. חוץ מאולי יעקב אחימאיר (שאני מאד מכבד, ועימו הסליחה על הבדיחה על חשבונו).

לא ממש מעניין לי לדעת שתאהבו אותו גם אתם, בכלל לא, שיהיה שלי הפרטי האישי האנושי האחד על אחד, מי שיקלוט אותו יודע שזה שווה. אם מעניין אתכם מה אני אוהב עוד לשמוע ברדיו אז בדיבורים את אברי וג'קי ב"מילה האחרונה", וירון וילנסקי המלך הצנוע שבמלכים בחמש. צפוי ?
הפעם בנבדק ונמצא פרימיום, קצת סינגלים וקצת סינגליות, שיהיה מעניין. ואני מזהיר אתכם מראש שהולך להיות מפעים !

Mazzy Star - Common Burn
קאמבק היסטרי בצורה של סינגל כפול של מאזי סטאר. הופ סנדובל שמסמס אתכם לרכיכות. יש לזה גם צד ב'.

Mazzy Star - Common Burn by weallwantsome1

REM - We All Go Back To Where We Belong
רגע לפני שהם סגרו את הבאסטה באופן סופי. קריצה קריצה (עד לקאמבק הבא), REM מוציאים אוסף בעל השם הארוך ורב המשמעות: Part Lies, Part Heart, Part Truth, Part Garbage 1982- 2011. ובאוסף כמו באוסף גם שיר חדש שלא היה קודם. עם שני קליפים המכילים פורטרטים אחד של Kirsten Dunst החיננית והשני של המשורר והאמן John Giorno. דווקא שיר טוב



Crystal Fighters - Champion Sound
קריסטל פייטרס מזכירים לי עם השיר הזה כמה שהם אלופים, ושאני צריך להקשיב להם יותר:



The Black Keys - Lonely Boy
שיר חדש לבלאק קיז. עם קליפ מוזר שבו מישהו רוקד ועושה בשפתיים את כל השיר.  אפילו לא מצחיק



The Peach Kings - Thieves and Kings
אם לא תתפסו ברשת של השיר הזה, אז..אתם באמת לא דגים. שווה יחס מועדף השיר פרימיום הזה:



We Were Promised Jetpacks - Human Error
בניגוד למה שמקובל לחשוב טעויות אנוש הן לא הטעויות הנסלחות ביותר. אנשים סולחים יותר לכלב שלהם, למחשב שלהם, לרכב שהתקלקל, אבל למישהו שסתם טועה כי הוא מפגר. מי סולח ? רוק כזה



Kasabian - Re-Wired
היורשים הבלתי חוקים של אואזיס בקליפ פשע חדש


Arctic Monkeys - Evil Twin
האמת היא שדי נעלמו בזמן האחרון. ואני גם לא כל-כך הגעגעתי לעוד קליפ חדש.

Jessica 6 - Prisoner Of Love feat. Antony
השיר הזה היה כאן כבר פעם, והאמת שהוא לא דורש האזנה חוזרת, אבל לקליפ עם אנטוני הגרטי בתפקיד המבוגר האחראי יש ערך מוסף


הפרדוקס של זיו קסל - כנות
הוא ביקש כל-כך יפה וזה בסך הכל שיר יפה, וחדש ! אני הקשבתי שלוש פעמים לפחות.
זיו קסל כתב הלחין, הלחים, עיבד, הצטלם, שר ,הסתפר, הכל !


Spiritualized - Won't Get To Heaven (The State I'm in)
חי נפשי ותיפח רוחי אם ג'ייסון פירס והמקהלה שלו לא אחראים על כמה מהשירים היותר יפים שנכתבו אי פעם.
כמה מהם מרגשים לעיתים עד דמעות. מישהו לקח את כמה מהשירים הכי יפים שלו וחיבר אותם עם אודיסאה בחלל של קיובריק  [ותודה למי שמגיעה תודה]




מקווה שנפעמתם פעימה
ושתהיה לכם פרימיום של שבת  !

שיפוט מהיר Puscifer - חדש !

[מצטט את רנן ממונוקרייב שממליץ:] סחבקים אוהבים את מיינרד ג'יימס קינן (טול ו-א פרפקט סירקל), שממשיך להוציא אלבומים תחת פרויקט הצד שלו, פוסיפר. זה כאילו אמור להיות דחקה, גם בגלל שם הפרויקט ושמות האלבומים (לחדש קוראים Conditions of My Parole), אבל זה לא, זה הוא שפשוט עושה מה שלא התאים בלהקות "הרציניות" שלו. וזה מצוין.

Puscifer - Monsoons

Puscifer - Green Valley

יש צדק ! Justice חדש.

ה-ע-ם   ד-ו-ר-ש   צ-ד-ק   ח-ב-ר-תי !-!-! והעם לפעמים מקבל את מה שהוא צריך לקבל. ועדת טרכטנברג אמרה את דברה, הממשלה טרם הכריעה והעם יוצא בקרוב מאד לסבב נוסף לרחובות כדי לומר שוב שהוא דורש צדק חברתי. הביקורת העיקרית שיש לי כרגע לכל המערכה הזו שמתנהלת היא שהכל נסוב סביב כסף וכלכלה, שום דבר שהוא מעבר לכך. כי אם מדובר אך ורק על הורדת מחירי הדיור, אז הם כבר ירדו רק בגלל המחאה, ועוד לפני שההממשלה התחילה לבנות במסיביות, ואם מדובר רק על יוקר המחיה אז אני חושב שטרכטנברג פעל בנושא, אבל אם מדובר בשינוי תודעתי שלנו לכיוון ערבות תודעתית, אז אני מצטער אבל המחאה הזו לא עשתה אותו, ואפילו לא פעלה לכיוונו. זו מחאה שאומרת רק "מגיע לי יותר". ערבות הדדית בשבילי היא לא מדינת נתמכת יושביה, ערבות הדדית בשבילי היא  קודם כל שכולם יתרמו באותה מידה ואז לכולם יהיה יותר. שכולם יעשו שירות לאומי, אם לא צבא. שכולם יעבדו.

מצד שני יש שירותים במדינה הזו שאינם על סף-קריסה, הם פשוט מאד בקושי קיימים. אני הייתי רוצה לראות הרבה יותר טיפול ויעוץ לילדים ולמשפחות שמתקשות ואני לא מדבר על הנדכאים שנדרשים לשירותים סוציאלים. וזה מתקשר גם לחינוך וגם לרפואה.  לא יכול להיות שכל נזלת זוכה לביקור בהול בקופת חולים, ומצד שני אנשים נושאים על עצמם מצוקות במשך שנים, ואפילו בעיות פשוטות יחסית, כמו דיכאון לאחר לידה ,לא זוכות לטיפול ראוי.

משהו חייב להשתנות בתחום הזה. צריך שיהיה פסיכולוג בכל קופת חולים שכונתית, צריך שתהיה טיפת חלב עד גיל 18 (ואני אומר את זה בתור הורה שמשקיע כל גרוש שיש לו קודם כל בחינוך של הילדים שלו), אפילו אהבה נכזבת שווה טיפול לדעתי, אפילו דיכאון שלאחר מבחן. צריך שרופאי משפחה יתעסקו בכך הרבה הרבה יותר. צריך גם רפואה מונעת בנושא. צריך לאבחן כל ילד בישראל, כל תלמיד צריך לקבל איבחון פסיכו דדיקטי. יש כל-כך הרבה מה לשפר. אני רואה איזה נפלאות אפשר לעשות בתחום הזה. אני נחשפתי לזה בשנים האחרונות בכיוון של התפתחות הילד, ויש עוד המון מה לעשות לבני נוער ולמבוגרים ונראה לי שזה חייב להעשות. אפשר ממש להציל נפשות. ולגבי דיור ציבורי- אני מאד נגד, כל שכונות העוני והמצוקה התחילו בשיכונים של דיור ציבורי ועד היום השכונות האלה הם גטאות של נחשלות. אני בעד הלוואות לזוגות צעירים ולחזק את הפריפריה  (ואני מתנצל מראש שאני כל הזמן מציג עמדות לעומתיות, ודווקניות אבל אלו עמדותיי ויותר מכך כנראה שכזה אני).

[תודה לעופר שדמי] וכל זאת רק לכבוד האלבום החדש והמפתיע של ג'אסטיס שהעז להיות הרבה יותר טוב מכל מה שחשדתי שיהיה. שינוי סגנוני - אין. הרבה קטעים אינסטרומנטלים - יש:

מר חזה-אגוז - הקונטרה לטום וייטס

סוג של מלך

בטח שמעתם שטום וייטס הוציא אלבום חדש. אין לי כבר כוח אליו, ברגע זה המוסיקה שלו נשמעת לי כמו שטיק אחד גדול, ואני לא מוצא בה יותר מידי עניין. אבל זה לא אומר שאין לי כבוד לעכברי ברים. להיפך, אני שמח מאד לגלות דווקא השבוע את Vic Chesnutt. סינגר סונגרייטר, נכה על כיסא גלגלים בעקבות תאונת דרכים מגיל שמונה שגרמה לשיתוקו.  הוא לא חורק יותר מהנדרש, ולא מצרצר ולא מקרקר.  פשוט עושה מוסיקה אישית, שירים מלאים בכאב, יופי , אמת, כנות, אנושיות, סיפורים מעניינים ותשוקות.
הנה סיפור של זבולון שלו על הופעה של ויק צ'סנאט. סיפור שקנה את ליבי: "קניתי כרטיס. מימין מסדרון צר וחשוך. פניתי לכיוון המסדרון ומייד נצמדתי אל הקיר, לפנות דרך לשניים, כשהאחד מסייע לשני בכיסא הגלגלים לחצות את המסדרון ולהכנס מבעד לדלת. פניתי ללא היסוס אחריהם, כאילו היו זוג בלונדיניות, ממלמל לעצמי "זה ויק... לך איתו, זה ויק". באולם שהסתתר מאחורי הדלת היו עשרים איש, אם להיות נדיב, כולל הבארמן והסאונדמן. הצמד על הבמה שר בווליום גבוה, כאילו היו באיצטדיון הומה, בעוד שזה נראה יותר כמו מופע בבית אבות גריאטרי.
הטרדתי את הבארמן מאחורי השלוותא וניגשתי אל ויק, שחנה במרכז, ליד הסאונדמן. "היי", אמרתי לו מכופף כמעה, מנסה להתגבר על הצווחנית, "שמח שהגעת לכאן, מאוד אוהב את מה שאתה עושה". נבוך משהו, הוא חייך וסינן תודה, כמעט מתנצלת. פסעתי צעד לאחור, נשען אל הבאר, מחכה לתשע, שיעלה. וויק כיסה את פיו במעיל המוגבה לחמם עצמו ביום הצונן. והוא, ויק, הועלה לקראת תשע אל הבמה, לעיני כמה עשרות. העיינים שלו איכשהו נראות כאילו היו תמיד עם הכנה לדמעות. אבל זה מובן, רק מלהקשיב למילים בחשכת הלילה של הנשמה. ואז באים הצחוקים, וגם זה די מובן. שוב, רק להקשיב. לאויר נזרקות הבקשות וויק מאבד, בעל כורחו, את הקשר לסט המקורי שתיכנן. אבל למי איכפת, גם לא לויק, אם לשפוט לפי כיוון הרוח שטות. בתום השעה, המאוד קצרה, ויק רק מבקש ג`וינט שמן והגון."

הוא הוציא בסך-הכל כ-15 אלבומים במשך כעשרים שנה משנת 1990, מה שאומר כל שנתיים שלוש אלבום.  ביקשתי מזבולון, שיותר בקיא ממני המלצות לאלבומים, אז WEST OF ROME אחד הראשונים שלו מומלץ, ומ 2007  North Star Deserter, ואלבום האחרון שלו שיצא ממש עם מותו: At the Cut עם שירים מדהימים כמו Flirted with You All My Life על איך הוא פלירטט כל חייו עם המוות  או Coward מומלץ מאוד. כן, הוא מת וזה עצוב, אבל המוסיקה שלו חיה עימנו:

שיר מאד קליט שלו בשביל הסיפתח
Vic Chestnutt-Panic Pure


המלצה של מיטל שהיתה הטריגר לכל העניין
Vic Chesnutt - Sad Peter Pan


אולי תתחברו יותר לקאבר של סמאשינג פאמפקינז
The Smashing Pumpkins - Sad Peter Pan


וכאן תחושו אותו יותר. עוד ציטוט של זבולון שלו:  "אם פעם חשבתי שהקול שלו מרגש הרי שבימי היוטיוב רק הבנתי כי להסתכל עליו בעת שהוא שר, זה מרגש עוד יותר. על כל תו מתוי פניו אפשר לראות שהוא שר מכל הלב, מתכוון לכל מילה וכל כולו, בכל גופו, הוא מוזיקה. אותי הוא מאוד מרגש, ככותב, כמוזיקאי וכמבצע."
Vic Chesnutt - The Foxx and Little Vic


ואם עד עכשיו לא השתכנעתם הנה אחד שירעיד אתכם:
Vic Chesnutt - Everything I Say

סול לשיא - ויהי דיסקו

הדיסקו כתופעה המרכזית של סוף שנות השיבעים, חולל את מהפכת הריקודים שנמשכת עד ימינו. לפני זה לא יכולנו לרקוד אלא ריקודים סלוניים או ריקודיי רוק-אנ-רול . שזה בדיעבד ריקודי סלונים מהירים. כידוע, הדיסקו צמח בשנות השיבעים, ומבין כל הסגנונות שתפתחו באותו עשור: הPאנק (סקס פיסטולס), הרוק הפרוגרסיבי (פינק פלוייד), הרוק הכבד (לד זפלין) - הדיסקו (אין סוף שמות) הכי מושמץ.

שימו לב שלאורך העשורים התקיימו שתי היסטוריות מקבילות של מוסיקת פופ/רוק. בשנות השישים היה פופ קופצני טיפשי, הדוגמא הרעה שלו זה המונקיס, הדוגמא הטובה שלו היא התקליטים הראשונים של הביטלס, ובמקביל היו הדלתות, ג'ימי הנדריקס, בוב דילן. כאמור בשנות השבעים היה הדיסקו "הקליל" וכל השאר. בשנות השמונים היתה מוסיקה שעשתה לי בחילה לדוגמא של בננה רמה, ומקביל הגל החדש, הקיור, הסמיתס .בשנות התישעים היו נירוונה, הפיקסס, סטון רוזס, הגראנג' והדאנס, ובמקביל עוד מוסיקה שעושה בחילה. הבחילה, דרך אגב, עוברת לפעמים. ויש מקרים שזה פשוט ענין של סנוביזם או אפילו של טעמים שמשתנים. אני לדוגמא היום מאד אוהב את הבי-גיז ואת להקת אבבא, ובזמן אמת הם עשו לי בחילה. פשוט הייתי ילד שלא אהב מתוק, אהבתי מלוח.

ונחזור לדיסקו. הדיסקו מושמץ כיוון שהוא פונה למכנה הנמוך, הוא לא אנטלקטואלי ולא אינטליגנטי ולכן גם לא נחשב מהפכני, ולא בצדק. בכל הזדמנות שאנשים רוצים לחגוג את החיים מה הם עושים? במסיבות, בקרחנות, אנשים חוגגים עם מוזיקה ורוקדים. אפילו בבית הכנסת בכל בתי התפילה בעולם שרים מזמורים, ובשמחת תורה רוקדים. דוד המלך, המשיח!!! כתב את ספר תהילים, ומה יש שם אם לא שירה ופואטיקה. וכיוון שמדובר בנגן כינור אני בטוח שהיו מנגינות ולחלק מהמזמורים המנגינות היו יותר מוצלחות מהמילים. ואתם חושבים שלא היו תופים ומחולות , אני מזכיר בהזדמנות זאת את שירת דבורה ואת תוף מרים. ובטח שהיו רוקדים אותם. וכינורות (דוד המלך) ותופים אפריקאים (תוף מרים בסיני) זה דיסקו!!!

בתחילת ימי הבלוג הזה עשיתי מחקר קטן של הנושא ואפילו היה מיקסטייפ נחמד שנעלם בתהום האינטרנט. אם אין לכם ראש פתוח תוותרו מראש על התענוג, אבל אם יש אז נסו להאזין. משהו שהתפתח מהבלוז לסול והפך למה שהוא.

נבדק ונמצא פרימיום - הסינגלים של השמחה

הכתום היום כתום מאד

פתיחה- 

שבוע שמח היה השבוע. גלעד שליט חזר הביתה, ואנחנו חזרנו אל עצמנו. הוא כבר אוכל שניצל ופסטה, וצופה בטלוויזיה עם חברים שלו. הפרדוקס הוא שרגע חזרתו, הוא כנראה הרגע המאושר, המזוכך והטהור שלא היה לנו כבר שנים. לא נותרה עין אחת יבשה, וכל מה שאנחנו איחלנו לו שהוא יחזור לשיגרה (אבל איזו שיגרה?). אנחנו מצידנו דווקא קיבלנו מנת אנדרנלין ופיק של רגש חד פעמי, ולא שיגרתי בכלל.  היה גם חג כזה יפה השבוע. נטלתי לולב בסוכה של חב"ד, יחד עם העורך הראשי. וגם פגשתי במפתיע בסוכה הזו של חב"ד את גידי מתרבותא. טיילתי במכתש רמון עם הילדים ועם חברים. ישנו בחאן באמצע המדבר, וגם אכלנו די הרבה וטעים - היה נהדר. לסיום הייתה שמחת תורה כל-כך שמחה, עם הקפות וספריי תורה ושירים וריקודים. הילדים שלי על הכתפיים ואני שר "מפי אל". ואתמול גם אימצנו גורת קאבליר חדשה. אז החיים יפים, ומה רע להנות קצת, עד שתבוא השיגרה המוכרת וההפגנות לצדק חברתי, וכל הכאב ראש הזה של אכלו לי שתו לי. לכבוד השמחה הגדולה כמה סינגלים וקליפים חדשים, וגם כמה הרכבים חדשים שישלימו את הפרימיום של השבוע הזה:

San Cisco - Girls Do Cry
כשאני צופה בקליפים כאלה (למעלה) אני מאד שמח שאני גבר. כי אם הייתי אישה זה בטח לא היה אותו הדבר. כמו לשתות בירה בלי אלכוהול. גם לגלעד שליט מגיע 72 בתולות, שמעתי בחדשות שיש כבר מתנדבות, לא בדיוק בתולות, אני מניח. שיר נחמד, אם זה משנה לכם.

Rihanna - We Found Love
נשבע לכם שגם הקליפ החדש של ריאהנה מחרמן ברמות. יש בו רומנטיקה ותחתונים סקסים. בגלל שאני לא רוצה לעודד עישון ,אז הוא לא מובא לכאן. סתם, אני באמת נגד עישון אבל זו לא הסיבה - קישור.

Pandr Eyez - Eyes On You
נמשיך בקו השקסי יש כאן מישהי לא הכי מוכרת, זמרת ולהקה חדשים, שבהחלט מצליחה לסקרן עם שיר שיש בו אלקטרוניקה ו..גלו בעצמכם:



Kate Bush - Wild Man

לקייט בוש אנחנו סולחים שהיא ממשיכה לשחק באזורי הדמדומים. זה מתבקש שכל מה שהיא תעשה יהיה נגוע במיסתורין, בצד האפל או המורכב של האדם. זה אף-פעם לא מאוס, רק בגלל שנשמע שהיא ממש מתכוונת לכך - שזה מה שמעניין, ומרתק אותה. חוץ מזה המינון קובע: היא לא הופיעה כבר המון שנים, והיא מוציאה אלבומים בקצב שמביאים ילדים לעולם, רק כל כמה שנים. אז הנה שיר חדש:

Kate Bush - Wild Man


Lana Del Rey - Video Games
יש משהו מושך וגם מרתיע בבחורה הזו (אני לא אכתוב דוחה כי אי-אפשר להגיד עליה דבר כזה). זה נכון גם לגבי המראה שלה וגם לגבי המוסיקה. היא די מצליחה עם EP שבו שני שירים בסה"כ  Video Games והקודם שהיה כבר כאן Blue Jeans, ויש במוסיקה שלה משהו שמזכיר את כריס אייזק ואת אוירת קפה בגדד - קישור

Friends - I'm His Girl
מזמן לא שמענו על להקות חדשות מברוקלין. אבל הלהקה הזו מברוקלין, עם קליפ וינטאג' כנהוג ביוצאי עדת ההיפסטרים, די מגניב בסך הכל (ואין לי שום דבר נגד וינטאג' או היפסטרים):



Erykah Badu – Fall in Love
סתם שיר חדש ונחמד מאד של הגברת אריקה באדו. וידאו עוד יותר פשוט. כל העסק נשמע כמו דמו, ואין פה התפשטות כמו בקליפ הדי מרגיז שלה משנה שעברה - קישור

The Ting Tings - Hang It Up
אני לא אחד שיגיד לא לג'אנק מיוזיק אם הוא טוב, אבל השילוב הזה של פופ-Pאנק והיפ-הופ די זוועתי -  קישור

לא רק לסטיב ג'ובס יש צלילית

Andrew Bird - Norman

הכנר/הזמר/היוצר/המלחין/השורק אנדרו בירד בפסקול יפה לסרט בשם נורמן. הסיפור הוא על ילד בשם נורמן שמשקר בבית-הספר שהוא חולה בסרטן ואז כשילדה שהוא אוהב וחבריו מגלים את השקר, מתחילות הבעיות (פרומו). בכל מקרה הפסקול די קסום. בירד אומר שאילו ידע כמה שזה קשה, הוא לא היה עושה את זה. מזל שלא ידע - וכל האלבום להזרמה.

ג'ואנה ניוסום והפליט פוקסס

זה סרטון ממש חמוד שבו ג'ואנה ניוסום וסולן הפליט פוקסס Robin Pecknold   עושים הורדות ידיים. לה כידוע יש ידיים חזקות מנגינה בנבל, והוא בסך-הכל חולב גדיים לפני השנה. מעניין מי ינצח ?? - קישור

John Cale - Catastrofuk
וכאילו כדי לאזן הנה קליפ חדש ! לג'ון קייל. ההופעה שלו בארץ היתה חוויה. הקליפ הבא מתאר משהו כמו סיפור של עליסה בארץ הפלאות של הירח. תזרמו או שלא תבינו מאום (כמוני)



והשיר הזה (גם חדש) אפילו יותר טוב:

Coldplay - Paradise

הקו המוסיקלי של הבלוג הזה הוא איכות אבל קליטה. כל מה שקיים בים הגדול של האינטרנט ושהיה צריך להישמע ברדיו. ההתלבטות הקשה היתה האם לשים את הסינגל החדש של קולדפליי. אני בטוח שבסופו של דבר אני אקשיב לאלבום החדש שלהם, אני די בטוח שהפעם גם אני לא אתלהב מהם. בכל מקרה הנה הקליפ החדש (שלא מוסיף כלום לחיים שלנו). הבנתי שבראיין אינו מפיק אותם גם הפעם, ואני חושב בכל הרצינות שזה "בלתי מספיק" בשביל כשרונות בסדר גודל כמו שלו וכמו של כריס מרטין. מצד שני לו ריד ומטאליקה הוכיחו שכשהם רוצים הם יכולים להוציא את השיר הכי גרוע של השבוע (או בכלל השיר הכי גרוע שאי-פעם הוקלט).

きゃりーぱみゅぱみゅ - PON PON PON
ולסיום, אם עד עכשיו לא שמחתם, קבלו להיט פופ היסטרי מיפן. כמה דיוק וכמה מתיקות וכמה בלאגן יש בקליפ אחד. מתוך מיני אלבום בשם Moshi Moshi Harajuku של Kyary Pamyu Pamyu, שיצא באוגוסט. השיר הזה זכה לכמעט 7 מיליון השמעות. הייתי נותן קרדיט למי שנתן את ההמלצה, אבל נראה לי שהוא יובך מכך. בכל מקרה מבחינתו זו היתה דאחקה, ולא המלצה (גם מבחינתי)- קישור

שיהיה לכם פרימיום של ..כל דבר שתבקשו !

כל התורה על רגל אחת

אני נמצא בבית הכנסת בשמחת תורה. ביום הזה לא רק אוכלים, שותים ורוקדים עם ספריי תורה בכריכה קשה מאד (!),  אלא גם קוראים את הפרשה האחרונה בתורה ואת הפרשה הראשונה בתורה, שהיא כידוע :פרשת בראשית. בפרשה האחרונה משה מברך את כל שבטי ישראל. שזה נחמד מאד. וליהודים, שהם כידוע משבט יהודה, הוא אומר: "שמע ד' קול יהודה ואל-עמו תבאינו ידיו, רב לו ועזר מצריו תהיה". ידע משה שתהינה לנו צרות רבות, אבל שתהיה לנו הרבה עזרה מהאמריקאים.

משה אחר שאני מכיר, הציע שנשלח חבר אחד לרעהו את שלושת השירים הכי הכי הכי אהובים עלינו בכל הזמנים. לכבוד שמחת התורה. לא חושב שאפשר בכלל לעמוד בגודל המשימה הזו, אבל בגדול אם אני צריך לכמת את סך כל ימי חיי מהילדות ועד עתה, ואת סך כל המוסיקה שקיימת בעולם, אז זה הולך ככה:

עכשיו כשאתה כאן - אריק איינשטיין חדש

אף עין לא נשארה יבשה. גם לא של אריק איינשטיין, שכתב והקליט שיר חדש לכבוד חזרתו של גלעד שליט.  היתה לי הרגשה פנימית שגלעד שליט יחזור איתן בנפשו, גם בגלל ההשערה שהיה אינטרס לשמור על שפיותו, ובעיקר בגלל מה שמשפחתו משקפת - ענייניות, צניעות, מסירות, כושר התמדה, וחוסן נפשי פנימי. התשובה האמיצה והמדוייקת שהוא נתן, בראיון הכפוי שעשו לו, על דעתו לגבי שיחרור אסירים הכלואים בישראל, מילאו אותי באושר ובגאווה, כי היה ברור באותו רגע שלא מדובר באדם שבור, וכי זו היתה התשובה הטובה ביותר שאפשר היה לתת. ולשיר החדש של איינשטיין האהוב:

סול לשיא - Billy Paul

בילי פול הוציא 16 אלבומים ! ב-1972 הוא פרץ עם Me And Mrs. Jones , ואח"כ היתה לו קריירה ארוכה של ה שנקרא אז דיסקו, אבל היום אפשר להגיד שזה הרבה יותר סול-פאנק עם השפעות פסיכולדליות פה ושם. הגיע הזמן שיעשו לו כבוד כמו שעושים לפחות לבארי וואייט. הוא יליד פילדלפיה ואת רוב האלבומים שלו הוא הקליט ב - Philadelphia International Records. בשבילי פילדלפיה היא לנצח עירו של Dr. J כשל-NBA עוד היתה נשמה וקצב קצת יותר אנושי (למי שרוצה דוגמא הנה משחק הגמר משנת 1982, בין פילדלפיה 76 ללוס אנג'לס לייקרס - השנה הראשונה שמג'יק גונסון התחיל לשחק. גם קרים עבדול ג'אבר שם).

Billy Paul - - Brown Baby


Billy Paul - Thank You


Billy Paul - July July July July Got My Head On Straight

שיפוט מהיר: Fiest - Metals

סטיב ג'ובס צדק. צריך לחיות כל יום כאילו הוא האחרון בחייך. יש כאלה שמפרשים דבר כזה כהזדמנות להיכנס לסוטול חזק מאד. כי אם בלאו הכי מחר נמות, אז בשביל מה לחסוך, בשביל מה להישאר נקיים, בשביל מה להתאמץ, בוא נתפוס היי אחד ודי. השאלה האמיתית היא איך אדם שאומר דבר כזה מביא עלינו מכשירים שמרחיקים אותנו כל-כך מהחיים הממשים, מהזמן עם אנשים חיים, עם ילדינו עם חברנו. אני מכיר אנשים שיושבים עם החברים שלהם בבילוי במסעדה וכל הזמן נמצאים בתוך האיי-פון. אני לפחות כשאני בחוץ, משתדל לא להיות מחובר למכשירים, ולתפקד באופן עצמוני. השיר Graveyard של פייסט עורר בי את המחשבות הללו. שיר יפה שגרם לי ללכת ולהקשיב לכל האלבום החדש והסתווי שלה. אחלה אלבום ! פייסט מזכירה לי מאד את קרן אן, גם במראה אבל גם בגוון המוסיקלי. מה שפעם היו קוראים סופט-רוק. בגדול סגנון שאני פחות מתחבר אליו מאז שיש גלגל"צ. אז נרתעתי בהתחלה מלהקשיב לרוך הנשי, אבל כשכבר הקשבתי אני יכול לומר שיש כאן יופי טהור וזך, ולאו דווקא מיינסטרימי.  השיר Bittersweet Melodies גרם לי להמליץ לכם על האלבום Metals. ביוטיוב יש רצף של טיזרים מקסימים לאלבום הזה, קטעי שירים וצילומים בשחור לבן של ההקלטות וגם של קצת טבע.

בהופעה היא יותר עוצמתית:

Feist - Graveyard

מעבירים לוינטאג' - Lee Hazlewood & Ann-Margret

1969 היתה שנה טובה. לי הייזלווד ואן מרגרט חברו יחד כדי לעשות אלבום שנקרא The Cowboy and The Lady. קצת מוזר איך שחולפת לה ככה סתם תהילת עולם. הייזלווד הספיק להוציא בימי חייו מעל לשלושים אלבומים, עד שנפטר בגיל 78 בשנת 2007. בעיקרון הוא עשה מוסיקת קאנטרי וזכורים לו במיוחד שיתופי הפעולה עם ננסי סינטרה, אי שם בשנות החמישים. אן מרגרט, לעומת זאת, היא באמת ליידי מולטי טאלנט, ממוצא שבדי במקור. בין השאר השתתפה ב-"ויוה לאס ואגס" עם אלביס, ובאופרת הרוק Tommy (כאן בסצינת קאלט שאי-אפשר להאמין עם ג'ק ניקולסון). את כל זה לא ידעתי לפני שאהבתי את שני השירים האלה ששונים כל-כך אחד מהשני:

 

[ותודה לאיתי כוחיי שיש לו גם טעם טוב]

Ann Margret & Lee Hazlewood - Am I That Easy To Forget

Lee Hazlewood & Ann-Margret - You turn my head around

שיפוט מהיר: Ryan Adams חדש !

אין לי רומן עם Ryan Adams הוא גם קאנטרי מידי, וגם נוטה לקיטש. מילה נדושה קיטש, יצאה כבר משימוש, אבל עוד נידרש לה בהמשך (גם בפוסטים אחרים שבדרך). אז האלבום החדש שלו, בעל השם הקיטשי: Ashes & Fire , היה בגדר משהו שאין לי צורך להקשיב לו. אבל חזרתי הביתה שבוע שעבר אחריי יום קשה וחם במיוחד במטע מנגו, בלי משהו שיצנן אותי אפילו לא מזגן, ובלי כוונה יתרה הקשבתי לראיין אדמס, דווקא מוצלח מאד לסוגו. השיר הבא, הוא השיא של יופי קאנרטי אדיב וקישטי. כל עוד לא טוחנים את זה ברדיו, אני דווקא נהנה. מתאים מאד להאזנה בסוכה:

Ryan Adams - Kindness

וכל האלבום בהזרמה
Ashes and Fire by ryanadams

נבדק ונמצא פרימיום - סינגלים לסכך הכי גבוה

יום שישי זה נבדק ונמצא פרימיום. יש הרבה מוסיקה לשמוע בעולם הזה. החשיפה הולכת וגוברת. הזמינות הולכת ומתעצמת, יש עוד ועוד דברים חדשים לשמוע, ואני משתדל מאד לברור מה טוב לי ומה לא. מבחינת סגנון, כפי שבוודאי שמתם לב, הכל הולך, אבל צריך שיהיה פרימיום. המיטב של המיינסטרים של האלטרנטיבה כאן לשיפוטכם. כמעט כל הסינגלים שבפוסט הזה הם מתוך אלבומים חדשים שיצאו. אין לי כרגע תשוקה גדולה מידי להקשיב לאלבומים האלה, אבל שיר אחד טוב מכל אחד זה בהחלט כיף. ואתם יודעים שיש גם סקירת חודשית של האלבומים שיכולה לתת לכם עוד כיוון. העיקר שתהנו ! מה כבר ביקשתי ?! 

Mayer Hawthorne - The Walk
הלבן הזה שמתאמץ לעשות סול מוטאון סיקסטיז די מוכשר. הקול שלו אולי לא תמיד מספיק יציב בשביל גודל המעמדים שהוא שם אותו, אבל השירים בהחלט טובים. והקליפ למעלה יעשה לכם חשק לירות במישהו. אבל כיוון שאתם רודפי שלום זה מיד יעבור לכם.

Do I Have Power - Timber timbre
עם יין אדום השיר הזה הולך ממש טוב. גמלא, מרלו, 2007, אפיצות טובה, ניחוחות של גרגרי יער ותבלינים, פלפל שחור - הכל כתוב על התווית. לא נפלתי מהאלבום האחרון שלהם, מעדיף את Low. אבל השיר הזה..והקליפ הזה...הולך טוב.

Gruff Rhys - Whale Trail
ישר הרגשתי שמשהו חשוד בשיר הזה. האלבום האחרון של רייס שיצא השנה היה מצויין, והשיר הזה בקושי סוחב. לעומת זאת הקליפ פנטסטי. אז מסתבר שזה איזה פרסומת למשחק בשם Whale Trail שיצא באייפון ואייפד. סטיב ג'ובס לא יעזוב אותנו כבר לעולם. ולמרות שלא היה לי מעולם איזה מכשיר של אפל, הוא בכל זאת משפיע בכל יום על חיי.



Steven Wilson - Deform To Form A Star
היה היה פעם ילד קטן שקראו לו אביב, ושהיה לו אבא בשם יונתן..טוב אתם מכירים את הסיפור של סטיב וילסון ואביב גפן. הבלאקפילד היו דווקא סבבה, אפילו יותר מפורקיפיין טרי של וילסון שניסיתי בכל כוחי לאהוב אך ללא הצלחה (עוד הרבה לפני שהתחבר עם גפן). לטעמי סטיבן וילסון טכני מידי. לא יודע מה גרם לי להקשיב לאלבום הסולו החדש שלו, אבל בצירוף מקרים מופלא זה קרה בדיוק כשפתחו קבוצה בפייסבוק של פרוג-רוק. כך או כך השיר הבא פרימיום

Steven Wilson - Deform To Form A Star


Gary Numan - Dead Sun Rising
רק שלשלום פירסמתי פה "מנה קרה" מלאה במוסיקה אלקטרונית חדשה. הייתי צריך גם לשים את השיר הזה מתוך האלבום החדש של גארי ניומן. מה אתם יודעים, האיש הראשון שהפך את האלקטרוניקה לסקסית, באלבום חדש !

Gary Numan - Dead Sun Rising


Beyoncé – “Countdown
יותר מכל מוסיקת מיינסטרים אחרת ביונסה זוכה ליחס מועדף בבלוגים של מוסיקת אינדי, או מה שנשאר מזה. יכול להיות שזה בגלל ג'יי זי או בגלל הטוסיק שלה. בכל מקרה בקליפ הבא היא מזיזה גם קצת את הציצים. חוץ מזה זה קליפ סיקסטיז ממש חמוד. השפעה של איימי ? אוליי..



The Supermen Lovers feat. Herr Styler & Cristine - C'est Bon
כבר לא קיץ, וזו אולי השנה הראשונה בחיי שלא הייתי בים בקיץ, ובכל זאת הקליפ הזה עשה לי טוב. שיר חמוד מתוך אלבום שיצא בקרוב בשם Between the Ages. זה דיסקו ושמח למי שעצוב:

Tom Waits - Back in The Crow
מתוך כבוד הקשבתי לשיר החדש של טום וייטס, כי למען האמת הוא קצת קשה לי בשנים האחרונות. אבל השיר הזה היה הזדמנות להקשיב שוב לאלבום הבכורה שלו Closing Time [גם אתם יכולים], וגם קראתי כתבה מעניינת עליו שכתב איתמר זהר. בגדול אפשר לחלק את הקריירה של טום וייסט לשלוש: השנים המוקדמות שבהם הוא שר וכתב שירים מלנכולים שאפשר להיתעטף בהם ולשקוע במציאות חלומית. תקופת האוונטגארד שהתחילה עם Swordfishtrombones, והתקופה שאנחנו נמצאים בה עכשיו ושאני לא יודע מה הוא רוצה ממני. הנה שיר, דווקא לא כזה נורא:

Tom Waits - Back In The Crowd by antirecords

מעבירים לוינטאג'
ג'ימי הנדרקיס שימש כמקור השראה ל..כמעט כל מוסיקאי או גיטריסט שחי אחריו, ומה היו מקורות ההשראה עליו. ובכן אביטל טוען שאלה הם להקת Gonn נכון שאתם מתים מסקרנות

Gonn - Don't Need Your Lovin'


שתהיה לכם פרימיום של סוכת שלום !

מנה קרה - המוסיקה האלקטרונית העכשווית

איך שמגיע סוכות מתקרר קצת. כבר הסתיו עכשיו, ובזמן האחרון יצאה הרבה מאד מוסיקה אלקטרונית חדשה וקרירה שמתאימה למצב. חשבתי שיהיה חכם לרכז את הכל בפוסט אחד לכבוד סוכות. כבר היה כאן השבוע האי.פי. החדש של ג'יימס בלייק שעושה סוג של פוסט דאב-סטפ. ועכשיו, הנה כאן, כל השמות המוכרים שעושים עוד ממה שהם יודעים:

Four Tet - Locked/ Pramys
מתוך אי.פי/סינגל חדש שכולל שני קטעים שימו לב לכמות התגובות המפרגנות

פירמיד הוא הקטע היותר חלש, אבל הקליפ בהשראת סלבדור דאלי מפצה

Death Cub For Cutie - Doors Unlocke and Open // Cut Copy Rmix

כמה שהתלהבתי מההופעה של Cut Copy בארץ, ככה ירד לי מהם. היה טוב והתמלאתי. את דת' קאפ אף פעם לא אהבתי יותר מידי, ובכל זאת השילוב מצליח. זה מתחיל כמו ד"ר ביט

Small Black ft. Heems - Two Rivers

עם כל הצ'ילווב שהיו כאן לאחרונה קצת התגעתגעתי לסמאל בלאק. אז הם כאילו קראו את מחשבותיי והוציאו קטע חדש, מתוך מיקס טייפ שיקרא Moon Killer. בכל מקרה השילוב של ראפ והיפ-הופ יחד עם צ'ילווב. Washed Out היו הראשונים ללכת כאילו לכיוון, וכאן זה אפילו יותר שווה

 

עטיפה יפה

M83 - Hurry Up, We're Dreaming

בסופו של דבר בכל זאת החלטתי להקשיב לאלבום החדש שלהם. למרות שהם הצליחו להוציא לי את החשק אחרי ההופעה שלהם בארץ, העטיפה של "מהר, אנחנו חולמים" נגעה בליבי, ויש סוף טוב לסיפור הזה. M83 אוהבים לגעת בנושא של הילדות. והילדות היא הגעגוע המזוכך ביותר לדברים שהפסדת או שאתה מפסיד. אני בכל יום מתאבל קצת על עצמי, ומשום מה M83 יותר מתאימים לי היום לדבר הזה מאשר Burial. הם היו יכולים לעדכן קצת יותר את הצליל לכיוון צ'ילווב. הם ממש במרחק נגיעה ממנו, ואז הכל היה נשמע אחרת. משום מה הם החליטו לגוון עם סקספון וכלים אקוסטים. בסופו של דבר הסקרנות השתלמה הצלחתי למצוא שיר אחד מקסים (!!!) באלבום הכפול והדי משמים הזה (לא הקשבתי עד הסוף) - אהבתי מאד את השיר Raconte-Moi Une Histoire  שבו ילדה קטנה מספרת בקול מתוק סיפור חמוד על צפרדע קטן ומיוחד.וכאן כל האלבום להזרמה.

M83 - Raconte-Moi Une Histoire
 

Mano Le Tough - In my Arms
ולמשהו חדש ופחות מוכר. יש הרבה כאלה בבלוג Outline Music המומלץ. מידי פעם אני בוחר שם שיר פרימיום, אבל אם אתם יותר בקטע של אלקטרוני מלודי דאנסי עדכני, זה מקום טוב לבקר בו.



Apparat - Ash
אני מאד אוהב את המוסיקה האלקטרונית של Apparat למרות שככפי שאפשר לראות בהופעה בלונדון שזה כבר לא רק אלקטרוני. אני מאד מתחבר למה שהוא עושה וקטע Ash מתוך אלבום חדש שלו שיצא השנה


Apparat - Ash (Live at Scala, London) from The Line Of Best Fit on Vimeo.

משינה בונה סוכה לגלעד שליט

בסוף ההופעה של משינה אמש באמפי-שוני יובל בנאי אמר: "תודה לכם, ויש מוסיקה ישראלית בארץ ויש רוקנרול בארץ" איזה כיף ! בסוף ההופעה של משינה בשוני אפשר היה לחלק את הקהל ל"פרקטים", שהבינו שלא יהיה עוד הדרן, ומיהרו לרכב כדי להימנע מהפקק, ול"מקווים" שקראו בקצב "מ-ש-י-נ-ה ! מ-ש-י-נ-ה !". אני בסוף ההופעה של משינה רציתי לראות עוד הופעה של משינה.  אני לא חושב שאני אזכה לראות בימי חיי את ברוס ספרינגסטין מופיע (צריך לעשות לו ברית מילה ולהביא אותו מהר כבר לכאן על תקן היהודי המזדקן, כמו פול סיימון/ צימרמן/ לאונרד כהן)  או את הרולינגסטונס מופיעים. אני לא מקשיב למשינה בחיי היום-יום, אבל לבוא להופעה שלהם ולשמוע את הלהיטים שלהם, זה היה בהחלט לעבור על תחנות בחיי. כדי להפוך את האירוע ליותר מלהיב התארחו גם מוניקה סקס שביצעו כמה שירים של משינה, יחד עם משינה, ולחילופין משינה יחד עם מוניקה סקס ביצעו שירים של מוניקה סקס. יהלי סובול אמר שהם לא התכוננו להופעה הזו רק שבוע של חזרות אלא 20 שנה, ופיטר רוט סיפר איך שהוא חרט על השולחן בבית-הספר את השמות שלהם (לא לנסות בבית) ושמשינה הם בעצם הפסקול של חייו.

משינה הם גם חלק מהפסקול של חיי. אף-אחד כבר לא זוכר להם שהם היו להקת הרוק הישראלית הראשונה שחצתה את מחסום האלבום השלישי. משינה גם ידעו להיות מיינסטרים, וגם היו להקה שעשתה ממש מוסיקה ולא רק שרו שירים. אפשר להאשים אותם שהם רכבו על אופנות מוסיקליות מחו"ל, שהם חיקו את מאדנס, שהם חיקו את הגראנג' של נירוונה, אבל אי-אפשר לקחת מהם את זה שהם התאמצו כל הזמן להישמע שונים. כבר ברכבת לילה בקהיר עם הגילה-גילה בוצ'ה בוצ'י (שזה בשפת האוייב הפרסי שלנו), ובהופעה אתמול הם גם ניגנו טראנס. אני זוכר כמעט כל יציאה של אלבום שלהם, חלק גדול מהם עבר תחת ידי. בשבילי האלבום הכי מושלם שלהם הוא "העמותה לחקר התמותה". אבל אני שמח שמיד אחריו הם יצאו בבעיטה של מפלצות התהילה.

להיות להקה של אנשים, כל-שכן להקה של מוסיקה, זה מכיל המון אהבה או לפחות המון יחסי אנוש. ומרגישים את זה כשמשינה מנגנים. הדבר הכי מדהים הוא איך שהם עושים את הכל בכזו מקצועיות ועם המון רגש כך שזה נשמע אמיתי וכייפי כל-כך. גם השירים מחזיקים מעמד כל השנים האלה. הם לא ניגנו את "שלומית עושה סוכה" אבל הם שרו את "אין מקום אחר" ואת "תחזור תחזור". יובל בנאי אמר שאת השיר הזה הוא כתב בכוונה מסויימת, והוא לא האמין שבסוף זה יהפוך למציאות אחרת, והקדיש את השיר הזה בעצם לגלעד שליט

אפילו הייתי שרוף על השיר הזה שהיה סינגל ראשון שהוציאו משינה אחרי שמיצנו את האלבום הראשון שלהם. ממש בקרוב יוצא להם אלבום אוסף חדש בשם "עסקי הרוקנ'רול"

פול מקרטני - חדש !

בטח שמעתם שפול מקרטני התחתן שלשום עם (איך אומרים ההיפך משיקסע?) יהודיה. זו לא הסיבה היחידה שבגללה יש כאן פוסט עליו. פול מקרטני גם הוציא דיסק חדש. קלאסי. וכשאני אומר קלאסי אני מתכוון למוסיקה קלאסית ! זה נקרא Ocean's Kingdom וזה נועד לשמש כמוסיקה לבלט המלכותי של ניו-יורק. מה שאני הכי אוהב אצל מקרטני שגם בגיל 69 הוא חי. מה אני אומר חי ? מתחתן ! יוצר מוסיקה חדשה ! לא ממחזר את עצמו כמו פיטר גבריאל (באלבום גירסת מוסיקת המעליות לשיריו ( למה הוא עושה את זה לעצמו ?)). גיל זה דבר שנותן בנו תוויות. כמו התפקידים של האדם שמתאר שייקספיר: "ילד, תלמיד, אוהב, חייל, מפקד, קשיש ולבסוף שבים לילדות שניה". כשאתה מכיר מישהו בפוזיציה מסויימת, אז אתה מחייב אותו להתנהגות מסויימת. הדודים שלי תמיד היו באותו התפקיד מבחינתי, מאז שאני הייתי ילד והם היו בני 30 או 40, ועד היום כשהם כבר מבוגרים/זקנים/לא בחיים. בסך הכל יש משהו כיף בלהיות מבוגר אחראי, לתת כיוון לילדים שלך או של חברים, לשמש דוגמא לאנשים צעירים שעובדים תחתיך, אבל אני רוצה להיות כמו פול מקרטני לחדש את עצמי לעולם. ואם אתם שואלים את עצמכם איך האלבום הזה ? אז התשובה היא שמרגישים את המלודיות של מקרטני, וזה די קליט. מוזיקת אוקיינוסים לבלט (קצת פיליפ גלאסית), כמה זה יכול להיות קשה לעיכול:

פול מקרטני התחתן בשלישית ביום ההולדת של ג'ון לנון, אבל הבכורה של הבלט Ocean's Kingdom, היתה ביום ההולדת שלי.

לשיר כמו ונוס - Millie Small

לפני כמה ימים חגגה מילי סמאל יום הולדת. וזו הזדמנות חביבה להכיר צד אחר של מוסיקה מגמייקה. יותר רוקנרול סקא ופחות רגאיי. יותר סוכריה ופחות נאפאס [ושוב תודה לאיתי כוחיי הכוכב וגם לאיתי לייבנר על ההמלצות]

Millie Small - My Boy Lollipop
‎1963, אחד מהשירים "הג'מייקנים" הראשונים שהצליחו (מאוד) באנגליה (ובארצות הברית). קאבר לבארבי גייל מ56'

Millie Small- Mayfair
קצת קשה להאמים לקאבר הזה לניק דרייק, משנת 1970

שיפוט מהיר: ג'יימס בלייק חדש !

ג'יימס בלייק הוא התופעה היחודית של השנה הזו. החיתוכים וההדבקות שהוא עושה לצלילים, מרכיבים יחד צליל חדש שממשיך באופן טבעי את מה שעושים בשנים האחרונות המנימליזם של The XX, הנשמה של בון איבר והניסיוניות של סופיאן סטיבנס. ברגעים שהוא לבד עם הפסנתר, אז הוא פתאום אנטוני הגרטי. לא לגמריי מנותק מהמציאות המוסיקלית העכשווית, ובכל זאת יוצר דבר חדש. בתחילת השנה הוא הוציא אלבום בכורה שיהיה לדעתי לקלאסיקה, אבל אני לא מקשיב לו כל-כך הרבה. האי.פי. החדש Enough Thunder קצת יותר מרגש. להאזנה בחסר-תרבות.

נבדק ונמצא פרימיום - אם כבר לצום

פתיחה- 

אם אתם לא בקטע, אז אספר לכם סודות שלא מגלים לחילונים: הכי כיף ביום-כיפורים בבית-הכנסת, בחיי. אנשים כל-כך נהנים שם, שאני חושב שבסוף יום כיפורים צריך להתחיל את הכל מההתחלה, אבל הפעם עם יגון וכאב, עם איזה שיר של מוריסי והרבה רחמים עצמים. אין ! בית-כנסת ביום כיפורים זה הוויפאסאנה של היהדות, זה הסדנת מודעות עצמית בחינם, זה המאהל צדק חברתי של הדתים. רק חסר נרגילות וספות. את הסליחות שרים כל-כך יפה, שבכלל שוכחים שמבקשים סליחה. כבר כתבתי כאן בעבר שלדעתי צריך שני ימי כיפורים, אחד לאלוהים ואחד שבין אדם וחברו. מרוב ששרים "חטאנו לפניך", שוכחים שהעיקר זה רגשות של אנשים.

בחגים העברים, הישראלים, שלא לומר היהודים, שלנו אני משתדל לתת במה למוסיקה ישראלית. לפני חצי שנה היתה כאן רשימה טובה של אלבומים ישראלים שיצאו השנה, רשימה קצת מיינסטרימית, ועכשיו בבלוג מונומליציה יצאה רשימה שמאירה חלק מהצד האלטרנטיבי של השנה הישראלית במוסיקה - 10 האלבומים של השנה. ועכבר העיר יש  פוסט עם הקליפים הישראלים הכי טובים של השנה שתי הרשימות האלה מראות כמה מוסיקה טובה יש מתחת לראדר של כולנו. הרבה מאד מהאלבומים ברשימה של מונומליציה הם בשפה האנגלית.

זאב טנא - אם כבר
הכי נדלקתי מהשיר של זאב טנא "אם כבר" שמובא בקליפ למעלה. שיר שגם מתאים מאד ליום הכיפורים. ביהדות יש המון דגש על תכונות אציליות כמו צניעות וכאלה, אבל אני חושב שצריך איזון. למשל "ואהבת לרעך כמוך", אומר קודם כל שאתה צריך לאהוב את עצמך. או כמו שזאב טנא אומר: אם כבר את חי אז תחיה ! אני לא מבין למה שוטפים את המוח של הילדים להיות כל הזמן צנועים.  ילדים צריכים בעיקר ללמוד להסתדר עם אחרים, ואין בעיה שיתבלטו. יש בעיה עם אנשים שדורסים אנשים אחרים. אהבתי מאד את המילים.

ועוד כמה שירים ישראלים לכפר על מעשינו:

Eatliz - - Lose This Child
קליפ החול המרהיב של אטליז ביים יובל נתן. אני אוהב את החצוצרה שצפה כל פעם



Umlala - My Pdf Files
שיר החננות של אומללה. עוד להקה ישראלית ששרה באנגלית. הקליפ עושה את העבודה.



נועם גינגולד - קוקה קולה בוי
הוא ביקש יפה, אז הנה לשיפוטכם שירת הקוקה קולה




נעם רותם - ברזל ואבנים
האלבום שהכי אהבתי השנה.




תעשו חיים. חיו ותנו לחיות. תנו לחיות לחנות. צום קל.  
גמר חנינה טובה, וסליחה.

מעבירים לוינטאג' - הכל דיבורים

מתוך מגזין מוסיקה טלוויזיוני משנת 1969, מדהים איך 42 שנה הדיבורים על מוסיקה נשארו אותו הדבר, אבל המוסיקה לא. התוכנית נקראה Where It's At ונראיית בפורמט די מתקדם לתקופה. דיבורים על הייפ, על מות הרוק, על כך שאין עוד סגנונות להמציא ועל השפעה ההולכת וקטנה של חברות התקליטים. לשמוע ולא להאמין. משתתפים בראיונות אגדות רוק:
The Beach Boys, Spencer Davis, John Fogerty of Creedence Clearwater Revival, Jon Lord of Deep Purple, 1910 Fruitgum Company, Tommy James & the Shondells, The Seeds, Eric Burdon, Frank Sinatra Jr.ועוד


Where It's At from J. Sprig on Vimeo.

מעבירים לוינטאג' - מאשאפ מרווין גאי והוולווט אנדרגראונד

Velvet Underground / Marvin Gaye & Tammi Terrell - Venus in Furs/ Ain't No Mountain

משאפים הם בדרך-כלל לשירים חדשים, אבל במקרה הזה לקחו שני שירים קלאסים בסגנונות כל-כך שונים, רק המחשבה לחבר את השירים האלה נשמעת לי הזויה, ומי היה מאמין שזה יצליח.

מעבירים לוינטאג' - יום יום חג

קייט בוש הופעה טלווזיונית מיוחדת לכבוד איזה חג, בשבילנו זה מתאים בול. שנת 1979, בוש היתה בת 21 בלבד אחרי שני אלבומים בלבד (מתוך שמונה שהוציאה). אני אוהב את הבוסריות שהיתה בה, ובדיעבד אני חושב שאפשר לומר שבכל הניסיוניות הזו היתה גם המון נסיוניות. פיטר גבריאל מתארח וגונב את ההצגה פעמים. אפשר לראות אותה מתחפשת לילד כמו שהיא עשתה מאוחר יותר בקליפ מפורסם אחר. אני מאד ממליץ לראות סרט מופלא על הקריירה שלה, וגם זה טריט:

 

וכאן היא בהופעה מאותה תקופה. מאז היא כמעט ולא הופיעה.

האלבומים החדשים - ספטמבר 2011 !

לפני שמתחילים, יש הרבה שמתפלאים ושואלים: לכמה אלבומים בן-אדם אחד יכול להקשיב ? אז התשובה היא שאני מקשיב להכל בקשב רב, אבל לא באותה מידה. האמת שאני גם כן מתפלא מזה שאני צריך כל הזמן גירוי חדש, מצד שני לפעמים אני מוצא את עצמי "תקוע" על איזה אלבום ודי חוגג על נורמליות זמנית שכזאת. ועוד דבר: הכתיבה עצמה והשיתוף של החוויה עוזרים מאד להבנה ולריכוז. המטרה העיקרית כאן היא לחגוג קצת מוסיקה, כי כמה אפשר עוד לחגוג עם אוכל  בחגים האלה ?!! (התשובה הבדוקה: המון !) מקווה שתהנו. חולה עליכם !

Wilco - The Whole Love ללא ספק האלבום של החודש. וילקו באלבום חדש והטוב ביותר שלהם מאז Yankee Hotel Foxtrot. אחרי רצף של ארבעה אלבומים אהובים, ואחרי שהכרזתי עליהם כלהקת העשור שלי,  הגעתי להאזנה של האלבום הזה עם המון סלחנות וסובלנות. הייתי מוכן לפשרה. אבל כאמור הוא אלבום פרימיום, יש גם חזרה גם לניסיונות בסאונד שנזנחו מאז יאנקי הוטל. המון רגש יש לג'ף טווידי הזה, וזה העיקר. באלבום הזה אני מגלה צד ביטלסי בלהקה הזו. שמעתי בפיצ'פורק לא התלהבו - אני לא סופר אותם. השיר בפלייליסט הוא שיר הפתיחה: Art of Lost.

Clem Snide - Clem Snide Journey אלבום שחרשתי עליו הרבה החודש. הכל התחיל מקאבר אקוסטי ביוקללי שנעשה לשיר  Faithfully - במקור בביצוע הזוועתי של להקת Journey משנת 1983. אף ברזיליי הוציא מהשיר הזה משהו שלא היה בו קודם - ממש מטאמורפוזה. וכך נולד איפי שלם של קאברים אקוסטים לשירים של להקת Journey. שירים על אהבה, שנותנים הרגשה רוחנית עליאית, בגלל הטוהר של הביצועים של קלם סנייד. זה מעורר מחשבות על המושג קאברים, ביצועים מחדש יכולים להיות ממש לידה מחדש. ופתאום נראה שהשיר לא עומד בפני עצמו, אלא שמי שמבצע אותו הוא שנותן לו חיים. השיר בפלייליסט Whose Crying Now, ועוד אחד.

dEUS - Keep You Close יש כאן מישהו שמתפלל לדאוס ? כי בדיוק חסר למניין... כל ילד ניינטיז אמור להכיר את להקת dEUS הבלגית, ועכשיו יש להם אלבום חדש שכולם מאד מרוצים ממנו (ויש המוסיפים - אלבום פצצות !). זה מתחיל סינמטי משהו, ובאופן כללי קצת רגוע לי מידי ובוגר. כל שיר טוב אבל מאופק ומתוזמר. בשיר  השלישי הם כבר מתחילים לעשות רוק (עדין מתוזמר).  השיר בפלייליסט Dark Sets In אבל גם Twice מעולה, וכמעט כל שיר אחר באלבום הפרימיום הזה.

Wild Flag - Wild Flag יש מספיק להקות בנות בים, וכל אחד מוצא את זו שהכי מוצאת חן בעיניו. אני אוהב את זאת. בשבילי זו לא עוד להקת בנות. לא עוד להקת דרים-פופ. לא Cults ולא Best Coast, עם כל הכבוד, ויש כבוד. Wild Flag היא להקה בנות אחרת, להקת רוק. הרבה יותר קרוב ל-Suzi Quatro. למעשה Wild Flag נחשבת כסופרגרופ, כיוון שחברותיה באו מלהקות אחרות (סליטר קיני, הליום והמיינדרס). חברות ווילד פלאג הן מפורטלנד ומוושינגטון. כשהקשבתי לאלבום שלהם, חשבתי שזה הדבר הכי מדוייק ששמעתי בזמן האחרון. פוסט פאנק בכללי, אבל אמריקאי. עם קצת זעם, ועם נשיות בולטת. נו איך לומר, בדיוק איך שצריכה להישמע ולהראות להקת רוק של בנות בדימיונות. השיר בפלייליסט Future Crimes, ועוד אחד.

Kasabian - Velociraptor בארצנו הקטנטונת ישנן תופעות כמו אורפנד לנד שהיא להקה שמצליחה מאד בחו"ל, אבל לא בארץ. באנגליה ישנה תופעה של להקה כמו קסביין שמצליחה מאד שם אבל לא מחוץ אליה. כאנגלופיל למחצה (סבתי נולדה בעדן בשנת 1907) לקחתי על עצמי כמשימה לבדוק את האלבום הזה לעומק. משמיעות של של סינגלים מוקדמים שלהם ציפיתי ללהקת הארד-רוק אנגלית. יש בזה משהו, אבל הם יותר התפתחות של להקות המיינסטרים האנגליות, בלר ואואזיס הדור הבא. חלק גדול מהשירים הזכירו לי את Doves ושיר כמו La Fee Frante ממש מתכתב עם החיפושיות. אז יש בו גם קצת פופ-פסיכדלי. אחרי כמה האזנות לשירים שמתעקשים להתניע לאיטם, אני יכול לומר שאת ארבעת השירים הראשונים באלבום אני אוהב (וגם מרגיש מהם איזה הרגשה מוזרה תוך כדי), שאר האלבום לא מזיק אבל גם לא מועיל כלל. השיר בפלייליסט Days Are Forgotten.  ועוד שיר.

Blink 182 - Neighborhood הקשבתי בסקרנות, בחשדנות, באתי עם המון דעות קדומות, כולן מוצדקות, ובכל זאת אין לי מילה אחת רעה להגיד על האלבום הזה ועל הלהקה הזו. Blink 182 הם בדיוק כל מה ש-MTV ROCK  (לשעבר MTV2) שואפת להיות. רוק מתוק של נעורים. כאסח עם תסרוקות. בתכלס פופ שמתחפש לרוק. והקול הטרום בר-מצווה של Tom DeLonge בכלל לא עוזר, אולי בעצם רק בגלל הקול הזה אני לא אוהב אותם. בכל מקרה היה קשה לא להנות מהאלבום החדש, החברה האלה יודעים לעשות את העבודה, השירים מצויינים באופן מדהים, הנגינה מכל הלב, אפילו קצת מוקצעת מידי. נדמה לי שאני מרגיש גם התבגרות ובשלות אצלם. בכלל לא הייתי מתנגד להיות מעריץ הלהקה, אילו רק הייתי מסוגל. אילו הבת שלי בת ה-13 הייתה אוהבת אותם, הייתי גאה וגם לא הייתי מודאג. השיר בפלייליסט Heart's All Gone.

Kurt Vile - Smoke Ring For My Halo היה צריך להופיע כאן קודם. חברים טובים שלי ואוהבי מוסיקה הדוקים מאד מתפעלים ואפילו מאוהבים בקורט וייל, סינגר-סונגרייטר אמריקאי מפילדלפיה. אני אהבתי שיר מאי.פי חדש שלו שאמור לצאת בנובמבר. אבל את האלבום הנ"ל אני לא מצליח לצלוח - פה ושם שיר ממוסס אבל כמיקשה, זה קשה. אז אולי האלבום הזה לא אמור להופיע כאן בכלל. אחרי שתקשיבו לשיר Baby's Arms תתבלבלו בעצמכם (ויש לו וידאו מטריף).

Active Child -Your Are All I See צ'לווייב הוא סגנון מוסיקלי קצת בעייתי. יותר מידי אלקטרוני, יותר מידי אמורפי, ובעיקר יותר מידי היפסטרי. אבל הוא מוצדק לחלוטין ואני משתדל מאד להביא לכאן את הראויים ביותר, ויש לא מעט ! גם אם אתם לא מאוהבים בסגנון יש כאן המון מוסיקה טובה. "ילד אקטיבי" הוא פט גורסי, ורק בשביל לשבור לכם את המיתוס כלי הנגינה העיקרי שלו הוא נבל, ואיך שהוא הופך את זה ללופים קטנים, לאלקטרוניקה רוויית הדים וגיטרות צנועות, זה קסם. הקול קולו של דויד דאור והידיים ידיי אקטיב צ'יילד. השיר בפלייליסט הוא You Are All I See ועוד אחד.

Sleep ∞ Over - Forever אני מצטט את אביעד מהאייפוד רעב: " אם יש שירים שאני אוהב יותר מאשר שירי כוח, אלו הם השירים שיודעים לעצור אותי במקום. אלו הם תמיד השירים האלה שנחים אחרי הקטעים נטולי המילים באלבום, או אלה הממוקמים אחרי תרדמת מסוימת המהווה תעתוע. תעתוע שכל מטרתו להשכיח את קיומה של השאיפה. כל שאיפה.... אינני מדבר כאן על מקרים של להיטים באלבום שכולו שממה. אני מדבר על אלבומים אשר נולדים מתוך הרצועה השמינית בהם. שגם היא כולה נוצרה בעצירה." השיר בפלייליסט Casual Diamond, ועוד אחד.

Slow Club - Paradise אלבום שני לצמד הבריטי משפילד. בן ובת שלא ממציאים שום דבר חדש. פופ-פולק בריטי (אם יש דבר כזה) על גבול הקיטשיות. לי הם מזכירים את קאמרה אבסקורה, יש שאומרים שהם מזכירים את ג'ני לואיס. השיר בפלייליסט Two Cousins ועוד אחד.

Cant - Dreams Come True אחרי שהפיק את האלבומים של Blood Orange ושל ו-Twin Shadow  יש ל Chris Taylor מגריזלי בר עוד כוח להוציא אלבום סולו. אלבום מלא צלילים מפחידים משולבים באלקטרוניקה מתוקה. בשמיעה ראשונה וגם שניה זה אלבום נעים מאד, עם שירים שתופסים, אפילו התלהבתי לרגע, אבל יש לי בעיה עם ההפקה הזולה הזו - לפעמים זה נשמע יותר מידי כמו דיסקו איטי. אם היו נגנים את זה גריזלי בר, אז זה היה גדול. השיר הפותח של האלבום מלהיב, והוא גם בפלייליסט Too Late Too Far. וגם השיר בקליפ למטה. קליפ שאיך שלא תסתכלו עליו, במבט סליזי או מוסרי, או גם וגם - תאהבו אותו.

CANT - She Found A Way Out (Music Video) from n a u t i c o on Vimeo.

Björk -Biophilia שיבוא מישהו בעולם הזה ויגיד לי שהוא מתלהב מהאלבום החדש של ביורק, או בכלל ממשהו שהיא עשתה בשנים האחרונות. ניסיתי להקשיב לה, בחיי. Crystaline שיצא כסינגל ראשון היה יחסית קומניקטיבי, אבל כל השאר באמת לאסקימואים שיש להם המון זמן לחשוב על פתיתי שלג. קחו למשל, את הוידאו שלמטה. ביורק בגירסת הרוחניקיות, הבלתי ברורה. מצד אחד היא נראיית כמו איזה שונית אלומגים בים, מצד שני ברקע ירח. נו טוב. השיר בפלייליסט Cosmonogy, כבר הרבה יותר טוב.

שמישהו יסביר לי מה עובר על המג'נונה הזו:

Dum Dum Girls - Only in Dreams אני לא מתפעל מכל להקת בנות, אפילו אם היא מוחתמת ב-Sub Pop. סתם רוק גאראג' אלמנטרי, עם קצת גוון סיקסטיז. אם בא לכם. כאן אפשר לשמוע את הסינגל Coming Down.

 Evanescence - Evanescenceעוד להקה שיכלה לשמש השראה ל"יהודים" למרות שאת הצליל של היהודים אני יותר מכבד. הוא נשמע הרבה יותר כן ופחות מלוטש. אהבתי את אלבום הבכורה של אוונסנס, לא בגלל הסגנון אלא בגלל כמה שירים שמאד אהבתי ובגלל הרעש.  הקאמבק הזה די נחמד, אלבום עם שירים נחמדים, לא מספיק בשביל שאני אחצה את הכביש ואעבור לנבור מה קורה בגבולות הז'אנר האחר הזה, אלט-רוק לא בדיוק כוס התה שלי. מי שמעריץ את הלהקה, לא יתאכזב.

DJ Shadow - The Less You Know, The Better לגלות זה הרבה יותר נחמד מלדעת, ולכן עדיף לדעת כמה שפחות. מצד שני יש כל-כך הרבה עוד לדעת, כך שזו לא ממש סיבה. די. ג'יי שאדו הוא מפיק קוסם גאון שמשלב את כל מה שצריך לעוד אלבום שיש בו את כל הגרוב הנחוץ. כבר בארבעה הקטעים הראשונים יש סול, גיטרות מנסרות, היפ-הופ וקטע גיטרות אקוסטיות שמתכתב גם עם הפינק פלוייד וגם עם זירו 7.  אני לא מתלהב מכל הוירטואוזיות הזו, למרות שהיא מאד מרשימה. יש הרבה מה לנתח, באוזנים קצת יותר בתוליות שלא יודעות שום דבר, זה אולי אלבום אדיר. Sad and Lonely המעולה נשמע כמו בלאדת סול נשית מהסבנטיז, הקטע שאחריו Warning Call הוא באוהאוס, וכן הלאה.. כמו קופסת ממתקים מזוייפים שמזכירים טעמים של הרבה ממתקים אחרים. לא נשארתי עד הסוף. השיר בפלייליסט Sad and Lonely.

St. Vincent - Strange Mercy אלבום שלישי לאנני קלארק (לא ההיא אלא הזאת), חברה לשעבר בפוליפוניק ספרי, אולי בגלל שהיא חברה בלהקה של סופייאן סטיבנס יצא לה אלבום שמזכיר את אלבומו האחרון? היא גם נראיית נורא רזה בפנים. שתאכל משהו לפני שהיא שרה, זה לא בריא ככה. שירים די קליטים קשה לי להחליט אם זה פשוט וטוב או מתחכם ולא ממש נעים לעיכול. בשורה התחתונה אני מסתדר בלי האלבום הזה.ובכל זאת הנה שיר אחד, יפה.

עוד אלבומים שיצאו החודש:

M83 הדבר היחיד שאני זוכר מההופעה שלהם הוא שפגשתי כמה חברים טובים, כל השאר היה פחות טוב. מאז הלהקה הזו לא מעניינת אותי
Iggy and The Stooges - Raw Power Live In The Hands Of The Fans טרם קשבתי, אבל איגי פופ, מה יכול להיות: אם אתם אוהבים אז אתם אוהבים.
Lil Wayne לבעלי טעם רע במיוחד, אפילו לא הקשבתי

Nirvana - Nevermind 20 Years הוצאה מחודשת לאלבום ההוא

Pearl Jam - Album: Pearl Jam Twenty אוסף 20 שנה לפרל ג'אם.

Clap Your Hands and Say Yeah - Hysterical עדין לא הקשבתי, אם בכלל (פרומו לאלבום).

Neon Indian  עוד לא הספקתי, אולי בחודש הבא