לא על הסמיתס לבדה: Echo and The Bunnymen

בפרקים הקודמים של "לא על הסמיתס לבדה":
Talk Talk
Durutti Column
Cure
Aztec Camera
The Colourfield
Prefab Sprout
The Housematrins
Virgins Prunes
The Waterboys

"לא על הסמיתס לבדה" היא סדרה של פוסטים שבאה להציג להקות גדולות משנות השמונים שלא זוכות למספיק חשיפה, וגם, על הדרך, לשפר  את התדמית הקצת קיטשית שדבקה בעשור הזה. שנות השמונים היו השנים שבהם צמח האינדי, נולד ההיפ-הופ, פרצה דרך המוסיקה האלקטרונית, וגם זהו העשור שבו  יו-2 ניסחה מחדש, בעזרתו המופלאה של בראיין אינו, את הצליל של הרוק. העשור ההוא היה לרוב חובבי המוסיקה ששרדו אותו הדארק-אייטיז עם מוסיקה פסיכדלית פוסט פאנקיסטית, שבו להקות כמו אקו והבנימן פעלו. הפוסט הזה נכתב בעקבות הופעה של Echo and The Bunnymen בישראל. הופעה שהיתה מוצלחת לכל הדעות. הבנימן פעילים משנת 1978 עד היום. הם הוציאו שלושה אלבומים בניינטיז ועוד שלושה בשנות ה-2000, ולמרות זאת אני חושב שצריך לשייך אותם לאייטיז - משם מקורתיהם וגם רוב יצירותיהם. איאן מקלאך הוא הסולן וכותב השירים, והדמות האפלה והכריזמטית שעוטה משקפי שמש, מעיל בקיץ, שותה בירה ומעשנת ללא הפסקה. הדבר העיקרי שאפשר לציין בלהקה הזו ועל איאן מקלאך (חוץ מהשמות המוזרים) שהיא נשארה נאמנה לעצמה ולאמת שהיא רצתה להביא מבלי להתפשר ולרדוף אחרי ההצלחה וההמונים. המון שירים יש בפוסט הזה, ואלה רק הלהיטים:

נבדק ונמצא פרימיום: עוד באירופה

פתיחה- 
זה אמנם בלוג מוסיקה וגם די אסקפיסטי, אבל הרי יש כאן מידי פעם התבטאויות בנושאים, שנקרא להם: כלליים. כי פשוט הבטן מתכווצת וכבר לא יכולה להכיל: אני לא מבין מה תעמולת השמאל שמשודרת בארץ נהדרת, ואשר מתנוססת על גבי כל עיתון רענן של ידיעות אחורנות והארץ, מהלכת עלינו אימים בנושא ההכרזה על מדינה פלשתינאית. מה בדיוק מפחיד אותם? שהפלשתינאים יכריזו על מדינה, ואז מה? הרי זה מה שהם קיוו לו. מה בדיוק הבעיה פה ?

פתיחה 2
אתמול התחתנו הנסיך ויליאם עם הדוכסית קייט, והרבה מאד שאלות עולות אצל כל אדם בר דעת בעקבות אירוע שכזה. הטוויטר היה מלא בהערות אגב, בסגנון: "אברהם גרנט גם במוזמנים?" וגם: "הבעיה שאצל הבריטים ההלוויות והחתונות נראות אותו הדבר"; וכמובן ההודעה החוזרת על עצמה: "מעניין לי את התחת החתונה הזו". הפייסבוק לעומת זאת הביע את מחאתו בשירים כמו God Save The Queen. בחדשות בארץ דיברו על חשש להפרות סדר. אנחנו לא מבינים מה זה חתונות, רק ביטחון בראש שלנו. מי בדק לכולם את התיקים ? אח"כ שינו נושא ודיברו על האשפה. רק על הכאב שיניים של המלכה הם לא דיברו בתקשורת ה"חיובית" שלנו, אבל אילו ידעו...
ולמה בדיוק החתונה הזו של בית המלוכה הבריטי כל-כך מעניין אותנו? הרי יש עוד כמה בתי מלוכה באירופה: במדינות סקנדינביה במונקו ומי יודע היכן עוד (באמת שאין לי כוח לטרוח ולבדוק בויקיפדיה את הנושא). אז למה דווקא אנגליה ? האם כך תראה ארה"ב אחרי שישחק כוחה הפוליטי עד דק. ישאר איזה צל עמום של שאריות של אימפריה? מקדולנדס וקוקה קולה?
בכל מקרה בכל מה שנוגע למוסיקה, למרות כל אינטרנט הזה, לאנגליה יש עוד המון כח, ובכלל גם כשהמוסיקה באה ממקומות אחרים, היא בדרך-כלל באנגלית, שזו שפה שנולדה באנגליה. אתמול היתה פה סקירת אלבומים שהגיעו בעיקר מארה"ב, והיום להיטים וקליפים, בעיקר מאירופה:

Tahiti 80 - Easy
למעלה, טהיטי 80, להקה צרפתית הפעילה משנת 1993. הקליפ החדש שלהם מתאר בצורה של אותיוית A,B,C משולש רומנטי די נחמד.

Lykke Li - Sadness is a Blessing
קליפ חדש לליקה לי. כיוון שאין לה קול אדיר כמו של אדל היא לא מצליחה להגיע לקהלים כל-כך גדולים, למרות שהאלבום האחרון שלה היה כבר יותר מעובד מאי-פעם. בכל זאת יש בו שירים כמו Sadness is a Blessing שהוא שיר יפה שגם משאיר אותה כמנה אישית. הקליפ הזה נראה כמו סצינה מסרט. כמעט קליפ השבוע.



Icona Pop - Still Don't Know
שיר חדש של צמד שבדי שהדליק אותי

Still Don't Know by IconaPop

Polarsets  - Sunshine Eyes
סוף-סוף להקה מאנגליה, וגם חדשה, מניוקאסל (אם זה אומר לכם משהו), עם צליל פופ-אינדי מפזז.

THE CHASE - I Like U
יש כאן שמחה מוגזמת בקליפ הזה, ובאופן חיובי. מאד עושה לי טובה

Holy Ghost! - Wait & See
קצת קשה להאמין אבל אמריקאים היו גם כן פעם, בעצם, קולניה בריטית. רק בשביל ההשוואה אז קבלו שיר חדש לקראת אלבום של צמד ניו-יורקי. אם זה לא צליל ניו-יורקי אז אני לא יודע מה כן?

נבדק ונמצא פרימיום: האלבומים של אפריל 2011 !

החודש היה חודש מוסיקלי מאד מעניין, ניצלתי את את ההזדמנות החגיגית של חג הפסח בכדי להקשיב למוסיקה ישראלית. מסתבר שגם בזה יש הייפ מסויים, וכולם מקשיבים כמעט לאותם אלבומים (אהוד בנאי, ברי סחרוף, נעם רותם וכו'..). סקירה נעימה של עוד אלבומים עבריים שווים ממש כאן.

כשהכנתי את סקירת האלבומים הלועזים של החודש, הבחנתי פתאום שכמעט כולם אמריקאים. כילד אייטיז מוסיקה אמריקאית משוייכת אצלי בעיקר לדינוזאורים כמו להקת הנשרים. נכון שהיו ה-Talking Heads אבל הם היו יוצאי דופן, ובכלל בראיין אינו (האנגלי) הפיק אותם. כיום  אפשר להתפעל מהמגוון המוסיקלי שיש בארץ אובמה - החל מ-TV on The Radio דרך אורקביל ריבר, ועד לפו פייטרס. גם הותיקים כמו רובי רוברטסון ואפילו הביסטי בוייז (כן הם מהותיקים) לא מאכזבים. אין אלבום יותר טוב או פחות טוב ברשימת המומלצים של החודש, זה בעיקר עניין של טעם. לי יש את שלי, לכם יש את שלי ואת שלכם, תבחרו מה שתרצו. יש כמובן פלייליסט להאזנה , וקצת הסברים בשביל הכיף:

Foo Fighters - Wasting Light האלבום האהוב עליי החודש. התלהבות של רוקנרול. האלבום החדש של הפייטרס נשמע כאילו תלוש ממה שקורה היום, צריך לעשות סוויץ' מהפליט פוקסס מ-TV on The Radio בשביל להקשיב לרוק-גארז' שהם עושים. לרגעים זה נשמע כמעט רוק כבד, הסינגל הראשון White Lemo אפילו נשמע יותר רוק כבד, משאר האלבום. לדעתי זה בכוונה, בגלל שלרוק כבד יש קהל גדול ומתגמל. אבל יש הבדל בין הרוק גארז' של הפו-פייטרס לבין רוק כבד, והוא בטראש ובמידתיות. הרוק הכבד תמיד מסלסל ומחזר אל ההמונים בקיטשיות, ואילו הרוק גארז' הוא צנוע ומוגבל במניירות. האלבום כולו הוקלט באמצעים אנלוגים בלבד והוא בעיקר כיף, השיר בפלייליסט Arlandria ועוד שירים.

TV on The Radio - Nine Types of Light האלבום המדובר של החודש, אנטיתיזה לפו-פייטרס. אלבום שלישי חמישי ומעולה ללהקה הברולנקאית. את המוסיקה של Tv On The Radio  חווים בעיקר כחוויה שכלתנית. קשה מאד להתחבר אינטואיטיבית למקצבים המורכבים ולהפקה המושקעת של שני האלבומים האחרונים . מצד אחד יש במוסיקה שלהם שורשיות אפריקאית שקוראת לך לרדת לעומקם הרוחני של הדברים, מצד שני ההפקה המלוטשת עם תופים אלקטרונים והקלידים הנוצצים - משאירים אותך צף מלמעלה. מצד אחד פרא בלתי מתורבת שאתה רוצה לקבל, ומצד שני Fאנקיות רקידה. השיר בפלייליסט Keep Your Heart ועוד שירים.

Robbie Robertson - How To Become Clairvoyant אלבום חדש לרובי רוברטסון שנעשה בשיתוף עם אריק קלפטון אחרי הפסקה של 13 שנים. בעיקר בלוזים, אלא מה? אריק קלפטון היה מעורב באלבום מהשלבים המוקדמים של היצירה של השירים. משתתפים גם הגיטריסטים של רייג' אגיינסט דה משין ושל ניין אינצ' ניילס. אני אוהב את רוברטסון גם אם הוא לא עושה משהו מבריק. פשוט אוהב אותו. אין כאן חדשנות גדולה. אבל יש כאן הפקה עשירה, העיבודים של הגיטרות, קולות הרקע הכל נורא טוב. בסופו של דבר הקשבתי לאלבום הזה יותר פעמים ממה שחשבתי, והוא אחד האהובים עליי החודש הזה. אפילו החלטתי לשים שני קטעים ממנו בפלייליסט: אחד שיר הנושא והשני נעימה בשם Madame X, ועוד שיר.

Okkervil River - I am Very Far אוקרביל ריבר מותחים את גבולות היצירה שלהם, הולכים למחוזות רחוקים יותר, באלבום שנשמע כאלבום פריצת דרך שלהם. במקום להשתעמם ולדרוך במקום הם הולכים לכיוונים קצת יותר ניסיונים מבלי לאבד את האיכות או את הקליטות של המוסיקה שלהם. יופי של אלבום. השיר בפלייליסט Your Past Life as Blast, ועוד שירים.

Paul Simon - So Beautiful or So What האמת שהגעתי לאלבום הזה עם סקפטיות מרובה, והופתעתי לטובה. מצאתי את עצמי מחבב מאד כמה שירים מתוכו- הכיוון המוסיקלי גרייסלנד מעודן. פול סיימון לא מפסיק ליצור ולהופיע - בקרוב בישראל. אני מוכרח להודות שהאלבומים האחרונים שלו פחות מעניינים, אבל יש לי המון ריספקט ובעיקר אהבה לאדם ולמוסיקה שהוא יצר. רק לאחרונה עולם המוסיקה חגג בהוצאה מחודשת 40 שנה לאלבום Bridge Over Troubled Water של סיימון וגרפנקל - תתחילו משם , במיוחד אם אתם אוהבים את הפליט פוקסס. השיר בפלייליסט Rewrite.

Metronomy - The English Riviera הבלוג הזה מעריץ את מטרונומי כבר הרבה זמן, אבל אני לא יכול לומר שהצד החזק שלהם הוא אלבומים. יש להם שירים טובים, יש להם סיגנון קלידים מיוחד, יש להם רמיקסים נפלאים שהם עושים לאומנים אחרים. רמיקסים ששונים מהמקובל בגלל שהם משלבים שירה וכלים נוספים. האלבום החדש הרבה יותר מגובש מכל אלבום קודם שלהם. ולמי שלא מכיר יכול להיות מאד חדשני. אני אוהב, אבל עדין שיר אחרי שיר ולא כאלבום (עם כל כובד המילה הזו). יש לציין לזכותם גם את הומור הדק שמאפיין את כל מה שהם עושים, ומוסיף עוד כיף. השיר בפלייליסט The Look ועוד שיר.

The Middle East - I Want That You are Always Happy הקולקטיב המוסיקלי מידל איסט אינו קשור כלל למזרח התיכון שלנו, הם בכלל מאוסטרליה. האלבום השני שלהם נשמע טוב מאד, אם כי איטי ביותר. כשהם קצת נותנים גז אז הם נשמעים הרבה יותר טוב לדעתי. השיר בפלייליסט Land of The Bloody Unknown. ועוד שיר

Panda Bear - Tomboy נניח שאתם לא מכירים את פנדה בר, מה זה רע ? נח בנימין לנוקס מאנימל קולקטיב באלבום רביעי תחת השם פנדה בר. הבעיה העיקרית שלי עם המוסיקה שלו היא הדלות בהפקה. מצד אחד יש כאן הרבה אלקטרוניקה, מצד שני משוכפלת. מי שאוהב את הקסם של הריווייב, אז יש כאן אלבום בכלל לא רע. השיר בפלייליסט You Can Count on Me.

Thao and Mirah - Thao and Mirah שיתוף פעולה מופלא בין שתי זמרות פופ אינדי, Mirah יותר פולקית , Thao יותר מלנכולית וגם יותר רוקית. ביחד הן מהוות את הטוויסט של החודש הזה, משהו שונה וקצת יותר אינטימי, אך שימו לב כמה הן קיצביות. השירים בפלייליסט : Eleven- שמזכיר את פנדה בר, וגם Robies and Rocks שנשמע גרובי וג'אזי.

Beastie Boys - Hot Sauce Committee Part Two הביסטי בוייז מנסים להחזיר עטרה ליושנה. 25 שנה אחרי הלהיט Fight for Your Right הם מנסים להמשיך כאילו כלום. אם אני מזהה נכון יש כאן משבר גיל עמידה, של חבר'ה שרוצים לחזור לעשות את זה כמו שהם היו צעירים. יכול להיות שהם גם עם 25 קילוגרם נוספים אבל עכשיו, הם חושבים, שהם יכולים לעשות מסיבות אפילו יותר טובות. בסה"כ עושה רושם של אלבום שאוהדי הלהקה לא מאוכזבים ממנו, ויש לו גם וידאו בן חצי שעה מטורף ומבדר.

וגם EP's שיצאו החודש:
Unkle - Only The Lonly שדווקא מלא באורחים, ביניהם ניק קייב.
גם לפליימינג ליפס, לרג'ינה ספקטור ולרדיוהד יצאו איפיז קטנים ופחות משמעותים

ג'סיקה 6 ואנטוני הגארטי

שלישיה ניו-יורקית מברוקלין בשם ג'סיקה 6, מותחת את גבולות הנאו-דיסקו והPאנק-פופ. הכל התחיל עם שיר Fun Girl שהביאה Nomi Ruiz שגם השתתפה כזמרת באלבום הבכורה של הרקולס אנד לאב אפייר. ועכשיו הם עובדים לקראת אלבום חדש, מתוכו יצא שיר בהשתתפות של, איך לא, אנטוני הגארטי. אהבתי. מספיק שהוא מגרגר ככה להנאתו וכבר יוצא שיר מעולה.

Jessica 6 ft. Antony - Prisoner of Love

שיפוט מהיר: Okkervil River - חדש !

משהו קרה לכל להקות הפולק האמריקאיות השנה, כאילו בתזמור מושלם כולן ויתרו על משהו באפיון שלהן והלכו לכיוון חדש. זה קרה ל-The Decemberist שנשמעים פחות דרמטים , ל-Iron & Wine שיותר מופק, ל-Low שפחות איטיים ויותר זורמים, ועכשיו גם ל-Okkervil River שנשמעים פחות אורקביל ריבר מתמיד. שם האלבום החדש שלהם I am Very Far, מתאים מהבחינה הזו. יכול להיות שזה קשור להפקה. יכול להיות שזה חלק מזרם תת קרקעי שמוביל את האינדי אל המיינסטרים, גם אדל נשמעת יותר מריה קארי, וגם Mogwai נשמעים יותר רוק ופחות פוסט-רוק. עולמות מתפרקים ואחרים נבנים, ככה העולם מתקדם - אני דווקא מסתדר עם זה בכלל לא רע.

 ההופעה של Okkervil River שהתקיימה שנה שעברה בארץ, היתה אולי ההופעה הכי טובה שהייתי בה, ושגם לא נהנייתי בה. אצל אוקרביל ריבר צריך ללמוד את המילים, אחרת זה ממש חבל על הזמן. המוסיקה היא בעיקר עטיפה, והמילים שלהם בדרך-כלל הם סיפורים ארוכים. יכול להיות שכבר הבנתם לאן אני מכוון, אבל אם לא, אז הנה זה בצורה ישירה: את האלבום I am Very Far אני אוהב, דווקא בגלל שהשירים יותר מוסיקלים מתמיד, ומופקים לעילא. ויל שף הסולן אמר על האלבום הזה: "The goal was to push my brain to places it didn't want to go. The idea was to not have any idea to keep myself confused about what I was doing," ובתרגום חופשי: " המטרה היתה לדחוף את המוח למקומות שאני לא רציתי ללכת. הרעיון היה שלא יהיה לי רעיונות, ולהיות באיזה בלבול לגבי מה שאני עושה." לקח לי יותר משמיעה אחת להשתכנע שזה אכן הם. בכל מקרה זה אלבום פרימיום, ואני מניח שאוהבי הלהקה יעריכו אותם יותר ממני...אולי בשלב הזה כדאי שבכל זאת אתפנה לקרוא את המילים.

למעלה הוידאו של הסינגל הראשון שהוא ממש להיט, ולמטה הם עושים משהו שנשמע אחרת לגמריי:

Okkervil River - Piratess

נבדק ונמצא פרימיום: לאכול את החורים של המצות

Fjorden Baby! - Himmelen

מצה פוסט מודרנית

החוצונים שהגיעו לפני 3000 שנה והפיקו את יציאת מצרים, לא רק חצו את ים סוף, לא רק הביאו את לוחות הברית ולא רק הוציאו מים מהסלע, אלא גם המציאו את פיסת האנרגיה האכילה הדחוסה ביותר המשמשת גם כחלקי חילוף חומרים. ממנה פיתחו נאס"א את המזון שממנו ניזונים עד היום אסטרונאוטים יהודים לפני שהם טסים לחלל בחג פסח. דרך-אגב, מצות רגילות עושים מדם של גויים, אבל מצות עשירות עושים מדם של צפרדעים. תאכלו ביצים ותשתו מים. תעשו אהבה עם עם ישראל ולא מלחמה. לא לריב בחניה ובמקומות ציבורים ולא לדחוף בכניסה לבניאס ולנחל דן.
עדין חג. חג אביב שמח לכולם ! אני לא מבין אנשים שלא אוהבים חגים. מה הם לא אוהבים חופש ?? לא חייבים להיות דתים, לא חייבים ללכת לאן שכל עם ישראל הולך, למרות שיש אינסוף פסטיבלים ללכת אליהם. וגם מצות. מה הבעיה לשנות קצת, מבחינתי שכל חודש יורידו איזה פריט מזון לשבוע, מה בדיוק הבעיה? שבוע בלי גבינות, שבוע בלי בשר, שבוע בלי ירקות, שבוע בלי פירה, שבוע בלי אורז. שבוע בלי סלט וולדרוף. ובכל זאת, כדי להוכיח לכם שמצות זה כדאי, אספתי במיוחד עבורכם 21 סיבות טובות לאכול מצות, ואלה הן:
1. כי ללחם יש קשה של הלחם, ולמצה אין
2. כי רק עם מצות אפשר לאכול חרוסת
3. כי לחם צריך לקנות כל יום חדש ומצות לא !
4. כדי לחסוך מקום בפריזר
5. כי רק עם מצות אפשר לאכול גפליטעפיש עם חריין בלי להקיא אחריי זה
6. כדי שלחברינו החילונים האדוקים יהיה יותר טעים לאכול חומוס עם פיתות באבו-חסן
7. כי לחם מתייבש ומצות לא !
8. כי רק עם מצות אפשר לעשות פתות במרק תימני
9. כי לחם זה משמין !
10. כי מצות זה מזון מוסיקלי שאפשר לנגן בו בכל ביס, בלי ללמוד נגינה
11. כי לא צריך לבחור בין לחם עם קמח מלא, ללחם קל ללחם ללא סוכר ללחם עם סובין לפיתה קלה, לפיתה עם קמח מלא..
12. לעשות דווקא !
13. כי ממצות אפשר להכין לביבות ומלחם לא !
14. כדי להרגיל את השיניים לאכול מוצק
15. לחסוך דלק למסעדה של אבו-חסן
16. כי למצה יש 4 כיווני אכילה וללחם אין !
17. כי סוף-סוף יש משהו ישר שיהודים מצליחים להכין, עם שורות מדוייקות ומרווחים שווים - ולחם לא!
18. כי כשמורחים על מצה גבינה לבנה זה מבצבץ מהחורים ומרטיב את היד
19. כי זה טעים
20. כי זה ידידותי לסביבה כמו קרטון, וניתן למיחזור
21. כי מהשאריות שלהם אפשר להכין סיבית דחוסה המשמשת לדלתות ארונות מטבח

דרך-אגב המצות שאנחנו אוכלים היום הם פוסט מודרניות, ולא הפיתה שבתמונה. אם אתם רוצים לראות איך עשו מצות ביציאת מצרים, אז המצה הרכה התימנית היא המצה העתיקה. פעם הדודות שלי התימניות היו מכינות מצות כאלה לפני שנולדתי. אבל יצא לי גם להכין כאלה יחד עם חברים דתיים שיש להם את כל הציוד וכמובן גם את הגנים.
והפעם בנבדק ונמצא פרימיום:

1. למעלה להקה נורבגית מאוסלו שלא הכרתי עד השבוע, ויש להם שיר מדליק שמאד התלהבתי ממנו !

2. נכון שהחלום שלכם הוא לדעת לנגן בכמה שיותר כלי נגינה מבלי שתצטרכו (איזו מילה זו?) ממש ללמוד לנגן. אז Tom Vek הוא כמעט כזה, כי הוא למד לנגן לבד. בקרוב יצא לו אלבום חדש בשם Leisure Seizure, וזה השיר הראשון שמתוכו שיש לו וידאו שדווקא בחורה מצטלמת (כל המילים עם הצ' מוזרות לי היום) בו.

Tom Vek - A Chore

3.  קליפ מדליק שבו יש ריקודים בסגנון של מוסיקל. בפעם הראשונה שראיתי את "סיפור הפרברים" זה היה בוידאו של המשפחה היחידה שהיתה לה וידאו עוד לפני שהיתה המילה וידאו. בכל מקרה הייתי מהופנט. אירוע מכונן

Nerina Pallot - Put Your Hands Up


4. יכול להיות מאד להיות שזה היה צריך להיות קליפ השבוע, אבל בגלל שהאורך שלו לא מצדיק את התכולה שלו, אז הוא לא. הביסטי בויז מתפרעים, לאורך הסרט באורך חצי שעה תראו הרבה כוכבים שיראו לכם מוכרים ולא תדעו מאיפה (ואם כן, אז אין לי מושג אם זה טוב או רע), והקרב-ריקוד שבסוף שנראה כמו איזה טריפ, עושה את הכל. חובה לראות, מומלץ לא בעבודה, למרות שזה ממש גבולי. זה התחיל בזה, אם אתם לא מבינים את ההקשר.

Beastie Boys - Make Some Noise


5. אזהרת צפייה - האמת שהתלבטתי  לגביי הקליפ הבא, יש בו עודף אלימות אבל זה כל העניין בו. הקליפ מתאר יום בחייה של אם חד-הורית. ומה שעובר לה בראש.  קליפ שנראה יותר כמו סרט מקליפ.

Mason feat Roisin Murphy - Boadicea

6. הקו המוסיקלי של הפוסט הזה הוא מעט פופי. השיר הבא לא מזיק אבל הקליפ ממש מצויין, בוטה, טראשי, מסוגנן וכייפי. כבר מיליון וחצי אנשים צפו בו, ומה איתכם?

Jessie J - Nobody's Perfect


7. [תודה לבועז כהן] ולסיום משהו אחר לגמריי, קליפ יפהפה ושיר יפהפה עוד יותר In the Wake of Poseidon, מתוך האלבום השני של King Krimson. אולי, שוב בזכות הפליט פוקסס, אפשר להקשיב לשירים כאלה ולהנות. למרות שקלאסיקה תמיד תישאר קלאסיקה. שימו לב כמה זמן היה פעם.




תשתו מים ! זה עוזר עם המצות...

נבדק ונמצא פרימיום: לדעת את כדור הארץ

מצה שמורה באישור הרב בראיין אינו

היום, יום כדור הארץ, שזה אומר בעיקר יום שבו אנחנו מעלים את נושא איכות הסביבה למודעות. הדבר העיקרי שהעולם צריך לעשות בשביל לשמור על כדור הארץ זה לדאוג להשכלה לנשים בעולם השלישי, זה הדבר היחיד שיכול לבלום את הילודה, ולמנוע קטסטרופה אקולוגית עתידית, זאת בנוסף לצד ההומנטרי האדיר שיש בהשכלה דווקא לנשים ודווקא בעולם השלישי. לאנשים עם השכלה יש יותר אפשרויות תעסוקה, ויותר אפשרויות פרנסה וקיום. השכלה לנשים יקדם גם את מעמד האישה, וזכויות האדם שלה ושל ילדיה. חוץ מזה, אחריי הכל, עצם רכישת הידע כשלעצמו היא מותר האדם מן הבהמה, והיא אשר נותנת לנו איכות חיים. כי עוני הוא לעולם, קודם כל תרבותי ואף פעם לא חומרי. אפשר לראות את זה בתנועה הקיבוצית ציונית מלפני מאה שנה, אפשר לראות את זה אצל כל מיני ערסים שמסתובבים עם שרשראות, מכוניות יקרות ודאווין ושבפנים אין להם כלום.
דרך-אגב, גם בארצנו יש עולם שלישי, ואני מתכוון בעיקר לאוכלוסיות מיעוטים, ואם רק נשקיע מספיק בהשכלה שלהם, אנחנו, וגם הם, נראה את הפירות של זה. אני מאמין שגם השלום בינינו לבין הפלשתינאים תלוי כמעט אך ורק במצב הסוציואקונומי שיצליחו להגיע אליו הפלשתניאים, ובשביל זה צריך חינוך והשכלה.
בינתיים אתם מוזמנים למחזר בקבוקים, לצרוך הרבה פחות מים, ולקנות הרבה פחות. ממש פחות. בעניין הזה אפשר ללמוד קצת מהחרדים שממחזרים בגדים בלי סוף.

1. למעלה שיר שמח של M.anifest ממניאפוליס שנקרא Suffer - הוידאו נעשה בגאנה. נראה לי מתאים גם לפסח וגם יום כדור הארץ.

2. לכבוד יום כדור הארץ, אלברט בגר נותן את האלבום שלו ביג מאדר להורדה חינם. בקישור הזה אפשר לשמוע קצת מאלברט בגר על גישתו לנושא, ועל פעילותו בנושא - באמת (בלי ציניות) כל הכבוד !

4. בראיין אינו כבר כל-כך שולתתת בעולם המוסיקה של היום שאנחנו נוטים לשכוח איזה עוף מוזר הוא, אבל הוא לא שוכח להזכיר לנו. השיר החדש שלו הוא מתוך אלבום ובו אינו משתף פעולה עם המשורר Rick Holland. דרך אגב, זה השם המלא של אינו: Brian Peter George St. John le Baptiste de la Salle Eno. והשיר הזה גדול


Brian Eno - glitch (taken from Drums Between The Bells) by Warp Records

3. אי.פי.  חדש ל-Unkle מתוכו שיר שהם הקליטו עם ניק קייב, צריך קצת להתרגל:



5. הנה הוכחה שאני לא עד כדי כך היפסטר: שיר כבר לא כל-כך חדש ל-White Denim רק עכשיו טרחתי להקשיב לו והוא נמצא מצויין:

Anvil Everything by WhiteDenim

6. משהו שממשיך את הקו המוסיקלי של הפוסט הזה אבל עם נטייה הרבה יותר רקידה.



7. עוד שיר חדש ל- My Morning Jacket. יותר נכון נעימה חדשה ונעימה

My Morning Jacket - Octoplasm


8. [תודה למונקרייב] ביום התקליט יצאו הרבה שאריות של כל מיני אומנים, למשל: שני שירים חדשים של רדיוהד שלא נכנסו לאלבומם האחרון, EP עם 4 שירים של רג'ינה ספקטור מהאלבום של 2009, וגם אלבום קאברים של הפו-פייטרס. זאת בנוסף לאלבום המצויין של הפו-פייטרס Wasting Light ! בלי שום קשר הפו פייטרס קיימו הופעה באוסטרליה שבה הם השאירו חוויה בלתי נשכחת לאחד המעריצים ! (מכאן הציטוט של המונוקרייבים:) ככה משאירים לבנאדם חוויה לספר לנכדים: גרוהל הוא האיש הכי מגניב שקיים. נקודה.

שתהיה לכם פרימיום של שבת !

רק רוק: הצ'רצ'ילים (תחשבו על הפליט פוקסס)

יש כאלה שטוענים שהעשור הכי טוב שהיה למוסיקה הוא שנות השבעים. אני תמיד חשבתי שמה שעצוב בשנות השבעים הוא ששנות השישים נגמרו, וכיוון שאני ילד אייטיז אז הרוק הכבד נשמע לי לפחות עד שנת 1989 מיושן מידי. כי לעומת האייטיז, עם מהפכת האלקטרוניקה, כל מה שהיה קודם לכן נשמע אנלוגי ופרימיטיבי.  אבל בשנות השבעים נעשתה התפתחות מוסיקלית משמעותית והסיפור של הלהקה הישראלית הצ'רצ'ילים אולי יעיד על כך יותר מכל. עכשיו,  יותר מאי-פעם, כשהפליט פוקסס כל-כך שולטתתים אז הצליל שלהם אפילו לא נשמע מוזר, אלא מגניב. הסיפור של הצ'רצ'ילים יכול גם לתת השראה לכל להקות האינדי שהולכות להופיע השבת בפסטיבל יערות מנשה. להקת הצ'רצ'לים הוקמה בעקבות מפגש של שני תלמידי תיכון בשנת 1965 חיים ורמנו ומיקי גבריאלוב, אח"כ הצטרף גם יצחק קלפטר שכונה צ'רצ'יל בגלל הרצאה היסטורית שהוא הכין בבי"ס על וינסטון צ'רצ'יל. בשנת 1968 התגייסו חלק מהחברים לצבא וההרכב השתנה. עד אז הם הספיקו להופיע באירופה, לחמם את Deep Purple (!!!) ולהוציא אלבום בארץ. בשנת 1969 הם הוציאו את האלבום "מקרה אישה" שנשעה בשיתוף עם נועם שריף, אלבום שהיה מושפע גם מפסיכדליה בריטית וגם מוסיקה יוונית שפרחה אז בארץ - מוסיקה שאפשר לשמוע את ההשפעות שלה עד ברי סחרוף.

דודא לדודה

העורך הראשי עם האלבום המקורי של דודה

בשוק המוסיקה המשתנה, חברות התקליטים מחפשות דרכים יצירתיות להתקיים, אחת מהן היא הוצאה מחודשת של אלבומי קלאסיקה עם תוספת שתופסת. על הדרך יש כאן הזדמנות להתוודע ולתת כבוד למוסיקה טובה שהיתה פה פעם, ואולי קצת נזנחה. ההוצאה המחודשת של האלבום של דודה היא יציאה נכונה, שמתאימה גם למה שנשמע היום מוסיקה.

דני סנדרסון וגידי גוב הם המיקי ברקוביץ' והמוטי ארואסטי של המוסיקה הישראלית, כמו מוני ובראבא וכמו הגשש השילוב של שניהם יחד עושה דבר שהוא אפילו גדול מסכום חלקיו. דודה היתה להקת המשך של גזוז שהיתה להקת המשך של כוורת, ולמרות הצער והכאב שבפירוק של כל הרכב שכזה, אפשר בדיעבד להנות מכך שכל אחת משלוש הפאזות האלה היתה שינוי והתפתחות לדבר אחר. גזוז היתה יותר פופית-נשית וגם יותר פאנקית וג'אזית מכוורת, דודה, לעומת זאת, הלכה לכיוון הרוקי.

שירי חג ומועד: האלבומים העבריים שיעשו לכם סדר

בשבוע שעבר הייתי בעיר הדרומית של ישראל, הלא היא אילת, וזו היתה הזדמנות נהדרת לקנות דיסקים. כל פעם שאני נכנס לחנות דיסקים אני נשאב אל המדפים ורוצה עוד משהו, ועוד קצת, כמו ילד בחנות שוקולדה (למדתי לחזור ולומר שוקולדה מאהוד בנאי). לכבוד זה ולכבוד הפסח, מלא אלבומים עברים שיעשו לכם סדר בחג:

לרכישה: דיסק קלאב, מוסיקה נטו

אהוד בנאי - רסיסי לילה "אין לנו ממה לפחד אלא מהפחד עצמו" אמר פעם רוזוולט, וזה מה שאני שומע בעצם לאורך כל האלבומים והיצירה של אהוד בנאי. אומרים שאין סימן להתחזקות הדתית של אהוד בנאי באלבום "רסיסי לילה", אבל אני שומע את המוסיקה שלו כתפילות מדבריות עוד מאז "עיר מקלט", "זמנך עבר", וגם "כולם יודעים", ו"אל תפחד". רסיסי בנאי מלווים את חיי, אני אוהב אותו, ואת מאיר, ואת יוסי ז"ל ושאר הבנאים, באופן שקשה להסביר. אני אוהב את חקר הנשמה שלהם. האלבום רסיסי לילה בעייתי בעיני בגלל שהמילים לא מתפשרות עם המנגינה, בגלל שהמנגינה לא מעיפה את המילים למעלה, בגלל שאין כאן הפקה. אבל יש כאן מספיק בשביל לטלטל את נפשי, בשביל לחבק חיבוק עצוב, ושלושת השירים הראשונים באלבום ממש טובים. וכשאח אהוב וצנוע כמו אהוד, שר לך "אני הולך", אז גם אתה הולך איתו, עד הסוף.

אהוד בנאי - אני הולך

ברי סחרוף - אתה נמצא כאן ברי סחרוף הוא בעצם העודף של מינימל קומפקט, אולי אפילו פחות מזה: העודף של "פורטיס סחרוף", לפעמים כשיש צל עליך אתה לא נראה, אבל אם רק קצת מזיזים את הצל, אז אתה מתגלה במלוא תפארתך. ברי סחרוף נמצא כאן איתנו בארץ, גם פיזית, גם בעברית גם במילים שלוקחות משירי תהילים וגם במוסיקה שלוקחת מהמזרח ומערבבת עם דאנס ומערב. הלוואי והיו עוד כמוהו שהיו מצליחים לעשות את מה שהוא עושה בהפקה - אין דברים כאלה בארץ. אולי יוסי אלפנט היה כמוהו, פעם היו גם את תיסלם שהתאמצו, אבל כיום רק סחרוף, ותקנו אותי אם אני טועה. זה שהוא הפך לכזה מיינסטרים, שכל אלבום שלו חובה, מוכיח שלמוסיקה טובה יש מקום, וכשאתה טוב אז אתה טוב. החוכמה של סחרוף תמיד היתה -מעבר לכשרון האדיר שלו - העבודה שלו עם אנשים אחרים. באלבום הזה זה ניכר במיוחד - השתתפו בו לא פחות מעשרים נגנים, וגם את רוב המילים כתבו: דן תורן (שלושה שירים), עמיר לב (ארבעה שירים), וגם חביבה פדיה, נעם רותם, רוני סומק. זה נשמע כמו הכי שירי חג ישראלי עכשוי שיכולים להיות בעולם.

ברי סחרוף - זמן של מספרים

נעם רותם - ברזל ואבנים לא כך אמור להראות ברוס ספרינגסטין הישראלי. נעם רותם נראה יפיוף תל-אביבי רזה מידי (כבר פחות), עם קול יפה מידי, וזה יכול להטעות. יש בכל השירים שלו מלודיה פופית אבל הנשמה היא רוקית, והאלבום הזה נשמע בכלל כמו אלבום אמריקנה, או כמו שרותם מנסח זאת: אלבום רוק של שנות השמונים. נעם רותם הוא כיום המוסיקאי הישראלי הצעיר עם הכי הרבה עומק שאני מכיר, זה עניין של בגרות, זה ללא ספק נובע גם מהחוויות האישיות הקשות שהוא עבר עם אשתו שחלתה בסרטן. אבל זה לא כל הסוד, הוא יודע לכתוב מילים, הוא יודע לחבר מנגינה והוא אינטילגנט. למטה יש את הלהיט ושיר הנושא מהאלבום, וכאן אפשר לשמוע עוד שירים מתוכו עם הסיפורים שמאחוריהם. וגם ראיון של נעם רותם.

נעם רותם - ברזל ואבנים by NishMa

אביגיל רוז - חצי נחמה אדל ואביגיל רוז פרצו יחד באלבום בכורה, ועכשיו יש לה אלבום שני בדיוק כמו שלאדל יש אלבום שני. אדל הופכת למגה זמרת, למיינסטרים אמיתי, ואפשר לקוות שכך יקרה כם לאביגיל רוז. שתיהן מתעסקות בשירי אהבה החמצה, בגיל 20 ואחת. את האלבום הזה נתתי במתנה לבתי בת השתיים עשרה, אני לא חושב שזה אלבום לבנים, למרות שהקשבתי בעונג רב פעמיים, וגם כאן במיוחד שלושת השירים הראשונים מלהיבים, ויכולים להפוך ללהיטי רדיו טובים.

אביגיל רוז - חצי נחמה

קשה לה / כושאלה / Coachella

פסטיבל Coachella 2011, מתנהל ממש ברגעים אלה באינדו-קליפורניה-ארה"ב, רשימת האומנים בלתי נתפשת, יש 6 במות ואתה צריך להחליט האם אתה מגיע להופעה של ה-Black Keys או של Cut Copy. מקשיב לאינטרפול או ל- Cold War Kids, והמקום נראה מדהים ! מה שמיוחד בפסטיבל הזה שהוא כולו משודר בשידור חי ב-YouTube, למעשה "רק" 3 במות במקביל משודרות, וגם אם לא נשארים ערים כל הלילה אפשר לראות הופעות חוזרות וקטעים שלהם בוידאו. הדבר שהכי בולט לי שההופעות הטובות תלויות בעיקר בזמר, ולא רק בלהקה. Foals האהובים עלי כל-כך יוצאים די חלשים בהופעות, גם Cee Lo Green נשמע עם קול שחוט, אבל אחרים דווקא נשמעים במלוא תפארתם, למשל Lauryn Hill לשעבר Fugees, פשוט מדהימה ! Kings Of Leon נשמעים מאד טוב בהופעה, וכמובן שאינטרפול הם לכל המשפחה. אז הנה מה ששווה, מניסיון כל הקישורים האלה זמניים, אז מהר מהר לפני שיגמר  הוספו הופעות של ארקייד פייר, אלבו, רטאטאט וקניה ווסט !!!- להנהתכם>>

Foo Fighters - נותנים פייט

אני לא מת על הסיפור של קורט קוביין - הוא סיפור של גיבור טרגי, וכולם מתים עליו, אבל אני לא. עד היום אני זוכר את סי היימן מדברת בתוכנית של ציפורי לילה, ביום שהוא התאבד - היא אמרה משהו בסגנון: איך כל הטובים מתים צעירים. כבר באותו הרגע כעסתי עליה. חשבתי לעצמי: כמה נערים עכשיו מתפתים להאמין שכדאי למות צעירים. אני הרבה יותר מעריך סיפורים כמו של דייב גרוהל, שהיה המתופף (!) של נירוונה. במהלך ההופעות של נירוונה הוא כתב איזה 40 שירים, אבל לא היה לו את האומץ להוציא אותם לאור, בגלל הנוכחות של קוביין. אחרי שקוביין הרג את עצמו, גרוהל הלך והקליט 12 שירים תחת השם Foo Fighters, כשהוא מנגן כמעט בכל הכלים. אח"כ הוא גם הקים סביב זה את הלהקה, והשאר היסטוריה - עכשיו יוצא לפייטרס האלבום השביעי והמופלא Wasting Light !

שם האלבום: Wasting Light, ישר מעלה אסוציאציה על האור הגנוז בתוכנו שלא תמיד יוצא החוצה, הנה קורט קוביין שבער בלהט וכבה מהר, ודייב גרוהל שאף אחד לא ידע בכלל שהוא יכול להיות לא רק המתופף.

לאחרונה שמתי לב לכך שיש איזה מאבק סמוי בין אוהדי מוסיקת אינדי לבין אוהדי הרוק. אוהדי האינדי מכונים גם ילדי אינדי, וגם מתכיינים וגם היפסטרים. לעומת זאת את אוהדי הרוק, אף אחד אולי לא סופר, אבל הם הרבה יותר אנשים מכל קהל האינדי שיש בארץ. אני מחשיב את עצמי ילד אינדי מתבגר, למרות שכשסבלתי את התבגרותי, באייטיז, זה לאו דווקא היה על הסמיתס והקיור, אלא שאבתי דיכאון, עצבות וייסורים גם מהפינק-פלוייד, וגם די הרבה ממוסיקה אלקטרונית, כמו דפש מוד ועוד. או כמו שנאמר: "אין לך את הבלוז (המוסיקה) אם אין לך את הבלוז (העצב)". משפט ששמעתי לאחרונה:" אלפי שנים בני-האדם חיו במחסור ופתאום הם חיים בשגשוג - עוד לא ברור להם מה הם אמורים לעשות עם זה".

האלבום החדש של הפייטרס נשמע כאילו תלוש ממה שקורה היום, צריך לעשות סוויץ' מהפליט פוקסס מ-TV on The Radio בשביל להקשיב לרוק-גארז' שהם עושים. לרגעים זה נשמע כמעט רוק כבד, הסינגל הראשון White Lemo אפילו נשמע יותר רוק כבד, משאר האלבום. לדעתי זה בכוונה, שוב בגלל שלרוק כבד יש קהל גדול ומתגמל. אבל יש הבדל בין הרוק גארז' של הפו-פייטרס לבין רוק כבד, והוא בטראש ובמידתיות. הרוק הכבד תמיד מסלסל ומחזר אל ההמונים בקיטשיות, ואילו הרוק גארז' הוא צנוע ומוגבל במניירות (מה זה המילה הזו?). האלבום כולו הוקלט באמצעים אנלוגים בלבד, יש בו שירים טובים, ופשוט כיף לחזור אל החול, אל הבסיס, אל הדברים הפשוטים, לרוק גיטרות משפריץ ומרענן.

ארקטיק מאנקיז - חדש !

ארקטיק מאנקיז בקליפ פסיכדלי לשיר חדש שנקרא: "אל תשב כי אני אזיז לך את הכיסא" ויש בו מילים שאומרות גם Do the macarena in the Devil’s lair, בקיצור עליסה בארץ הפלאות. הם לקראת אלבום חדש. אם השיר הזה הוא דוגמא מייצגת, אז אפשר לחכות כי לא נשמע שיש בו דבר חדש, מצד שני כל שיר שלהם הוא פצצות.

נבדק ונמצא פרימיום: כל יום תקליט

Untitled from Bon Iver on Vimeo.

יום התקליט הבינלאומי נערך מחר, השנה גם אנחנו על המפה. יהיו אירועים באוזןבר, האוזן השלישית ובמועדון מקסים. תקליט זה דבר נפלא, אני לא רואה שום סיבה לא לקרוא לדיסקים תקליטים, אז מה אם הם דיגיטלים? בזמן שהדיסקים יצאו אז קראו להם באקדמיה ללשון "תקליטאורים" שזה שם יפה, שבא להבדיל בין התקליטים שהיו, למדיום החדש. אבל עכשיו כשמצב הפוך, אפשר לקרוא לדיסקים תקליטים, ולמה שהיה תקליטים: "תקליטי וניל". בלאו הכי כולם קוראים להם "וניל".

יכול להיות שבגלל שאני ממשיך להקשיב לדיסקים ברכב, אז אני לא כל-כך מרגיש צורך ביום כזה. אני אוהב סינגלים, ולהיטים זה כיף, אבל אני חושב שלמרות כל הטכנולוגיה עדין לאלבום מוסיקה יש מקום של כבוד. אלבומים עדין שולטים, ודווקא הזמינות של האינטרנט יוצרת צורך לעוד ועוד תוכן, ואלבומים, במובן הזה, הם עוד כמות ועוד מסה קריטית שאפשר לצרוך. הבעיה היא כמובן במכירות, אבל זה סיפור אחר.  בכל מקרה זו הזדמנות נוספת להזכיר לכם את אלבומי החודש, בעמודת הצד !
והפעם נבדק ונמצא פרימיום, גם בסימן יום התקליט:

1. יום התקליט נותן כבוד לתקליטים ולכבוד זאת רדיוהאד הוציאו 7" שכולל שני שירים חדשים (אחד מהם כבר בוצע בהופעה לפני שנתיים)

2. למעלה טיזר לאלבום חדש ומתקרב של Bon Iver

3. סינגל חדש לקראת אלבום חדש של סנטיגולד, GO !

Santigold - Go  feat. Karen O


4.  להקת TV on The Radio עשתה מהאלבום שלה שיצא ממש עכשיו סרט! הקליפים נעשו על-ידי הבמאים שונים וביניהם יש קטעי קישור שעוסקים בחלומות, באהבה ובעתיד.

5. קליפ חדש לשיר Open Arms מאחד האלבומים המומלצים השנה של Elbow:

6. הקליפ החדש של Low כולל סוף מפתיע, אבל האלבום שווה הרבה יותר

חיבוקים, נישוקים וקרציות !

כלבים בתקליטים

כשבתקליט היה חור, כשבלבנה עוד לא היה זעתר, כשגברים היו מפרנסים יחידים, כשגיטרה היתה כלי הנגינה היחידי שניגן, כשפלאפל היה בפיתה - הא..זה נשאר.  כשאני הייתי נער לא היו היפסטרים, אבל מי שאהב מוסיקה היה חייב לסגוד ללהקה הזו: הפינק-פלוייד. ואני בטוח שאין להקה שהיתה יותר הייפית מהם בעולם. אבל הכל מגיע להם בצדק: הם העלו את הרוק ליגה, נתנו לו אופי יותר קלאסי, ומכל הפרוג-רוק נדמה לי שהם נשארו עד היום הכי-הכי. לא רק הכי פופולרים, אלא גם הכי עומדים בשיני הזמן. ג'נסיס של פיטר גבריאל, למשל, לא עמדו בכך. קינג קרימזון - כן !

חוץ מזה שהפינק פלוייד היו חסידים של טכנולוגיה וקידמו מאד את הקלטות האולפן, הם היו בין הראשונים להכניס סינטיסייזרים ואפילו סימפולים של כל מיני דברים לתוך האלבומים שלהם. ובכל זאת, להקשיב לפינק פלוייד, בימיינו, זה לא הכי שיגרתי. אם כבר להקשיב למשהו משנות השבעים - יותר הגיוני לי להקשיב ללד זפלין. יכול להיות שאני מרגיש כך כי כבר עברתי את השיעור הזה, ועם כל האינדי ומה שהולך עכשיו, יצירות ארוכות בלי קורטוב של דאנסיות, בלי צ'ילוייב ועם מילים אידיאולוגיות - צריך לשנות מוד בשביל להקשיב להם.

האלבום Animals של הפינק פלוייד הוא אולי האלבום הכי מוסרני שלהם, ואולי גם האלבום הכי המשך של רוח הסיקסטיז. השירים באלבום ממשילים אנשים לחיות, ובאופן לא בדיוק מחמיא. למשל, השיר "כלבים", מציג את האב טיפוס של איש העסקים תאב הבצע. קצת כמו The Fool on The Hill של הביטלס בגירסת המשלי קרילוב.

הפוסט הזה נכתב במסגרת שבוע כלבים כאן ברדיו פרימיום להמונים- אבל גם לכבוד יום התקליט שיהיה ביום שבת 16.4.10, פרטים על אירועי יום התקליט: כאן.

Pink Floyd - Dogs

כלבים בחלל

Bart Constant - "Do Better" with Dustin O'Halloran).

שבוע כלבים נמשך ברדיו פרימיום להמונים !
אני לא בטוח כמה מכם יודעים, אבל היצור החי הראשון שטס לחלל היתה הכלבה לייקה. האמריקאים הצליחו להיות הראשונים לנחות על הירח, אבל לא נראה לי שבגלל זה הם ניצחו במלחמה הקרה, אם בכלל (הדמוקרטיה ברוסיה, לא משהו, וגם אמריקה כבר לא מה שהיתה פעם). אני זוכר את התקופה של המלחמה הקרה: שתי המעצמות התעצמו (שמתם לב שהמילה עצם והמילה מעצמה הם מאותו השורש?). בתחילת שנות השמונים העולם ממש פחד שאנחנו נתפוצץ במופע זיקוקים אטומי בגלל טעות אנוש. אני גם זוכר את האופוריה כשרייגן וגורבצ'וב נפגשו. זה היה כמו שסאדאת הגיע לארץ.

הקליפ החדש שלמעלה, ויש לציין שהוא חדש, דווקא בויים בהולנד, אבל יש בו סיפור שנראה כמו מאותם ימים של סוף שנות השבעים באירופה ההיא. נערה אקרובטית בקרקס, סיפור אהבה שישבור לכם את הלב, וגם.. כלבים.

אני מזכיר לכם שהגורות החמודות שלנו מחפשות בית חם. הן מסוג "קאבליר קינג צ'ארלס ספנייל" שהם הכלבים הכי חברותיים, הכי אוהבים והכי נעימים שיש בעולם ! לפרטים נוספים, קיפצו לכאן, או התקשרו: 054-6090274 (לענת)

אהבה של כלב

עד היום לא היה פוסט אחד כאן שהוקדש לסוניק יות'. הזכרתי אותם פה ושם כניימדרופינג, אבל לא היה ממש פוסט. אני חושב שיש לי את האלבום Goo, איפשהו בבית, ובכלל הם נכס צאן ברזל שפעיל משנת 1981 ועד היום. למעלה יש שיר מתאים לשבוע כלבים שרץ פה. פיסת ההופעה הזו בטלוויזיה היא לא פחות ממושלמת (לא יאמן). לקראת הסוף, באמצע כל הבלגן על הבמה, אפשר לראות המתופף מתחיל לצחוק מזה. רק הכתוביות מפריעות.

אני מזכיר לכם שהגורות החמודות שלנו מחפשות בית חם. הן מסוג "קאבליר קינג צ'ארלס ספנייל" והם הכלבים הכי חברותיים, הכי אוהבים והכי נעימים שיש בעולם. לפרטים נוספים, קיפצו לכאן, או התקשרו: 054-6090274 (לענת)

אם כלבים מסתובבים חופשי, אז למה לא אני?

[תודה ליובל קוואלי] אני חושב שאני מכיר את כל השירים של בוב דילן, אבל אני כמובן לא. אני חושב שאני מכיר את כל השירים השווים של דילן, אבל מסתבר שלא. הנה אחד של בוב דילן שלא הכרתי. שיר יפהפה עם מילים אופייניות לדילן, ומגינה לא מחייבת אבל שעובדת. שיר שקשור לשבוע הכלבים ברדיו פרימיום להמונים. מאד התלהבתי, כאילו מצאתי מטבע זהב מתחת לאבן על חוף ים. הקלטה נדירה, משהו.

If Dogs Run Free
If Dogs Run Free
If dogs run free, then why not we
Across the swooping plain?
My ears hear a symphony
Of two mules, trains and rain
The best is always yet to come
That’s what they explain to me
Just do your thing, you’ll be king
If dogs run free

אני מזכיר לכם שהגורות החמודות שלנו מחפשות בית חם. הן מסוג "קאבליר קינג צ'ארלס ספנייל" שהם הכלבים הכי חברותיים, הכי אוהבים והכי נעימים שיש בעולם ! לפרטים נוספים, קיפצו לכאן, או התקשרו: 054-6090274 (לענת)

נבדק ונמצא פרימיום - Laptop (לפטופ) עם נשמה

לפני כמה שבועות כלבתנו האהובה ג'סיקה המליטה שלוש גורות חמודות ולכבוד זאת היום נבדק ונמצא פרימיום מוקדש כולו לכלבים:

כלבים מסוג "קאבליר קינג צ'ארלס ספנייל " הם כלבים מיוחסים, אבל לפני הכל הם כלבים ידידותיים במיוחד, מלאי שמחת חיים, ונינוחים במיוחד. וכמו שיש כלבים שמיועדים לציד ואחרים הם כלבי רועים, כלבי הקאבליר הם כלבי Lapdog. כלומר, כלבים המיועדים לשבת על הברכיים ולפנק-ולפנק ולפנק. ע"פ שמם אתם בוודאי יכולים להבין שאלה כלבים שהיו אהובים מאד על המלך צ'ארלס (לא זה עם האוזניים הבולטות שחי היום, אלא אחר מאבותיו). המלך צ'ארלס, כל-כך אהב להסתובב עם הכלב שלו שהוא נתן לו אישור מיוחד להיכנס לפאב יחד איתו. דרך-אגב בדקתי באינטרנט הפעם האחרונה שהמלך צ'ארלס נוכחי היה בפאב, זה היה ב-7.02.07.

יחד עם התכונות הנעימות שלהם, והמראה החביב המזמין למשחק, לכלבי הקאבליר, שהם גם צאצאים של ספנייל, יש אופי אתלטי. יש להם את הכוח והרצון לשחק ולהשתובב, ואפשר גם לצעוד איתם צעידות לא ארוכות מידי בכיף. חוץ מזה יש להם פרווה יפה ונעימה. הקבליר דורש תשומת לב ואהבה. ומיועד לגידול בתוך הבית.

את כלבתנו ג'סי קנינו מקיבוץ אפיקים, והאבא של הגורות נקרא דדייו מכלביית DogsLife שהובא מכלביית VH Lumslag המפורסמת שבהולנד. כשהלכנו לבחור כלבים מההמלטה של ריטה (אמא של ג'סי), מיד הוקסמנו מאופייה הלבבי והשמח, ולכן בחרנו דווקא אותה.

1.למעלה אפשר לראות קליפ המתאר את הכלבים מסוג Cavalier King Charles Spaniel

2. למטה קליפ שבו אפשר לראות איך אפשר לעשות מכלבים סקייטבורד (לא באמת). האשליה האופטית כל-כך טובה שלרגע אפשר לחשוב שזה אמיתי.

Dogboarding from DANIELS on Vimeo.

3. מסתבר שיש להקת אינדי חמודה בשם The Dogs, שהוציאה ממש עכשיו אלבום בשם Camping, ויש להם אפילו סינגל פרימיום שווה:

On The Highway (Come To See You) by The Dogs

4. עוד שיר חדש וטוב שקשור לכלבים: משהו יותר רוקי של להקת (The Son(s, השיר נקרא: כלבים, ילדים וגברים. מעניין למה?

The Son(s) - Dogs, Boys & Men by abadgeoffriendship

4. קליפים של כלבים וילדים תמיד קורעים את הלב, גם זה:

לביסטי בוייז אלבום חדש שיצא בקרוב. הוא יקרא Make Some Noise, ויש לו עטיפה מצחיקה של כלב  עם עיניים מאירות.

Beastie Boys - Make Some Noise by Off Air

ונסיים בסיסמה:
נשוקים, חיבוקים וקרציות
שאת זה אומר העורך הראשי (בתמונה למטה) כשהוא מחבק מנשק ומדגדג

להיות תייר קיצבי

Death Cab fo Cutie עם קליפ שהוקלט כולו בלייב ובטייק אחד- ע"י הבמאי של הקליפים של OK GO, אני אפילו לא מצליח למצוא את השיר הזה באלבום החדש שלהם, בגלל העיבוד הקיצבי שלו (שמזכיר יותר את TV ON THE RADIO ממה שהם עושים). חבל שהם לא עשו עיבודים כאלה לכל השירים באלבום (שנשמע מאד איטי).

וזה ממש מדהים שהקליפ הזה נעשה בטייק אחד.

דרך-אגב, זה הפוסט הרטרואקטיבי הראשון ברדיו פרימיום להמונים, הוא מפורסם ביום שבת על תאריך של יום חמישי (פשוט שכחתי לפרסם אותו). כמו שאומר שמעון פרס: עם הטכנולוגיה שיש היום אפשר לעשות הכל ! אפשר לחזור אחורה בזמן ! היום פוסט - מחר זה אנחנו !

שיפוט מהיר: TV on The Radio

אלבום אולפן רביעי וחדש ללהקה הברוקלנאית TV on The Radio. אחריי שהם נישאו על גליי ההייפ עם Return to Cookie Mountain ואחרי  אלבומם האחרון והדאנסי Dear Science בא עכשיו Nine Types of Light, שנשמע כמו המשך טבעי של מה שהם עשו עד כה, עם איזו התפתחות למשהו גרובי וסקסי יותר. לדעתי המוסיקה של Tv On The Radio  היא מוסיקה שאוהבים כטעם נרכש. קשה מאד להתחבר אינטואיטיבית למקצבים המורכבים ולהפקה המושקעת של שני האלבומים האחרונים . מצד אחד יש במוסיקה שלהם שורשיות אפריקאית שקוראת לך לרדת לעומקם הרוחני של הדברים, מצד שני ההפקה המלוטשת עם תופים אלקטרונים והקלידים הנוצצים - משאירים אותך צף מלמעלה. מצד אחד פרא בלתי מתורבת שאתה רוצה לקבל, ומצד שני Fאנקיות רקידה. אני לא חושב שיש ילד שיכול להקשיב למוסיקה שלהם ולהידלק עליה. ואני אומר את זה כי באופן די מוזר העורך הראשי (בתמונה למטה) מאד אוהב את Give Blood, השיר שהוציא Kyp Malone, הגיטריסט של TV on The Radio, באלבום הסולו שלו. מאלון ידע להישאר ברובד הגולמי של הדברים, באופן שלא פסח על שני הסעיפים, וכך באופן פרדוקסלי דווקא בגלל שהוא לא "מתמסחר", הוא נשאר יותר נגיש. אני לא מוסיקאי, אבל TV on Yhe Radio נשמעים לי הכי מוסיקאים שאפשר להיות בעולם. השירים שלהם מהונדסים ומתוזמרים כמו שמתזמרים מוסיקה קלאסית. אפשר לשמוע ממש ניצוח על הכלים. רק חבל שאין כאן אף שיר שנדבק ומנדנד לך ומזמזם לך בשינה. אני מקשיב שוב ושוב, ובכל שיר אני מוצא עוד פינה, עוד מרקם, עוד עושר שלא שמתי לב אליו בהאזנה קודמת. אבל העושר הזה הוא גם זה שגורם למחשבות לנדוד ועושה אותך מעט אדיש.

ואחרי ריכוז- ועוד ריכוז -ועוד ריכוז יכול להיות שזה יכנס יותר מתחת לורידים. בינתיים אני לא רואה איך הם הופכים בעצמם את המוסיקה שלהם, עם כל מורכבותה הקלאסית, לקלאסיקה.
הסינגל Will Do בוידאו למעלה, הוא השיר הכי קליט באלבום, אבל לא הכי מייצג. למטה יש דוגמא יותר מייצגת, וגם טובה.
שורה תחתונה: אלבום מורכב ועשיר עם שירים מצויינים. אלבום שדורש האזנה דרוכה, ואולי דווקא כוס יין בצד. לאוהבי הלהקה לא צפויה אכזבה.

TV on The Radio - You

חלומות צעירים 2

הדבר שאני הכי אוהב בקליפ הזה הוא הסקאלה המוארת בכחול של רדיו FM/AM שמופיעה בסופו. זה עוד קליפ מסיבה, הפעם של Beach Fossils בזמן האחרון זה הפך להיות אופנה הקליפים שמצלמים מסיבה. אבל הקליפ הזה מיוחד, כי הוא גרם לי סופית להבין שאני כבר לעולם לא אהיה בן 28, ולמרות שמישהו נתן לי 30 השבוע, בכל זאת זה לא 28. מצד שני יש לי אישה בת 40 שזה די שווה לדעתי. אני גם לא בטוח כמה אני באמת רוצה להיות בגיל ההוא באמת, אני פשוט מרגיש שאני עוד קצת שם נפשית. ולא בדיוק בא לי לקחת את עצמי ואת נפיחותי בצורה רצינית.

חלומות צעירים

Young Dreams from Young Dreams on Vimeo.

Young Dreams הוא שיר של אלביס פרסלי, וגם שיר של להקה נורווגית חדשה, שחלק מחבריה חברים גם בלהקת Casiokids. השיר הזה, הוא מסוג השירים שהיו צצים תמיד באייפוד רעב, והייתי מקנא שאני לא שמתי אותם קודם.  הפיזוז השובף השילוב של האלקטרוני, הגיטרה והמקצבים האפריקאים עושה את השיר הזה לפרימיום דלוקס.

רובי רוברטסון - חדש !

אלבום חדש לרובי רוברטסון שנעשה בשיתוף עם אריק קלפטון אחרי הפסקה של 13 שנים - להאזנה חופשית. בעיקר בלוזים, אלא מה? אריק קלפטון היה מעורב באלבום מהשלבים המוקדמים של היצירה של השירים. משתתפים גם הגיטריסטים של רייג' אגיינסט דה משין ושל ניין אינצ' ניילס. אני אוהב את רוברטסון גם אם הוא לא עושה משהו מבריק. פשוט אוהב אותו. אין כאן חדשנות גדולה, והגאוניות של רובי רוברטסון כפי שהופיע באלבום הבכורה שלו עם Somewhere Down The Crazy River לא חוזרת על עצמה. אבל יש כאן הפקה עשירה, העיבודים של הגיטרות, קולות הרקע הכל נורא טוב. השמות של השירים והמילים נורא Old Fashion, שירים כמו: The Right Mistake וכאלה. אני מאד אוהב את השיר When The Night was Young, כל שאר האלבום לא בשביל כל אחד. אפילו אני, נהנייתי להיפגש שוב, לפגישה קצרה, אבל לא נראה לי שאני אחזור לזה. לשיר הזה הקשבתי איזה 20 פעמים:

Robbie Robertson - When The Night was Young